לפי הסופרת וחוקרת תולדות היישוב רות בקי-קולודני הרי שאני נולדתי במעברה.
זו חתיכת גילוי סנסציוני, אשר בהחלט היה ראוי לאכסניה מכובדת כמו עיתון הארץ.
ובכן, לאחרונה (26.11.2024) פרסמה הגב' בקי-קולודני מאמר במוסף התרבות והספרות של עיתון הארץ. במאמר, שכותרתו: מכתב. כזו נראית בעני תמונת השלום – רבקה גובר כותבת לאנואר סאדאת, מספרת בקי-קולודני על נסיעתה של רבקה גובר ביחד עם מנחם בגין לוושינגטון לחתימה על הסכם השלום עם מצרים.
את רבקה גובר ואת בעלה מרדכי גובר, אשר שכלו את שני בניהם במלחמת השחרור, הזכרנו כבר מספר פעמים. ראו אם הבנים (פוסט מיום 22.4.2007 וגם משואה לתקומה (באופן האישי ביותר) (פוסט מיום 18.4.2012 ואחרים).
מה רבה היתה הפתעתי לראות את הכיתוב שהצמידה בקי-קולודני לתמונה הכה מוכרת לי, של רבקה ומרדכי העומדים בחצר הבית בנהורה:
אז על שם מה הזדעקתי? תסתכלו היטב על תיאור התמונה:
כשאומרים "מעברה" מתכוונים לישובים זמניים שבהם היו אוהלים או צריפים או פחונים כדי לשכן עולים שהגיעו בגלי העליה הגדולים עם קום המדינה. בסה"כ הוקמו כ- 130 מעברות ברחבי הארץ, כאשר מרביתם היו סמוכות לערים (כדי לאפשר מקורות תעסוקה לתושבי המעברות).
הזדעקתי לא בגלל שכינו את מקום הולדתי "מעברה". מעברות היו חלק בלתי נפרד מההסטוריה שלנו ומאילוצי ישוב העולים החדשים.
הזדעקתי על אי-הדיוק! נהורה מעולם לא היתה מעברה. היא הוקמה כמרכז כפרי למושבי הסביבה בחבל לכיש.
כבר לפני 16 שנים כתבנו כאן על ערכת בית הקברות, אשר משמשת אותנו בביקורים בבתי הקברות (ראו: "ערכת בית קברות", פוסט מיום 28.8.2007). כפי שתיארנו בפוסט המקורי, ערכת בית הקברות היא כלי הכרחי לביקור בבתי עלמין נידחים. את הקרדיט צריך לתת לעב חברת פורום שורשים משפחתיים, שהנחילה לנו את הנושא. הדברים אף הועלו לויקיגניה (מיזם גנאלוגי שיתופי) – כיצד להתכונן למסע שורשים.
מעת לעת הוספנו כהנה וכהנה פריטים לערכה (ארנון הוסיף…. קורנפלור! – ראו "קורנפלור בשירות הפיענוח" – פוסט מיום 30.3.2008).
אז מיזם מיפוי הקברים Billiongraves הלך עם זה צעד קדימה והחל למכור ערכת בית קברות משלו:
הערכה מכילה תמיסה ביולוגית שלא פוגעת במשטחים וכלי ניקוי והברשה. יש, כמובן, סוגי ערכות שונים, ו…כן… יש משלוח לאזורנו. הנה לינק לחנות.
אז, כפי שביליוגרייבס מברכים, שיהיה לכם ניקוי מצבות שמח!
הפוסט הזה לא מתיימר לסקור את כל הצורות בהן הגנאלוגיה משתקפת באומנות, אלא רק להתייחס לגיזרה צרה מאוד.
לפני זמן מה, הסבה את תשומת לבי, ידידתי ריה מור , לספרו של אילן ברקוביץ' – המשורר האשכנזי האחרון:
זהו ספרו החמישי (מתוך שישה שפורסמו) של ד"ר אילן ברקוביץ' והוא עוסק בהתוודעותו אל זהותו כנצר ליהדות רומניה. כפי שהוא מסביר בפתח דבר:
למרבה התדהמה גיליתי שאני בן למשפחה ניצולת שואה, שואת יהודי רומניה הנעלמה מעין הציבור הרחב, בדרך כלל. התברר לי כי סבי מצד אמי, אפרים פרוים סגל, נלקח על ידי הצבא הרומני הפרו-נאצי למחנה עבודה בכפייה במחוז טלאורמן בדרום רומניה בשנים 1943-1944 וכל בני המשפחה גורשו מביתם ששכן בעיר בוטושאן שבצפון המדינה".
הספר הוא בעצם תחילת המסע שלו אל עברו ואל תולדות משפחתו.
