הסיפור הזה מתחיל בדוא"ל שהגיע אלי לפני כשבועיים, בתוקף תפקידי כראש העיר אושייק.
או למען הדיוק, בתוקף תפקידי כ- Town Leader של העיירונת הפיצפונת, במסגרת אירגון JRI-Poland. הכותב, אייל, ביקש לדעת כיצד יוכל להשיג מידע אודות סבו, יליד אושייק. הוא צירף את פרטי סבו, כפי שהועתקו ממאגר ה-JRI.
תשובתי הרשמית היתה: "אם זהו אכן סבך, אנחנו בני דודים מדרגה שלישית. אשמח מאד אם תתקשר. אך כיצד אתה בטוח שסבך אכן יליד אושייק?". את המניעים לספקנות שלי שמרתי בשלב ההוא לעצמי.
לחוקרים ותיקים כמוני, מציאת בני דודים מדרגה שלישית אינה נדירה במיוחד. אולי להפך: יהיו שישאלו, איך זה שאחרי כל כך הרבה שנות מחקר, לא מצאתי עדיין את כולם. התשובה היא שלא חיפשתי עד היום את כולם. בשלב מסויים החיפוש הפך לשגרה של פקיד. עשרות תעודות בפולנית וברוסית ממתינות עדיין בבושת פנים בתיקיי, לפיענוח, תירגום ושיבוץ במקום המתאים בעץ. במקום זאת, את משאבי הקדשתי לאותם ענפים שסיקרנו אותי במיוחד, בין אם בגלל תעלומות גדולות, ובין אם מתוך רצון להכיר לעומק את הנפשות הפועלות. הדמויות המחפשות מחבר ממתינות בהכנעה, עד שיימצא מתעניין שיגאל אותן מחשכת תיקי הניירות המתפקעים, ממש כשם שקורה לאחדות מהן בימים אלה.
דקות ספורות חלפו מרגע שעניתי לאייל ועד שהוא התקשר. אני פתחתי: "אבל איך יתכן שזה סבך, שהרי משפחתך מדנציג?"
אם אייל הופתע, הוא הסתיר זאת היטב. מנין אני יודעת היכן נולד אביו? הוא לא זכר, אך אני זכרתי אותו היטב: הוא היה אחיה של מי שהיתה חברתי הטובה לפני עשרות שנים.
גם אז הייתי ערה לכך ששם משפחתה זהה לשם הנעורים של אמי. אך אביה לא ידע דבר על אבותיו, מלבד העובדה ש"המשפחה מדנציג". ואני עדיין לא שקעתי במחקר השורשים, ולא גיליתי ששורשיי טמונים באושייק, הרחוקה מאד מהחוף הבלטי. התייעצות עם דודתי, שהיתה אז הממונה על הזכרון המשפחתי, הניבה תשובה נפתלת למדי: המשפחה עסקה בכריתת עצים ושילוחם ליעדם על פני הוויסלה. מאחר שדנציג סמוכה לשפך הוויסלה, לא מן הנמנע שאחד מבני המשפחה נשלח לשם כדי לאסוף את העצים בקצה דרכם.
בינתים זרמו מים רבים בוויסלה, והקשרים ביני לבין החברה ומשפחתה נותקו, עד שהגיעה הפנייה מאייל. מכאן היתה הדרך קצרה. התעודות החסרות נמצאו במהירות, והן אימתו באופן סופי את הקשר המשפחתי המדוייק.
אני תמהה: אביו של אייל הוא בן דוד שני של אמי ואחיותיה. כיצד לא הכירו, לא ידעו דבר אחד על משפחתו של האחר? התמיהה עוד גוברת כאשר מתחשבים בעובדה, שבין ארבעה-עשר האחים והאחיות, הסבא-רבא שלו ושלי היו התשיעי והעשירי בחבורה – כלומר, קרובים בגיל זה לזה (או אולי זהו דוקא ההסבר).
כך היה גם עם מרבית בני הדודים האחרים מדרגה שניה, שאיתרתי בעבר – הם לא הכירו זה את זה גם בפולין, בשנים שלפני המלחמה, אפילו אם התגוררו באותה עיר. ניתן לשער שהמשפחות היו גדולות מכדי לתחזק קשרי משפחה כה רבים.
ואם כן, איחוד מרגש בין פלגי משפחה שנקרעו – אין פה. אבל הפעם, תמונות המשפחה החדשה שנמצאה כבר ממלאות דפים באלבומי הישנים. ובעניין העצים והוויסלה: אייל מספר שמשפחת סבו נדדה לדנציג מלודז', במסגרת עסקי הטקסטיל שלהם, הרבה אחרי שאבותינו הפסיקו להשיט קורות עץ במורד הנהר.
3 תגובות↓
1 ארנון // 8 נוב, 2011 בשעה 12:56
גם אני שקוע בעת האחרונה במחשבות דומות, וזאת בעקבות פרשיה שמעסיקה אותי. ההקשר: איתור אחים ואחיות של סבתא-רבתא שלי, אשר הגיעה ארצה בראשית ימי העלייה הראשונה מרומניה. עד היום אף אחד לא שמע על האחים והאחיות הללו. מובן לי לגמרי שאין אנו יודעים דבר על האחים והאחיות אשר היגרו לארצות הברית, אך על פי הסיפור הנוכחי – אחת מאחיותיה היגרה יחד עמה לישראל! האם ייתכן כי במקרה זה לא עלה שמה מעולם במשפחתנו המורחבת?
2 אורית לביא // 8 נוב, 2011 בשעה 16:19
ארנון, מנסיוני – יתכן גם יתכן. אחת מבנות הדוד של אמי, מדרגה שניה, אותרה בסיבוב הקודם בתל אביב – לאחר חיפוש חובק עולם. היא התגוררה לפני המלחמה בסקרז'יסקו קמיינה – היכן שהסבתא שלה והסבא רבא שלי התגוררו (אף הם אח ואחות). היא סיפרה לי שלמרות שהכירה את בני הענף שלי מאז ילדותה, היא כלל לא ידעה שהם קרובי משפחתה, עד ששמעה על כך באקראי כאשר היתה כבר נערה בוגרת…
3 ארנון // 8 נוב, 2011 בשעה 16:43
תודה, אורית, זה בהחלט מעודד! (ועכשיו כל מה שנותר לי זה לאתר את "אסתר" המדוברת – ברור שאין לי שם נישואיה… :-).
השארת תגובה