משפחתובלוגיה

גלגולו של פוסט. הפוסט הזה התחיל במוחי כסיפורה של משפחה. לאט לאט, ככל שנברתי בפרטים יותר, הבנתי שהוא נועד לתפקיד אחר. כך, הפך הסיפור של המשפחה לסיפור ניהולו של המחקר הגנאלוגי. והמשפחה? כמו במחקר הגנאלוגי – גם כאן היא עדיין במרכז הסיפור.

התנעה. כמו במקרים רבים, אסוציאציות לסיפור המשפחתי עשויות לצוץ מכל מיני מקומות ובכל מיני זמנים. במקרה דנן, הכל התחיל מספר שקיבלתי – תעלומת "אם החיטה" שמו (כתב: רן לוי-יממורי, אייר: אלכס פירלי, הוצאת הר-יער, 2007). הספר, המיועד לילדים, מספר את סיפור גילויה של "אם החיטה", אך חלק ניכר ממנו מוקדש לסיפור המשפחתי של מגלה זן הבר, אהרן אהרנסון. בעקבות העיון בספר, נגררתי לעיין שוב במשפחולוגיה האהרנסונית הנדושה, ותוך כדי זאת, גיליתי (שוב) שמחקר גנאלוגי כהלכתו אינו שלם ללא הקפדה על כמה כללים בסיסיים.

דיוק בפרטים הקטנים. רבים שוגים וחושבים כי המחקר הגנאלוגי נסמך רק על סיפורים משפחתיים חסרי כל בסיס. הגנאלוג – כמו כל חוקר – אמור להקפיד על הערכה מדוקדקת של מקורותיו, ולא פחות מכך על רישומם. אהרונסון החוקר היה וודאי מתפלץ לו ידע אילו טעויות נעשות בשם חופש הביטוי וחוסר החיטוי (של טעויות ו/או בדיקת עובדות פשוטה). ואני לא מדבר על טעויות (הקלדה?) מצערות, על פיהן היה הוא אביה של שרה גיבורת ניל"י). הנה, למשל, מאמר אשר פורסם בכתב העת להוראת מדעים וטכנולוגיה "אֶאוּרִיקָה" לפני חודשים אחדים^[1] פותח באזכור גילויה של "אם החיטה":

ב – 18 ביוני 1906 כתב אהרון אהרנסון ביומנו "כאשר סיירתי במושבה ראש פינה… שמתי לב פתאום לשיבולת דגן אחת, בודדת בנקיק סלע. לראשונה עשתה רושם כי זו שעורה מאיזה מין… לא יכולתי להאמין כמעט למראה עיני, כי זהו הצמח שחיפשתיו כל כך".

המעיין ביומניו של אהרנסון מאותה התקופה – על לשונם העובדתית (אם כי לא רק מדעית) והתמציתית – מבין מיד כי הטקסט שהובא כציטוט מן היומן, וודאי שלא נלקח ממנו. יומניו נכתבו תוך כדי מסעותיו האינטנסיביים, ובהם מתועדים בקפידה שלל נתונים בוטניים ומטאורולוגיים. הנה קטע הטקסט הרלבנטי מתוך היומן, תחת הכותרת "ראש פנה, יום ב' 18 ביוני 1906‏"^[2]:

"מ. סגל חזר מצפת עם אור הבקר. אני ממתין כדי לראותו הואיל ועלי לישב עמו חשבונות. אולם הוא מאחר בשנתו ואנו מוכרחים לדחות את הראיון לאחר הצהרים, מה שיצריכנו לעבר את הנסיעה עד למחר.

ב 7 בבקר טמפרטורה 19, ברומטר 709,5 ב 21, רוח דר. דר. מע. 1, שמים 3, במלון קומה ראשונה…

… הלכנו בכרמים ומצאנו נומוליטים ו Triticum.

ב 9 ברומטר 708.4 ב 20, טמפרטורה 19,5. בלילה בקר אצלנו אחי-עזגור, העושה כאן בענין הפרחים, לדבריו מצליח עסקם ביפו."

