הזכרתי כאן בעבר, על קצה המזלג, את שואת יהודי תוניסיה ("טיסת אל על 402 לא הגיעה ליעדה!", פוסט מיום 18.8.2019). בפוסט הנ"ל הבאתי את עדותו של אברהם אוזן, איש לכיש, על השואה בתוניסיה ועל הנגישות הגרמניות.
חברתי יעל גור, מנהלת את קבוצת הפייסבוק "אוהבי קריאה" שחברים בה 18,000 חברות וחברים, אוהבי ספר. לפני זמן מה היא הזכירה את ספרה של רחל גץ-סלומון "ללכת למקום אחר". הספר יצא לאור השנה (2022) במסגרת ספריה לעם של הוצאת הספרים עם עובד. יעל העבירה לי את הספר לקריאה וחטפתי אגרוף בבטן!
איבון, שעלתה מתוניס לארץ וגרה בחיפה (כיצד היא הגיעה לחיפה זה ענין גדול בספר) וזכרונותיה סובבים סביב השואה שחוותה בעיר הולדתה, תוניס.
התאורים אודות השואה בתוניסיה קשים וקשה להכיל אותם. חוקי הגזע, מחנות העבודה, עבודות הכפיה, הביזה, ההשפלות, הנגישות ועוד גרוע מזה.
באחת חזרתי לתיאוריו של אברהם אוזן את השואה בתוניסיה, אותם תיאר בסרטון בפוסט האמור וגם בספר "נקודות בדרכי- ספורו של אברהם אוזן, איש לכיש" (כתבה: נעמי מורגנשטרן, יצא לאור בשנת 2018 לקראת הענקת אות "יקיר המועצה האזורית לכיש" לאברהם אוזן).
על עטיפת החוברת גלויה בהוצאת "פלפוט" ובו רואים את אברהם ומשפחתו מעבדים את חלקת הירקות ליד ביתם במושב שחר בחבל לכיש
מחברת הספר, אסתר גץ-סלומון, מרצה, בין השאר, בטכניון ובמכללת עמק יזרעאל, ובין שלל עיסוקיה היא גם חברת הוועד המנהל של מוזיאון בית לוחמי הגיטאות.
היא גם קרובת משפחה של משפחתו של רב הכותל המיתולוגי מאיר יהודה גץ יליד תוניסיה, אשר סבל על גופו את נגישות הגרמנים בתוניסיה. פועלו המגוון והרב של הרב גץ ראוי לפוסט נפרד. אזכיר רק כי במלחמת ששת הימים משפחת גץ שכלה את בנם אבנר גץ, אשר נפל בקרב על ירושלים.
ספר הביכורים של אסתר גץ-סולומון מפנה זרקור לאירועים שרק בשנים האחרונות זוכים לתשומת הלב הראויה להם.
וואי, וואי, וואי….. כתב העת האמריקאי "הניו יורקר" (The New Yorker) יצא השבוע עם כתבה נוקבת המותחת ביקורת על המחקר המשפחתי.
למי שאין כח להמשיך ולקרוא מכאן, אז כותרת המשנה של המאמר היא תמצית הולמת:
From origin stories to blood-purity statutes, we have long enlisted genealogy to serve our own purposes.
הניו יורקר יוצא לאור בניו יורק ברציפות מאז 1925 ומתמקד בחיי התרבות של ניו יורק. מעריכים את התפוצה שלו במעל מיליון מינויים. מעבר למאמרים, לסיפורים וביקורות ספרותיות, הוא נודע גם בקריקטורות ובאיורים שבו.
מאת Rea Irvin – The New Yorker magazine, שימוש הוגן: עטיפת ספר, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=988303
לפני כ- 10 ימים (ביום 9.5.2022) פרסם הניו יורקר כתבה מאת Maya Jasanoff שהיא פרופסור להסטוריה באוניברסיטת הרווארד. במהדורה המודפסת כותרת המאמר היתה (בתרגום חופשי) "פולחן האבות" (Ancestor Worship) ואילו במהדורה האינטרנטית הכותרת היתה (בתרגום חופשי): "לאובססיה שלנו לחקר המשפחה יש כמה שורשים מעוותים" (Our Obsession with Ancestry Has Some Twisted Roots). (מי שידע שבעברית "אובססיה" היא טֵרָדוֹן שירים יד).
המחברת מצביעה על כך שסיפורים על מוצא קדמון שמתארים "מאיפה באנו", משרתים קבוצות הטוענות לייחוס על פני אחרים ולהצדקת השליטה באחרים. היא מביאה דוגמאות לסיפורי "מוצא" (או "בריאה", אם תרצו) מהתרבות הנורבגית, המאיה, אלוהים (שלנו!) שיצר את אדם וחוה ואחרים.
