תודה לבן דודי גבי גולן, שהסב את תשומת לבי לכתבה

לידיעת כל מוקירי זכרי:

לפי הסופרת וחוקרת תולדות היישוב רות בקי-קולודני הרי שאני נולדתי במעברה.

זו חתיכת גילוי סנסציוני, אשר בהחלט היה ראוי לאכסניה מכובדת כמו עיתון הארץ.

ובכן, לאחרונה (26.11.2024) פרסמה הגב' בקי-קולודני מאמר במוסף התרבות והספרות של עיתון הארץ. במאמר, שכותרתו: מכתב. כזו נראית בעני תמונת השלום – רבקה גובר כותבת לאנואר סאדאת, מספרת בקי-קולודני על נסיעתה של רבקה גובר ביחד עם מנחם בגין לוושינגטון לחתימה על הסכם השלום עם מצרים.

את רבקה גובר ואת בעלה מרדכי גובר, אשר שכלו את שני בניהם במלחמת השחרור, הזכרנו כבר מספר פעמים. ראו אם הבנים (פוסט מיום 22.4.2007 וגם משואה לתקומה (באופן האישי ביותר) (פוסט מיום 18.4.2012 ואחרים).

מה רבה היתה הפתעתי לראות את הכיתוב שהצמידה בקי-קולודני לתמונה הכה מוכרת לי, של רבקה ומרדכי העומדים בחצר הבית בנהורה:

אז על שם מה הזדעקתי? תסתכלו היטב על תיאור התמונה:

כשאומרים "מעברה" מתכוונים לישובים זמניים שבהם היו אוהלים או צריפים או פחונים כדי לשכן עולים שהגיעו בגלי העליה הגדולים עם קום המדינה. בסה"כ הוקמו כ- 130 מעברות ברחבי הארץ, כאשר מרביתם היו סמוכות לערים (כדי לאפשר מקורות תעסוקה לתושבי המעברות).

הזדעקתי לא בגלל שכינו את מקום הולדתי "מעברה". מעברות היו חלק בלתי נפרד מההסטוריה שלנו ומאילוצי ישוב העולים החדשים.

הזדעקתי על אי-הדיוק! נהורה מעולם לא היתה מעברה. היא הוקמה כמרכז כפרי למושבי הסביבה בחבל לכיש.

טוב, זה לא הפעם הראשונה שעיתון "הארץ" לא מדייק. הצבענו על כך בעבר: קארל באר ("הדודה מרתה") (פוסט מיום 5.12.2015) וגם עיתון "ידיעות אחרונות (אלכסנדר תמיר -פונאר – עובדות, פוסט מיום 16.8.2019).

אז רק שתדעו, אם אי פעם תכתבו את הביוגרפיה שלי…. קוראים לי רוני גולן, נולדתי בנהורה. לא במעברה נהורה.

אם מדברים על מעברות, אי אפשר לסיים בלי להאזין לשיר "שרליה" על מחנה המעבר (קליטה ומיון) לעולים חדשים "שער עליה" בחיפה. חוה אלברשטיין (שכתבה את המילים) מתייחסת למקום גם כמעברה.

השימוש במילה שבכותרת הפוסט הזה שנוי במחלוקת. מחקרים מלמדים שמרבית הציבור (ומכללא גם קוראי בלוג זה) חשים נפגעים כאשר המילה מוזכרת ורואים בה חוסר טעם טוב.

אז אני מתנצל מראש בפני מי שנפגע.ה או י.תפגע מהפוסט הזה.

לא סתם היא מכונה ה- F Word. זה לא פוליטיקלי קורט להשתמש בה, אבל בכל זאת….

אחרי שנעבור את ההתחסדות של התקינות הפוליטית, אנחנו חייבים להודות שגם אנחנו משתמשים במילים לא כ"כ תקינות. כבר ב- 2006 ננזפתי ע"י הבת של צוצו כאן ממש על השימוש במילה "כושים" ("להיות או לא להיות"/"להכניס או לא להכניס" ?). אז הנה הזדמנות נוספת לנזוף בי 🙂

אם אתם מרגישים רע עם זה שאתם (לא אני!) משתמשים במילים לא יפות, אז אתם מוזמנים לקרוא את המאמר "כאב ושימוש בקללות כתגובה – Swearing as a response to pain" בפורטל "ויקירפואה" של איגוד רופאי המשפחה בישראל. תוכלו לקרוא שם ש:

על פי העדויות הקיימות כיום, השימוש בקללות, במילות קריאה ובניבולי פה מהווה מנגנון לא רצוני של שחרור לחץ אשר מספק דרך התמודדות יעילה, הן להפחתת חרדה והן להפחתת כאב".

