משפחתובלוגיה

כאשר ינוקא היה עוד ינוקא ונדרש לעיסוקו של אביו, הוא הגדיר אותי כ"חוקר פרטים לאנשים שנפטרו מזמן" ("הגדרה חדשה לגנאלוג", פוסט מיום 24.7.2011). טוב, היו לו עוד כמה הופעות כאן אצלנו (לדוגמא: תולדות משפחת פרץ, ממצאים על משפחתי מן העתיד – Szurdok 2552 ועוד ועוד….חפשו "ינוקא" בתיבת החיפוש).

אז באותה רוח, הידעתם מהו "חקר מוצאות"?

לא! לא לזה התכוונתי:

התכוונתי דווקא לזה:

אז בהשראת ינוקא, ניתן לומר ש"חקר המוצאות" הוא גנאלוגיה של יצירות אומנות.

חקר מוצאות של יצירת אומנות הוא לגיטימי ממש כמו חקר יוחסין של שידוך או חקר יוחסין משפחתי או חקר יוחסין בכל תחום אחר:

אז אם אנחנו מדקדקים ("גנאלוגיה" ולא "גנאולוגיה") אז הביטוי המדויק הוא חֵקֶר יֻחֲסִין (עם קובוץ וחטף פתח).

חקר המוצאות של יצירת אומנות חשוב לכל מי שמבקש לרכוש יצירת אומנות ורוצה להבטיח את אמיתותה ומקוריותה. הוא חשוב גם כדי לדעת שלא נפל פגם בשרשרת הבעלות על היצירה. בהקשר זה, כדאי לקרוא את המקרה המרתק של רכישת שני ציורים בשוק הפשפשים ביפו, אשר בדיעבד התברר שהם של הצייר ראובין רובין שנגנבו מהמוזיאון – דנ"א 2568/97 זהבה כנען נ' ממשלת ארצות הברית, פ"ס נז(2) 632.

חקר המוצאות חשוב גם בהקשר של גזילת יצירות אומנות ע"י הנאצים (ואחרים) בשנים שקדמו למלחמת העולם השניה ובמהלכה. כבר שנים רבות ידוע על יצירות רבות שנגזלו ושבעליהן או יורשיהם חפצים בהשבתן.

היצירה שזכתה לפרסום רב היא, כמובן, האשה בזהב. הסיפור הזה ראוי לפוסט נפרד. רק אציין שהפרקליט שניהל את המאבק המשפטי להשבת היצירה הוא גנאלוג נלהב ופעיל – Eric Randol Schoenberg.

השבת יצירות אמנות בזוזות הוכרה ע"י מדינות רבות כבעלת חשיבות. אחדות מהן אף הקימו יחידות ממשלתיות שעוסקות בכך.

למיטב ידיעתי, העקרונות הראשונים ברמה הבינלאומית, נקבעו במסמך הידוע בשם עקרונות וושינגטון (Washington Conference Principles) משנת 1998. הועידה הכירה בכך שלמדינות השונות יש מערכות משפט שונות, ועל כן יהיה קשה ליישם כללים אחידים בכל המדינות. העקרונות שהונחו בוושינגטון קראו לכל המדינות המשתתפות לפתח תהליכים ליישום העקרונות שנקבעו בוושינגטון לשם יישוב סכסוכי בעלות ביצירות אומנות בזוזות, על מנת להגיע לפתרון הוגן ומוצדק (Just and Fair Solution).

בהמשך, נחתמה בטרזין (טרזיינשטט) הצהרת טרזין (Terezin Declaration) שעוסקת בהשבת נכסי מקרקעין שנבזזו ע"י הנאצים.

אם הדבר נראה לכם רחוק מכאן וקורה רק במדינות אחרות, ודאי תופתעו לשמוע שיצירות אומנות בזוזות הגיעו לידיים פרטיות וגם לידי ארכיונים בארץ, ולא כולן הושבו לבעליהן. לא מאמינים? תקראו בעיתון: "האם מוזיאוני ישראל מחזיקים ביצירות שנבזזו מנספי שואה מבלי שבדקו אם יש להן יורש חוקי?" (ישראל היום, 9.1.2014).

כך גם יצירות אומנות שנרכשו ע"י קונים ישראלים תמימים. ראו לדוגמא את כתבתו של עופר אדרת ב"הארץ" 8.2.2016:

לאחרונה פורסם בכתב העת Art Antiquity and Law מאמרו של ניב גולדברג, איש עמותת השבה (ששימש בעבר כמנהל אוספים ב"יד ושם") ובוגר התואר המשולב של משפטים ותולדות האומנות באוניברסיטה העברית בירושלים. המאמר עוסק באופן הטיפול באומנות בזוזה ע"י מדינת ישראל. שם המאמר: Nazi-Looted Art: What Israel Can and Should Learn from Germany והוא פורסם בכרך XXVII (1) לשנת 2022.

עמותת השבה היא עמותה ישראלית שהוקמה במטרה:

לקדם מסגרת כוללת של חקיקה והסדרה של הטיפול בנכסי תרבות בישראל, תוך התאמת המצב המשפטי בישראל להצהרות ואמנות בינלאומיות, לרבות כאלה שישראל חתומה עליהן, ועם דגש על התנהלות שקופה, מוסדרת ומפוקחת של מוזיאונים, מוסדות אחרים, בתי מכירות ושחקנים אחרים. כל אלה מתוך תפיסה שנכסי תרבות הם נכסים מיוחדים, שעשויים להיות בעלי ערך חומרי, רגשי, היסטורי, מוסרי, סימלי ומורשתי. בין אם נכסי תרבות נמצאים בקניין הפרט או מוסד, יש לעגן ולהגן על האינטרס הציבורי בהחזקתם בידי הגורם הראוי ביותר, ובהשבתם לבעליהם אם נגזלו, אך גם בטיפול ההוגן בהם, בנגישות הציבור אליהם, ובשימורם.

במאמר, משווה גולדברג בין אופן טיפול ביצירה בזוזה ספציפית ע"י הרשויות בגרמניה, לבין אופן הטיפול ע"י הרשויות בישראל. לטענת גולדברג, החוק הישראלי חסרת תשתית לטיפול בתביעות השבה. כפתרון ביניים הוא מציע אימוץ הליכים שננקטו במדינות אחרות, אשר הקימו גופים מיוחדים לטיפול בקונפליקטים הנובעים מסכסוכי בעלות ביצירות בזוזות, על מנת להגיע לפתרון צודק והוגן, ברוח עקרונות וושינגטון והצהרת טרזין. גופים אלה, אשר יורכבו ממומחים לאמנות בזוזה ולמשפט וייצגו גישות שונות, יכלו ליישם החלטות אכיפות של "חוק רך" שיבטא עקרונות של הגינות וצדק.

מומלץ לקרוא את המאמר וברכות חמות לניב על המאמר המצוין, האכסניה הראויה לפרסומו ועל הפעילות הציבורית המבורכת בעמותת השבה.

(גילוי נאות: ניב גולדברג היה סטודנט בכיתתי בפקולטה למשפטים באוניב' העברית בירושלים)