קטגוריה: כללי

יוזף שמידט נולד ב- 1904 ליד צ'רנוביץ, עיר-הכתר האוסטרו-הונגרית בבוקובינה. במקומותינו (שבהם יש כמובן צ'רנוביצאים) שומעים עדיין את הדיסק שלו, ואפילו הרינגטון אצלנו הוא של שירו הנודע "שיר סובב עולם" (Ein Lied Geht Durch die Welt).

הוא נודע בעולם כולו כזמר טנור מופלא.

בגיליון חודש אפריל של MB יקינתון (בטאון צאצאי הייקים בישראל – ארגון יוצאי מרכז אירופה, בעריכת מיכאל דק), מגולל בנו של בן דודו השני (מה שנקרא אצלנו Second cousin once removed או בן דוד שני מוזח פעם אחת) של יוזף שמידט את סיפור חייו.

אבי שמידט מספר שיוזף שמידט נולד בכפר דוידיאנדה ליד צ'רנוביץ כילד שלישי מבין חמישה לאמו (חסידת ויז'ניץ) ואביו (חסידי הרב מסדיגורה). הוא החל את דרכו המוסיקלית כנער מקהלה בבית הכנסת הגדול בצ'רנוביץ, ומשם הגיע לברלין ללימודי זמרה ונגינה בפסנתר.

הוא שירת בצבא רומניה כמתופף וכזמר בתזמורת צבאית ולאחר מכן חזר ללימודים בברלין בתמיכת הקהילה היהודית בצ'רנוביץ.

הוא השתתף בסרטים מוסיקליים (וביניהם "שיר סובב עולם" שהשיר למעלה הוא שיר הנושא שלו) והופיע בקונצרטים ברחבי אירופה וזכה להערכה ולהערצה.

אבי שמידט מספר שיוזף גבלס בעצמו התלהב משירתו והציע לו 80,000 מארק לשנה בתנאי שימשיך לשדר ברדיו ברלין. לא זאת אף זו – גבלס היה מוכן להעניק לו מעמד של "ארי לשם כבוד"!

שמידט מצידו נמלט בדצמבר 1933 לאוסטריה ועקב כך הוחרם. אבי שמידט מוסיף ומספר שיוזף שמידט הגיע ב- 1934 לפלשתינא לסבוב הופעות. הוא המשיך בסבב הופעות עולמי וחרף הצעות להשאר בארצות הברית הוא חזר בפברואר 1938 לוינה, ונאלץ לברוח לבלגיה בחודש מאי 1940.

אבי שמידט מתאר את גורלו העגום של הטנור המדהים נמוך הקומה שנותר ללא רכוש ונותר לכוד באירופה. את מותו הוא מצא דווקא בשוויץ במחנה הסגר ומעצר לפליטים.

הוא קבור בבית העלמין היהודי בציריך. הנה רשומת JOWBR שמצאתי:

JewishGen Online Worldwide Burial Registry  הוא מאגר הקבורה של הג'ואישג'ן ובו מיליוני קברים בבתי עלמין יהודיים בעולם.

אתר קבורה אחר, Findagrave.com מקדיש ליוזף שמידט מקום של כבוד ומתאר את פועלו, לצד פרטי קברו, וכולל אפילו תמונה של המצבה, עליה רשום בגרמנית: "כוכב נופל" ובעברית "המשורר המפורסם":

• 

אל יקל הדבר בעיניכם: זמרים רבים ביצעו את שיריו של יוזף שמידט. אפילו

הזמר הצ'כי הנערץ Karel Gott ביצע את השיר. ראו והשוו:

שימו לב שאתר Findagrave.com נוקב את מקום לידתו של יוזף שמידט ב Covasna ולא בדוידיאנה, כפי שגורס אבי שמידט (והויקיפדיה תומכת בגירסה זו). מישהו מוכן לבדוק?

בימים האחרונים התפרסמו שתי כתבות שכדאי למי שמתעניין בגנאלוגיה לקרוא:

במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות מיום שישי האחרון (19.6.2020) כתב שלמה ארצי במדורו הקבוע על "הסוד הכמוס של אמא" (הלינק הוא להקלטה של המדור). הוא הופתע שבספר חדש שיצא לאור כתב מישהו על אימו האהובה מימי "וחייה הקודמים לפני שנולדנו". מסתבר שאמו של ארצי היתה נשואה לפני השואה לאדם שנספה בשואה, אבל היא לא דיברה על זה. בספר הוא גם ראה לראשונה את תמונת הנישואין של אמו ובעלה הראשון. ארנון כבר כתב בעבר על משפחתו של שלמה ארצי (החיים, הם לקחו אותו לכל מקום איתם, 14.8.2017) אבל לא זכרתי את הפרט הזה.
אז רוצו לקרוא כי זה מפתיע ומרגש. זה לא סתם מפתיע. זה תמיד מפתיע מחדש. זה כמובן הזכיר לי כיצד בן דודי היקר גילה תמונת נישואין טמונה בארון הבגדים של מי שהוא חשב שהם הוריו. אולם בתמונה, החתן היה אמנם אביו, אולם לא הכלה. כך הוא גילה שבעצם האמא שמגדלת אותו אינה אימו (ראו "סודות ואצו רצו גמדים", 1.2.2007).

כתבה שניה שכדאי לקרוא היא כתבה על העדנה שחוותה חברת מיי הריטג' בתקופת הקורונה. כתבנו בעבר על כך ששוק הדנ"א הגנאלוגי הוא רווי ((Corona (take 2), 6.4.2020). מגזין TheMarker של עיתון הארץ פרסום היום (21.6.2020) כתבה על שכותרתה אומרת הכל: "מסתגרים בבית וחוזרים לתמונות ישנות: "הווירוס הקפיץ את רווחי מיי הריטג'".

כזכור, חברת מיי הריטג' קיבלה אישור לאחרונה להפעיל את המעבדה שהקימה לצורך בדיקות לזיהוי וירוס הקורונה. בפוסט הנ"ל דיווחנו על הקשיים שהיא חוותה בדרך לשם ועל הדאגות שליוו את המהלך האפשרי.

הראיון עם גלעד יפת שווה קריאה, הן בשל ההשפעה המעניינת של הוירוס על עסקי החברה והן לענין כיווני ההתפתחות של החברה.

ואם נחזור לשלמה ארצי, הוא פותח את הטור שלו בכותרת המשנה: "אנשים ששכחו את שפת אמם". זה מיד הזכיר לי את השיר הנפלא שהלחינה ושרה קורין אלאל (ילידת תוניסיה) (ראו על תוניסיה בפוסט שלנו: טיסת אל על 401 לא הגיעה ליעדה! , 18.8.2019), שאת מילותיו כתב אהוד מנור: שפת אמי.

בשיר, מתמודדת אלאל עם הסביבה שמרימה גבה לנוכח שמה הלועזי "קורין", שהיא כאילו מתהדרת בו. אבל זהו שמה ובשמה מתנגנת שפת אימה. אבל זו אינה ההתמודדות היחידה שלה. בינה לבין עצמה היא תוהה מה זורם בתוך דמה ואת מי היא גוררת הלאה בחייה (פשיטא- עם ה DNA שלה):

לפעמים, ביני לבין עצמי,
אני שואלת מה זורם בתוך דמי.
לפעמים, ביני לבין עצמי,
אני שואלת מי זורם בתוך דמי,
את מי אני גוררת הלאה לתומי,
בדרך התלולה של עצם קיומי?
מושכת הלאה באושרי בזעמי –
יומם ולילה עוד מתנגנת שפת אימי.

לפעמים, ביני לבין עצמי,
אני שומעת את קולו של חלומי.
לפעמים, ביני לבין עצמי,
אני שומעת את בכיו של חלומי,
והוא שואל אותי ברעד לשלומי,
והוא שואל היכן ארצי ומי עמי.
אני מראה לו תעודה, הכל רישמי,
אבל בשמי עוד מתנגנת שפת אימי.

(המילים לקוחות מתוך אתר שירונט: https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=862&wrkid=5232)

אז, אם נסגור מעגל, בן דודי הנזכר לטובה לעיל היה חבר טוב של אהוד מנור, שכתב את המילים של השיר של קורין אלאל שגוררת את צאצאיה לתומה בדמה עם ה DNA שלה.