וגם ש:

אנשים מקללים על מנת לשחרר לחץ, לזעזע, להעליב או אף מתוך הרגל. מילות קריאה יכולות לשמש להזדככות, שחרור מתח נפשי או היטהרות, כפי שקורה בעת חבלה חריפה".

אז אתם ודאי שואלים את עצמכם, מה הביא אותי להשתמש במילה הזאת דווקא היום?

בשעה 12:39 קיבלתי הודעת דואר אלקטרוני עם כותרת מבשרת טובות:

The JewishGen Family Finder

כותרת כזאת מבשרת שמישהו שמחפש את שמות המשפחה שאתה חוקר מנסה ליצור איתך קשר באמצעות ממשק הקשר של לוח המודעות בג'ואישג'ן (JGFF) שבו חוקרים מודיעים לקהילה כולה על שמות המשפחה והמקומות שאותם הם חוקרים.

אז בדרך כלל אלו בשורות טובות של "מחפשים אותי" או של מישהו שענה לפניה שלי.

אני מביא את הפניה במלואה (בהשמטת פרטים מזהים):

Hi

I seem to have missed this when you first sent it. My great grandmother was nee XXX and married XXXXXX probably around 1880. I would be very interested in your research.

אילו חדשות נפלאות! הכותבת ענתה לפניה שלי, שבה התעניינתי אודות צרוף של שם ומקום שהיא חוקרת ושאותם היא ציינה ב JGFF.

אז מה הענין? הענין הוא, כפי שהיא כתבה בעדינות: "נראה שפיספתי את זה כאשר שלחת את ההודעה לראשונה".

ההודעה שלי נשלחה ביום 24.12.2014 והתשובה שלה הגיעה ממש בחלוף 7 וקצת שנים (ממש בחלוף תקופת ההתישנות).

קריאת התדהמה הראשונה שלי היתה המילה (שאין לומר את שמה) שבכותרת. היא לא מביעה שיפוטיות (הנמענת של ההודעה שלי זכאית לא לענות לי בכלל והיא יכולה לבחור גם לענות לי אחרי 7 שנים ויותר) ולא ביקורת (בחוגים גנאלוגיים יש שיח אודות תופעה נפוצה שאנשים מגלים ענין במחקר המשפחתי אולם מאבדים את הענין באותה מהירות כמעט) ובעצם מדובר בתופעה לא נדירה (של אנשים שלא עונים בכלל, או שהם עונים לא לענין, או שהם עונים כשהם צריכים משהו).

התדהמה שאחזה בי הפעם נבעה מה Understatement הנפלא של: "I seem to have missed this when you first sent it".

זהו, שיחררתי (ראו המאמר בויקירפואה)!

וזו האסוציאציה שהיתה לי (להקת "פוליס" – הודעה בבקבוק): למעוניינים בהרחבה עיינו במילות השיר, שאותן כתב סטינג:

עופר אדרת כתב ביום שישי האחרון בעיתון "הארץ" (25.10.2019) על זכאותם לכאורה של יהודים אשכנזים לקבל אזרחות פורטוגלית (בגירסה המודפסת: "גם לקרל מרקס היה יכול להיות דרכון פורטוגלי" ובגירסה האינטרנטית: "מבחן בוזגלו הפולני: בדרך לדרכון, אשכנזים מגלים שורשים בין מגורשי ספרד").

כותרת המשנה קובעת כי: "המהפכנית רוזה לוקסמבורג, למשל, ואפילו הסופר היידי י"ל פרץ, היו מצאצאי המגורשים".

הכתבה אינה מוסרת את העובדות המבססות את הקביעה האמורה, למעט העובדה שרוזה לוקסמבורג נולדה בז'מושץ' שבפולין, ושלדברי חיים גיוזלי (מנהל אגף מאגרי המידע בבית התפוצות) יהודים ספרדים מהאימפריה העותמנית ומוונציה התישבו בז'מושץ' ב- 1588.

אז לא הלכתי לבדוק את העובדות, אבל רצתי למחשב שלי. זה מה שהיה לתכנת עץ המשפחה שלי לומר בענין הזה:

Roza Luxemburg is the 1st great-aunt of wife of nephew of husband of 1st great-aunt of Rony Golan

"אתה הבנת את זה, ברוך?" (הגשש החיוור).