אחרי המלה Triticum ישנה הערה, המפנה אל תחתית העמוד בספר, ובה נכתב: גלוי ראשון של חטת הבר – המו"ל. זה הכל? בזה מסתכם הגילוי, כפי שהוא מתבטא ביומן המסע? ככל הנראה, כן. (מיותר לציין כי גם בקטעי היומן מן הימים הסמוכים אין אזכור לטקסט הספרותי המובא במאמר ב"אאוריקה".) את תעלומה הטקסט המסתורי מסייע לפתור זאב גלילי, בבלוגו "היגיון בשיגעון", בפוסט המוקדש לחלוצים ובונים אלמונים (9 במאי 2003), שם הוא מספר גם על "חלוץ מדעי הטבע", אהרן אהרנסון. לפי גלילי, המובאה הנ"ל נלקחה מתוך "מאמר שפרסם מאוחר יותר בכתב עת שהופיע בווינה" (איזה כתב עת? מתי פורסם המאמר?). החלק הרגשני ביותר של הטקסט האהרנסוני ("לא יכולתי להאמין וגו'…") נכתב, על פי גלילי, "במקום אחר", אך לא ברור האם הכוונה ל"מקום אחר" במאמר הלה, או שמא לפרסום אחר.

"חורים" בסיפור המשפחתי ומה שמסביבם. רוב העוסקים במחקר משפחתי מודעים לעובדה שסיפורים משפחתיים העוברים מדור לדור הם, ברוב המקרים, יצורים מוזרים. מצד אחד, הם מגיעים לידינו עטופי שכבות של הפרזות, שינויים, השמטות ושאר מיני פגעי-זמן, ואנו נדרשים לקלף אותם לאט לאט, כאילו היו נשוא המשחק "החבילה הגיעה", על מנת לגלות את האמת שבהם. מצד שני, בעלי נסיון בכך מעידים כי הסיפורים הללו מבוססים תמיד על גרעין כלשהו של אמת, כך שהקילוף המתיש כדאי, רק שלעתים אמיתותו מתגלה זמן רב אחרי שהתגלה הגרעין.

על פי הערך משפחת אהרנסון בוויקיפדיה העברית, גם "הסבתא רחל" עלתה ארצה עם יתר בני המשפחה לזכרון יעקב. מן הטקסט נובע כי המשפחה כולה, ובה גם "הסבתא" (ולא ברור אם זו אמו של אבי המשפחה, אפרים פישל, או שמא אמה של אם המשפחה, מלכה), הגיעה ארצה יחדיו, בשנת 1882.

סיפור הגעתם של הורי-המייסדים-הזכרונים ארצה הוא, עבורי, לוט בערפל. עובדה היא זו: בבית העלמין בזכרון יעקב טמונים כמה הורים של אחדים מן המייסדים. בבית העלמין הלה קבורות גם שתי אמותיהן של סבא-רבא וסבתא-רבתא שלי, אשר נמנו על מייסדי המושבה. על פי הערכות גסות, בעת העליה לקרקע היו הן בנות 60 לערך. רשימות המייסדים הרשמיות אינן מכילות את שמות האמהות הזקנות אשר סיימו חייהן במושבה, אך אין בכך להעיד על מועד הגעתן למושבה. לפחות שני סיפורים כבר שמעתי (ממשפחות אחרות): על פי אחד מהם, שנים ספורות לאחר שהתבססה משפחת המספר במושבה, שלח אבי המשפחה כסף על מנת להביא את אמו מרומניה; על פי שני, הגיע אביו של אבי המשפחה ביחד עם שאר בני המשפחה, באורחות הראשונות אשר הביאו עמן את "המייסדים".

במשפחתי, למצערלצערי, לא נשמעו כל סיפורים בנושא זה. למעשה, דבר הימצאן של האימהות שלנו בבית העלמין המקומי נתגלה לי במקרה, תוך עיון בחוברת "אבני זכרון"^[3] ביחד עם דוֹדי ז"ל, שהיה הסמכות בכל הנוגע להיסטוריה המשפחתית. הוא לא ידע בכלל שהן היו במושבה, וברור שלא ידע כיצד ומתי הגיעו אליה. האם אוכל לפתור תעלומה זו אי-פעם? אולי…

הכל עניין של הגדרה. אחת משאלות היסוד שעשויה להבהיר לשואל אם מולו עומד גנאלוג, או שמא אדם מן המניין, היא זו אשר מזכירה את צירוף המלים "קרוב משפחה" על הטיותיו השונות. בעבור אדם "רגיל", המונח "קרובי משפחה" מתאר, בדרך כלל, את אלו מבני המשפחה אותם הוא מכיר. בעבור הגנאלוג, המונח "קרובי משפחה" מוכלל בדרכים שונות, כאשר הנפוצה שבהן היא זו: קרוב משפחתי הוא כל מי שהינו בעל קרבת-דם (מדרגה כלשהי) אליי. גם בני הזוג של אלו מצטרפים, בדרך כלל, לחגיגה, ולרוב – גם כל קרובי המשפחה של בן/בת הזוג של החוקר.

