משפחתובלוגיה

קצת אחרי שהתחלתי במחקר המשפחתי, לאחר שקיבלתי טיפ מקולגה, חזרתי אל הספר אותו קראתי בילדותי, "גיא אוני" (מאת שולמית לפיד), ומצאתי בעמודיו הראשונים את הסבא והסבתא של סבתי, חיים יהושע ואסתר איטה גולדברג. הם, המכונים, "אדון בקר" ו"גב' בקר", היו בעלי "מלון" ביפו אשר שימש אכסניה לרבים מן העולים ארצה במחצית השנייה של המאה ה-19.

תמונתם של חיים יהושע ואסתר איטה גולדברג

חיים יהושע גולדברג נולד בירושלים בשנת 1839, ובמהלך השנים הפך לאחד ממנהיגי הקהילה האשכנזית ביפו, לשם ירד עם אשתו ובנם הבכור, משה, בשנת 1859. בהמשך, שימש גם כמוכתר היהודי בפתח תקווה ובראשון לציון. הכינוי "בקר" דבק בו עוד בנערותו, עת שימש כשוליה לאופה. קורותיו של גולדברג מתועדים באנציקלופדיה לחלוצי היישוב (בעריכת דוד תדהר), אך למרות הפרטים הרבים שם – רבים עוד יותר מקורותיו עדיין עלומים, גם אחרי שתים-עשרה שנות מחקר (למשל: האם היו לחיים יהושע אחים? מהיכן הגיעו הוריו? האם נכונים הפרטים אודות הורי רעייתו? האם לרעייתו היו אחים, ומאין הגיעו הוריה?). לימים, היה בנו, משה, לאחד ממייסדי "אחוזת בית", היא תל-אביב-יפו של ימינו, אך ימיו שם היו קצרים שכן כשנה לאחר שנכנסו לביתם – נפטרה אשתו של משה, והוא עזב את המקום ונפטר כעבור שנה נוספת.

כיום, מכיל עץ הצאצאים של חיים יהושע ואסתר איטה גולדברג מאות רבות של אנשים, עם רבים מהם אני בקשר בפייסבוק, ואף הקמנו קבוצה ברשת החברתית בה אנו "נפגשים". עם זאת, עדויות על אופיו כמעט ולא נשמרו. וגם תמונות כמעט ולא. סביר להניח שבקר היה בעל קשרים טובים עם נציגי השלטון התורכי אשר אפשרו את הסיוע שנתן לעולים החדשים תמורת בקשיש; ואולי אף גבה סכומים מופקעים מן היהודים אשר הגיעו לארץ חדשה, הלומי שמש ובורים בהלכותיה.

על "מלון בקר" דווקא נשמרו כמה עדויות. כך, למשל, בספרו של יעקב ינון, "סביב כיכר השעון – לסייר ביפו עם יד בן צבי", מסופר על חיים גולדברג, אשר היה "הידוע והמפורסם מבין הסרסורים עשר עסקו בהורדת יהודים מן האוניות אל החוף". ינון מספר:

מלונו של חיים בקר היה בית עתיק יומין, זה נשאר לפליטה מימי הרעש שהיה כארבעים שנה לפני בואו [ככל הנראה מדובר על רעידת האדמה שפקדה את ארץ ישראל בשנת 1837 – א.ה.], ושהחריב כמעט את כל יפו. הבית היה בעל שתי קומות. בדיוטה התחתונה נמצא בית-הבד לשמן שומשמין, והמניע היחידי של כל המנגנון היה גמל. הריח המיוחד […] ממלא אל כל האויר […] ובייחוד את הקומה העליונה, שם היה המלון המאסף אל תוכו את כל העולים לארץ.

על פי מיטב ידיעתי, וככל שניסיתי לברר אצל קרובי המשפחה הבקיאים בנושא, לא ניתן להצביע כיום על הבית בו שכן "מלון בקר", אך בהחלט טרם התעמקתי בנושא זה (עדיין).

* * *
זמן קצר אחרי שנסענו לארצות הברית, עלה על מסכי הקולנוע בארץ סרטו של דן וולמן, גיא אוני, המבוסס על ספרה של לפיד. בכמה מן הסצינות הראשונות בסרט מופיעות דמויותיהן של אדון וגב' בקר, הלוא הם הסבא והסבתא של סבתי. אמנם, הסרט הוקרן גם בבוסטון, הקרובה למקום מגוריי האמריקאי, אך מסיבות אובייקטיביות לא יכולתי להגיע לשתי ההקרנות.

והנה, לאחרונה עלתה הסדרה "גיא אוני" – גירסה מאורכת ומחולקת-לפרקים של הסרט – על המסך הקטן, בערוץ הראשון. סופסוף נקרתה בפניי ההזדמנות לראות את סבא וסבתא של סבתי בדמויות בשר-ודם. הפרק הראשון בסדרה זכה, כך על פי הדיווחים, ל – 4.8% רייטינג.

התסריט של וולמן מציג את הגב' בקר, בגילומה של השחקנית אנאבלה, כאשה חמה ולבבית, לבושה בפשטות, המתייחסת בחום אמהי לפאניה הצעירה, גיבורת הסיפור. ואת אדון בקר, בגילומו של לופו ברקוביץ', מציג וולמן כאיש עסקים ממולח, בעל מלון היושב במשרדו בחליפה וסוגר עסקאות לא-ברורות בקריצה, להיטיב עם מכריו.

דמויותיהם של גב' בקר והאדון בקר מהסרט "גיא אוני"

סביר להניח שדמויות שוליות כמו הבקרים/גולדברגים לא זכו לתחקיר כלשהו לגבי מראם ואופיים. את מראם אפשר היה להסיק משתי התמונות הבודדות המצויות אצל צאצאיהם; את אופיים – מבין השורות של התיעוד המועט אודות המלון ופעילותו ומעדות משפחתית אחת ויחידה אשר התגלגלה לידיי. בסרט מדברים האדון וגב' בקר ביידיש, ואין לי הכלים להעריך אפילו נכונותו של פרט זה. אבל כדי לתחקר אודות הפרטים הללו נדרש מאמץ רב מאוד יחסית למקומם (השולי) של השניים בעלילה.

ובכל זאת, נחמד לראות את דמויותיה של אבותיי הקדמונים על המסך. נדמה לי שסיפורם האמיתי – זה אשר התחיל בהגעה של משפחותיהם ארצה ונמשך בהסתגלותם לארץ ישראל שטופת-השמש, בנישואיהם, בגידול ילדיהם, במעבר מירושלים ליפו, ואשר כלל קשיים רבים אך גם שמחות רבות – עשוי גם הוא לפרנס ספר או סרט מרתקים. אך קודם לכן, עליי להשלים את התחקיר אודותם, כיוון שהעלילה הזו עדיין מלאה בחורים.