ולמדקדקים לעיון נוסף ראו הפוסט שלי (רוזה האדומה (לוקסמבורג), 17.7.2009)

אני מתדלק בדרך כלל באותה תחנת דלק.

תחנת הדלק נמצאת ליד העבודה.

אני מתדלק בה כבר הרבה שנים.

בשעות שאני מתדלק נמצא בדרך כלל אותו מתדלק.

הוא "מכיר" אותי ואני "מכיר" אותו.

בשבוע שעבר, בזמן שתדלקתי, מישהי הגיעה ברגל לתחנה, החליפה איתו כמה מילים תוך כדי שהוא לידי והלכה. היא עוד צעקה לו כמה מילים מרחוק.

המתדלק אומר: "זאת בת דודה שלי. אני מת על הרומניות האלה".

אני: "למה?"

המתדלק: "כי היא הגיעה לארץ בגיל שנה ויש לה כזה מבטא נחמד ברומנית".

אני: "אתה מרומניה?

המתדלק: "כן"

אני: "איפה ברומניה?"

המתדלק: "אתה לא מכיר"

אני: "תנסה אותי"

המתדלק: "מרמורש" (Maramures)

אני: "דווקא יודע. איפה במרמורש?"

(מתח….מתח…. מתח….)

המתדלק: "סיגט, מאיפה אתה מכיר?".

אני: סיפור ארוך.

—

אם אתם לא יודעים, אז לכו לקרוא: אנחנו חוזרים לסיגט! וגם טרנסילבניה מכורתי

אמא שלי היתה בדרך כלל בת 38. כך היא נהגה להשיב לי כששאלתי, כשחיוך קל (וערמומי מעט) משוך על שפתיה. מאוחר יותר, כשעשיתי את צעדיי הראשונים בחיטוט במסמכים, למדתי את תאריך לידתה הרשמי בישראל. וכמה עשרות שנים אחר-כך, כשהשגתי את תעודת הלידה המקורית שלה מפולין, תאריך הלידה שהופיע בה היה זהה לזה שהכרתי. אך לא כך אצל מרבית הנשים האחרות שאת קורותיהן חקרתי.

לילי, הגננת אדמונית השיער, היתה ילידת 1916 לפי מסמכיה בישראל. כאשר הגיעה לפלשתינה בשנות השלושים המוקדמות של המאה העשרים, היתה עדיין, אם כך, נערה. אך לפי ספרי הרישום בעיר מולדתה בגליציה היא נולדה ב-1910 – שש שנים קודם לכן. ואולי היא נולדה מוקדם אף יותר, והוריה איחרו לרשום את לידתה: לפי טופס הבקשה לרשיון עליה עבורה, שנחתם ב-1929, היתה אז לילי בת 24. כלומר, ילידת 1905 לערך. הדרך בה הצליחה לילי להצעיר את גילה בשש שנים, או אף ב-11 שנים, נותרה עלומה [וכך גם הסיבה לרווקותה; בטופס העליה רשם המבקש כי לילי היא ארוסתו – האם נואש מלהמתין ונישא לאחרת?].

הלינקה היתה בפולין במהלך השואה, והצליחה להנצל תוך שימוש בזהות ארית. וכמו גברים ונשים אחרים, שניצלו תודות לזהות ארית, היא המשיכה להשתמש בשם הארי ממסמכיה המזויפים עד יומה האחרון. וגם בגיל המזויף: שש שנים פחות מגילה לפי רישום הלידה המקורי שלה, שמצאתי בפולין.

ויש מי שהיו בעלות תעוזה יתרה. מריה היתה רשומה בישראל כאלמנה, ילידת 1906. אך מסמכיה המקוריים בפולין הראו שהיא נולדה ב-1893. ואולי עוד קודם: לפי רישומי הלידה שלה ושל אחיה התאומים, הם נולדו כשלושה חודשים אחריה. השאלה אם היתה זו מריה שנולדה מוקדם יותר, או דווקא אחיה התאומים, תישאר לא מענה לעד. ואגב, מריה לא היתה אלמנה כי מעולם לא נישאה: כרטיסי הניצולה שלה מראים כי היתה רווקה, וכי שם הנישואין לכאורה בו השתמשה היה אף הוא השם שהופיע על מסמכיה האריים המזויפים.

