משפחתובלוגיה

1. התשבי האחר. אליהו הנביא, לו מחכה בכל שנה כוס היין החמישית, ידוע בכינויו "התשבי" (מלכים א', י"ז, 1). ככל הנראה, הוא נקרא כך על שם העיר ממנה הגיע, אך חוקרי התנ"ך מסכימים כי יש בעיה בזיהוי העיר. האם זוהי תֵשֶׁב שבגלעד (ומכאן גם כינויו הנוסף: הגלעדי), או אולי עיר אחרת?

קריאת שמו של אדם על שם מקום מוצאו – גם הרבה אחרי ימי התנ"ך – היא תופעה ידועה ומוכרת. כך, למשל: צנעני על שם צנעא, וורשבסקי על שם וורשה, וילנר על שם וילנה ועוד. חשוב לשים לב, עם זאת, כי בדרך כלל אדם נקרא במקום מסוים על פי שם המקום ממנו הגיע, כלומר על פי מקום מגוריו הקודם, שהרי אם נקרא לכל האנשים בצנעא בשם צנעני – לא נוכל להבדיל ביניהם.

שנים רבות אחרי שנקרא אליהו הנביא בשם "תשבי", הופיע תשבי אחר. היה זה בשנות העשרים של המאה העשרים, כאשר ביקר המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, בשפיה. במושבה הקטנה התגוררה באותה העת משפחת הכורם מיכאל חמילצקי. המשורר העברי הציע לחמילצקי לעברת את שמו, והחלופה שהציע היתה: תשבי, ראשי תיבות של: תושב שפיה בארץ ישראל. הכורם הסכים, וכך השתרש לו שם משפחה המנציח את מקום המגורים בעת מתן השם, בניגוד לכלל הרווח. לצורך העניין, יכולים היו כל תושבי שפיה באותה העת להחליף את שמם לתשבי, אך לטובת חוקרי המשפחה בעתיד – טוב שלא עשו כך…

2. חיבור שירי בין פסח לבין תל אביב. ימים ספורים אחרי ליל הסדר שנת תרס"ט, נערכה הגרלת המגרשים הראשונה לקראת הקמת הבתים ב"אחוזת בית", לה מציינים בימים אלו יומולדת 100. אך הרי לכם עוד קשר בין פסח לבין תל אביב, והפעם ברוח שירי החג.

אחד השירים המוכרים ביותר לקראת הפסח הוא "שמחה רבה". את השיר כתבה בלהה יפה. בלהה נולדה בשנת 1891 בליטא, עלתה ארצה בשנת 1913 עם בעלה, יצחק יפה, ונפטרה בירושלים בשת 1961. בלהה יפה היתה מחנכת, ושליחות זו זרמה בדמה ועברה אל בנה, המחנך עמנואל יפה. אביה היה סופר הילדים, מנחם מרדכי סילמן, ודודהּ הוא קדיש יהודה (לייב) סילמן, שהיה מורה, משורר, סופר, מתרגם ובלשן (ובין היתר גם אביהם של הלשונאי ראובן סיון והמורה שולמית בסוק). לא רק זאת, אלא שסילמן זה, ביחד עם רעייתו, אסתר לבית כהן, חקוק על אנדרטת המייסדים של העיר העברית הראשונה.

3. הגדה משפחתית. לצערי, לא נתמזל מזלי, ובמשפחתי כמעט ואין חפצים שעוברים מדור לדור. לא פמוטים, לא ספרי תפילה, לא תעודות, וגם לא הגדה. אך הנה, יש מי שזוכה לחגוג את הפסח מדי שנה עם הגדה שהגיעה ממחוזות העבר. בין יתר "מוצגי החג" שמציגה flashes בבלוג שלה, נמצאים – בינות לכלים ומאכלים – גם שתי הגדות משפחתיות, האחת שהביאה עמה אמה – הגדה משנת 1920 (עם תרגום לגרמנית), והשניה שהביא עמו אביה – הגדה משנת 1958 (עם תרגום להולנדית). אין ספק ש"והגדת לבנך" מקבל משמעות חזקה סביב שולחן החג הזה.