ועל רקע מלחמת העדות הנוראית שהתלקחה אצלנו, ניתן להבין, שהמחבר אימץ לעצמו את התואר "המשורר האשכנזי האחרון" על רקע מחאתו הכואבת של המשורר רועי חסן:
ואני שואל
ברצינות – אשכנזים
זו קללה? כי לא הייתי בטוח
עד שכתבתי
אשכנזים
כדאי להאזין לכאבו הנוקב של המשורר רועי חסן, כשהוא מקריא את שירו "במדינת אשכנז":
התייחסתי בעבר לכך ששואת יהודי רומניה "נשכחה" (ראו הפוסט: טרנסניסטריה, 8.5.2013). מאז חלפו 10 שנים וחל שינוי ניכר ביחס לכך.
המשורר האשכנזי האחרון עוסק בחווית חיפוש השורשים שלו עצמו, תוך כדי שהוא מתכתב עם התרבות המקומית.
אילן ברקוביץ' מצידו מתכתב עם בשירו "המשורר האשכנזי האחרון יושב על הספה בבית הוריו" עם שירו של אהוד בנאי "מהרי נא":
הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה
הוא שוכב על הספה בבית הוריו
כן, הוא בן שלושים, יש לו חום גבוה
הוא חוזר אל חדר נעוריו.
החוקרים הגנאלוגים (מכל עדה) ימצאו בספר שירים זה את מגוון הכלים והתהליכים הגנאלוגיים (מחקר בבתי קברות, רשימות שילוחים, ראיונות אישיים, מאגרי קבורה ועוד ועוד).
מכיוון שמשפחתו של המשורר מגיעה מבוטושאני שבצפון-מזרח רומניה, כי אז "המשורר האשכנזי האחרון הולך לשמוע הרצאה על גורלם של יהודי בוטושאן בקריית המוזיאונים בפתח תקוה":
שם המרצה: סורין גולדנברג, יליד בוטושאן, 1966….
מר גולדנברג עוסק באינדוקס שמות יהודי בוטושאן בין
השנים 1865 – 1910
סורין גולדנברג עוסק שנים רבות בשימור זכר קהילת בוטושאן ע"י איסוף חומרים ארכיוניים הנוגעים ליהודי בוטושאן והסביבה. קבוצת המחקר שהוא הקים ועומד בראשה קבוצת המחקר של בוטושאני מאפשרת מחקר ברשומות מהאזור ואף מנהלת את קבוצת הפייסבוק הפרטית: Jewish Genealogy in Romanian Moldova.
אל תתנו לשם לבלבל אותכם. לא מדובר על המדינה העצמאית מולדובה (אשר בירתה קישינב) (שהוזכרה כאן לא אחת, ראו הפוסט של אורית "על גירושין, גרושות וגרושים", 13.10.2013). מדובר על חבל מולדביה אשר ברומניה. מר גולדנברג שוקד על איסוף שיטתי של רשומות החיים של היהודים באזור זה ומושיט ידו לעזרת החוקרים המתעניינים במשפחותיהם באזור זה.
מוצע לקרוא את ספר השירה של אילן ברקוביץ' "המשורר האשכנזי האחרון". צפויה לכם חווית קריאה מרתקת ומטלטלת.
אי אפשר לסיים את הפוסט הזה מבלי להתייחס לשיר האייקוני I'm My Own Grandpa ("אני הסבא של עצמי") (של Dwight Latham ו- Moe Jaffe), שמספר על איך אדם הפך להיות הסבא של עצמו (באמצעות קשרי נישואין, שיש לומר שהם מופרכים אך חוקיים). לשיר יש אינספור ביצועים (ואפילו ביצוע בעברית).
השיר פשוט מביא את המחקר הגנאלוגי לקצה 🙂 אם אתם לא מכירים, כדאי לצפות!
וואי, וואי, וואי….. כתב העת האמריקאי "הניו יורקר" (The New Yorker) יצא השבוע עם כתבה נוקבת המותחת ביקורת על המחקר המשפחתי.
למי שאין כח להמשיך ולקרוא מכאן, אז כותרת המשנה של המאמר היא תמצית הולמת:
From origin stories to blood-purity statutes, we have long enlisted genealogy to serve our own purposes.
הניו יורקר יוצא לאור בניו יורק ברציפות מאז 1925 ומתמקד בחיי התרבות של ניו יורק. מעריכים את התפוצה שלו במעל מיליון מינויים. מעבר למאמרים, לסיפורים וביקורות ספרותיות, הוא נודע גם בקריקטורות ובאיורים שבו.
מאת Rea Irvin – The New Yorker magazine, שימוש הוגן: עטיפת ספר, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=988303
לפני כ- 10 ימים (ביום 9.5.2022) פרסם הניו יורקר כתבה מאת Maya Jasanoff שהיא פרופסור להסטוריה באוניברסיטת הרווארד. במהדורה המודפסת כותרת המאמר היתה (בתרגום חופשי) "פולחן האבות" (Ancestor Worship) ואילו במהדורה האינטרנטית הכותרת היתה (בתרגום חופשי): "לאובססיה שלנו לחקר המשפחה יש כמה שורשים מעוותים" (Our Obsession with Ancestry Has Some Twisted Roots). (מי שידע שבעברית "אובססיה" היא טֵרָדוֹן שירים יד).
