משפחתובלוגיה

בהתחשב בצוק העיתים, מצאתי לי מפלט ב…. שירה.

הפוסט הזה לא מתיימר לסקור את כל הצורות בהן הגנאלוגיה משתקפת באומנות, אלא רק להתייחס לגיזרה צרה מאוד.

לפני זמן מה, הסבה את תשומת לבי, ידידתי ריה מור , לספרו של אילן ברקוביץ' – המשורר האשכנזי האחרון:

זהו ספרו החמישי (מתוך שישה שפורסמו) של ד"ר אילן ברקוביץ' והוא עוסק בהתוודעותו אל זהותו כנצר ליהדות רומניה. כפי שהוא מסביר בפתח דבר:

למרבה התדהמה גיליתי שאני בן למשפחה ניצולת שואה, שואת יהודי רומניה הנעלמה מעין הציבור הרחב, בדרך כלל. התברר לי כי סבי מצד אמי, אפרים פרוים סגל, נלקח על ידי הצבא הרומני הפרו-נאצי למחנה עבודה בכפייה במחוז טלאורמן בדרום רומניה בשנים 1943-1944 וכל בני המשפחה גורשו מביתם ששכן בעיר בוטושאן שבצפון המדינה".

הספר הוא בעצם תחילת המסע שלו אל עברו ואל תולדות משפחתו.

ועל רקע מלחמת העדות הנוראית שהתלקחה אצלנו, ניתן להבין, שהמחבר אימץ לעצמו את התואר "המשורר האשכנזי האחרון" על רקע מחאתו הכואבת של המשורר רועי חסן:

ואני שואל

ברצינות – אשכנזים

זו קללה? כי לא הייתי בטוח

עד שכתבתי

אשכנזים

כדאי להאזין לכאבו הנוקב של המשורר רועי חסן, כשהוא מקריא את שירו "במדינת אשכנז":

התייחסתי בעבר לכך ששואת יהודי רומניה "נשכחה" (ראו הפוסט: טרנסניסטריה, 8.5.2013). מאז חלפו 10 שנים וחל שינוי ניכר ביחס לכך.

המשורר האשכנזי האחרון עוסק בחווית חיפוש השורשים שלו עצמו, תוך כדי שהוא מתכתב עם התרבות המקומית.

בפתח שירו "במדינת אשכנז" רועי חסן מתכתב עם שירה של לאה גולדברג (עליה כתב ארנון את הפוסט: היכן נולדה לאה גולדברג ומה עלה בגורל אביה?, 15.1.2010) "בארץ אהבתי", אשר הולחן ע"י מוני אמריליו (אשר עליו כתבתי בפוסט משואה לתקומה (באופן האישי ביותר), 18.4.2012)

בִּמְדִינַת אַשְׁכְּנַז הַשָּׁקֵד פּוֹרֵחַ

בִּמְדִינַת אַשְׁכְּנַז מְצַפִּים לְאוֹרֵחַ

אילן ברקוביץ' מצידו מתכתב עם בשירו "המשורר האשכנזי האחרון יושב על הספה בבית הוריו" עם שירו של אהוד בנאי "מהרי נא":

הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה

הוא שוכב על הספה בבית הוריו

כן, הוא בן שלושים, יש לו חום גבוה

הוא חוזר אל חדר נעוריו.

החוקרים הגנאלוגים (מכל עדה) ימצאו בספר שירים זה את מגוון הכלים והתהליכים הגנאלוגיים (מחקר בבתי קברות, רשימות שילוחים, ראיונות אישיים, מאגרי קבורה ועוד ועוד).

מכיוון שמשפחתו של המשורר מגיעה מבוטושאני שבצפון-מזרח רומניה, כי אז "המשורר האשכנזי האחרון הולך לשמוע הרצאה על גורלם של יהודי בוטושאן בקריית המוזיאונים בפתח תקוה":

שם המרצה: סורין גולדנברג, יליד בוטושאן, 1966….

מר גולדנברג עוסק באינדוקס שמות יהודי בוטושאן בין

השנים 1865 – 1910

סורין גולדנברג עוסק שנים רבות בשימור זכר קהילת בוטושאן ע"י איסוף חומרים ארכיוניים הנוגעים ליהודי בוטושאן והסביבה. קבוצת המחקר שהוא הקים ועומד בראשה קבוצת המחקר של בוטושאני מאפשרת מחקר ברשומות מהאזור ואף מנהלת את קבוצת הפייסבוק הפרטית: Jewish Genealogy in Romanian Moldova.

אל תתנו לשם לבלבל אותכם. לא מדובר על המדינה העצמאית מולדובה (אשר בירתה קישינב) (שהוזכרה כאן לא אחת, ראו הפוסט של אורית "על גירושין, גרושות וגרושים", 13.10.2013). מדובר על חבל מולדביה אשר ברומניה. מר גולדנברג שוקד על איסוף שיטתי של רשומות החיים של היהודים באזור זה ומושיט ידו לעזרת החוקרים המתעניינים במשפחותיהם באזור זה.

מוצע לקרוא את ספר השירה של אילן ברקוביץ' "המשורר האשכנזי האחרון". צפויה לכם חווית קריאה מרתקת ומטלטלת.

אי אפשר לסיים את הפוסט הזה מבלי להתייחס לשיר האייקוני I'm My Own Grandpa ("אני הסבא של עצמי") (של Dwight Latham ו- Moe Jaffe), שמספר על איך אדם הפך להיות הסבא של עצמו (באמצעות קשרי נישואין, שיש לומר שהם מופרכים אך חוקיים). לשיר יש אינספור ביצועים (ואפילו ביצוע בעברית).

השיר פשוט מביא את המחקר הגנאלוגי לקצה 🙂 אם אתם לא מכירים, כדאי לצפות!

הנה לפניכם ביצוע חדש של Oscar Sullivan: