httpv://www.youtube.com/watch?v=ymNhCKnUZXg
מי שמכיר אותי, יודע על אהבתי – התבלטתי בין "הערצתי", "אהדתי", ובסוף בחרתי במילה החזקה הזו – לשלמה ארצי, לשיריו ולהופעותיו. אהבתי זו מתחרה רק באהבתי לכנאפה (שגם עליה יודעים היטב מכריי). לארצי, שאין צורך להציגו, יש – מעבר לקריירה מפוארת – גם עץ משפחה מעניין מאוד. שלושת ילדיו – שירי, בן ויונתן – הם אמנים מוכשרים; חתנו (ואולי, בעצם, חתנו-לשעבר?) הוא שחקן פורה, ואף כלתו היא שחקנית. ובמסורת הנישואין בתוך הברנז'ה, ארצי הוא סוג-של-מחותן של יגאל שילון. ואם הולכים מעט "אחורה", אחותו של ארצי היא סופרת ומחזאית מוערכת ובעלה הוא איש תיאטרון. אביו של ארצי היה איש ציבור ושימש, בין היתר, כחבר כנסת (אגב, גם אביו של נועם סמל, גיסו של ארצי – כלומר, המחותן של יצחק ארצי – היה איש ציבור ושימש, בין היתר, כראש מועצה). ואם מפשפשים עוד בעץ, מוצאים שדודהּ של אמו הוא הרב יהודה מאיר שפירא, כלומר ארצי קשור למשפחת שור המיוחסת.
אך מבין המופיעים בעץ המשפחה שלו, מי שמככב תדיר בסיפוריו של ארצי – בהופעות, בראיונות ובטורים שהוא כותב – הוא דווקא אדם שתרומתו העיקרית למשפחה היתה… שערוריה. נאוה סמל, אחותו של ארצי, הוציאה לפני ימים אחדים את ספרה החדש, פאני וגבריאל. הספר עוסק בדרמה שהיא חייהם של סבה וסבתה, שהם גם סבו וסבתו של ארצי, ההורים של אביהם, יצחק ארצי (הרציג). לפני כמה שנים, פירסמה סמל את סיפור חייהם רצוף התהפוכות של הסבא והסבתא, גבריאל ופאני הרציג, בעיתון הניו-יורקי "פורוורד". את הכתבה ניתן לקרוא בעברית באתר של סמל (כמו גם ב – ynet). וכך כותבת סמל בפתח דבריה:
סבא עזב את סבתא. בדור ההוא זו נחשבה שערוריה, סוד שהתלחשו בו בחדרי חדרים, כזה שלא נועד חלילה לאוזני ילדים. גירושין כמובן היו הס מלהזכיר, בדיוק כמו מוות. בדור ההוא אנשים לא התגרשו ולא מתו. לא רק את סבתא סבא עזב, אלא גם את אבא שלי שהיה אז תינוק בן שישה חודשים – והיגר לאמריקה. זה קרה בשנת 1919. זה קרה בשנת 1919 כשבעיירות היהודיות הקטנות באירופה חלפה השמועה שבניו יורק יש מדרכות מזהב ולאמריקה קראו ביידיש "גוֹלְדֶנֶע מֶדִינֶע".
זהו בסיס הטרגדיה שליוותה את המשפחה מאז ועד היום. עובדה היא שגם בחלוף 100 שנה כמעט מן העזיבה ההיא, היא מטרידה עדיין את נכדיהם, אשר נולדו וגדלו רחוק מן העיירה היהודית הקטנה באירופה, בה נטש הסב את הסבתא, ורחוק מאמריקה, אליה נטש הסב. התיאור של סמל חי כל כך, ולמרות הדרמה העזה – מלבב כל כך, עד שלא יכולתי להימנע מלנסות ולהתחקות אחר קורותיו של הסב הסורר באמצעות מה שמכונה בעגה הגנאלוגית the paper trail (שובל הנייר?). בקיצור, הלכתי לחפש את התיעוד ה"יבש" של מה שסמל מתארת בשפה ציורית. אישית, התיעוד הדל-לכאורה הזה מסייע לי להבין טוב יותר את התמונה המצטיירת מן הסיפור העשיר העוטף אותו.
סמל מציינת כי סבהּ עזב את רעייתו בשנת 1919, אך שובל הנייר מצביע על נסיעה של Garbiel Herzig מנמל המבורג לניו-יורק ב – 1 בדצמבר 1921. על פי המסמך1, נולד גבריאל בשנת 1889 ב – Mihova, הוא בעל אזרחות רומנית, והוא התגורר, בטרם נסיעתו, ב – Sereth (הלוא היא סירט Siret, עיירת הולדתו של יצחק ארצי, בו של גבריאל).
גבריאל הרציג, סבו של שלמה ארצי, ברשימת הנוסעים (ליחצו להגדלה)
מעניין לציין כי מיהובה וסירט – אשר נמצאות במרחק של כ-70 ק"מ זו מזו – היו שייכות שתיהן לחבל בוקובינה ההיסטוריה, אשר היה חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית. כיום נמצאת הראשונה באוקראינה (ונכתבת Myhove) והשנייה ברומניה.
סמל ממשיכה לגולל את סיפורו של הסב:
בטפסים שקיבלתי לימים ממוזיאון אליס איילנד בניו יורק, מצהיר גבריאל הֶרְצִיג שהותיר באירופה אשה, אבל את התינוק יצחק מעלים. האם חשש משלטונות ההגירה, או שמא הדחיק את העובדה שזנח את בנו יחידו?
והנה, אני מציץ במסמך אשר מתעד את כניסתו של הסב לארצות הברית, דרך שער הכניסה המפורסם אליס איילנד, ביום 19 בדצמבר 1921, על גבי האנייה Cedric. האנייה עזבה את נמל ליברפול Liverpool (בריטניה) ב – 10 בדצמבר (וגם ברשימת הנוסעים שלה ניתן לצפות בקלות). תחת העמודה אשר כותרת "השם והכתובת המלאה של קרוב המשפחה הקרוב ביותר או של חבר במדינה ממנה הגיע הזר", אכן מציין גבריאל – כפי שמדווחת סמל – את פרטי אשתו בלבד2. עם זאת, הסיבה לכך פרוזאית ואינה נובעת מחשש או מרצון להסתרה: בעמודה זו, צויין שמו של אדם אחד בלבד.
פרטיה של פאני הרציג, כפי שמופיעים ברישום הכניסה לארצות הברית
כאשר הגיש את הבקשה להתאזרחות – מאורע אשר מאופיין מאז ועד היום בחשש גדול מצד הפונים – לא הסתיר הרציג דבר. בטופס הבקשה, אשר מולא בשנת 1921, מציין הרציג את שם אשתו ואת פרטי ילדם היחיד. הוא מציין גם את עיסוקו: סוכן ביטוח3.
קטע מבקשת ההתאזרחות של גבריאל הרציג, 1927 (ליחצו להגדלה)
את האיחוד המשפחתי בארץ, נקודת מפנה ביחסים בין בני המשפחה, מתארת סמל כך:
[בשנת 1949] אחר כך אוחדה המשפחה בברית של אחי הבכור שלמה בקיבוץ שבעמק יזרעאל. סבא הגיע ארצה להכיר את נכדו הבכור ואת בנו – שניים במחיר של אחד. סבתא סירבה לקבל את פניו בנמל חיפה
שובל הנייר מוסיף נופך מעניין לסיפור. הנה המסמך המתעד את יציאתו של הסב לביקור בחיפה, על גבי האניה Laguardia, אשר יצאה מניו יורק ביום 15 בנובמבר 1949. הרציג מציין כי הוא מתכנן לשהות בחו"ל (כלומר, בישראל) 3 חודשים. הפרט המעניין הוא תאריך היציאה4. אחיה של סמל – הלוא הוא שלמה ארצי – נולד ב – 26 בנובמבר באותה השנה. כלומר, הסב, אשר "הגיע ארצה להכיר את נכדו הבכור", יצא למסע עוד בטרם נולד הנכד. ומכאן אנו יכולים לשער על הקשר שהיה לו עם המשפחה בארץ ועל כך שידע מבעוד מועד על הלידה הצפויה.