היא מדגימה כיצד הפרעונים הקדמונים, מלכי האינקא, הרומאים ואפילו המרובינגים ייחסו את מוצאם לכוחות על טבעיים ובכך הצדיקו את זכותם לשלוט על אחרים.
תיכף נחזור לסקירה ההסטורית ולביקורת של המחברת. אבל המחברת מתחילה את המאמר שלה בתיאור נסיעתה אל ה Vault של הכנסיה המורמונית. מדובר ב"כספת" הנמצאת בתוך הר במדינת יוטה בארצות הברית ובה נמצא הארכיון הגדול בעולם של מסמכי יוחסין. לפני 10 שנים ארנון קרא ל Vault – "מרתפי הכנסיה" (ראו הפוסט של ארנון, הכנסייה שוב מובילה את המערב לנצחון, פוסט מיום 8.5.2012).
בשנת 2014 נערך הכנס השנתי של IAJGS (האגודה הבינלאומית של אגודות גנאלוגיות יהודיות) בסולט לייק סיטי. עבורי זה היה כנס "כסאח". על מנת להגיע לסולט לייק סיטי נזקקתי ל- 3 טיסות וחוץ מזה במשך 5 ימי הכנס נתתי 3 הרצאות. אבל Salt Lake City היא ה"מכה" של הגנאלוגים. ביקור בספריה של Family History Center היא חוויה אדירה. באותו ביקור הוזמנתי להשתתף בסיור למקדש מורמוני. בעיקרון, מי שאיננו מורמוני לא יכול להכנס למקדש. אלא שכאשר מקימים מקדש חדש או משפצים מקדש קיים, ניתן להזמין אורחים בטרם הקדשת המקום. וכך, זכיתי לביקור במקדש מורמוני. זו בהחלט היתה חווית חיים. אבל ל Vault אין כניסה בשום מקרה (שלא תחשבו שלא ביקשתי).
מכל מקום, מאיה ג'סנוף, מתארת במאמר שלה את חברת Ancestry (הנמצאת בבעלות הכנסיה המורמונית), שהיא אחת מענקיות הגנאלוגיה בעולם (כתבנו על כך במספר הקשרים, ראו לדוגמא הפוסט: Ancestry.com נמכר! מיום 22.10.2012). היא מכנה אותה: "בהמות הגנאלוגיה אנססטרי" ("The genealogical behemoth Ancestry).
גם מי שלא מכיר את המילה ה"אנגלית" behemoth חש מיד שהיא "משלנו". אז, זו לא צורת הרבים של בהמה. "בהמות" הוא חיה גדולה וחזקה המתוארת בספר איוב, מ', פסוקים ט"ו-כ"ד:
אני חושב שמגיעה לכם אתנחתא מוסיקלית! "בהמות" (במובן המקראי – חיה חזקה וגדולה) נכנסה אפילו למחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". בשיר המריבה בין נופר לנעמה, השתיים עולבות האחת בשניה וגם משוות האחת את השניה לכל מיני חיות. לאחר שנופר אומרת לנעמה: "ראיתי תנינים בנילוס/והם יפים ממך אפילוס" משיבה לה נעמה:
הנה הביצוע של מירי מסיקה וגלית גיאת ("בהמות" מופיע בדקה 2:42) (הביצוע המקורי היה של רחל אטאס ויונה עטרי):
אז ג'סנוף חושבת שהמאגר של אנססטרי הוא "בהמות"!
בהמשך התיאור ההסטורי שלה, ג'סנוף מתארת שהחלת במאה ה- 18, הסמכות הגנאלוגית עברה מידי אנשי דת ומשפחה אל פקידים ממשלתיים אשר הצהירו על לידות, העניקו רשיונות נישואין, התירו נישואין , רשמו פטירות וגם נתנו תוקף לצוואות. לדעת המחברת, מסמכים אלה מהווים את הקשר הראשון (שהוא חסר בסיס כלשהו לטענתה, למעט הרצון לשלטון) בין "מוצא" ל"גזע" ומצביעה על טביעת המונח Caucasian ("קווקזי") המתאר את האדם הלבן. (חידה לקוראים המתמידים: מה הקשר בין המילה Caucasian לסדרת הטלוויזיה Hawaii 5-0?).
לדעתה גם השימוש בטכנולוגיות DNA מגיע מאותו מקום עצמו, בכך שהעוסקים בכך מתיימרים להסתמך על קיבעון של מעמד, גזע, מוצא אתני ולאומיות.
כדוגמא היא מביאה את המורמונים שהסתמכו על התגלותו של הנביא אליהו למייסד הדת שלהם, ג'וזף סמית'. באותה עת, הרצון לייחוס היה דווקא לראשוני המתיישבים במושבות האמריקאיות. המורמונים פתחו איפה בהטבלה לאחר המוות של "אבות" שמתו עוד לפני שנוסדה דתם, ובכך להתייחס (מלשון "ייחוס") אליהם.
באופן פשטני, ועל מנת להניח לכם לקרוא את המאמר בשלמות, טוענת המחברת כי יצירת שושלות יוחסין והעיסוק בגנאלוגיה, עד כמה שהוא יכול להיות מתגמל באופן אישי, כרוך בגזענות ואפליה:
Genealogy as a technique may bring individual rewards, but as a historical paradigm it has tended to serve those in power, and such effects are not diminishing. .
המאמר כבר מכה גלים. חבר המנהלים של אגודת הגנאלוגים המקצועיים האמריקאית (APG) שלח היום מכתב לעורך הניו יורקר, בו הם מבקשים להצביע על כך שכיום העיסוק בגנאלוגיה הוא מכיל:
Although some people do use genealogy to promote established and desired levels of status, today’s genealogists strive to do the opposite: we seek to bring the real struggles and joys of everyday people to light. Genealogists, both professionals and hobbyists, provide a voice for the voiceless, those both living and departed.
בקיצור – לכו לקרוא את המאמר.
וכמה מילות סיום (שלא אשכח): במאמרה מזכירה המחברת גם ש:
אומרים שגנאלוגיה היא התחביב השני בפופולריות שלו בקרב אמריקאים (אחרי גינון);
אומרים שגנאלוגיה היא נושא החיפוש השני בנפיצותו באינטרנט (אחרי פורנו);
יש לקרוא את המאמר בשלמות ואני לא מתיימר לתמצת אותו ואני מקווה שדייקתי בדברים. אני מתנצל מראש אם לא דייקתי;
נושא הכנסיה המורמונית הוא מורכב מאוד, גם לאור הטבלתם לאחר המוות של נספי שואה. אני מזכיר שפעילות הכנסיה המורמונית בארץ נאסרה, מחשש למיסיונריות; לכן גם אין בארץ Family History Center;
אורית כבר כתבה על הספר "גרעין של אמת" של זיגמונד מילושבסקי, המותח ביקורת על הגנאלוג ש"מסדר" ללקוחותיו גנאלוגיות מתאימות…. (גרעין של אמת – מותחן חדש על המדפים, פוסט מיום 16.2.2014).
כבר במהלך מלחמת העולם השניה הקימה המחלקה הבינלאומית של הצלב האדום שירות לרישום ולאיתור נעדרים.
בעבר נקרא השירות ITS – ראשי תיבות של International Tracing Service.
בתכלית הקיצור, מדובר באוסף מסמכים אדיר (כ- 30 מיליון מסמכים) אודות אנשים שנרדפו, היו פליטים, חיפשו קרובים (ולא רק!) והכל בקשר עם השואה.
בשנות ה- 50 נחסמה הגישה החופשית למאגר, אולם כל אחת מהמדינות השותפות לניהולו (וביניהן מדינת ישראל) קיבלה עותק של כל המסמכים המצויים בו. כך הגיעו כל המסמכים שהיו בו בשנות ה- 50 ל"יד ושם". בשנת 2011 שונה מתווה הניהול של הארכיון ובסמוך לכך ויתר הצלב האדום על ניהול המאגר.
בעקבות כך החלו פעולות הנגשה, וכל המדינות השותפות קיבלו גישה מלאה לחומר המעודכן שבארכיון. בישראל ממונה "יד ושם" על הגישה ובארצות הברית – מוזיאון השואה בוושינגטון (USHMM).
שירות חיפוש הקרובים באמצעות מוסד זה מתבצע בישראל ע"י מגן דוד אדום.
לפני מספר שנים שינה המוסד את שמו ל"ארכיון ארולסן" (ע"ש העיירה הגרמנית באד ארולסן, שבו שוכן הארכיון). מספר שנים לאחר מכן הארכיון הנגיש חלק מהמסמכים שבו והם נגישים באמצעות האינטרנט.
קרובתי, שרה קריב (מהתגליות היותר מסעירות בצד הקרמרוצקי שלי) הסבה את תשומת לבי הבוקר לכתבה בעיתון מעריב, לפיה מדווח כי:
צוות מומחי AI מובילים מענקית הייעוץ הטכנולוגית Accenture חברו יחדיו כדי לייצר בהתנדבות פתרון מבוסס בינה מלאכותית (AI) עבור ארכיון מכון ארולסן בגרמניה, המסייע לחלץ מידע אודות קורבנות רדיפות הנאצים ממסמכי הארכיון במהירות של פי 40 מהמאמצים הקודמים שנעשו בתחום.
למעשה, מדובר בשימוש בבינה מלאכותית לצורך האצת אינדוקס המסמכים המצויים בארכיון והנגשתם, באותם מקרים בהם מדובר בכתב דהוי או משובש, מסמכים קרועים, מקומטים ופגומים ועוד.
מוצע לצפות בסרטון על פעילות חברת Accenture ועל הקשר בין הצוות שלה לפרוייקט:
בתחילת ינואר נפרדנו בצער רב מידיד יקר וחשוב- ד"ר חנן רפפורט. אי אפשר לסכם את פועלו של חנן בכמה מילים. רק אזכיר שחנן היה פסיכולוג קליני וניהל את מכון הנרייטה סאלד. חנן היה גנאלוג יסודי ונלהב. הוא הקים את המרכז העולמי לחקר משפחת רפפורט. היה ממיסדי ומראשי המכון הבינלאומי לגנאלוגיה יהודית ומרכז פאול יעקב. חנן היה הנאמן של ד"ר פאול יעקבי על האוסף הגנאלוגי העצום שהניח אחריו.
מכאן אני שולח תנחומים לאשתו, ד"ר יהודית גרינוולד-רפפורט ולשתי בנותיהם, ד"ר מיכל רפפורט והגב' שירלי רפפורט-קמארה.
ד"ר נוויל (יוסף) למדן ז"ל
באמצע חודש פברואר נפרדנו טרם עת מידיד יקר וחשוב אחר – ד"ר נוויל (נביל) יוסף למדן. נוויל נולד בסקוטלנד והיה גנאלוג נלהב. הוא כיהן בשירות החוץ של מדינת ישראל, ובתפקידו האחרון כיהן כשגריר ישראל בותיקן. היה חבר במכון הארי טרומן באוניברסיטה העברית. הוא עמד בראש פרוייקט אדיר למיפוי כללי של יהדות סקוטלנד. פרטים נוספים על פרוייקט זה ניתן למצוא גם באתר IIJG. כמו חנן, אף נוויל עמד בראש המכון הבינלאומי לגנאלוגיה יהודית ומכון פאול יעקבי ואף שימש כמנכ"ל שלו תקופה ארוכה.
כבר כתבנו בעבר רבות על מאגר הקבורה של ה- JewishGen.
ראשי התיבות עומדים לשם המלא והארוך: JewishGen Online Worldwide Burial Registry. יש בו כיום מעל 4 מיליון קברים וכמיליון תמונות של מצבות מתוך כ- 9,500 בתי עלמין ב- 143 מדינות.
אז רק לידיעתכם, האתר הצעיר והבועט של חברה קדישא לקברים- גרייבז החל להעלות נתונים ותמונות של קברים לא רק מישראל אלא גם מ…. ארה"ב ואפילו מ…. לוב!!!!!
אז אל תגידו שלא גיליתי לכם. הם לא עשו לזה יחסי ציבור, אבל יש כאן בהחלט בשורה!
האירוע של העשור: המפקד הפדרלי של ארצות הברית לשנת 1950
מכיוון שאנו בענייני מבזקים, אז בתכלית הקיצור:
בארצות הברית נערך מפקד פדרלי בכל עשור בתחילת חודש אפריל. המפקדים כוללים מידע גנאלוגי עשיר.
על פי חוק ארצות הברית, חומר הגלם של המפקד (כלומר הדפים שמולאו בידי הפוקדים שעברו מדלת לדלת), משוחרר לציבור לאחר 72 שנים. ועל כן, ב 1.4 בכל שנה שמסתיימת בספרה "2" משוחרר המפקד שנערך 72 קודם לכן.
אז היום ממש, 1.4.2022, משתחרר מפקד 1950 ואנו נוכל לעיין בו.
חשיבותו של מפקד 1950 לגנאלוגים העוסקים בגנאלוגיה יהודית הוא עצום: זה המפקד הראשון לאחר השואה ונוכל למצוא בו ניצולי שואה רבים שהגיעו לארצות הברית. על חלקם ידענו, אבל יש להניח שנמצא גם ניצולי שואה שלא ידענו שהם ניצלו.
הבעיה עם חומר גלם של מפקדים, שעל מנת למצוא את האדם שאותו מחפשים, היא שצריך לדעת באיזו כתובת הוא גר, למצוא את אזור המפקד ולחפש בין הדפים.
מאז כניסתן של החברות המסחריות לתחום, הן מאנדקסות את המידע ומאפשרות לנו לחפש לפי שם או פרמטרים אחרים. החברות מקבלות מהארכיון הלאומי האמריקאי את חומר הגלם לפני שחרורו, כך שהן נערכות להעלות אותו ממש בסמוך ל – 1.4.
השימוש במילה שבכותרת הפוסט הזה שנוי במחלוקת. מחקרים מלמדים שמרבית הציבור (ומכללא גם קוראי בלוג זה) חשים נפגעים כאשר המילה מוזכרת ורואים בה חוסר טעם טוב.
אז אני מתנצל מראש בפני מי שנפגע.ה או י.תפגע מהפוסט הזה.
לא סתם היא מכונה ה- F Word. זה לא פוליטיקלי קורט להשתמש בה, אבל בכל זאת….
אחרי שנעבור את ההתחסדות של התקינות הפוליטית, אנחנו חייבים להודות שגם אנחנו משתמשים במילים לא כ"כ תקינות. כבר ב- 2006 ננזפתי ע"י הבת של צוצו כאן ממש על השימוש במילה "כושים" ("להיות או לא להיות"/"להכניס או לא להכניס" ?). אז הנה הזדמנות נוספת לנזוף בי 🙂
על פי העדויות הקיימות כיום, השימוש בקללות, במילות קריאה ובניבולי פה מהווה מנגנון לא רצוני של שחרור לחץ אשר מספק דרך התמודדות יעילה, הן להפחתת חרדה והן להפחתת כאב".
וגם ש:
אנשים מקללים על מנת לשחרר לחץ, לזעזע, להעליב או אף מתוך הרגל. מילות קריאה יכולות לשמש להזדככות, שחרור מתח נפשי או היטהרות, כפי שקורה בעת חבלה חריפה".
אז אתם ודאי שואלים את עצמכם, מה הביא אותי להשתמש במילה הזאת דווקא היום?
בשעה 12:39 קיבלתי הודעת דואר אלקטרוני עם כותרת מבשרת טובות:
The JewishGen Family Finder
כותרת כזאת מבשרת שמישהו שמחפש את שמות המשפחה שאתה חוקר מנסה ליצור איתך קשר באמצעות ממשק הקשר של לוח המודעות בג'ואישג'ן (JGFF) שבו חוקרים מודיעים לקהילה כולה על שמות המשפחה והמקומות שאותם הם חוקרים.
אז בדרך כלל אלו בשורות טובות של "מחפשים אותי" או של מישהו שענה לפניה שלי.
אני מביא את הפניה במלואה (בהשמטת פרטים מזהים):
Hi
I seem to have missed this when you first sent it. My great grandmother was nee XXX and married XXXXXX probably around 1880. I would be very interested in your research.
אילו חדשות נפלאות! הכותבת ענתה לפניה שלי, שבה התעניינתי אודות צרוף של שם ומקום שהיא חוקרת ושאותם היא ציינה ב JGFF.
אז מה הענין? הענין הוא, כפי שהיא כתבה בעדינות: "נראה שפיספתי את זה כאשר שלחת את ההודעה לראשונה".
ההודעה שלי נשלחה ביום 24.12.2014 והתשובה שלה הגיעה ממש בחלוף 7 וקצת שנים (ממש בחלוף תקופת ההתישנות).
קריאת התדהמה הראשונה שלי היתה המילה (שאין לומר את שמה) שבכותרת. היא לא מביעה שיפוטיות (הנמענת של ההודעה שלי זכאית לא לענות לי בכלל והיא יכולה לבחור גם לענות לי אחרי 7 שנים ויותר) ולא ביקורת (בחוגים גנאלוגיים יש שיח אודות תופעה נפוצה שאנשים מגלים ענין במחקר המשפחתי אולם מאבדים את הענין באותה מהירות כמעט) ובעצם מדובר בתופעה לא נדירה (של אנשים שלא עונים בכלל, או שהם עונים לא לענין, או שהם עונים כשהם צריכים משהו).
התדהמה שאחזה בי הפעם נבעה מה Understatement הנפלא של: "I seem to have missed this when you first sent it".
זהו, שיחררתי (ראו המאמר בויקירפואה)!
וזו האסוציאציה שהיתה לי (להקת "פוליס" – הודעה בבקבוק): למעוניינים בהרחבה עיינו במילות השיר, שאותן כתב סטינג:
סיאנס, Séance, העלאה באוב, תקשור עם המתים….תקראו לזה איך שתקראו. אני עשיתי סיאנס עם אבותי ונשארתי בחיים לספר לכם על זה!
מקובל שמי שמבקש לתקשר עם "מי שנמצא בצד השני" (קרי: המתים) נעזר ב"מדיום" (כלומר, מישהו או משהו שמסייע להם בתקשור). לאורך השנים, לצד תקשורים מוצלחים, הובעה גם ביקורת כלפי מדיומים שרלטנים או נכלוליים, שהוליכו שולל את לקוחותיהם.
אז אתם ודאי שואלים, מה לי ולכל זה! טוב ששאלתם. הנה התשובה. "מדיום" חדש הגיע לעיר!
שלושת המהלכים: השבחה, צביעה והנפשה עוררו ענין רב בקהילה הגנאלוגית ואף מחוץ לה. לצד התגובות החיוביות המובנות, נמתחה ביקורת על כל אחד מהמהלכים, בטענות של פגיעה באותנטיות, פגיעה במקור ואף נטען שיש בכך משום פגיעה בכבודם של המתים.