המחברת מצביעה על כך שסיפורים על מוצא קדמון שמתארים "מאיפה באנו", משרתים קבוצות הטוענות לייחוס על פני אחרים ולהצדקת השליטה באחרים. היא מביאה דוגמאות לסיפורי "מוצא" (או "בריאה", אם תרצו) מהתרבות הנורבגית, המאיה, אלוהים (שלנו!) שיצר את אדם וחוה ואחרים.
היא מדגימה כיצד הפרעונים הקדמונים, מלכי האינקא, הרומאים ואפילו המרובינגים ייחסו את מוצאם לכוחות על טבעיים ובכך הצדיקו את זכותם לשלוט על אחרים.
תיכף נחזור לסקירה ההסטורית ולביקורת של המחברת. אבל המחברת מתחילה את המאמר שלה בתיאור נסיעתה אל ה Vault של הכנסיה המורמונית. מדובר ב"כספת" הנמצאת בתוך הר במדינת יוטה בארצות הברית ובה נמצא הארכיון הגדול בעולם של מסמכי יוחסין. לפני 10 שנים ארנון קרא ל Vault – "מרתפי הכנסיה" (ראו הפוסט של ארנון, הכנסייה שוב מובילה את המערב לנצחון, פוסט מיום 8.5.2012).
בשנת 2014 נערך הכנס השנתי של IAJGS (האגודה הבינלאומית של אגודות גנאלוגיות יהודיות) בסולט לייק סיטי. עבורי זה היה כנס "כסאח". על מנת להגיע לסולט לייק סיטי נזקקתי ל- 3 טיסות וחוץ מזה במשך 5 ימי הכנס נתתי 3 הרצאות. אבל Salt Lake City היא ה"מכה" של הגנאלוגים. ביקור בספריה של Family History Center היא חוויה אדירה. באותו ביקור הוזמנתי להשתתף בסיור למקדש מורמוני. בעיקרון, מי שאיננו מורמוני לא יכול להכנס למקדש. אלא שכאשר מקימים מקדש חדש או משפצים מקדש קיים, ניתן להזמין אורחים בטרם הקדשת המקום. וכך, זכיתי לביקור במקדש מורמוני. זו בהחלט היתה חווית חיים. אבל ל Vault אין כניסה בשום מקרה (שלא תחשבו שלא ביקשתי).
מכל מקום, מאיה ג'סנוף, מתארת במאמר שלה את חברת Ancestry (הנמצאת בבעלות הכנסיה המורמונית), שהיא אחת מענקיות הגנאלוגיה בעולם (כתבנו על כך במספר הקשרים, ראו לדוגמא הפוסט: Ancestry.com נמכר! מיום 22.10.2012). היא מכנה אותה: "בהמות הגנאלוגיה אנססטרי" ("The genealogical behemoth Ancestry).
גם מי שלא מכיר את המילה ה"אנגלית" behemoth חש מיד שהיא "משלנו". אז, זו לא צורת הרבים של בהמה. "בהמות" הוא חיה גדולה וחזקה המתוארת בספר איוב, מ', פסוקים ט"ו-כ"ד:
אני חושב שמגיעה לכם אתנחתא מוסיקלית! "בהמות" (במובן המקראי – חיה חזקה וגדולה) נכנסה אפילו למחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". בשיר המריבה בין נופר לנעמה, השתיים עולבות האחת בשניה וגם משוות האחת את השניה לכל מיני חיות. לאחר שנופר אומרת לנעמה: "ראיתי תנינים בנילוס/והם יפים ממך אפילוס" משיבה לה נעמה:
הנה הביצוע של מירי מסיקה וגלית גיאת ("בהמות" מופיע בדקה 2:42) (הביצוע המקורי היה של רחל אטאס ויונה עטרי):
אז ג'סנוף חושבת שהמאגר של אנססטרי הוא "בהמות"!
בהמשך התיאור ההסטורי שלה, ג'סנוף מתארת שהחלת במאה ה- 18, הסמכות הגנאלוגית עברה מידי אנשי דת ומשפחה אל פקידים ממשלתיים אשר הצהירו על לידות, העניקו רשיונות נישואין, התירו נישואין , רשמו פטירות וגם נתנו תוקף לצוואות. לדעת המחברת, מסמכים אלה מהווים את הקשר הראשון (שהוא חסר בסיס כלשהו לטענתה, למעט הרצון לשלטון) בין "מוצא" ל"גזע" ומצביעה על טביעת המונח Caucasian ("קווקזי") המתאר את האדם הלבן. (חידה לקוראים המתמידים: מה הקשר בין המילה Caucasian לסדרת הטלוויזיה Hawaii 5-0?).
לדעתה גם השימוש בטכנולוגיות DNA מגיע מאותו מקום עצמו, בכך שהעוסקים בכך מתיימרים להסתמך על קיבעון של מעמד, גזע, מוצא אתני ולאומיות.