הבה נשוב, אם כן, לערך בוויקיפדיה אותו כבר הזכרתי קודם. כותרת הדף היא "משפחת אהרנסון", ועל פי הפתיח – מתייחס הערך למשפחה הנושאת את השם אהרנסון, אשר "בניה" היו ממייסדיה של המושבה זכרון יעקב בשנת 1882 ושמם נקשר למחתרת ניל"י. כאמור, גם "הסבתא רחל" נזכרת. ואם כך, מדוע אין מוזכרים בדף זה אחיו ואחותו של אפרים פישל אהרנסון, אשר נמנו גם הם על מייסדי המושבה? הרי גם הם עונים על כל התנאים המגדירים את בני המשפחה בתחילת הערך. ויותר מכך – אם "הסבתא רחל" היא אמו של אפרים פישל, הרי שסלובה שוורץ (לבית אהרנסון) וקלמן אהרנסון – אשר התגוררו במושבה ובה הקימו משפחות עניפות – הם ילדיה, ולכן הם לכל הפחות "הדודה סלובה" ו"הדוד קלמן"; ואם "הסבתא רחל" היא אמה של מלכה, הרי שקרבתה לאפרים פישל – אבי משפחת אהרנסון עליה מדובר בערך הנ"ל – פחותה מקרבתם של אחיו ואחותו אליו.

השיח המדעי (ולא רק זה המתנהל בחוגי המדעים המדוייקים) מחייב הגדרה ברורה של כל מונח בו משתמשים. מוטב היה לו גם משתתפי השיח הגנאלוגי היו מאמצים לעצמם כלל זה, ללא סייגים. אחד מן המושגים הבלתי-מוגדרים-בעליל הוא "מוצא" (כמו בשאלה: "מאיזה מוצא אתה?"), ובפרט כאשר הוא מוטל אל הציר הדיכוטומי אשכנזים/ספרדים. כל מי שמהרהר במונח הזה – לאחר שהוא מבין כי לכל אדם יש 2 הורים, 4 סבים, 8 הורי-סבים (לכל היותר), 16 סבי-סבים (לכל היותר) וכו' – מבין מיד שאדם סביר שנשאל "מאיזה מוצא אתה?" לא יכול לענות עליה ברצינות. בנוסף לכך, גם המשלים של קבוצת ה"אשכנזים" (בהנחה שהגדרנו מיהם אנשיה) אינו מוגדר ותכופות מבלבלים בו בין "ספרדי", "מזרחי" ו"בן ארצות ערב". (לעניין זה, ראו תשובתה המלומדת של מטילדה טג'ר לשאלתי אשר הופנתה אליה במהלך אירוח בפורום "שורשים משפחתיים" ביום 22 באפריל 2006.)

לא לכל איש יש שם. המחקר הגנאלוגי מלמד אותנו כי גם אם לכל איש היה שם, הרי שלא תמיד אנו יודעים אותו. "חלקת הילדים" בבית העלמין (היפהפה) של המושבה זכרון יעקב מורכבת משורות צפופות של קברים קטנים – רובם נטולי שם. שם טמונים הילדים אשר נפטרו בראשית ההתיישבות במקום ממחלות רבות, ובעיקר ממחלת המלריה. אגב, באופן סימבולי למדי התחברה, ברבות השנים, חלקת הילדים עם החלקה הצבאית, וכעת שוכנים שם הילדים ההם, אשר נפטרו בשירות ההתיישבות, בסמוך לילדים שנהרגו בשנים שלאחר מכן בשירותם כמגיני ההתיישבות – אלו גם אלו טמונים תחת קברים אחידים.

רובם של הילדים מ"חלקת הילדים" הזו נותרו חסרי שם. על קבריהם לא חקוק שמם (ועד היום לא קיבלתי תשובה לשאלה מדוע נהגו כך), ובמשפחות רבות עבר מדור לדור רק הסיפור על כך שהיו ילדים שנפטרו בצעירותם, אך שמם לא שרד את תלאות הזמן. גם במשפחתי עבר סיפור-נטול-שמות על כך שמבין 13 ילדיהם של הסבא-רבא והסבתא-רבתא שלי, רק 10 שרדו. נבירות ברישומים ארכיוניים חשפו בפניי את שמותיהם של שניים מן הנפטרים הצעירים. אחד/ת מהם נותר/ה עדיין ללא שם. שתי הילדות של משפחת אהרנסון הן היוצא-מן-הכלל-המעיד-על-הכלל, שכן שמן מופיע על מצבותיהן הקטנות. על פי רישומי המצבות מבית העלמין^[3], נפטרו השתיים בהפרש של כחמישה שבועות זו מזו, בראשית שנת תרמ"ח.