כאשר החברה השיקה את השירות לצביעת תמונות, בחרתי לצבוע מספר תמונות ישנות שאספתי במשך השנים במחקר המשפחתי. התמונה החשובה ביותר באוסף שלי היא תמונה שצולמה בפוטו שטרן בעיר מרמורוש-סיגט בשנת 1939. תמונה זו נשמרה בעיר שיקגו בידי בן-דוד של אמא שלי. בתמונה ניצבים סבי מצד אמי, משה שלומוביץ, סבתי זלטה (ז'ני) (לבית קרמרוצקי) ושלושת בנותיהם: רוזה ("שושי"), קרולה (אמא שלי) וחנה הקטנה:
הביטו בפרטים: האם אתם מבחינים בכפתורים ? האם אתם מבחינים בדוגמא של הקשתות על ראשן של הבנות? האם שמתם לב לדוגמא על הגרביים של אמא שלי (מימין) ושל אחותה שושי (במרכז)? ומה עם צבע העיניים? אתם יודעים שלאמא שלי יש עיניים כחולות וכך גם לאחותה שושי?
הנה התמונה, לאחר צביעתה באמצעות הממשק של MyHeritage:
צביעת התמונה הבליטה פרטים שונים בתמונה והפיחה במצולמים חיים.
לצד ביקורות חיוביות מאוד לצביעת התמונות, ציינו אנשים שונים שהתמונות נצבעו כולן בגווני שחור/לבן/אפור/אדום. נטען שלא יתכן שאבותינו היו לבושים בבגדים בקשת צבעים כה מצומצמת. בעיני, מגרעה זו אינה שקולה כנגד התועלת הרבה שבצביעת התמונות.
המהלך האחרון של מיי הריטג' להנפשת התמונות עורר תגובות עצומות בעולם. החברה דיווחה כי מיד עם השקת השירות נוצרו מיליוני סרטוני הנפשה ברחבי העולם. ראו את הראיון של CNN עם גלעד יפת, המייסד והמנכ"ל של החברה:
לשם הנפשת התמונות עשתה מיי הריטג' שימוש ביישום של למידה עמוקה (Deep Learning) של בינה (אינטיליגנציה) מלאכותית (AI) – טכנולוגיה שנודעה לאחרונה בהקשרים שליליים כDeep Fake ("דיפ-פייק"). "דיפ פייק" היא "טכנולוגיה מבוססת בינה מלאכותית ליצירת סרטוני וידאו, צילומים או קטעי קול מזויפים. דיפ-פייק מאפשר ליצור תוכן מזויף שנראה אמיתי על ידי שילוב תמונות וסרטונים קיימים על פני תמונות וקטעי וידאו מקוריים…. (לשם) נקמה, פייק ניוז ומתיחות זדוניות כמו גם ספינים תקשורתיים להטיית דעת הקהל" (ויקיפדיה).
בראיון, מסביר גלעד יפת, כי החברה נקטה באמצעים על מנת למנוע דיבוב הסרטונים וזאת לשם מניעת שימוש לרעה בסרטונים.
כמי שעוסק בצילום הטכנולוגיה הזו מוכרת לי, יש עוד אתרים ואפליקציות שמציעות הנפשה של צילומי סטילס תוך התבססות על אינטליגנציה מלאכותית (AI) וכאן בדיוק הבעיה: התוצאה היא מלאכותית, לא טבעית ולעניות דעתי גם לא עושה כבוד למצולמים, בוודאי כאשר הם אינם כבר בין החיים. הייתי משייך את הג׳אנר הזה ל- Deap Fake, שלצערי עולה כפורח בתקופה האחרונה.
הביקורת שמותחים גבי גולן וגם אחרים על הסכנות שבשימוש ביישום זה היא חשובה ורלבנטית והיא אכן מצביעה על הסכנות הטמונות בו. יחד עם זאת, לדעתי, כאשר מודעים לעובדה שאין מדובר בתנועות אמיתיות, אלא בתנועות שנוצרו על ידי מכונה, שמדמות אפשרות של התנועות האמיתיות, מדובר בבשורה של ממש לעוסקים במחקר המשפחתי.
ראו נא את הסרטון המתבסס על התמונה משנת 1939 (לאחר שנצבעה). עלי זה עובד ואותי זה מרגש.
ג'ודי ראסל, בעלת הבלוג The Legal Genealogist דיווחה לפני מספר ימים (10.1.2021) על מיזוג בין חברת הבדיקות הגנאלוגיות FamilyTreeDNA עם החברה האוסטרלית, myDNA:
מי שהודיע על המיזוג היתה החברה האוסטרלית, שאינה מוכרת במחוזותינו. לאחר מכן יצאה אף הודעה מטעם FamilyTreeDNA.
