מבזק ידיעות עצובות ומשמחות

זה לא סוד שנעדרתי מכאן בחודשים האחרונים, ונוצר "לחץ" של נושאים לדיווח, ועל כן הפעם הפוסט הזה הוא מבזקי ולא ממצה:

ד"ר חנן רפפורט ז"ל

בתחילת ינואר נפרדנו בצער רב מידיד יקר וחשוב- ד"ר חנן רפפורט. אי אפשר לסכם את פועלו של חנן בכמה מילים. רק אזכיר שחנן היה פסיכולוג קליני וניהל את מכון הנרייטה סאלד. חנן היה גנאלוג יסודי ונלהב. הוא הקים את המרכז העולמי לחקר משפחת רפפורט. היה ממיסדי ומראשי המכון הבינלאומי לגנאלוגיה יהודית ומרכז פאול יעקב. חנן היה הנאמן של ד"ר פאול יעקבי על האוסף הגנאלוגי העצום שהניח אחריו.

מכאן אני שולח תנחומים לאשתו, ד"ר יהודית גרינוולד-רפפורט ולשתי בנותיהם, ד"ר מיכל רפפורט והגב' שירלי רפפורט-קמארה.

ד"ר נוויל (יוסף) למדן ז"ל

באמצע חודש פברואר נפרדנו טרם עת מידיד יקר וחשוב אחר – ד"ר נוויל (נביל) יוסף למדן. נוויל נולד בסקוטלנד והיה גנאלוג נלהב. הוא כיהן בשירות החוץ של מדינת ישראל, ובתפקידו האחרון כיהן כשגריר ישראל בותיקן. היה חבר במכון הארי טרומן באוניברסיטה העברית. הוא עמד בראש פרוייקט אדיר למיפוי כללי של יהדות סקוטלנד. פרטים נוספים על פרוייקט זה ניתן למצוא גם באתר IIJG. כמו חנן, אף נוויל עמד בראש המכון הבינלאומי לגנאלוגיה יהודית ומכון פאול יעקבי ואף שימש כמנכ"ל שלו תקופה ארוכה.

תנחומים כנים לאשתו סוזן ולילדים בארץ ובחו"ל.

JOWBR! מאחוריך!

כבר כתבנו בעבר רבות על מאגר הקבורה של ה- JewishGen.

ראשי התיבות עומדים לשם המלא והארוך: JewishGen Online Worldwide Burial Registry. יש בו כיום מעל 4 מיליון קברים וכמיליון תמונות של מצבות מתוך כ- 9,500 בתי עלמין ב- 143 מדינות.

אז רק לידיעתכם, האתר הצעיר והבועט של חברה קדישא לקברים- גרייבז החל להעלות נתונים ותמונות של קברים לא רק מישראל אלא גם מ…. ארה"ב ואפילו מ…. לוב!!!!!

אז אל תגידו שלא גיליתי לכם. הם לא עשו לזה יחסי ציבור, אבל יש כאן בהחלט בשורה!

האירוע של העשור: המפקד הפדרלי של ארצות הברית לשנת 1950

מכיוון שאנו בענייני מבזקים, אז בתכלית הקיצור:

בארצות הברית נערך מפקד פדרלי בכל עשור בתחילת חודש אפריל. המפקדים כוללים מידע גנאלוגי עשיר.

על פי חוק ארצות הברית, חומר הגלם של המפקד (כלומר הדפים שמולאו בידי הפוקדים שעברו מדלת לדלת), משוחרר לציבור לאחר 72 שנים. ועל כן, ב 1.4 בכל שנה שמסתיימת בספרה "2" משוחרר המפקד שנערך 72 קודם לכן.

אז היום ממש, 1.4.2022, משתחרר מפקד 1950 ואנו נוכל לעיין בו.

חשיבותו של מפקד 1950 לגנאלוגים העוסקים בגנאלוגיה יהודית הוא עצום: זה המפקד הראשון לאחר השואה ונוכל למצוא בו ניצולי שואה רבים שהגיעו לארצות הברית. על חלקם ידענו, אבל יש להניח שנמצא גם ניצולי שואה שלא ידענו שהם ניצלו.

הבעיה עם חומר גלם של מפקדים, שעל מנת למצוא את האדם שאותו מחפשים, היא שצריך לדעת באיזו כתובת הוא גר, למצוא את אזור המפקד ולחפש בין הדפים.

