משפחתובלוגיה

פרופ' פנחס מ. לִבְנֶה פרסם לפני מספר חודשים ספר העוסק בתולדות האורולוגיה בארץ ישראל מאז 1934 ועד ימינו.

פרופ' לבנה היה בעבר יו"ר איגוד האורולוגים בישאל ויו"ר וועדת הבחינות בכירורגיה אורולוגית, ניהל את היחידה לאורולוגיה לילדים במרכז רפואי בילינסון, את המחלקה לאורולוגיה בקריה הרפואית לבריאות האדם רמב"ם ואת המערך האורולוגי במרכז הרפואי רבין (בילינסון, השרון ובית החולים שניידר).

מדובר בקורפוס מרשים במיוחד (גילוי נאות: אני משוחד…. פרטים בהמשך) המגולל את התפתחותו של מקצוע האורולוגיה בארץ ישראל החל בשנת 1934 וכולל מידע גנאלוגי עשיר אודות האורולוגים שפעלו ואלו שעדיין פועלים ופועלות (כן! יש נשים רופאות מומחיות באורולוגיה).

פרופ' לבנה מתאר בהקדמה לספרו מה הביא אותו לערוך את המחקר:

לקראת הכנס השנתי של איגוד האורולוגים הישראלי בשנת 2021 התבקשתי להכין הרצאה על ההיסטוריה של האורולוגיה הישראלית.

אני מאמין כי יש חשיבות לידיעת ההסיטוריה בכל תחום ואולי במיוחד ברפואה. מה שאנו נוהגים לעשות היום וכן מה שאנו לא נוהגים לעשות היום מבוסס על מה שעשו הקודמים לנו. אני מזדהה עם האמרה הידועה של יגאל אלון: "עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

כיאה לאיש מדע, פרופ' לבנה מפרט את שיטות המחקר שלו, אשר היה מבוסס בעיקר (אך לא רק) על ראיונות אישיים.

שיטה זו מזכירה במידה מסויימת את שיטתו של דוד תדהר באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו. דוד תדהר היה קצין משטרה במשטרת המנדט ולאחר מכן חוקר פרטי. מפעל חייו היתה האנציקלופדיה, המכילה פרטים ביוגרפיים עשירים אודות חלוצי הישוב. האנציקלופידה מחזיקה 19 כרכים והיא זמינה היום ברשת (הן בפורמט ויזואלי והן בפורמט דיגיטלי). הכרכים החלו להופיע בשנת 1947.

חולשתה של האנציקלופדיה של תדהר היא בשיטת המחקר שהתבססה על ראיונות אישיים. חלק מהמרואיינים "שיפצו" את קורות חייהם. אולם ערכה של האנציקלופדיה לא יסולא בפז ותועלתה למחקר הגנאלוגי רבה מאוד.

פרופ' לבנה סוקר את תולדות הרפואה באופן כללי בארץ ישראל, מקדיש פרק שלם לבתי החולים בארץ ומשם הוא ממשיך לסקור את כל מחלקות האורולוגיה בבתי החולים בארץ (לפי סדר הקמתן) ובכל אחת מהן הוא סוקר את הרופאים שעבדו באותן מחלקות. לגבי מנהלי המחלקות והסגנים ניתנת סקירה מפורטת על קורות החיים ועל ההשכלה וההשתלמות, ולאחר מכן מובא אף פירוט של שמות הרופאים הבכירים במחלקה. לגבי מרביתם מפורטים מקומות ההתמחות, אלו השתלמויות עברו ומה היה תפקידם האחרון במחלקה.

הספר משופע בתמונות של הדמויות המוזכרות בו ואף תמונות קבוצתיות של צוותי הרפואה.

בדומה לספרה של נעמי לויצקי – "העליונים" – על שופטי בית המשפט העליון (אשר פורסם בשנת 2006), גם פרופ' לבנה מפרט את שמות המרואיינים (130 מרואיינים!). רשימת המרואיינים מכילה חומר גלם גנאלוגי יקר ערך. פרופ' לבנה מפרט מהי הקירבה של כל מרואיין לדמות עליה התראיין ("הבת של", "אשתו של" וכד').

אם תשאלו מדוע אני משוחד? ברשימת המרואיינים (עמ' 227) תמצאו את שמי בייחוס הבא:

"…רוני גולן (החתן של) ד"ר מאיר מלצר".

ד"ר מאיר מלצר ז"ל היה סגן מנהל המחלקה האורולוגית במרכז הרפואי ע"ש שיבא (תל השומר) (עמ' 81 בספר), מנהל המחלקה האורולוגית בבית החולים אסף הרופא (עמ' 143 בספר). הוא היה רופא צבאי ולימד בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. הוא אף ניהל את בית החולים שמואל הרופא, לפני שהפך לבית חולים גריאטרי.

הספר כתוב בצורה בהירה, מכיל מידע רב, פותח צהר לתולדות הרפואה בכלל ולתולדות האורולוגיה בפרט. מומלץ!