אך הסיפור של סופיה היה מסובך יותר. לפי מסמכיה בישראל, סופיה נולדה ב-1922, כאשר אמה כבר היתה בשנות החמישים לחייה. לפי הערכתי היא נולדה לפחות עשר שנים קודם לכן. רישומי הלידה ממקום הולדתה לא שרדו, ולי היה חשוב להעריך את שנת לידתה.

היתה בידי תמונה של סופיה, משנת 1950. ערכתי סקרון קטן, וביקשתי להעריך את גילה של האשה. התשובות היו מפתיעות. הגברים בין המשיבים העריכו את גילה של סופיה בכ-7 שנים פחות מהערכות הנשים. כל מילה נוספת מיותרת.

לבסוף, סופיה לא החמיצה שום הזדמנות, גם ברגעים קשים. היתה זו היא שהוציאה את תעודת הפטירה של אמה, שנים אחדות אחרי עלייתן ארצה. שנת הלידה של האם, לפי התעודה, מאוחרת בכמעט עשרים שנה משנת הלידה המופיעה במסמכיה האחרים. הכל, כדי שסופיה תוכל לומר על עצמה כך:

* * *

לא כולם בני אצולה. לא כולם נצר לרבנים (טוב, אולי כולם נצר לדוד המלך או לפחות לאברהם אבינו). ומכל מקום, לא כולם נולדו בערי בירה. יש גם כאלה שבאו מכפרים קטנים או אפילו קטנים מאוד. לדוגמא, אני.

אפילו אבותי באו מחור נידח! אבא שלי נולד בכפר קטן (מאוד) בצפון-מזרח הונגריה. שם הכפר הוא Laskod ואם זה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שבטח כבר הטרדתי אותכם עם השם הזה בעבר (עלילת דם פרטית לפסח).

מכל מקום, הכפר הקטן הזה משתרע על שטח קטן יותר מאשר 15 קמ"ר וכיום יש בו כ- 1,000 תושבים בלבד. תחשבו כמה תושבים היום שם בתחילת המאה ה- 20. מכל מקום, זה כזה חור נידח, שהוא אפילו לא מופיע במאגר הקהילות של הג'ואישג'ן! הקהילה הקרובה ביותר היא Petneháza שבה היו ב- 1930 רק 85 יהודים.

לא רחוק מהחור הנידח הפרטי שלי, יש חור נידח אחר, אבל חור נידח בעל חשיבות רבה לנוצרים המקומיים. בכפר Máriapócs שוכנת כנסיה ומנזר (גברים). לפי המסורת, ב- 1696, לאחר השלמת איקונין של הבתולה אוחזת בישו, החל האיקונין לבכות. המקום הפך למקודש ונודע בכל רחבי הונגריה.

כפי שתוכלו לראות מצילום האוויר של המקום, המתחם עצום. בכפר הקטן המונה כ- 2000 תושבים בלבד נמצא מתחם אדיר הקולט אלפי מאמינים. הניגוד בין גודלו של המתחם לבין גודלו של הכפר הוא עצום.

מתחם המנזר והכנסיה ב - Máriapócs

כאשר ביקרנו בהונגריה במסגרת משפחתית ("טיול שורשים") היו כאלה שהתענינו יותר 🙂 אז ע' שחיפשה להעשיר את הטיול באיזו אטרקציה תיירותית, עלתה על כך שהאתר הזה מהווה אתר תיירות באזור, וכך ביקרנו בו בדרכנו מכפר אבותינו אחד לשני, ממש על הדרך. כשאמרנו לאבי שאנחנו מבקרים ב- Máriapócs הוא הופתע מאוד. הוא שמע את השם של המקום בתור ילד. המקום הוזכר בתור אתר עליה לרגל.

 איפה היה המקום הזה הוא לא ידע. בביקור גילינו שזה היה מאוד, אבל מאוד קרוב לכפר "שלנו". ברי, כי יש להתייחס בזהירות לעדותם של אנשים על מרחקים ומידות, כאשר הם היו קטנים (אנשים גבוהים – חדרים גדולים).