מאז כניסתן של החברות המסחריות לתחום, הן מאנדקסות את המידע ומאפשרות לנו לחפש לפי שם או פרמטרים אחרים. החברות מקבלות מהארכיון הלאומי האמריקאי את חומר הגלם לפני שחרורו, כך שהן נערכות להעלות אותו ממש בסמוך ל – 1.4.

ו… לא! זו לא מתיחה של אחד באפריל.

רוצו לחפש!

למה הכל התחיל?

"….18 וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת־שָׁלַח; וְשֶׁלַח יָלַד אֶת־עֵבֶר׃ 19 וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים; שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ, וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן׃ 20 וְיָקְטָן יָלַד, אֶת־אַלְמוֹדָד וְאֶת־שָׁלֶף; וְאֶת־חֲצַרְמָוֶת וְאֶת־יָרַח׃ 21 וְאֶת־הֲדוֹרָם וְאֶת־אוּזָל וְאֶת־דִּקְלָה׃ 22 וְאֶת־עֵיבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת־שְׁבָא׃ 23 וְאֶת־אוֹפִיר וְאֶת־חֲוִילָה וְאֶת־יוֹבָב; כָּל־אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן׃ 24 שֵׁם אַרְפַּכְשַׁד שָׁלַח׃ 25 עֵבֶר פֶּלֶג רְעוּ׃ 26 שְׂרוּג נָחוֹר תָּרַח׃ 27 אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם׃ 28 בְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל׃  29 אֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם; בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת, וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם׃ 30 מִשְׁמָע וְדוּמָה, מַשָּׂא חֲדַד וְתֵימָא׃ 31 יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה; אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל׃  32 וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם, יָלְדָה אֶת־זִמְרָן וְיָקְשָׁן וּמְדָן וּמִדְיָן וְיִשְׁבָּק וְשׁוּחַ; וּבְנֵי יָקְשָׁן שְׁבָא וּדְדָן׃  33 וּבְנֵי מִדְיָן, עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ, וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה; כָּל־אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה׃  34 וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת־יִצְחָק;   בְּנֵי יִצְחָק, עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל׃  35 בְּנֵי עֵשָׂו; אֱלִיפַז רְעוּאֵל וִיעוּשׁ וְיַעְלָם וְקֹרַח׃  36 בְּנֵי אֱלִיפָז; תֵּימָן וְאוֹמָר צְפִי וְגַעְתָּם, קְנַז וְתִמְנָע וַעֲמָלֵק׃  37 בְּנֵי רְעוּאֵל; נַחַת זֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה׃  38 וּבְנֵי שֵׂעִיר, לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה; וְדִישֹׁן וְאֵצֶר וְדִישָׁן׃ 39 וּבְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהוֹמָם; וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע׃"  (דברי הימים א'

"..ומאיר ילד את לייב. וללייב יֻלַּד שני בנים; שם האחד חיים דוד, ושם אחיו מאיר; ומאיר ילד, את פסלה ואת חיה; ואת ברק ואת אסתר מלכה: ואת לאה ואת מושק ואת מטלה:  ואת אברהם מרדכי ואת לייב ואת שלמה חיים:  ואת זיסקינד ואת רוחלה ואת קלרה ואת רבקה: כל אלה בני מאיר: .."  (דברי הימים שלי)

* * *

צריך להודות: רשימת הדורות אינה מסעירה ביותר – לפחות לא ממבט ראשון (אלא אם אתם מאלה האחוזים התרגשות כל שנה, עם צאת מדריך הטלפונים העדכני). אך סדר הדורות שהציג סופר דברי הימים כולל הפתעות קטנות ומעניינות. כולן מרמזות על האתגרים והאנקדוטות שהם חלק מהמחקר הגנאלוגי שלי. 

"…אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם:"
מאז ימי אברהם ויעקב (שרול בתעודת פטירתו בפולין, לו היתה כזאת), הצטיינו אבותינו בשינויי שמות, כפל שמות וחוסר עקביות באיות שמותיהם. האם ישראל אופמן ועזרא אופמן שחיו באותה עיירה באותן שנים ממש היו בעצם אדם אחד? רק מציאת המסמך הנדיר המתייחס בתוכנו אל ישראל אופמן – אך חתום על ידי עזרא אופמן, איפשרה את פתרון החידה. 