הגם שראסל כבר דיווחה על כך ב- 10.1.2021, קיבלתי הודעה אישית בדוא"ל מ FtDNA רק כשבוע לאחר מכן:
פמילי טרי דנא היא חברה ותיקה שנמצאת בבעלות ובניהול של שתי דמויות מוכרות בעולם הגנאלוגיה היהודית: בנט גריספן ו- מקס בלנקפלד. היא ממוקמת ביוסטון, טקסס.
לפי פרסומים קודמים, המעבדה של פמילי טרי דנא שימשה את מיי הריטג' הישראלית בעיבוד בדיקות הדנא שלה.
ראסל מצטטת מכתב ששלחו ראשי החברה למנהלי פרוייקטים, ובו הם קושרים את האתגרים שבהם ניצבו עקב האירועים האחרונים בעולם:
Like every small business in the country, the past year has given us pause. We were faced with the tremendous challenge of not only finding ways for the business to survive the pandemic, but simultaneously, making FamilyTreeDNA stronger, more resilient, and ensuring its promising future. A future full of growth not only for ourselves but for the hundreds of employees who rely on our business and the millions of customers around the world who look to us to deliver pioneering advancements in consumer genetics and genealogy.
הדיווח של ראסל מזכיר את מעורבתה של פמילי טריי דנא בשיתוף רשויות החקירה בארצות הברית, במידע הגנטי של לקוחותיה, מבלי להודיע על כך ללקוחות. כן נמתחה עליה ביקורת על כך שהלקוחות נדרשו לציין במפורש שאינם מעוניינים בהעברת מידע (להבדיל מקביעת ברירת מחדל שאין מעבירים מידע, אלא אם כן הלקוח התיר זאת).
על פי הדיווחים, מנכ"ל החברה האוסטרלית, ליאור ראוכברגר, נכנס באופן מיידי לתפקיד מנכ"ל FamilyTreeDNA ואילו ה"ה גרינספן ובלנקפלד יכהנו בדירקטוריון החברה.
לפי ראסל, על פי אתר החברה האוסטרלית היא פועלת בתחום יישומים בריאותיים של DNA. הדבר מתיישב עם מגמה שתיארנו כאן כבר באפריל 2020 ((Corona (take 2) על "שיפטינג" של עסקי חברות הדנא הגנאלוגי לתחום הבריאות.
ראסל מציינת כי באתר החברה האוסטרלית קיימת הצהרת סודיות, לפי החברה לעולם לא תשתף את המידע שבידיה עם אחרים. היא מביעה תהיה האם הדבר יביא גם לשינוי המדיניות של FtDNA.
כגנאלוגים, אנו עוסקים כל הזמן בקשרי משפחה. מי שכתב את הערך "גנאלוגיה" בויקיפדיה העברית, כתב שהגנאלוג אוסף מידע על הקשרים בין אנשים:
ומבסס את היחסים המשפחתיים ביניהם
רציתי לספר לכם בקצרה על יישום מטריד של קשרי המשפחה; וביתר פירוט – השאלה מיהו דוד מטריד.
על פי חוק העונשין, תשל"ז-1977, עבירות מין בתוך המשפחה הן בדרגת חומרה גבוהה יותר מאשר עבירות מין הנעברות ע"י זר לקורבן.
בית המשפט העליון דן לאחרונה בערעור (ע"פ 3583/20) על הרשעתו של אדם אשר הורשע בעבירות מין בתוך המשפחה. במקרה שנדון, העבריין היה קרוב משפחה לשעבר של הקורבן. הוא היה נשוי בעבר לדודה של הקורבן. בעת שהוא ביצע את העבירה הוא כבר לא היה נשוי לדודה, אולם שמר על קשרים עם המשפחה.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע שיש לראות בו "דוד" על פי מבחן פונקציונלי והרשיע אותו בביצוע העבירה. בית המשפט קבע שהעבירה בוצעה ע"י "דוד", ולכן מדובר בעבירה חמורה יותר.
הנאשם ערער על הרשעתו לבית המשפט העליון. השאלה שהועמדה לדיון בבית המשפט העליון היתה:
מיהו בגדר "דוֹד" לצרכי הרשעה בעבירות מין כלפי קטינים במשפחה?
