מחבר: רוני

יום עיון שנערך לאחרונה על ידי החברה הגנאלוגית הישראלית, הוקדש למחקר צבאי. הרעיון לערוך יום עיון בנושא זה הוא מבריק.

בילדותי (אוי, זה נשמע זקן) היו אומרים לילדים קטנים, משהו בסגנון: "כשאתה תגדל כבר לא תצטרך ללכת לצבא" , שלא לדבר על הביטוי מרחיק הלכת: "כשאתה תהיה בן 18 כבר לא יהיה צבא !".

אם לשפוט לפי עץ המשפחה לי, אפשר לחשוב שצריך לקרוא את הפנימיה הצבאית על שמנו.

להלן קיצור תולדות הצבא הפרטי שלי:

נציגנו בצבא הליטאי הוא "חייל המילואים" (ה- "רזרוויסט" ) נוחום קרמרוצקי". התואר "חייל המילואים" מודבק לנוחום בכל הרשומות הליטאיות (כן, ברישום לידת ילדיו רשום, "נוחום חייל המילואים"….).

יתכן שעובדת היותו חייל מילואים גרמה לכך שנוחום יסכים שביתו הענוגה זלטה תתחתן עם שבוי המלחמה מהצבא האוסטרו-הונגרי, משה לייב, אשר הוחזק כשבוי בקובנא במלחמת העולם הראשונה.

משה לייב זה היה אף הוא חייל מילואים ועד לפרוץ מלחמת העולם השניה נקרא לשירות מילואים בצבא הרומני.

ובזירה אחרת לגמרי, ליוש פרידמן (אשר בזקנתו נודע בכינוי "לויוש בצ'י"), החייל האוסטרו-הונגרי יפה התואר, נפל בשבי האיטלקי במלחמת העולם הראשונה, וביום 10.6.1916 אפילו שלח מסיציליה גלויה הרואית וחיננית, ובה מופיע תוארו: "פריזוניירה די גרה" (כלומר: שבוי מלחמה).

בעץ שלנו מופיע גם חייל בגדוד הפרשים (שהיה לו סוס אישי !). חייל זה הגיע לחופשה משירותו הצבאי רק אחת לכמה שנים.

בנו של חייל גדוד הפרשים הגיע לדרגה בכירה בצה"ל, ובקשרי נישואין יש לנו אפילו אלוף (במיל.) בעץ המשפחה.

נציגינו שרתו ומשרתים בכל החילות והפיקודים בצבא ההגנה לישראל ונלחמו בכל המלחמות.

במלחמת יום הכיפורים נפל קצין חיל התותחנים אברהם שניר שינדלר (אשר הוענק לו צל"ש לאחר נפילתו) ושנים לאחר מכן נהרג נעם אפטר, מפקד כיתה בצנחנים, עת נעל את עצמו בחדר האוכל במדרשית עתניאל, ומנע בכך מותם של רבים בעת התקפת מחבלים. שניהם נמנים על המשפחה המורחבת שלי.

חיילינו שרתו גם בצבא ארצות הברית (במלחמת העולם השניה וגם באזורים אחרים) והיה לנו נציג אפילו בצבא המקסיקני.

יש לנו מסורת מתועדת של כ- 150 שנים של שירות צבאי רצוף. מסתבר שיש לנו מורשת קרב מפוארת .

עמוד נח !

במסגרת הראיונות שערכתי עם בני משפחה קרובים ורחוקים, שמעתי, לעיתים תכופות, תאורים המפליגים בגבהם של אבותינו ומתארים את בתיהם כ"גדולים" ו"מרווחים". תאור שנתקלתי בו מספר פעמים היה בדבר קיומן של "תיקרות גבוהות".

האנשים שראיינתי היו בשנות ה- 60 וה- 70 לחייהם. התיאורים נשמעו מהימנים ומדויקים.

חלפו שנים. הסתובבתי בעולם. הייתי בכפרים ובעיירות בהם חיו אבותי. לא ראיתי באזור בתים גדולים או מרווחים. האם היו שם בעבר בתים גדולים ומרווחים ?

עוד תעלומה: להיכן נעלמו אותם נפילים "גבוהים" ? כל מי שהכרתי היה בעל קומה ממוצעת (ומטה)    

חלפו הרבה שנים עד שהבנתי:

כאשר נקלטו המראות במוחם, היו המרואיינים ילדים קטנים, ומטבע הדברים כל המבוגרים נראו להם גבוהים, והחדרים נראו…..גדולים.

מה שנכון, נכון !

להווי ידוע כי שורשי אינם נטועים באפריקה. דא עקא, שבעץ המשפחה שלי מופיעה משפחת צאצאי העבדים שהובלו בכח מאפריקה לאמריקה. Nethaniel Neal  ואשתו, Emmaline, הגיעו באחת מאותן ספינות עבדים שהביאו את הכושים מאפריקה לאמריקה. הם הולידו את Benjamin, שנשא את Lillie Mae Curry והם הולידו את Lillie Mae Neal, שקיבלה את שם אימה. לילי מיי זו התחתנה עם Robert Edwards. בנם בכורם, Rodney, נולד בשנת 1947 .