כדוגמא היא מביאה את המורמונים שהסתמכו על התגלותו של הנביא אליהו למייסד הדת שלהם, ג'וזף סמית'. באותה עת, הרצון לייחוס היה דווקא לראשוני המתיישבים במושבות האמריקאיות. המורמונים פתחו איפה בהטבלה לאחר המוות של "אבות" שמתו עוד לפני שנוסדה דתם, ובכך להתייחס (מלשון "ייחוס") אליהם.
באופן פשטני, ועל מנת להניח לכם לקרוא את המאמר בשלמות, טוענת המחברת כי יצירת שושלות יוחסין והעיסוק בגנאלוגיה, עד כמה שהוא יכול להיות מתגמל באופן אישי, כרוך בגזענות ואפליה:
Genealogy as a technique may bring individual rewards, but as a historical paradigm it has tended to serve those in power, and such effects are not diminishing. .
המאמר כבר מכה גלים. חבר המנהלים של אגודת הגנאלוגים המקצועיים האמריקאית (APG) שלח היום מכתב לעורך הניו יורקר, בו הם מבקשים להצביע על כך שכיום העיסוק בגנאלוגיה הוא מכיל:
Although some people do use genealogy to promote established and desired levels of status, today’s genealogists strive to do the opposite: we seek to bring the real struggles and joys of everyday people to light. Genealogists, both professionals and hobbyists, provide a voice for the voiceless, those both living and departed.
בקיצור – לכו לקרוא את המאמר.
וכמה מילות סיום (שלא אשכח): במאמרה מזכירה המחברת גם ש:
אומרים שגנאלוגיה היא התחביב השני בפופולריות שלו בקרב אמריקאים (אחרי גינון);
אומרים שגנאלוגיה היא נושא החיפוש השני בנפיצותו באינטרנט (אחרי פורנו);
יש לקרוא את המאמר בשלמות ואני לא מתיימר לתמצת אותו ואני מקווה שדייקתי בדברים. אני מתנצל מראש אם לא דייקתי;
נושא הכנסיה המורמונית הוא מורכב מאוד, גם לאור הטבלתם לאחר המוות של נספי שואה. אני מזכיר שפעילות הכנסיה המורמונית בארץ נאסרה, מחשש למיסיונריות; לכן גם אין בארץ Family History Center;
אורית כבר כתבה על הספר "גרעין של אמת" של זיגמונד מילושבסקי, המותח ביקורת על הגנאלוג ש"מסדר" ללקוחותיו גנאלוגיות מתאימות…. (גרעין של אמת – מותחן חדש על המדפים, פוסט מיום 16.2.2014).
ג'ודי ראסל, בעלת הבלוג The Legal Genealogist דיווחה לפני מספר ימים (10.1.2021) על מיזוג בין חברת הבדיקות הגנאלוגיות FamilyTreeDNA עם החברה האוסטרלית, myDNA:
מי שהודיע על המיזוג היתה החברה האוסטרלית, שאינה מוכרת במחוזותינו. לאחר מכן יצאה אף הודעה מטעם FamilyTreeDNA.
הגם שראסל כבר דיווחה על כך ב- 10.1.2021, קיבלתי הודעה אישית בדוא"ל מ FtDNA רק כשבוע לאחר מכן:
פמילי טרי דנא היא חברה ותיקה שנמצאת בבעלות ובניהול של שתי דמויות מוכרות בעולם הגנאלוגיה היהודית: בנט גריספן ו- מקס בלנקפלד. היא ממוקמת ביוסטון, טקסס.
לפי פרסומים קודמים, המעבדה של פמילי טרי דנא שימשה את מיי הריטג' הישראלית בעיבוד בדיקות הדנא שלה.
ראסל מצטטת מכתב ששלחו ראשי החברה למנהלי פרוייקטים, ובו הם קושרים את האתגרים שבהם ניצבו עקב האירועים האחרונים בעולם:
Like every small business in the country, the past year has given us pause. We were faced with the tremendous challenge of not only finding ways for the business to survive the pandemic, but simultaneously, making FamilyTreeDNA stronger, more resilient, and ensuring its promising future. A future full of growth not only for ourselves but for the hundreds of employees who rely on our business and the millions of customers around the world who look to us to deliver pioneering advancements in consumer genetics and genealogy.
הדיווח של ראסל מזכיר את מעורבתה של פמילי טריי דנא בשיתוף רשויות החקירה בארצות הברית, במידע הגנטי של לקוחותיה, מבלי להודיע על כך ללקוחות. כן נמתחה עליה ביקורת על כך שהלקוחות נדרשו לציין במפורש שאינם מעוניינים בהעברת מידע (להבדיל מקביעת ברירת מחדל שאין מעבירים מידע, אלא אם כן הלקוח התיר זאת).