אני קורא עכשיו את "זיכרונות מהונגריה 1948-1944" של הסופר ההונגרי הגולה שאנדור מאראי ("הנרות בערו עד כלות", "גירושין בבודה" ועוד). מאראי מספר בספר זה את חויותיו מסוף מלחמת העולם השניה ועד לכניסת הרוסים להונגריה. הוא מתאר את היחס של הרוסים לאוכלוסיה המקומית, את החורבן שהותירה המלחמה בבודפשט ועוסק רבות בספרות ובשירה ההונגרית ובסקירה שלהן. הספר תורגם על ידי רותי גליק, שהוסיפה לו הערות שוליים, שבלעדיהן הקורא הישראלי לא היה יכול להתמודד עם הספר. מבחינה זאת, הערות השוליים של רותי גליק מעניינות יותר מהספר.

ב- 13.5.2012 יתקיים בבית ציוני אמריקה בתל אביב, המפגש הראשון בסדרת "המילה הכתובה" – "דוברי הונגרית בספרות, עיתונות ואמנות ב(ארץ) ישראל". במפגש הראשון יתקיים גם פאנל על "שיחה על מקור ותרגום" בהשתתפותם של יהודית רותם, איתמר יעוז-קסט ורותי גליק.

בספר "זיכרונות מהונגריה" של מאראי, הוא מתאר את ההרס בככר דיס בבודפשט, בו שכר הארמון המלכותי, אשר בו "השתכן" העוצר – האדמירל הורטי. כשהוא מתאר את עושי דברו של הורטי, הוא כותב:

"מתחתיו ניצבו הכפופים לו – כל אותם אישים חשובים שהתנהגותם אומרת כבוד; כן, הכרה שביראת כבוד, כמו פסלי הקדושים המקומיים בפסטיבל במריאפוטש, אלא שגולפו מעץ ונצבעו בצבעים בוהקים, שבהם בוהה קהל מאמינים פעור פה…" (עמ' 139).

המתרגמת, רותי גליק, ציינה בהערותיה שמריאפוטש היא "עיירה במזרח הונגריה שהייתה למרכז לצליינות חשוב, ובה תמונת איקונין מפורסמת של מריה אם ישו, השומרה בכנסייה יוונית-קתולית עתיקה".

אז הנה, הכפר מריאפוטש, שהוא ליד הכפר הנידח שלי, זכה לתהילת עולם בספרו של מאראי וקם לתחיה. אמן!

אבל, זה לא החור היחיד שקם לתחיה ממש לאחרונה. רק ביום השואה האחרון סיפרתי על הכפר  Mezőkovácsháza, כפר הולדתו של חברנו אליעזר סנה וגם של אמו המנוחה של הרמטכ"ל, בני גנץ ("משואה לתקומה (באופן האישי ביותר)"
גם הכפר הנידח הזה קם לתחיה ממש לאחרונה.

לפני כחודש השיקו הונגריה ורומניה מיזם משותף, במימון האיחוד האירופי, למיחזור מנורות פלורסנטיות במזוקובצ'הזה. תחת הכותרת: "שתי מדינות, מטרה אחת, הצלחה משותפת!" נפתח מפעל למחזור מנורות פלורוסנטיות, אשר יקטין את הזיהום. שיתוף הפעולה יוצא הדופן מתבצע ממש באזור הגבול שבין שתי המדינות.

אז אפילו החור הנידח הזה (שספר התורה חולץ ממנו) עלה לכותרות. טוב, לא ממש כותרות. כותרות משנה. אבל לחור נידח זה הרבה.

חגי תשרי מלאים בסמלים: תפוח ודבש, שופר ונדרים, צומות וסוכות, וכיוצא באלה. סמליותם המושרשת-כל-כך יכולה להסביר שמות משפחה שנלקחו מעולם המושגים של חגי תשרי (למשל: תשובה, סוכות, כיפור), ואפילו שמות פרטיים הקשורים למועדים הללו (למשל, גדליה).

אבל מסתבר שגם בקרב בני עדות אחרות ניתן למצוא שמות שקשורים בעבותות לחגי תשרי. חיפוש בפייסבוק מעלה כמה נשים ששמם המלא: Rosh Hashana (הנה אחת מהן). והלוא, ראש התנ"כי הוא דווקא ממין זכר, אחד מבניו של בנימין (בראשית, פרק מ"ו, פסוק כ"א).

חיפוש נוסף ברשת החברתית הגדולה מעלה אדם ששמו Yom Kippur – ממש כך!