ואם הגעתם עד לכאן, האזינו לשיר (הבסיסט הוא…. ערן צור) (שזו ההשמעה השניה שלו אצלנו בבלוג. הוא הוזכר בפוסט "באוזניי שמעתי בקישוורדה את השקט הנמשך, הממלא את החסר", 17.4.2018).

הראיון הראשון שערכתי במסגרת המחקר המשפחתי שלי היה בארצות הברית. הוא נערך ביום 4.9.1985. דודתי, אנציק'ה (ארנקה) זלינגר (לבית גולדשטיין) תארה באזני באופן מדויק ומפורט את עץ המשפחה.

היא סיפרה לי שאמא שלה חיה-לאה גולדשטיין (לבית פרידמן) (סבתא שלי) היתה נשואה בנישואין קודמים. היא אמרה ששמו היה מניוש קליין.

ומה עלה בגורלו? דודתי אמרה שהוא היה חייל בצבא האוסטרו-הונגרי ובשנת 1918 חלה במחלה שהיא קראה לה: Spanische Influenza. היא סיפרה לי שכאשר הוא חלה, שלחו אותו הביתה, ושם הוא מת.

הבשורה על ה"ספנישה אינפלואנצה" לא הותירה עלי רושם כלשהו. תמהתי מדוע הצבא האוסטרו-הונגרי לא טיפל בו, ושלח אותו הביתה. ובכלל, מי מת מ"אינפלואנזה"?.

בחלוף כל השנים גיליתי הרבה דברים על מניוש קליין. בין השאר גיליתי ששמו העברי היה נחמיה וגם שבתם של מניוש קליין ושל סבתי, התחתנה עם בנו של סבי מנישואיו הראשונים. המעניין הוא, שבנם נקרא… נחמיה, על שם סבו.

שנים לאחר מכן, כאשר התבוננתי בתמונה מחתונה משפחתית, הכרתי את כל האנשים המופיעים בה, למעט אשה אחת. כאשר שאלתי את "זקני השבט" האם הם מזהים אותה, הם אמרו: "בטח! זוהי "אנושקה נייני"" . ומי זאת "אנושקה נייני" הקשיתי. והתשובה היתה: "אחותו של מניוש קליין". מסתבר שכולם שמרו על קשר עם כולם.

אבל מסתבר שנחמיה (מניוש) קליין נפטר מפנדמיה "השפעת הספרדית". זוהי מגפה אדירה שהתפרצה ב- 1918 וקטלה כ- 75 מיליון בני אדם (לפי מכון דוידסון של מכון ויצמן) או 50 מיליון בני אדם בשנה אחת (לפי ה Time Magazine). מסתבר שהחיילים שסיימו להלחם במלחמת העולם הראשונה וחזרו לבתיהם נשאו את המחלה והפיצו אותה ברחבי העולם.

ממש לאחרונה קיבלתי מקולגה בארצות הברית את המצבה של מניוש (נחמיה) קליין בכפר Kemecse (בו אף קבורה סבתי):

בימים האחרונים שמעתי ראיון ברדיו, על כך שאחוז התמותה מוירוס הקורונה אינו גבוה. השוו אותו לשפעת הספרדית ואמרו שאחוז התמותה מהשפעת הספרדית לא היה גבוה. הבעיה היתה במכפלות….

שלא תדעו – דפוסי המחלה מזכירים את הקורונה. תקראו לבד בויקיפדיה.

ואם אתם בבידוד, כדאי לצפות בסרטון קצר שהוכן לרגל 100 שנים להתפרצות השפעת הספרדית. למרות שהדיווח הוא בגרמנית, אני מבטיח לכם שתבינו הכל. אנחנו כבר למדנו את כל מילות המפתח וכן את כל האביזרים שהתפרצו לחיינו בימים האחרונים:

https://www.br.de/mediathek/video/100-jahre-nach-der-spanischen-grippe-wie-gefaehrlich-ist-die-influenza-heute-av:5a67475aaf367d001cdf258e

ומה הקורונה תעשה למחקר המשפחתי שלנו? שלא נדע!