על פי הדיווחים, מנכ"ל החברה האוסטרלית, ליאור ראוכברגר, נכנס באופן מיידי לתפקיד מנכ"ל FamilyTreeDNA ואילו ה"ה גרינספן ובלנקפלד יכהנו בדירקטוריון החברה.
לפי ראסל, על פי אתר החברה האוסטרלית היא פועלת בתחום יישומים בריאותיים של DNA. הדבר מתיישב עם מגמה שתיארנו כאן כבר באפריל 2020 ((Corona (take 2) על "שיפטינג" של עסקי חברות הדנא הגנאלוגי לתחום הבריאות.
ראסל מציינת כי באתר החברה האוסטרלית קיימת הצהרת סודיות, לפי החברה לעולם לא תשתף את המידע שבידיה עם אחרים. היא מביעה תהיה האם הדבר יביא גם לשינוי המדיניות של FtDNA.
הגנאלוג מתן שגב, דווח בשבוע האחרון, בקבוצת הפייסבוק שהוא מנהל ביחד עם הגנאלוגית אסתר לוינסון הוכפלדר, "גנאלוגיה בישראל – בית לחוקרי שורשים משפחתיים", על התפשטותה של קרציה הגורמת למחלת TBE (דלקת מח חדה המועברת ע"י קרציות – TICKBORNE ENCEPHALITIS).
מתן מסב את תשומת הלב לקיומן של קרציות רבות בבתי קברות שבהן צמחיה. אסתר לוינסון הוכפלדר הוסיפה שהקרציה קיימת גם בארצות מערב אירופה ואפילו בפארקים עירוניים.
רוצו לקרוא על הקרציות ואיך מתגוננים בפניהן (מתן מציע לנעול מגפי גומי גבוהים; אפשר לקבל חיסון; ואם נעקצים חייבים לקבל מיד טיפול אנטיביוטי).
אני מוצא ענין רב בדיווח האמור. רבים מבתי הקברות שאנו מבקרים בהם נמצאים בסבך יער או עטופים בצמחיה עבותה ובלתי מבוראת. אני משום מה הייתי מוטרד לאורך השנים מסרפדים דווקא. לא עלה על דעתי סיכון כה גבוה.
לפני ימים אחדים, השיקה חברת Ancestry שיתוף פעולה יוצא-דופן-לכאורה עם שירות הזרמת המוזיקה, Spotify. מהות היוזמה החדשה – התאמת רשימת האזנה (ב"ספוטיפיי") על פי המגוון האתני המשתקף בתוצאות בדיקת ה – DNA (שנעשית על ידי "אנססטרי"). לכאורה, יוזמה מעניינת, אשר מאפשרת לכל אחד – על פי הסלוגן אשר מלווה את החיבור הזה – "להאזין לדי.אנ.איי שלו". הרעיון הוא לאפשר לאנשים להתחבר דרך המוזיקה – ולא רק דרך נתונים "יבשים" – לעברם ולמוצאם.
חשבתי רבות על הנושא – באמת – ועדיין, המיזם החדש נראה לי מופרך להחריד. אז כן, אני מבין שמדובר בסך הכל בהזדמנות לפרסומת (אתר "אנססטרי" מדורג במקום ה – 955 על פי דירוג Alexa, הרחק מן המקום ה – 129, שם נמצא "ספוטיפיי"). לגיטימי. ובכל זאת, הנחת היסוד של היוזמה הזו כל כך הזויה עד שאי אפשר להתעלם ממנה.
ההנחה הראשונה היא שאדם יכול להתחבר לעצמו, לעברו, להיסטוריה שלו, למורשתו, דרך מוזיקה. ההנחה הזו – בהקשר מעט אחר – מתבטאת בפרסומת של חברת "אנססטרי", בה אדם שגדל במשפחה ממוצא גרמני מגלה כי מוצאו הגנטי הוא בכלל מסקוטלנד, ובמחי יד הוא מחליף את מכנסי הלדרהוזן שלו בקילט. העיסק במחקר המשפחתי – הגם שהוא מרחיב את המבט החוצה מן העוסק בו – נעשה, במקרים רבים, דווקא כדי להתבונן פנימה; זוהי תובנה שעולה ממעט המחקר בתחום, למשל ממחקרה המרתק של הסיוציולוגית הבריטית, אן-מרי קריימר (Anne-Marie Kramer). וכשהגנאלוג אינו עסוק בלהסתכל רק על עצמו, הוא מסתייע במחקר המשפחתי כדי לזקק קשרים עם אחרים; קריימר טוענת זאת, ואנו – במחקר אחר – מצאנו כי זהו אחד המאפיינים של המחקר הגנאלוגי, ולעיתים הקשרים הללו הם לדמויות שלא הכרנו. אבל (וזה אבל חשוב) הקשרים שאנו מחפשים – גם אם הם לדמויות שלא הכרנו – הם קשרים משמעותיים לגנאלוג שבהווה, למי שהוא היה בעבר ולמי שהוא חושב שיהיה בעתיד. לא מדובר על קשרים לאדם קדמון דמיוני שחי לפני מאות ואלפי דורות במקום לא ידוע.