רישום היציאה של גבריאל הרציג לביקור בישראל, 1949 (ליחצו להגדלה)
כתובת המגורים של הסב, כפי שמופיעה ברישום זה, היא ברח' נורפק Norfolk, אותו מזכירה סמל בסיפור. אגב, השם הזה הוא דוגמה נהדרת להבדל שבין טרנסליטרציה (Transliteration) לטרנקריפציה (Transcription). על פי הראשון, היינו צריכים לכתוב בעברית נורפולק, אך אז היינו מפספסים את אופן ההגייה של המילה בשפת המקור: נורפֶק (זאת, בשל ה – L הדוממת, ממש כפי שקורה במילה Lincoln אשר מבוטאת באנגלית כך: לינקֶן). אבל זה קשור יותר לפוסט קודם של רוני ופחות לפוסט הנוכחי.
רחוב נורפק נמצא ב – Lower East Side של מנהטן, ובראיון המצולם עם שלמה ארצי, אשר קושר למעלה (הנה הקישור שוב), אפשר לראות אותו משוטט ברחוב הזה, בניסיון להחיות את דמותו של הסב (החל מחותמת זמן 0:13).
סיפור חייו של גבריאל הרציג מסתיים ב – 2 בדצמבר 1968, אז נפטר בביתו בתל אביב. גם מאורע זה מתועד בשובל הנייר האמריקאי, שכן הרציג היה אזרח אמריקאי. על פי המסמך, הדיווח לשגרירות ארה"ב בישראל נמסר כשבועיים לאחר מותו5. תמונת מצבתו מופיעה באתר BillionGraves, עליה חקוק שמו המלא: גבריאל צבי.
דיווח על פטירתו של הרציג, כפי שתועד ברשויות האמריקאיות, 1968 (ליחצו להגדלה)
כל אחד מן המסמכים הללו, שהם חלק משובל נייר ארוך אשר סוחב אחריו מבלי דעת כל אדם, מספר סיפור מופלא. כאשר אני מעיין בהם, גומע בצמא את הפרטים הרבים המופיעים בהם, אני מנסה לדמיין את המאורעות המתועדים בהם, כמו גם את רגעי התיעוד עצמם. במקרים רבים – כמו במקרה דנן – מקיימים המסמכים הללו סימביוזה מופלאה עם סיפור החיים של האדם: הם מוסיפים לו עוד נדבך, והוא (כלומר, סיפור החיים) מאפשר לקרוא אותם באור בהיר. כל המסמכים הללו זמינים לכל במאגרי מידע גנאלוגים שונים (את המסמכים המובאים כאן מצאתי באתר Ancestry.com).
את הפרק הישראלי בסיפור חייו של גבריאל הרציג יהיה קשה להשלים באמצעות חיפוש אחר שובל הנייר המתעד אותו, שכן המסמכים הישראלים הרבה פחות זמינים מאחיהם האמריקאיים. מזל שנכדתו שמעה סיפורים רבים אודותיו ותיעדה אותם בספר. כך, מהווה הספר הזה חלק משובל הנייר שהשאיר אחריו סבהּ, גם אם אין מדובר במקור ראשוני…
הערות שוליים
1 Staatsarchiv Hamburg. Hamburg Passenger Lists, 1850-1934 [database on-line]. Provo, UT, USA: Ancestry.com Operations, Inc., 2008.
2 Year: 1921; Arrival: New York, New York; Microfilm Serial: T715, 1897-1957; Microfilm Roll: Roll 3063; Line: 7; Page Number: 42.
3 The National Archives and Records Administration; Washington, D.C.; Petitions for Naturalization from the U.S. District Court for the Southern District of New York, 1897-1944; Series: M1972; Roll: 50
4 The National Archives at Washington, D.C.; Washington, D.C.; Series Title: Passenger and Crew Lists of Vessels and Airplanes Departing from New York, New York, 07/01/1948-12/31/1956; NAI Number: 3335533; Record Group Title: Records of the Immigration and Naturalization Service, 1787-2004; Record Group Number: 85; Series Number: A4169; NARA Roll Number: 57
5 The National Archives at College Park; College Park, Maryland, USA; ARC Title: Reports of Deaths on American Citizens [Abroad] 1963-1974; NAI Number: 613857; Record Group Title: General Records of the Department of State, 1763 – 2002; Record Group Number: RG 59; Box Number: 55; Box Description: 1968 GU – IZ
בוודאי בקריאה ראשונה.