 

Subtitles available in English & Hebrew

ניתן להפעיל כתוביות בעברית ובאנגלית

מילים: רוני גולן
לחן: אלכס בלסקי
עיבוד והפקה: אלכס בלסקי
גיטרות ובס: עוזי אהרון
כינור: עידו זהר
אמנית חול: אילנה יהב

סִימָנִים
=====
 
אֲבוֹתַי קוֹרְאִים לִי.
הֵם הִשְׁאִירוּ לִי סִימָנִים.
לִפְעָמִים כְּמוּסִים
וּלְעִתִּים הֵם מֻנָּחִים לְפָנַי,
גְּלוּיִים.

אִימוֹתַי קוֹרְאוֹת לִי
הֵן רוֹצוֹת שֶׁאֶמְצָא אוֹתָן.
לִפְעָמִים הֵן מַשְׁגִּיחוֹת
שֶׁאֶעֱשֶׂה הַכֹּל נָכוֹן.
שֶׁלֹּא אֶתְעֶה לַשָּׁוְא.

קוֹדְמַי מְשַׂחֲקִים אִתִּי
הֵם מִסְתַּתְּרִים מִפָּנַי.
מֶהַתְלִים בִּי לִפְעָמִים,
הֵם נוֹתְנִים לִי רְמָזִים.

הַדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנַי הֵם אִתִּי
הֵם כָּאן וְעַכְשָׁו
כְּמוֹ שֶׁחָיוּ פַּעַם,
הֵם אִתִּי
מִתְמַסְּרִים אֵלַי.

שֶׁלֹּא אֶתְעֶה לַשָּׁוְא
אֲנִי חוֹקֵר וּמְבָרֵר
נוֹבֵר וְחוֹפֵר וּמְחַפֵּשׂ.
סִימָנִים.

קוֹרֵא וְאוֹסֵף וּמְלַקֵּט וּבוֹדֵק,
מְנַסֶּה לְהָבִין מָה קוֹרֶה
תָּו וְעוֹד תָּו, מִלָּה וְעוֹד פְּרָט
כָּל סִימָן.

שֶׁלֹּא אֶתְעֶה לַשָּׁוְא
אֲנִי חוֹקֵר וּמְבָרֵר.
נוֹבֵר וְחוֹפֵר וּמְחַפֵּשׂ.
סִימָנִים.

שֶׁלֹּא אֶתְעֶה לַשָּׁוְא
אֲנִי חוֹקֵר וּמְבָרֵר.
נוֹבֵר וְחוֹפֵר וּמוֹצֵא.

סִימָנִים.

Traces
=====
(English Translation by: Dafna Baskin)
Lyrics: Rony Golan
Music: Alex Belski
Arrangement & production: Alex Belski
Guitars and bass: Uzi Aharon
Violin: Ido Zohar
Sand Artist: Ilana Yahav
My ancestors call me. 
They left me traces.
Sometimes hidden
and sometimes right in front of me
in plain sight.

My mothers call me
They want me to find them.
Sometimes they watch over me
To make sure I do everything right.

My predecessors play with me,
they hide from me,
playing tricks on me sometimes.
leaving me hints.

Generations before me are with me. 
They are here and now
As they once lived in the past, 
Now they are with me.
Dedicated to me.

 So I don’t wander aimlessly 
I do research and make inquiries 
Rummage, dig and search.
For traces. 

So I don’t wander aimlessly 
I do research and make inquiries 
Rummage, dig and search.

I read, gather, compile and check.
Try to understand what is going on
Letters, words and more details 
Any trace.

So I don’t wander aimlessly 
I do research and make inquiries. 
Look for, investigate and try to find

So I don’t wander aimlessly 
I do research and make inquiries. 
Look for, investigate and finally find.

Traces.

לפני כ- 10 שנים פרסמתי את הפוסט: "איזו מתנה מביאים ליום הולדת 90?" (25.1.2007)

הפוסט פורסם לקראת שני ימי הולדת של בני 90. הייתי זקוק לרעיון למתנה. כתבתי שם:

כמה אנשים שאתם מכירים מגיעים לגיל 90 ? וכמה מהם במצב גופני ונפשי למסיבת יום הולדת ? ולכמה מסיבות כאלה בכלל מזמינים אותכם ?