הסתכלו רגע על מפת המוצאים שלי, כפי שנותחה מן המטען הגנטי שלי על ידי חברת Family Tree DNA:
האם אני מוצא את עצמי – או קשר משמעותי כלשהו בעבורי – במפה הזו? כשאני רואה בה את השוליים הבהירים במולדובה, אני חושב מיד על סבתי (אם-אמי), אשר מוצא משפחתה לוט בערפל, אך העדויות המעטות הקיימות בידינו מכוונות אותנו לאיזור ההוא. אני מתקשר לאיזור הזה דרכה. כשאני בוחן את השוליים הבהירים באזור רומניה, אני מתפלא על שהעיר ממנה הגיעה משפחת הרשקוביץ שלי – גלאץ (Galati) – נמצאת מחוצה להם, ונזכר במה שאמר לי פעם מומחה לשמות משפחה: "לפי הצורה של שם המשפחה שלך, המשפחה הגיעה בעבר לרומניה דרך רוסיה". אז כן, יש לי סקרנות אינטלקטואלית בנוגע לאיזורים הכחולים והתכולים, אך קשר של ממש אליהם איני מרגיש. אני מתחבר למשהו כשיש לי משהו – ולו שבריר סיפור או היעדרו של סיפור – להיאחז בו.
ההנחה השנייה היא שאנשים בעלי מוצא משותף מתחברים לאותה המוזיקה. הטענה המופכרת הזו מתבטאת בפרסומת אחרת של "אנסטטרי", בה שכנים זרים-זה-לזה הופכים להיות כמו אחים אחרי שגילו שהם חולקים מוצא-גנטי משותף. והרי החיבור לשכנינו – ובכלל, לאנשים מן הקהילה שלנו – הוא הדוגמה הכי מובהקת לאותו "קליק" בלתי-ניתן-לפענוח, שוודאי לא קשור למוצא גנטי, אלא לחיבור בינאישי. קחו רגע והביטו סביב, אבל קרוב: בחנו את הטעם המוזיקלי שלכם ואת זה של אחיכם והוריכם – האנשים שהכי קרובים לכם מבחינת המטען הגנטי שלכם. האם בהכרח יש לכם טעם דומה במוזיקה? ברור שלא! ומצד שני, הסתכלו מסביב כאשר אתם נמצאים בקונצרט של אומן אהוב עליכם – כמה מן האנשים מסביב הם "כמוכם", בין אם מבחינה תרבותית ובין אם מבחינה גנטית?
ובכלל, מעבר לשתי ההנחות המופרכות הללו – איך ניתן לאפיין מוזיקה ממדינה כלשהי? קחו, למשל, את אירלנד. הנה שני קליפים של מוזיקה מאירלנד – צפו, האזינו, ושאלו את עצמכם מה המשותף להם.
httpv://www.youtube.com/watch?v=0-EF60neguk
httpv://www.youtube.com/watch?v=EcJR9y4bLHA
בוודאי יהיו חלק מכם שיאמרו שהקליפ השני (אתם מוזמנים להתוודע גם לגירסה העברית שלו) הוא "יותר אירי", שכן הוא "מסורתי" (בן 250 שנה לערך). אבל ההסבר הזה רק מחזק את הטיעון שלי! 250 שנה הם כלום במונחים היסטוריו-גנטיים (יש מונח כזה?…); החיבור לשיר הזה של אדם שגדל בתרבות אירית – אם קיים בכלל – יהיה מסיבות של חיבור לאנשים (אולי ממשפחתו ואולי לא) מאירלנד (או לא) ולסיפורי המלחמה האיריים (או לא) שלהם. האנשים שחיו באירלנד לפני 5,000 או 10,000 שנה לא שרו את השיר הזה, והשירים שהם (בוודאי) שרו לא הושרו בשפה שנבין היום ועסקו בנושאים שיהיה לנו קשה להתחבר אליהם היום. כלומר, החיבור שלנו למוזיקה הוא תרבותי ולא גנטי, ותמיד תמיד אישי. ותרבות היא עניין של ממשות (כולל ממשות סיפורית).
* * *
ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. מחקרים רבים בחנו את ההשפעות הגנטיות והסביבתיות על תכונות ומנהגים הקשורים למוזיקה. למשל, כשרון מוזיקלי, ז'אנר מוזיקלי מועדף, או התמדה באימון בכלי נגינה. במקרים רבים, נמצאה השפעה גנטית על משתנים אלו (מעורבת בהשפעה סביבתית, כמובן). אךמחקרים מסוג זה מצביעים על כך שהעדפות אישיות הקשורות למוזיקה הן בעלות קשר (מסוים) למטען הגנטי הנוכחי. כיוון שכל אחד מאיתנו נושא רק קמצוץ מן המטען הגנטי של אבותיו הקדמונים – אין בכך כדי לחזק את הקשר המוצג על ידי "אנססטרי" בין מוצא גנטי לבין מוזיקה.