אז, מה בדיוק יש למשפחת Neal/Roberts זו לחפש על עץ המשפחה המזרח/צפון אירופאי שלי ?

אהה !

אבותיו של רודני הגיעו לאמריקה, שהפכה לארצות הברית של אמריקה שלא מרצונם. הם הגיעו כבולים וחבולים. שנים רבות לאחר שהשתחררו מכבלי העבדות ונולד רודני, הגיעה ביתה של בת דודתי לארצות הברית של אמריקה. היא הגיעה לשם מרצון ובששון מהונגריה.

וכפי שאומרים במקומותינו: "נפלאות דרכי הבורא" ורודני התחתן עם ביתה של בת דודתי. מזיווגם של השניים נולדו שתי בנות יפהפיות ו… כושיות, כמובן. מסתבר שהגנים "שלנו" האחראים על צבע העור – רצסיביים.

כל שבט Neal/Roberts מצא את עצמו תלוי בין ענפיו של עץ המשפחה שלי, בשמחה ובכבוד.

===

מחלוקת עזה ניטשת בין המצדדים בהעלאתו של כל מי שניתן לחברו אל העץ, לבין אלו המצדדים בהעלאתם של קרובים עימם יש לנו קשרי דם בלבד. כל אחד וטעמיו עימו.

אני בחרתי באפשרות הליברלית (הקיצונית): כל מי שיכול להתחבר לעץ מועלה לעץ. כך שכאשר קיבלתי את אילן היוחסין של משפחת Neal/Roberts (אשר הוכן לקראת מפגש איחוד משפחתי) העליתי את כל השמות לעץ שלנו.

ולתפארת מדינת ישראל !

 נ.ב.- באיזו אפשרות אתם בחרתם?

עיינו בבקשה באלבום התמונות המשפחתי. דפדפו אחורה לתמונות הראשונות. של מי הן ? אולי סבא וסבתא שלכם שמרו תמונות שקיבלו מהוריהם ? חפשו את הילדים שבתמונה. האם מישהו מהם לובש חליפת מלחים ?

דפדפו קצת קדימה. דלגו על דור או שניים (אפשר לדלג גם יותר). חפשו תמונות של ילדים אחרים. האם גם הם לבושים בחליפות מלחים ?  אולי תמצאו ילדים בתמונות צבע עם חליפות מלחים ?

 מה ה"קטע" הזה של חליפות המלחים ? מדוע ילדים בני כל הדורות מולבשים על ידי הוריהם בחליפות מלחים כאשר הם הולכים להצטלם ?

האם הילדים שלבשו חליפות מלחים התגוררו על שפת ימים גדולים ? האם הם גדלו בעיר נמל ? האם הם חזרו זה עתה משיט חופים ? אולי הם גדלו על שפת נהר ? ואולי מדובר בקוד לבוש קמאי שטבוע בנו ואנו חוזרים עליו מבלי להבין מדוע ?

הביטו בשתי הבנות הלבושות בחליפות מלחים בתמונה זו, אשר צולמה בשנת 1939. קריינדל ורוזה גדלו על שפת נהר הטיסה במזרח אירופה.

הביטו בילד הקטן בתמונה זו, היושב על ברכי אימו. האם הוא נולד על שפת ימים ? צ'רלי נולד באמריקה והתמונה צולמה בשנת 1985.

ומה עם הילד הזה ? הוא ה"מלח" הקדום ביותר שלי (1919, שיקגו, ארה"ב).

מה חשבו או הרגישו אמהותיהן של הילדים, כאשר הלבישו אותם בחליפות מלחים ?  האם הן "שידרו" לנו איזה מסר חבוי על חלומות מסע, על רצון נדודים או הגירה ?

מהו הסוד של הילדים לבושי חליפות המלחים ?

המחצית הראשונה של חיי עברה בידיעה שההסטוריה המשפחתית שלי מתחילה בשנת 1946, לאחר השואה. התמונות הראשונות שראיתי של הורי היו משנה זו, והם בני 18. לא היה לנו עבר לפני כן.

בשנת 1985, בפגישה מקרית עם קרובת משפחה נדבקתי בחיידק האנוש של מחקר גנאלוגי, מחלה קשה ממנה לא הצלחתי להרפא. גילוי הוביל לגילוי, עד שבשנת 1997, לאחר מחקר של כ – 10 שנים, הצלחתי ליצור קשר עם פלג של משפחתי שהגיע לשיקגו בארצות הברית שנים רבות לפני השואה. משפחה מופלאה זו שימרה במשך יותר מחמישים שנים את התמונות המשפחתיות שנשלחו לפני השואה מאירופה. התמונות הוכתרו בכותרת "משפחתנו שנספתה בשואה". אימי, שלא ראתה מימיה תמונות של הוריה ואחיה שנספו בשואה, זכתה לראותם לאחר 54 שנים מאז שנפרדו, וזכתה אף לראות את תמונתה שלה כילדה. הגילוי שינה את חיי כולנו. אימי השלימה עם עברה וחוויות השואה הקשות ואילו אנו זכינו ב"עבר" – גם לנו יש שורשים, גם לנו היתה משפחה, והנה – יש לנו הוכחות!