משפחתובלוגיה

כולנו מודעים למיעוט המקורות הקיימים למחקר גנאלוגי אודות יהדות הקהילות בארצות דוברות הערבית. הקשיים הם כלליים ונוגעים הן לארצות המגרב (תחילת הרישומים הם רק מהתקופה הצרפתית), מצרים (החרמת פנקסי הקהילות בידי השלטונות), סוריה, עיראק, אירן ועוד.

יחד עם זאת, לכל אחת ואחת מהקהילות הללו יש מקורות מסויימים, הגם שהם מועטים. כך לדוגמא, יש את פנקס המוהל מעתוק דאבי מאלכסנדריה, שרשם בפינקסו את כל הבנים שהוא מל, לרבות פרטים אודות המשפחה. כך גם פנקס המילות מארם צובא (ח'אלב שבסוריה). לגבי עירק, קיים מקור עלום וקשה לניצול, בדמות רשימות שערכו השלטונות העירקים של יהודי בגדד אזרחי עיראק שעזבו את עירק ב- 1951. הם הכינו את הרשימות על מנת להדוף תביעות עתידיות מצידם של העוזבים להשבת הרכוש שנלקח מהם.

כבר בשנת 2007 פרסמו הכותבים המשותפים של בלוג זה (אורית לביא, ד"ר ארנון הרשקוביץ ואנכי) כתבה ב Y NET אודות מחקר גנאלוגי של יהדות המזרח, שכותרתו: בני עדות המזרח: כך תחפשו שורשים ברשת. לְמוֹתָר לְצַיֵּן, שקיימים חוקרים ידועי שם בעולם הגנאלוגיה היהודית אשר מקדמים בצורה מעוררת השתאות את המחקר של קהילות המזרח, וביניהם אוכל לציין (הרשימה לא ממצה) את Alain Farhi שהאתר שלו "פרחי המזרח" Les Fleurs de l'Orient הוא גן עדן לחוקרים משפחות יהודיות שהתגוררו בתחומי האימפריה העותמנית; ד"ר ג'פרי מלכה (אשר חקר את שורשי משפחתו עד למאה ה- 13 באראגון ובקטלוניה שבספרד), אשר עומד בראש קבוצת הענין המיוחדת הספרדית (SephardicGen) וכמובן ידידי השגריר (בדימוס) יעקב רוזן-קניגסבוך, אשר מפרסם מעת לעת מחקרים שערך אודות קהילות שונות במזרח (ראו מאמר שפרסם בעתון הארץ אודות פנקס המילות של הרב מעתוק דאבי באלכסנדריה) (דפים מפנקסו של המוהל– הארץ (ספרים), 17.4.2017).

לאחרונה הפתיעה אותי אמי והעבירה לי ספר שרכשה של המחבר אבנר-יעקב ירון: "צנדור- הכפר היהודי החקלאי התנ"כי היחידי בעולם שבזכות התנ"ך ודבקותו ביהדות ניצח את נינווה"

המחבר, מספר בספר את:

"חוויות המסע של המחבר כגימנזיסט חבר "ההגנה" במחתרת הציונית בבגדאד לכפר היהודי, התנ"כי, הציורי, החקלאי, היחידי בגלויות "אשור" "בבל" בגבול עיראק, סוריה ותורכיה".

כמסופר בספר, ירון נקלע באקראי לכפר היהודי במסעו בשנת 1946. אז התחוור לו שמוכתר הכפר ומשפחתו מכירים את אביו ומשפחתו ונמצאים איתם בקשרי מסחר ענפים.

לימים, לאחר פרישתנו מהשירות הציבורי במדינת ישראל, הוא ערך מחקר כדי לגלות מה עלה בגורלם של תושבי הכפר "צנדור" וגילה שכל תושבי הכפר עלו כאיש אחד במבצע עזרא ונחמיה בשנת 1951.

שמחתי על ההזדמנות לקרוא אודות חיי היהודים בכורדיסתן. הספר גם כולל מפתח שמות, כך שחוקרים עשויים למצוא בו ענין.

המחבר הקדיש פרק שלם בספרו לקליטת יהודי כורדיסתאן בישראל. המחבר מספר שהיה ממונה על נפת אשקלון וחבל לכיש במנהל ההסברה במשרד ראש הממשלה בשנות ה- 50 וה- 60 של המאה הקודמת. בפתח הפרק הוא מביא את התצלום הבא עם הכיתוב: דגל ישראל מתונסס על ראשו של עולה חדש מכורדיסתאן שהתיישב במושב נגה בחבל לכיש:

המחבר קלט במצלמתו דמות מרשימה אותה כינה "עולה חדש".

אבל לי היה ברור מיד מי הדמות המצולמת. האיש המצולם בתמונה הוא לא אחר מאשר סבא אורי שימקה (או כפי שהיה מכונה לעיתים "שימקה הזקן"). הכינוי הזה דבק בו משום שאמרו עליו שהוא בן 120 ושהוא "זקן מופלג". הוא גר במושב נגה עם אשתו. הם גרו בצריף ירוק בשורת הבתים המזרחית ביותר במושב נגה.

הוא תמיד היה לבוש בלבוש כורדי מסורתי, כפי שהוא נקלט בעדשת המצלמה.

אינני יודע האם "אורי" הוא שמו האמיתי או שזה רק תעתוע ילדות שלי. לא הצלחתי לאתר את קיברו בבית העלמין של מושב נגה (אלא רק את קברם של שאול ומיכל שימקה). אני מקווה שמישהו מקוראי הבלוג יוכל להשלים פרטים ביוגרפיים אודות סבא אורי.

מכל מקום, הוא זכור לי כאדם נעים הליכות וחביב.

הפגישה האחרונה שלי איתו היתה כאשר באתי אליו לפני פורים בשנת 1975 לבקש ממנו סט בגדים שלו כדי להתחפש לכורדי. הוא נעתר לבקשה שלי מיד. אני מצידי, זכיתי במקום השלישי בתחרות התחפושות בתיכון.

אז לכבודו של סבא אורי וגם לזכרו, אני מעלה כאן את תמונתי בבגדים שלו:

ואם לרגע עברה לכם בראש מחשבת גנאי לביטוי "אנא כורדי" אז תזכרו שאני כורדי ותחשבו מחדש!