* * *
עוד זה מדבר וזה בא… עת סיימתי לכתוב שורות אלו, הגיעה חדשה מרעישה נוספת הקושרת בית גנאלוגיה ומוזיקה. חברת "מיי הריטייג'" הוכרזה כספונסרית הראשית של אירוויזיון 2019 אשר ייערך בתל אביב. בפוסט שפורסם בבלוג הרשמי של החברה, מתגאים אנשי "מיי הריטייג'" כי החיבור הלה יסייע להם להגדיל את נוכחותם באירופה. אנשי רשות השידור האירופי (המפיקה את התחרות) קושרים בין ערכי הליבה של התחרות – שונות, הכלה, חיבורים, גילויים ויצירתיות – לערכים שמייצגת "מיי הריטייג'" (ואולי שדה הגנאלוגיה בכלל). לא נותר אלא לקוות שב"מיי הריטייג'" לא יילכו צעד מיותר אחד קדימה וינסו לחזות את הזוכה באירוויזיון באמצעות המטען הגנטי של השד-יודע-מי…
הפוסט הבא נכתב על ידי צבי (כך הוא ביקש להזדהות). לאחר קריאתו, לא תוכלו כבר להסתכל על תחרויות ספורט כפי שהסתכלתם עליהן קודם לכן…
* * *
יומיים לאחר מרתון ירושלים, עסקנו – ידידתי ואני – בבדיקת תוצאות של כל חברינו ועמיתינו לעבודה במרוץ, כמובן מתוך תקווה שאף אחד מהם לא הגיע לתוצאה טובה כמו שלנו. בדרך, גילינו את הגיל של אחד מעמיתינו לעבודה, את שם אשתו ואת גילהּ, ומאוד התרגשנו מזה שהם סיימו את המירוץ באותה שניה בדיוק – כמה מתוק ורומנטי! מתוך זה, חשבתי על כך שהרישומים באינטרנט של תוצאות המירוצים – המתפרסמים בצורה חופשית ועם אפשרויות חיפוש – הם מקור טוב לגנאלוגיה, במיוחד בימים אלה בהם מספר הרצים במרתונים הגדולים (של ירושלים ותל אביב, למשל) מגיע לעשרות אלפים.
באתר הזה יש אינדקס מקיף למדי של תוצאות אישיות בכל המירוצים בישראל, שמתעד מירוצים שהתקיימו בעשר השנים האחרונות לפחות. אפשר לחפש לפי שם פרטי או שם משפחה (או מספר חזה מהמרוץ). בעמוד זה תמצאו את רשימת המרוצים שהאדם רץ בהם, ובדרך כלל גם את שנת הלידה שלו.
על ידי גלישה לאתר של המירוץ המסוים בו האדם רץ (כפי שלמדתם מן האינדקס הכללי), אפשר ללמוד עוד. לא פעם משפחות רצות ביחד. כך, למשל, אם תסתכלו ברשימת המשתתפים במרוץ 5 ק"מ שנערך בירושלים לפני ימים אחדים, תראו לא מעט מקבצים של אנשים הנושאים את אותו שם המשפחה אשר סיימו באותו זמן; כך, יש מידע על כמה בני משפחה יחדיו. (במקרה זה נדרשת קצת עבודה, כי הגברים והנשים מופיעים בטבלאות נפרדות.) שימו לב לכך שאפשר לראות גם את תמונות האנשים!
לעתים, נוכל לדעת גם מהיכן הגיעו הרצים – מידע זה מופיע, למשל, בטבלת המשתתפים במרתון ירושלים (שימו לב כי טבלה זו שונה מטבלת התוצאות). גם אם לא מצוין במפורש שם יישוב, ניתן אולי לזהות זאת על פי השיוך הקבוצתי אשר מופיע אף הוא, לפעמים, בטבלאות הללו.
אגב, מידע דומה קיים באתרי מירוצים בחו"ל. בדומה לאינדקס הראשון שהוצג למעלה, באתר הזה מרוכזים התוצאות של המרתון של ניו יורק מאז שנת 1970 ועד לימינו. החיפוש מעט יותר מורכב (אפשר לחפש לפי שם מלא בחיפוש כולל, או על פי משפחה בלבד בעבור שנה מסוימת), אך אם צלחתם זאת – אתם בדרך הנכונה.
ולסיום, קוריוז: לפני כל מירוץ מתקיים מסחר ער של ערכות למירוץ. אנשים שחלו או שאינם יכולים להשתתף באירוע מסיבה כלשהי, מוכרים את ערכתם לאחרים במחיר מופחת. לכן, גם אם תגלו שהסבתא שלכם רשומה כמשתתפת במרתון ניו יורק 1980, אל תהיו בטוחים שהיא אכן רצה אותו. ייתכן שמכרה ברגע האחרון את הערכה שלה ומישהו אחר רץ תחת שמה…
עתון "הארץ" יצא פרסם בעמודו הראשון (!!) חדשה מרעישה: "האיש הראשון ששינה את מינו – סוכן ביטוח מבת ים". בעמוד הראשון!! יכולתם לחשוב שזה קרה אתמול. אז זהו…שלא.
