משפחתובלוגיה

"אחד מידידיה בתקופת ההתבגרות היה משה כרמי, בן לאחת המשפחות המיוחסות והוותיקות בפתח תקוה. בחור בעל בלורית עבותה, עיניים כחולות, הוא ניגן בכינור והיה מאוהב בבנות רבות […] היומנים שלה היו מלאים באהבה הזאת […] (כרמי בחר) לבסוף להתחתן עם מישהי אחרת."

(ניצוץ מכוכב אבוד, אביבה לורי, מוסף הארץ, 20 בפברואר 2004)

"ביומן היא גוללה את אהבתה הנכזבת למשה ינובסקי-כרמי, בן לאחת המשפחות הראשונות במושבה, ובהמשך כתבה גם על אהבתה לב דודה, אברהם חיים גרין […] 'ואני, הן כל כך הרבה יופי נתתי כבר,' כתבה ראב, 'כל כך הרבה לב ודמות, והם הלא אינם שווים לזאת, ובכל זאת לא שמו לב אלי, עזבו אותי'."

(המשוררת שרצתה להיוולד גבר, דליה קרפל, מוסף הארץ, 12 בינואר 2007)

החיים מזמנים לנו מסלולים נפתלים ונפלאים, אך לעתים נדמים אנו רק כצופים בדרכים הנפלאות בעוד אנו חלק מן ההולכים בשביל המרתק. כך קרה לי ולי'.

את י' פגשתי לפני שנים לא מעטות, כאשר בתו נישאה לבן-דודי. י' החביב הוא טיפוס שמעניין לדבר איתו, והוא תמיד שופע סיפורים משעשעים. קשה לפספס כי י' הוא נצר למשפחת ראב המפורסמת, וסיפוריו על המשפחה – אותם שמע מאביו (אותו גם זכיתי להכיר מעט) – מרתקים תמיד.

בין אבותיי הקדמונים אין רבנים מפורסמים או ידוענים בקנה מידה של משפחת ראב, ועד כה הקשר היחיד ביני לבין י' הוא ברית הנישואין שבין בתו לבין בן-דודי. גם על אסתר ראב שמעתי פעמים רבות – אם מסיפוריו של י' ואם משיטוטים בין דפי-ספרים ודפי-רשת – ולא ידעתי כי היא תהווה את ציון הדרך שבגילוי הקשר הסמוי ביני לבין י'.

לפני כשלוש שנים, כאשר קראתי את הכתבה אשר פורסמה אודות אסתר ראב במוסף "הארץ", נשאבתי לסיפורה של המשוררת העברית הזו. סיפורים כשלה תמיד מרתקים אותי – ניחוח הימים ההם עולה באפי ואני מדמיין אותה מסתובבת על אדמה בתולית, פוגשת את גדולי הדור (טרומפלדור נשא אותה על כפיים!), משוטטת במקומות שגם בני משפחתי עברו בהם. סיפוריה של ראב מהווים עבורי תחליף ראוי לסיפורים שמעולם לא שמעתי מסבתי (אני בטוח שאם הייתי שואל, היא היתה מספרת) ומסבי (שגם אותו, וודאי, הייתי יכול "לחלוב" יותר).

לפתע, תוך כדי קריאת הכתבה, אני "פוגש" בה דמות מוכרת. משה כרמי. על פי המסופר, היה כרמי ידיד של ראב, ובהמשך אף היתה מאוהבת בו. אותה האהבה מסופרת גם בכתבה נוספת על ראב שפורסמה באותו המוסף לפני כחודשיים. משה כרמי היה בן-דודה של סבתי, ואל סיפורו התוודעתי תוך כדי המחקר המשפחתי. קורותיו של כרמי יכולות לכלכל ספר שלם (ואכן ספר אודותיו פורסם) וסיפור חייו כולל, בין היתר, לימודים במחזור הראשון של גמנסיה הרצליה (יחד עם משה שרת, דב הוז ועוד רבים וטובים) והתיישבות מלאת אידיאולוגיה, חינוך ומוסיקה בעין חרוד.

החיים מזמנים לנו מסלולים נפתלים ונפלאים, ולעתים אנו חלק מן ההולכים בשביל המרתק. כאשר סיפרתי לי' על העניין, הוא היה מופתע ונרגש. חוט נסתר עובר בין משפחותינו וקושר בינינו באופן משונה. אי-שם, בראשית המאה העשרים, נפגשו להם משה כרמי ואסתר ראב וסיפוריהם נכרכו זה בזה. וכעבור שני דורות – נפגשים בני משפחותיהם, המוקירים אותם ומכירים אותם (אם מסיפורים, כמו אני את כרמי, או היכרות אישית, כמו י' את ראב), מבלי לדעת שיש בכך מעין סגירת מעגל.

ובעצם, לא מעגל הוא זה. אם נשרטט עץ משפחה המתאר את הקשרים המשפחתיים ביני לבין י', לא נקבל צורה של מעגל. אם ייפגשו כעבור דורות ספורים בני דודים מדרגה כלשהי – הרי שאז תהיה זו סגירת מעגל (פחוס אולי) של ממש, אך הקשר ביני לבין י' מרתק הרבה יותר.

אם נסתכל על תרשים הקשרים בינינו (אסתר ראב ומשה כרמי מסומנים ברקע כחול; י' ואנוכי מסומנים ברקע צהוב; הורדתי את כל הדמויות הלא רלוונטיות לקשר, היינו בני/בנות-הזוג; שמות המשפחה המופיעים הם שמות המשפחה בלידה), הרי שבמבט ראשון הוא מעט מוזר:

אך אם אמתח את הקוים המחברים בינינו, הרי שנקבל צורה מעניינת. לא מעגל מקשר בינינו, כי אם… פרפר:

משני עברי כנפיו של הפרפר – שתי משפחות שונות, אשר יד הגורל הפגישה אותן פעמיים, ולא ידעו, בתחילה, שני הנפגשים המאוחרים על שני הנפגשים המוקדמים. ובניגוד גמור לאפקט הפרפר המוכר מתורת הכאוס, הרי שכאן משק כנפי הפרפר אינו משפיע באופן דרסטי על המערכת כולה. בני המשפחה אינם יכולים לצפות במה שזימן להם הגורל, והקשרים ביניהם נותרים יציבים בשרטוט הסטטי. משק כנפי הפרפר מצליח, במקרה זה, להרעיד רק את הלב.