משפחתובלוגיה

גנאלוג הפועל בצורה מסודרת ומציב לעצמו שאלות מחקר ברורות, נתקל לא אחת בשתי בעיות מטרידות למדי:

1. ישנם מקורות רבים עמם ניתן להתייעץ על מנת לענות על כל שאלת מחקר. כך, למשל, על השאלה: "באיזו שנה נולד סבא-רבא?" ניתן לענות, פוטנציאלית, על ידי שימוש במגוון עדויות בעל פה (ראיונות עם בני המשפחה ועם מכרים של הסבא-רבא), מקורות כתובים (מסמכים המתעדים את לידתו, נישואין, פטירתו, עבודתו, הגירתו, וכו'; ספרים המתייחסים לקורותיו; ועוד ועוד), תמונות (לדוגמא: סבא-רבא חוגג בר-מצווה ביום הנחת אבן הפינה לבית הכנסת ששנת בנייתו ידועה), או פריטים תיעודיים אחרים (המצבה של קברו, חפץ עליו חרט הקדשה, וכו'). ואם כך, אילו מן המקורות נחליט לבדוק, מתוך הנחה שזמננו מוגבל?
2. קשה לדעת מתי לעצור. עד מתי נחפש עדויות לגבי שנת לידתו של סבא-רבא? האם עד שנמצא עדות אחת שכזו, ואולי עד שנמצא חיזוק לעדות קיימת, או שמא עד שנמצא עדות הסותרת עדות שכבר נמצאה?

בנושאים אלו בדיוק עוסק מאמר מרתק אשר פורסם בגליון האחרון של כתב העת APGQuarterly של ארגון הגנאלוגים המקצועיים APG. המאמר, אשר נכתב על ידי תומס וו. ג'ונס ThomasW Jones, נקרא:

ג'ונס מבחין בשלושה שלבים עיקריים הכרוכים בכל מחקר, והם: תכנון, ביצוע, והצגה. לדידו, על מנת לענות על השאלה שבכותרת המאמר, יש להתייחס לכל אחד ואחד מן השלבים הללו.

תכנון

בבואו לתכנן מחקר, נתקל הגנאלוגי בבעיה הראשונה אשר צוינה למעלה. על מנת להדגיש את הקושי הכרוך באיתור מידע, הרי כמה הנחות יסוד, אותן מגלגל ג'ונס באופן לוגי:

• מידע גנאלוגי מגיע ממגוון מקורות עצום ורחב, ולצורך העניין מציב בפני החוקר אינסוף אפשרויות לחיפוש;
• רק חלק מזערי ממגוון המקורות הללו יסייע במתן תשובה לשאלה או השערה מסוימות;
• לפני שאנו בוחנים מקור מסוים, איננו יודעים אם יימצא בו מידע רלוונטי;
• בחינה של כמעט-אינסוף מקורות מידע כדי לענות על שאלת מחקר, אינה מעשית.

מכאן, מסיק ג'ונס כי בתכננו מחקר, על החוקר להגביל את עצמו למן ההתחלה למספר מצומצם של מקורות, ורק לאחר בחינתם – להמשיך ולכוון את נתיב המחקר עד שתגיע השעה לעצור.

ביצוע

וכאן, בשעת הביצוע – אם לפי התוכנית ואם לפי השינויים מן התוכנית – מגיעה השאלה הגדולה: מתי לעצור?! לדידו של ג'ונס, מחקר האמור לתת תשובה לשאלה מסוימת מסתיים כאשר הוא עומד בששת הקריטריונים הבאים:

1. נמצאו שני מקורות בלתי תלויים המסכימים זה עם זה;
2. כל המקורות הרלוונטיים נבחנו, ובתוך כך גם מקורות שעשויים להפריך את ההשערה המנוגדת להשערה המקורית (זאת, בכפוף להנחת האי-אפשר-לבדוק-הכל ובכפוף לתכנון המחקר);
3. נמצא מידע ממקור-מידע ראשוני (לדוגמא: תעודת לידה היא מקור-מידע ראשוני המעיד על לידה; ספר המציין שנת לידה של אדם הוא מקור-מידע משני. אגב, מידע ממקור-מידע ראשוני הוא לא בהכרח מדויק);
4. נמצא מידע כפי שהוא מופיע במקור (לדוגמא: תעודת הלידה המקורית עצמה, ולא רישום שלה באינדקס, תרגום שלה או תמצית שלה);
5. מקור-מידע משני או נגזרת של מקור-מידע ראשוני הוחלפו במקור-המידע הראשוני והמקורי (לדוגמא: מצאת רישום באינדקס לגבי תעודת לידה? הזמן את תעודת הלידה!);
6. נמצאו מקורות-מידע אליהם כיוונו מקורות-מידע אחרים (לדוגמא: מצאת הערת שוליים במסמך כלשהו, המפנה למסמך אחר? השג אותו!).

הצגה (סיכום, דיווח)

על פי ג'ונס, אף מחקר לא הסתיים בטרם הוא סוכם ודווח והוכן לבחינתם של אחרים. מצד אחד, תוך כדי הליך הסיכום והדיווח, כאשר החוקר נדרש להסביר את בחירותיו ולנמק את מסקנותיו – הוא עשוי להיתקל בנקודה בה לא טיפל בראוי; ומצד שני, רק עין בוחנת של אחר (לצורך העניין: קולגה, לקוח, או שופט) יכולה לשפוט בצורה אובייקטיבית אם ההסברים והנימוקים הללו מסברים את האוזן.

* * *
אין הבדל בין מחקר הנדרש להוכיח שכּן ובין מחקר הנדרש להוכיח שלא. אין הבדל בין מחקר המציב לעצמו מטרה לאתר צאצאים לבין מחקר אשר מטרתו היא לאתר אבות קדמונים. אין הבדל בין מחקר שנועד לאתר מסמכים לבין מחקר שנועד לאתר אנשים. כל אחת מן הפרשיות הללו – ועוד רבות אחרות – מטופלות בצורה דומה: הצבת מטרות, ניסוח שאלות, תכנון המחקר, ביצועו וסיכומו (וברור שתוך כדי הביצוע, עשוי להשתנות גם התכנון).

ובתוך כך, עולה תמיד השאלה: "מתי לעצור?". מתי נוכל להכריז שתמו החיפושים אחר התשובות לשאלותינו. "מבחן שש הנקודות" של תומס ג'ונס מנסה לתת מענה מדויק, בהיר וחד לשאלה הקשה הזו. וכעת, נותר רק לנסות וליישם מבחן זה בנוגע למקרים אמיתיים (כפי שג'ונס עצמו מדגים במאמר לגבי מספר פרשיות מחקר בהן טיפל).