נקדים את המאוחר: זה קרה לפני למעלה מ- 100 שנה וזה לא קרה כאן.
עופר אדרת מדווח על סטודנטית באוניברסיטת תל אביב ש"שישה עשורים אחרי מותו, …איתרה את הקבר של באר במסגרת עבודה אקדמית שכתבה כסטודנטית בקורס "היסטוריה קווירית" באוניברסיטת תל אביב".
הכתבה גם כוללת צילום של קרל באר (כגבר) הן בעמוד הראשון והן בהמשך הכתבה בעמוד 22 (המתפרשת על פני חצי עמוד על 8 טורים).
בכתבה עצמה, מצוטטת הסטודנטית המציינת באכזבה כי "הופתעה לגלות כי חרף העובדה שבאר היה תושב ישראל ואף נקבר בה, אין עליו כל חומר בשפה העברית". היא מציינת שמצאה את רב החומר בספרו האוטביוגרפי.
אז….. "אין עליו כל חומר בשפה העברית"???????
כנראה שהסטודנטית לא עשתה חיפוש פשוט בגוגל….. ועופר אדרת כנראה לא בדק האם כבר כתבו משהו בעברית.
אז האמת היא שסיפורו של קרל באר (שהיה בעצם מרתה באר) כבר סופר. בפוסט מ- 2008 כתבתי:
מבחינתי, אחרית הדבר שכתב הרמן, היא שיאו של הספר. הרמן ערך מחקר גניאלוגי אודות קורותיו של קרל בר וניסה לאמת את התיאורים בספר. בספר, יש לומר, שמר קרל בר על עמימות. הוא שינה שמות אנשים ומקומות, ואילו הרמן סימון חשף את השמות האמיתיים של האנשים והמקומות. הוא נבר בעיתונים, בארכיונים, במסמכים גרמניים ורוסיים ופיענח את תעלומת קרל בר עד תום.
ד"ר הרמן סימון סיים את אחרית הדבר במילים אלה
"ביום 26.6.1956, הלך לעולמו קרל מ. בר בבת ים, ליד תל אביב. הוא נקבר תחת השם קרל מאיר בר… המצבה, עליה מופיע רק תאריך מותו ללא ציון תאריך לידתו, מונחת שטוחה על קברו, כמו זו המונחת על קברה של אשתו הראשונה, חנה (ביילה), בברלין. יותר מארבעים ושבע שנים ו – 1,800 מילין משתרעים בין שתי המצבות, אבל הן קשורות ביחד בסיפור אחד. ניסיתי לפענח את הסיפור הזה, כך שזכרו של האדם הזה, שהיה גם קרל וגם מרתה, ישאר חי….".
במסגרת התחקיר לקראת פרסום המהדורה החדשה של הספר בשנת 2008 ע"י ד"ר הרמן סימון, סייעתי באיתור קברו של מאיר קארל באר. כחוקרים גנאלוגים כולנו יודעים שלא מדובר במשימה מורכבת מדי, כאשר יודעים את השם ואת העובדה שהאיש חי באזור תל אביב 🙂 פרטי קבורת מאיר קארל באר - מאתר חברה קדישא תל אביב-יפו
בכתבה בעיתון "הארץ" מופיעה תמונתו של קרל באר כגבר. המקור מצוין כ: N.O. Body, Memoirs of a Man's Maiden Year
הקורא התמים צריך לשאול את עצמו כיצד פרסמה מרתה בעשור הראשון של המאה ה- 20 את תמונתה כגבר, כאשר הספר נכתב ערב הניתוח שהיא עברה.
התשובה היא, כמובן, שהתמונה לא פורסמה במהדורה הראשונה של הספר, אלא במהדורה שיצאה כמאה שנים לאחר מכן (2008) בידי ד"ר הרמן סימון.
אז כבוד גדול לד"ר הרמן סימון על המחקר היסודי והראשוני בענינו של קארל באר ("הדודה מרתה")!
לאחרונה רכשה MyHeritage את מיזם Geni, ונדמה כי היא צעדה באופן סופי לקדמת הבמה הגנאלוגית העולמית.
בעידן של ביקורת ציבורית על בריחת מוחות ועל "ירידת" מיזמים מהארץ, יש לברך על ישיבתה של MyHeritage בישראל.
אפרופו ישיבתה של מיי הריטג' בישראל, משרדי החברה שוכנים באור יהודה (לאחר שעברה לשם מבני עטרות). אור יהודה הופכת לאט לאט למרכז גנאלוגי של ממש: שוכן בה מרכז מורשת יהדות בבל וגם מרכז מורשת יהדות לוב (שימו לב לחידוד הנפלא של שם האתר שלהם).