וגם:

הצילו !! יש לי שני ימי הולדת כאלה בשנת 2007 והשעה דוחקת. למי שיש תשובה בשבילי נא להשאיר הודעות כאן למטה: מתנה לגבר ומתנה לאשה (מצטער ! אם הם היו מאותו מין היינו יכולים לקנות את אותה מתנה….).

היו אלו הפעמים הראשונות שהוזמנתי ליום הולדת 90. זה לא היה חיזיון נפרץ.

חשבתי שהפוסט איזוטרי. שהוא יעניין בודדים. אולם, לאורך השנים זכה הפוסט לצפיות לא מעטות וחרף חלוף השנים יש לו עדיין תגובות.

בחודש האחרון חגגנו שני ימי הולדת 90 וההתלבטות בקשר למתנה חזרה על עצמה.

אז הנה המסקנות המחודשות:

הלהיט הבלתי מנוצח – שכיכב ברשימה הישנה, נותר על כנו: ארנק קטן.

ונוספה מתנה נוספת: חולצה מבודדת קור לבריכת השחיה! (90, אמרנו?)

שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה!

השופט אליהו וינוגרד כיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב בין השנים 1989-1996. הוא החליף בתפקיד זה את השופטת חנה אֶבֶנור.

הופעתי בפניו מספר פעמים. הזיכרון האינטואיטיבי שעולה בי מההופעות באולמו הוא השקט ששרר באולם. האולם היה תמיד מלא, אבל הדיון היה לעולם חרישי. הוא דיבר בשקט וזה השפיע על אופן הטיעון של הפרליטים. אני זוכר את הדריכות של עורכי הדין בניסיון לשמוע את מה שאמר השופט וינוגרד.

כבר עסקנו בעבר בקשרי משפחה אצל שופטים (ראו את הפוסט המשפחה המשפטית (7.5.2007). מערכת המשפט אף מפרסמת את קשרי המשפחה בין השופטים. מטבלה זו נשמט הקשר המשפחתי בין השופט המנוח זאב נש שהלך לעולמו באופן פתאומי בגיל צעיר לבין השופט ד"ר אליהו וינוגרד (שהיה חמיו).

לימים נפגשנו שוב. השופט וינוגרד נכח בהרצאה שלי בנושא מחקר משפחתי. היה קהל רב. בקהל זיהיתי מספר אנשים שהכרתי. 

בתם ההרצאה ניגש אלי השופט וינוגרד ושוחח איתי אודות המחקר הגנאלוגי ואף סיפר לי שהוא ערך מחקר אודות משפחתו. כעבור יומיים צלצלה אלי ביתו ישראלה ואמרה שהיא מבקשת שאבוא לתת את הרצאה פעם נוספת.

הרצאה נוספת אכן נערכה כעבור זמן מה בבית פרטי. השופט וינוגרד בא שוב. הופתעתי שהוא בא בפעם השניה לשמוע את אותה הרצאה.

הפעם היתה לי הפתעה בשבילו: הסתבר שהוא הכיר את נשוא ההרצאה ולא קישר. אני, כמובן, לא ידעתי על ההיכרות המוקדמת ביניהם והיא נגלתה לי רק זמן קצר לפני ההרצאה השניה. סרנו הצידה והיתה לנו שיחה לבבית. הוא התרגש מאוד כשגיליתי לו את זהותה של הדמות שעמדה במרכז ההרצאה. לאחר מכן הוא אף יצר איתה קשר.

בהרצאה גם נכחה מי שהפכה ברבות הימים (ממש לאחרונה) לנשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות.

בעקבות ההרצאה הראה לי השופט וינוגרד, באמצעות ביתו ישראלה, את עבודת המחקר המדהימה שערך בחקר שורשיו. קיבלתי לעיוני שני כרכים של "דורות" שערך ד"ר אליהו וינוגרד.

כך כתב אליהו וינוגרד בפתח הספר:

 

"סיפורו של הספר

הכל החל בשנת התש"ט (1949).