השופט אלכס שטיין, אשר כתב את פסק הדין, ואליו הצטרפו (עם הערות מסויימות) השופט עוזי פוגלמן והשופטת יעל וילנר, קבעו כי:
הפרשנות לה טוען המערער, שלפיה במונח "דוד" לא כיוון החוק למי שלא נשוי עוד לדודה הביולוגית מתיישבת בצורה טובה יותר עם משמעותה ההגיונית והטבעית של הלשון שנבחרה בהגדרת "בן משפחה" בסעיף והיא אף עולה מתכליתו של ההסדר לתחום את גבולות המסגרת המשפחתית אשר ביצוע העבירות האמורות בגדרה יביא להרשעה חמורה יותר. לכך אוסיף כי הפרשנות המוצעת על ידי המשיבה מותירה את השאלה אם מי שהתגרש מדודתה של נפגעת עבירה בא בגדרי "בן משפחה" לבחינה עובדתית מורכבת יחסית, התלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה, וגם בכך שיקול לדחייתה… מטעמים אלה איני סבור, בהינתן ההסדר החקיקתי הקונקרטי, כי יש מקום להרחיב את ההגדרה העומדת לבחינתנו, שלא בדרך חקיקתית
שימו לב שבית המשפט העליון התייחס לפסיקה קודמת, כי הגדרת "בן משפחה" לענין זה תחול גם על מי שהוא קרוב משפחה מכח חיתון.
על כן הוא זוכה מעבירות של ביצוע עבירות מין במשפחה והורשע בביצוע עבירות מין שאינן במשפחה (שהעונש עליהן קל יותר).
ואם ברצונכם להרחיב בענין זה, אתם מוזמנים לקרוא את פסק הדין:
וגם מאמר דעה של גיל ברינגר (דוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית אשר שימש בעבר גם כיועץ לענייני חקיקה לשרת המשפטים איילת שקד): הטעות הקרדינלית של השופט אלכס שטיין (אל תתנו לכותרת להטעות אותכם: זה שיר הלל לשופט שטיין, לשופטים שנמתחה עליהם ביקורת אגב מינויים שהם "שמרנים" ולשמירה על לשון החוק).
תודו שאין לכם מושג איך קשורה הכותרת (שמו הארוך של החוק) למחקר משפחתי….
ביום שישי האחרון (6.11.2020) הביא עיתון הארץ כתבה של הניו יורק טיימס (מריה ורניקובה ואנדרו קיימר) על מלחמה בין אוקראינה לרוסיה על "הניכוס התרבותי של הבורשט".
בקיצור רב, מסופר שם על כך שלמרות שבספרות קולינרית, אכן מייחסים את מקור הבורשט (נקרא גם: בורש) (בעברית: חמיצה, מרק סלק) לאוקראינה, הרי שרוסיה מנכסת לעצמה את המקור.
מסופר על כך שבאוקראינה יש מספר מקומות הנקראים ע"ש המרק המפורסם.
זה הזכיר לי כמה דברים:
כבר היו דברים מעולם. הרוסים והאוקראינים ניהלו "מלחמת שוקולד" בישראל על סימן מסחרי של סוגי שוקולד החביבים על קהל יוצאי ברית המועצות לשעבר (וגם עלי!). המותג האוקראיני Roshen שנמצא בבעלותו של הנשיא האוקראיני לשעבר פטרו פרושנקו היה אחד הצדדים לעימות זה; להרחבה ראו כתבתו של חן מענית ב"גלובס" מיום 7.6.2014: אוקראינה נגד רוסיה: מלחמת השוקולד בישראל;
כינוי מקור" – השם הגיאוגרפי של ארץ, אזור או מקום, הכלול בשמו של מוצר ובא ללמד שמקורו שם ושאיכותו או תכונותיו הן, בעיקרן, פרי אותה סביבה גיאוגרפית, טבעה ואנשיה;
"ארץ המקור" – הארץ אשר שמה, או שם אזור או מקום שבה, משמש לכינוי המקור שהוציא למוצר את המוניטין שלו;
… "ציון גאוגרפי" – ציון המזהה בישראל מוצר כמוצר שמקורו באזור גאוגרפי מסוים שהוא מדינה חברה, אזור או חבל ארץ בה, אם ניתן לייחס תכונה מסוימת, מאפיין מסוים או מוניטין של המוצר בעיקר לכך שמקורו באותו אזור גאוגרפי;
בשפה פשוטה: "שמפניה" הוא יין מבעבע שמקורו במחוז שפיין בצרפת, ואסור לכל יין מבעבע אחר להקרא "שמפניה" (אלא אם כן מקורו הוא במחוז שמפיין). זאת בדיוק הסיבה שכשאתם נכנסים לחנות היין החביבה עליכם, המוכר יציע לכם "יין נתזים" ישראלי או "יין נתזים" צ'יליאני ולא יקרא לזה "שמפניה".
רוצים דוגמאות נוספות: רוקפור (הגבינה), קונייק (המשקה החריף) ונדמה לי שאפילו תפוזי Jaffa מוגנים כשם מקור.
אז איך כל זה קשור? כבר כתבנו הרבה פעמים על הקשר שבין גנאלוגיה ואוכל ועל כך שלעיתים באמצעות מתכון ניתן לכוון לאזור גיאוגרפי ממנו הגיעו אבותינו. אז הנה עוד זוית 🙂