מוזר הוא (או שלא) שבמהלך המחקר הגנאלוגי, אנו נתקלים לעתים בסיפורים מרתקים על אנשים שנותרים חסרי-שם, ומן הצד השני – מעטרים את עץ המשפחה שלנו אנשים רבים עליהם אין אנו יודעים דבר פרט לשמם. איזו קבוצה מן השתיים גדולה יותר? נדמה לי שברוב המקרים – השניה.

עצים, רקפות וצמחים אחרים. הנה רשימת אסוציאציות העולה במוחי, כאשר אני מגלגל על לשוני את הצירוף "משפחת אהרנסון":

• סבתא שלי מפטפטת בחצר אהרנסון (מרחק פסיעות אחדות מבית ילדותי) עם רבקה (ואני, ילד קטן, עובר ליד ומציץ)
• סבתא שלי, אותה אהבתי אהבה עזה
• התחנה המטאורולוגית (בבית אהרנסון) אותה תפעלתי בימי חטיבת הביניים (שנים אחדות אחרי שרבקה נפטרה)
• עץ משפחת אהרנסון שהיה תלוי בארכיון בית אהרנסון, בו העברתי שעות רבות מחודשי הקיץ בימי התיכון
• בית הספר היסודי ניל"י (על שם…) בו ביליתי שש שנים נפלאות
• נירה, המורה האגדתית אשר זכיתי ללמוד אצלה בכיתות א'-ג' (בעלה קשור משפחתית לאהרנסונים)
• החורשה מאחורי בית הספר, זו עם המדרון התלול, בה היינו רצים ומשחקים בהפסקות (היום נמצא במקומה בניין אימתני אשר נדרש לשם הרחבת בית הספר)
• הרקפות בצדי המדרגות שהובילו לבית הספר
• הרקפות בבית העלמין בזכרון יעקב
• הקברים של סבא-רבא (מאחורי הקבר של שרה אהרנסון) וסבתא-רבתא (שתי שורות דרומית לשרה אהרנסון)
• הספר "בגן המחשבות (מפנקסו של מסתכל)" – ובו אוסף מכתמים של אלכסנדר אהרנסון – אשר ליווה אותי בשנות-ההתבגרות, ובו אמרות על התפר שבין הקיטש לעומק (למשל: "לקוות לכי טוב – להיות מוכן לכי רע – זה סוד שלוותו של המאמין")
• הספר "A Strange Death" להלל הלקין, ובו סיפור ימיה הראשונים של זכרון יעקב וימי פעילותה של מחתרת ניל"י בראי פרשת מותה המסתורי של אחת מצעירות המושבה. "הלקין," היטיבה לנסח זאת פניה עוז-זלצברג, אשר פרסמה בזמנו ביקורת על הספר במוסף "הארץ ספרים", "הצליח לכתוב באנגלית את העברית של העלייה הראשונה". (ככל הנראה, הספר לא עורר עדיין הדים רבים במושבה הוותיקה, כיוון שטרם תורגם לעברית)
• הטיול המשפחתי הראשון שלנו לחו"ל (זוֹשֶׁ, הילדון ואנוכי), במהלכתו גמעתי את הספר של הלקין (כמו גם קילומטרים רבים בנופי סקוטלנד המטריפים)

ועם כל כך הרבה הקשרים אסוציאטיביים אישיים שלי למשפחה המפורסמת – לא פלא שהפוסט הזה התגלגל להיות אחד הסבוכים שכתבתי…

* * *

מקורות

[1] רון, סלעית. (2007). ביכורי קציר חיטים: פעילות חינוכית ברמת הנדיב בשילוב עם מאה שנה לגילוי "אם החיטה". אאוריקה, 25, ע' 58.

[2] אופנהימר, ה. ר., ואבן-ארי, מ. (1956). צמח מערב הירדן: מפקד בקורת לצמחים אשר נאספו ומקצתם הוגדרו ע"י אהרן אהרנסון במשך מסעותיו (1916-1904) במערב הירדן, סוריה והלבנון (בצרוף יומנים למסעי אהרן אהרנסון). נסח מקובץ החברה הבוטנית בג'ניבה, כרך XXXI,‏ 1940. הוצאת קרן אהרנסון, זכרון יעקב.

[3] גראייבסקי, פנחס בן-צבי. (תרצ"ב). ספר אבני זכרון (חלק ט"ו) – מכיל: נוסחי אבני המצבות מבית העלמין של המושבה זכרון יעקב בארץ ישראל (נוסדה בשנת תרמ"ב). ירושלים.