ביום כ"ה בטבת התש"ט נפטר אבי ישראל וינוגרד ז"ל. כל ימיו ביקש אבי להנציח את תולדותיו וקורות חייו ופעמם רבות החל להכתיב לא את דבריו, אך טרדות הימים ועיסוקי הפרנסה קטעו את רצף הכתיבה. ימים ושנים נקפו ודבר הכתיבה לא בא לידי מימוש. כשנפ0טר אבי, חשתי החמצתה ושמתי לי למטרה לקיים את רצונו ולהחיות, בדרך זו או אחרת, את מסכת חייו, תולדותיו ותולדות אבות משפחתנו.

עוד באותה שנה ערכתי אלבום לזכרו של אבי, בו כללתי את אילנות משפחתי. התחלתי באיסוף מידע, כדי לבנות את אילן המשפחה. בעיקר נעזרתי במידע מאת דודי, אח אבי, הרב ישעיהו זאב וינוגרד זצ"ל, שסיפר לי אודות אבות המשפחה. אלמלא קיבלתי מידיו אז מידע זה הוא היה אובד לעד….

עשרים ואחת שנים חלפו ובני רונן-ישראל הגיע לגיל מצוות .רעייתי יוכבד ואני ביקשנו לתת לחגיגת בר המצווה צביון של אירוע משפחתי מיוחד. על כן "נאום" חתן החגיגה היה סיפור השרשים שלו: הוא סיפר לאורחים על הוריו ועל הורי הוריו ותאר את עץ המפואר שהוא היה אחד מענפיו הצעירים….

…

לפני מספר שנים, בהיותי בארצות הברית, נקרתה לידי תוכנת מחשב ליצירת אילן משפחה. הדחף הסמוי שקינן בי קיבל עתה משנה תנופה. השקעתי שעות עבודה רבות להעלאת כל המידע, שהיה כבר ברשותי, על גבי התוכנה האמורה ומשהועלה – התחלתי במבצע העדכון הנרחב. מי שלא התנסה בכך לא יוכל להעריך עד כמה איסוף חומר מקרובים ורחוקים הוא מבצע מסובך, הרצוף בקשיים ובאכזבות – מחד ובהתלהבות רבה של קרובים שנתבקשו לסייע – מאידך.

הנה כי כן, הספר בידיכם.

אליהו וינוגרד"

 

חיבורו המצוין של ד"ר וינוגרד אוחז שני כרכים: כרך אחד ("ענבי הגפן") אודות משפחת חנה וישראל וינוגרד ואילו הכרך השני ("אור הנר") מוקדש למשפחתם של טובה ושרגא פלוטניצקי.

מספר שנים לאחר מכן באחד מביקורי במוסד שאיתו היו לי קשרי עבודה, מסרה לי אחת העובדות (שידעה על הענין שאני מגלה בחקר השורשים) שמצוי אצלם כרך עזוב של "אור הנר". הכרך הוצע לי ומיד אימצתי אותו והוא שוכן אחר כבוד בספריה הגנאלוגית שלי.

הקוראים מוזמנים לבדוק האם בספריה הגנאלוגית שלי יש חומר שמעניין אותם. בנוסף, מי שמחפש "בית" לספרים או חוברות בעלי ערך גנאלוגי מוזמן לשלוח לי אותם.

http://www.genealogy.co.il/Default.aspx?tabid=112&language=he-IL

 

 

 

אחרית דבר

לאחר שכתבתי את הפוסט גיליתי ברשת שזאב גלילי כתב על השופט וינוגרד ועל הספר שכתב. הקוראים מוזמנים לעיין בבלוג של גלילי את הפוסט: דמותו של השופט אליהו וינוגרד ז"ל, בכתובת: http://www.zeevgalili.com/2018/01/22625

השופט וינוגרד השאיר אחריו מורשת משפטית. פסקי הדין וההחלטות שנתן פורסמו. גם ההוצאה לאור שהקים (אשר הוציאה במשך שנים את סדרת "דינים" – חקיקה מעודכנת) היא מפעל חיים שחותמו נשאר. העבודה הגנאלוגית המשמעותית שערך תיעדה את קורות משפחתו באופן יסודי ומקיף ותשמש לו כמצבה. 