 "…וְאֶת־הֲדוֹרָם וְאֶת־אוּזָל וְאֶת־דִּקְלָה׃ "
לא רק יָקְטָן העניק לבנו דקלה "שם של בת". ההתמודדות עם תעלומות המחקר כרוכה בזיהוי המיגדר של הנפשות הפועלות. עם צבירת הנסיון, כבר לא תופתעו לשמוע שאלה הוא בעצם אליהו, וצלה הוא לא אחר מבצלאל! 

המחקר הגנאלוגי מחייב כישורים בלשיים, ופיצוח התעלומות מרתק הרבה יותר מקריאת ספר מתח משובח. ואם אתם מכורים לסודוקו, ואינכם מוצאים מנוח עד לפתרון תשבץ שטני במיוחד, לא תוכלו להרפות גם מפתרון התצרף הגנאלוגי שלכם.

 "… וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם…"
אין עץ משפחה בלי "בושות", וכל חוקר נאלץ במוקדם או במאוחר להתמודד עם ההחלטה מה לפרסם ומה להצניע. אך מעבר לבושות, המחקר הגנאלוגי מאפשר לי הצצה על אורחות חייהם של בני משפחתי בדורות עבר – עם עושר אירועים ששום טלנובלה לא תוכל להתחרות בו. אם חשבתם שגיבורי "היפים והאמיצים" שברו כל שיא בנישואין עם הגיסה / החותן / האשה הקודמת – עוד לא שמעתם על מעלליהם של סבתי ואבותיה.  

עיון קפדני בתעודות שהנפיקו להם הרשויות, במצבות שהקימו לכבודם, ולעתים גם במכתבים שהותירו אחריהם – מאפשר מבט על השמחות והצרות שפקדו אותם: אובדן יקיריהם בדמי-ימיהם, הילדים שהשיאו, השריפות שכילו את מפעל חייהם, צבירת ההון – ופשיטות הרגל, המזור שהביאו לאחרים, תרומותיהם לקהילה, ועוד כהנה וכהנה. כל אלו מצטברים לרומן רחב יריעה, שהקריאה בו לעולם נמשכת. 

 "…שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ…"
 כאשר כבש נפוליאון את פולין, היה חיים דוד רוזנר פעוט בחיתוליו. אחיו, שהיה סב-סבי – יוולד רק כמה שנים מאוחר יותר. חייהם הושפעו בעיקר מתבוסת נפוליאון, אשר הובילה לשליטת רוסיה בשטחים נרחבים של פולין. ואילו המחקר שלי מושפע לא מעט מנפוליאון עצמו, אשר לוליא הקודקס שלו – ספק אם הייתי יכולה להנות מעושר המידע המונח עתה לפני.  

לימודי ההיסטוריה הפורמליים מתמקדים בעיקר בקיסרים ומצביאים, ענקי רוח או מבשרי הציונות – אשר נתפסים בעיני כשייכים לעולם אחר. אך האירועים ההיסטוריים שזורים בתולדות המשפחה, ומרתקים בהרבה כאשר הסצנה ההיסטורית מלוהקת על-ידי דמויות מוכרות מההגדה המשפחתית.  

המחקר הגנאלוגי מאפשר לי ללמוד על ההיסטוריה היהודית והכללית מהזווית של "האיש ברחוב". נכון, לעתים מתהדר עץ המשפחה ברב חשוב או בתעשיין רב-הון, אך בדרך כלל מדובר באנשים פשוטים: החל מעובדים קשי-יום, דרך סוחרי גרעינים, זכייני פונדקים, ספקולנטים (לא עלינו), לבלרים, ואולי אף גבירים בעמם. ועם ההשכלה, והשיפור במצב הכלכלי – גם רופאים, אדריכלים, ליצנים רפואיים ויזמי חברות הזנק  – גם אלה הם חלק מתולדות המשפחה.

"… וּבְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהוֹמָם; וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע:"
אם לא זכית להיות פלגשו של אחד מידועני הדור – סיכוייך לחיי נצח ב"דברי הימים" קלושים. ואם תרצה להתפאר בייחוסך לאחד מגדולי הרבנים, אך נפל בחלקך להיות צאצא של אחת מבנותיו – סיכוייך למצוא עדות לכך אינם גבוהים אף הם.  

המחקר הגנאלוגי שלי שופך אור, דרך צוהר צר, על חייהן של יהודיות פולין המופלאות – אלה שהבדיחות לעולם אינן מזכירות. היו ביניהן נועזות ואמיצות, שאפתניות ומפלסות דרך – לעתים אינטלקטואליות רחבות אופקים, לעתים סוחרות מפולפלות. חלקן מרדו במסורת בית אבא, אחרות למדו תורה עם דרדקי העיירה בחדר. 

