[audio:chalonlayamhatichon.mp3]
עיבוד ונגינה: אלכס בלסקי
ב- 1988 הוציאו יהודה פוליקר ויעקב גלעד את האלבום "אפר ואבק". באלבום, שירים העוסקים בשואה ובחויותיהם של פוליקר וגלעד כבני הדור השני.
אחד השירים היפים בעיני באלבום הוא "חלון לים התיכון". השיר נוגע-לא-נוגע בזוית לא שגרתית: געגועי הבעל/האב ששרד למשפחתו.
המילים נוגעות ללב: הבעל/האב מספר לאשתו את קורותיו ומביע את האפשרות הקלושה לאושר בעתיד.
אצלי נקשר השיר בשאלה אחרת:
האם תחפש את קרוביך ותהפוך עולמות למצוא אותם, גם אם הסיכוי לכך הוא רק "אחד למיליון"? כמה כספים ומשאבים יהיה מוכן אדם להשקיע על מנת למצוא את קרוביו לאחר השואה? מהי רמת הקירבה המשפחתית, אם בכלל, שעבורה תשקיע את המשאבים הללו? ושאלה אחרת קשורה בכך: האם כל הדברים הללו תקפים גם היום, לאחר 60 שנה ויותר?
התשובה שלי ברורה. אצלי המאמץ אף "השתלם". למרות שהסיכוי היה מעין "אחד למיליון", המאמץ השתלם, הביא למציאת קרובי משפחה בדרגת בני דודים שאצלם נשמרו תמונות משפחתיות.
הגילוי הביא עימו סיפוק רב, נחמה ואף אושר, בהתגלמות מאוד מיוחדת שלו.
חלון לים התיכון
מילים: יעקב גלעד
לחן: יהודה פוליקר
הבטחתי לכתוב כשנסעתי
ולא כתבתי מזמן
עכשיו את כל כך חסרה לי
חבל, חבל שאת לא כאן.
אחרי שהגעתי ליפו
תקוות נולדו מתוך יאוש
מצאתי לי חדר וחצי
על גג של בית נטוש.
יש פה מיטה מתקפלת
אם נרצה שלושתנו לישון
את אני והילד
מול חלון משקיף לים התיכון.
ואולי מרחוק יש סיכוי אחד למיליון
ואולי מרחוק איזה אושר מתגנב אל החלון.
שנת חמישים סוף דצמבר
בחוץ מלחמת רוחות
השלג צנח כאן לפתע
לבן מזכיר לי נשכחות.
עוד הפצע פתוח
לו רק היית איתי עכשיו
הייתי ודאי מספר לך
את מה שלא יגיד מכתב.
כאן אם תרצי יש לך בית
ואותי יהיה לך המון
צחוק ילדים בין הערביים
מול חלון משקיף לים התיכון.
ואולי מרחוק יש סיכוי אחד למיליון
ואולי מרחוק איזה אושר מתגנב אל החלון.