יהי זכרו ברוך.

עיתון "הארץ" (ג'ודי מליץ) מדווח על כי ועדה של משרד התפוצות ממליצה להנהיג אשרת כניסה חדשה לישראל למי שאינם "עולה בכח" ומבקשים לבדוק את מורשתם היהודית.

אני מציע לקרוא לויזה החדשה "ויזה לצורכי מחקר גנאלוגי".

הכתבה המלאה בעיתון הארץ (מהדורה מודפסת של יום 28.8.2017 או כתבה אינטרנטית מיום 27.8.2017).

 

פרופיל מקוצר של אנשים מפורסמים באתר MyHeritage.com

נא להכיר. מרגוט אליזבת וולסטרום. שרת החוץ של שוודיה.
בזכותה, שוודיה ושוודים בכלל לא אהודים אצלנו עכשיו.

אז למען האיזון, רציתי להזכיר, שפעם הם היו טובים אלינו. בואו נזכור את זה.

ביום 18.11.2011 פרסמתי כאן את הפוסט "השורשים השבדיים שלי (My Swedish Roots)".

הזכרתי שם את המקלט שנתנו השבדים לדודתי ולמי שעתיד היה להיות בעלה. דודי התחתנו לאחר השואה בשטוקהולם ושם נולד בנם.

אז אני מציע לזכור להם את הימים הטובים שלהם!

בשנת 2011 דיווחה ורד קלנר ב"גלובס" (גלובס, 2.6.2011) על מחקרה של ד"ר מיכל רום מאוניברסיטת בר אילן בנושא אימוץ שם הבעל לאחר הנישואין. כותרת המשנה של הכתבה היתה:

"זהות? שורשים? תשכחו מזה. מחקר חדש על שינוי שמות נשים לאחר הנישואין חושף את משאת הנפש הישראלית: שם נייטרלי ונטול הקשר עדתי, כזה שלא יפריע לקידום בעבודה או לעתיד של הילדים. במילים אחרות: פלג אין, זוכוביצקי לא משהו ובן לולו מחוץ לתחום. נאורות? חפשו במקום אחר"

אנו הבאנו את הדברים בפוסט ניים דרופינג (משפחתובלוגיה, 5.6.2011).

לאחרונה התבשרנו כי בית המשפט העליון ביפן פסק כי הוראת החוק מהמאה ה- 19 המחייבת בני זוג נשואים לשאת את אותו שם משפחה לכל הצרכים הרשמיים היא חוקתית. הוא דחה את העתירה לביטול הוראת החוק וכן דחה תביעת פיצויים בסך 6 מיליון ין.

משפט זה מעורר סוגיות חברתיות, סוגיות של מגדר, של כבוד האדם וסוגיות נכבדות נוספות. לפי החוק היפני, בני הזוג יכולים לבחור שם עם נישואיהם, בין אם הוא שם משפחת הבעל או שם משפחת האשה, אולם עליהם לשאת את אותו שם.

לדיווח המלא ב- Japan Times ראו כאן.

אם אתם עורכים מחקר גנאלוגי ביפן, צריך לקחת בחשבון ששם המשפחה לאחר הנישואין יכול להיות הן של משפחת הבעל והן של משפחת האשה (כדאי להתרגל לשאלה: "מהו שם הנעורים של הבעל??").

תחשבו על זה!

האם ניתן לשרטט פרופיל לאומי על פי האופן בו מתייחסת המדינה למידע הלאומי ההיסטורי, דרכי השמירה על המידע, והנגשתו לציבור הרחב? הייתם מאמינים שדווקא לטביה היתה הראשונה באירופה (ככל הידוע לי) להנגיש את כל הרישומים הגנאלוגיים בני יותר ממאה שנה באמצעות האינטרנט? ופולין שניה אחריה.
ובאיזו מידה משקף המבנה בו שוכן הארכיון הלאומי (או המחוזי), את היחס האמיתי של המדינה לנכסים ההיסטוריים שלה? ולסביבה הציבורית, ולציבור שאותו המבנה אמור לשרת?

הנה התשובות שלי, בלי מלים, כמעט.