אל הבודדות מהן שזכיתי להכיר אני מתגעגעת. את כל האחרות אני משתוקקת להכיר.

מעל לכל, העיסוק בגנאלוגיה הוא מרפא לגעגועים. להורים שהלכו לעולמם הרבה לפני שהספקנו לשאול, לסבים ולסבתות שמעולם לא הכרנו, ולעולם מלא שנכחד.  

איך הכל התחיל ?

המחצית הראשונה של חיי עברה בידיעה שההסטוריה המשפחתית שלי מתחילה בשנת 1946, לאחר השואה. התמונות הראשונות שראיתי של הורי היו משנה זו, והם בני 18. לא היה לנו עבר לפני כן.

בשנת 1985, בפגישה מקרית עם קרובת משפחה נדבקתי בחיידק האנוש של מחקר גנאלוגי, מחלה קשה ממנה לא הצלחתי להרפא. גילוי הוביל לגילוי, עד שבשנת 1997, לאחר מחקר של כ – 10 שנים, הצלחתי ליצור קשר עם פלג של משפחתי שהגיע לשיקגו בארצות הברית שנים רבות לפני השואה. משפחה מופלאה זו שימרה במשך יותר מחמישים שנים את התמונות המשפחתיות שנשלחו לפני השואה מאירופה. התמונות הוכתרו בכותרת "משפחתנו שנספתה בשואה". אימי, שלא ראתה מימיה תמונות של הוריה ואחיה שנספו בשואה, זכתה לראותם לאחר 54 שנים מאז שנפרדו, וזכתה אף לראות את תמונתה שלה כילדה. הגילוי שינה את חיי כולנו. אימי השלימה עם עברה וחוויות השואה הקשות ואילו אנו זכינו ב"עבר" – גם לנו יש שורשים, גם לנו היתה משפחה, והנה – יש לנו הוכחות!

מתי הכל התחיל?

מתי הכל התחיל? מתי החלו להתרוצץ בראשי כל הרבה שאלות, אשר אינן נותנות מנוח? מתי התחלתי להתעניין בעבר שלי, של הוריי, של משפחתי? מה היא נקודת הציון אשר מסמנת את ההתחלה הברורה של המסע הבלתי-נגמר לחיפוש אחר שורשיי?

מתי התחלתי למפות בראשי את ארצות המוצא של הדורות הקודמים, אשר הביאו, בסופו של דבר, להיווצרותי? מתי התחלתי להבין שמסלול הנדודים של אבותיי הקדמונים היה כל כך רגיש לשינויים, ובשבריר שניה יכול היה להשתנות ולהביא להיווצרות של אני אחר. לא אני. מתי התחלתי להבין שבכל אחד מן המקומות הללו, בו פסעו רגליהם – נשאר משהו גם בשבילי? מתי התחלתי להפנים שה"משהו" הזה, אשר נשאר על הקרקע עליה דרכו, הוא גם חלק ממני?

מתי התחלתי להתבונן בתמונות ישנות, מצהיבות, דהויות, ולחפש קווי דמיון בין המצולמים לבין עצמם וביניהם לביני? מתי התחלתי לנסות ולזהות קווי סיפור בתמונות, קושר את הרגע הקפוא המתועד בהן לעשרות פריטי מידע, במטרה להסיק משהו הגיוני? מתי התחלתי לחשוב, תוך כדי שאני מצטלם, כיצד יזכרו אותי אלו שלא הכירו אותי, ולפי איזו תמונה יבחרו לצייר את דמותי בעיניהם?

מתי התחלתי להבין שאם שואלים שאלות, בסופו של דבר תגענה גם תשובות? מתי התחלתי לתהות על השפעתן של התשובות הללו עליי ועל אחרים? מתי ראיתי לראשונה כי כל תשובה מובילה לעוד עשרות שאלות אחרות, ולא חששתי להמשיך גם בעקבותיהן של אלו החדשות? מתי התחלתי לדעת שלא תמיד השאלה קודמת לתשובה?

מתי ומתי ומתי… כל כך הרבה התחלות שאיני יודע מתי והיכן התרחשו בדיוק.

ורק שאלה אחת, שונה לחלוטין, נשכחה בין כל אלו, והיא עוטפת אותן ברכות חונקת: למה?