אבל נדמה לי שהזוכה בתחרות "שמות חגיגיים" הוא לא אחד מן הנ"ל, אלא אדם אחר, אשר שמו הוא ברכה אשר נישאת בפי כל. עברי לידר, בשירו "בתי קפה", כתב:

תקשיבי די ג'יי זה לא שם פרטי
למרות שחצי תל אביב תסתובב כשתצעקי

ונדמה לי שאם הבחור הזה יסתובב בארץ בתקופת חגי תשרי, הוא ייאלץ לסובב את ראשו הרבה פעמים כי יחשוב שקוראים לו. מצאתי את שמו באתר לחיפוש אנשים בארצות הברית (יש הרבה אתרים כאלו, הנה אחד מהם), הוא מתגורר בברוקלין Brooklyn, ניו-יורק, והוא זוכה בתואר "האיש שהוא ברכה":

לפני מספר שנים הקימו חלק מחברי פורום "שורשים משפחתיים", מיזם אינטרנטי שיתופי בתחום הגנאלוגיה, על פלטפורמת ויקי.

בויקיגניה, הוקדש ערך (בצדק רב !) לפרענומערנטן, וכך פותח ההסבר:

פרענומעראנטן ביידיש או Pre subscribers באנגלית היא מעין רשימת תודה הממוקמת בתחילתה של מהדורה ראשונה של כותר ספרות קודש והמכילה שמות המזמינים מראש את הכותר בטרם יצא לאור, אשר השלישו את תמורתו מראש, ובכך סייעו להופעתו. לרשימות הללו ערך גנאלוגי וגיאוגרפי כיוון שלצד כל מזמין מראש מצויין שם היישוב בו הוא חי.

ערכה של הרשימה ברור, איפוא. יש בה שמות אנשים חיים שהשלישו את מחיר הספר מראש. אם אחד מאלו נמנה על אבותינו, הרי שבידינו הוכחה נוספת לקיומו ולפועלו בזירה גיאוגרפית מוגדרת.

הרשימות שימשו אף לעריכת מדריכים אשר מיפו את הקהילות היהודיות.

באחד מספרי הפרענומערנטן מצאתי את מי שעשוי להיות הסבא-רבא שלי (חיים שלומוביץ, יליד רוזליה, תושב סיגט).

לכאורה, מקור ישן נושן, כלי עזר גנאלוגי. על כן, מה רבה היתה הפתעתי למצוא ברשת, את האתר המעקבים אחר בלוגים – Bloglovin' בגירסתו השוודית, אשר מוסר לגולשים ברשת פרטים (גם) אודות הבלוג שלנו, "משפחתובלוגיה":

שימו לב לערך המופיע בצד שמאל של המסך:

ינוקא (אשר מזה זמן מחדש הגדרות בתחום הגנאלוגיה: ע"ע "בחיין") הגדיר מחדש את עיסוקו של הגנאלוג:

"חוקר פרטי לאנשים שנפטרו מזמן".

אמא של ינוקא הגיבה בביטול, שמדובר פשוט ב"חפרן".

ארנון כתב לאחרונה על פיצה עץ-משפחתית. מה שארנון כתב, הזכיר לי קשר נוסף של הגנאלוגיה לפיצה.

בחודש שעבר נתתי הרצאה בכנס הבינלאומי ה- 30 לגנאלוגיה יהודית ביחד עם  בן דודי השני מוזח פעם אחת, תד גרוסמן. נושא ההרצאה היה: Genealogical Gems in Rural Hungary (פנינים גנאלוגיות בהונגריה הכפרית). בהרצאה סיפר כל אחד מאיתנו על חלקו במחקר בכפרים בהונגריה ועל נסיונו.

תד גרוסמן סיפר, שכאשר הגיע לכפר אבותיו בסלובקיה, לא רחוק מהגבול ההונגרי, הוא נתקל באדם טוב לב, שיצא מדרכו לעזור לו במחקרו. אותו אדם, שמסיבות שיובנו מיד, לא נזכיר את שמו, נרתם למחקרו של תד והתנדב להסיעו לכל מקום שרצה, ללא תמורה. אותו אדם היה בעל משפחה ולו אשה וילדים.

תד היה אסיר תודה לסלובקי הידידותי ואמר לו שלא נעים לו, ושהוא לא צריך להסיעו ולטרוח סביבו. תד אמר לו שהוא יסתדר לבד.

אז השיב לו הסלובקי: "השתגעת ? אם לא אסיע אותך, איך אוכל לפגוש את ידידתי, מוכרת הפיצה מהכפר השכן  ולזכות בחסדיה ?"

הנה עוד יישום למחקר גנאלוגי בכפרים (בסלובקיה, לפחות) 🙂