משפחתובלוגיה

יש רגעים כאלה, בהם הכל מסתדר. שלבים מסויימים בהרכבת פאזל נוגעים בתופעה זו. אתה "תקוע", מביט בתמונה החסרה ובחלקים הפזורים לצידה, ומנסה להבין מה קשור למה. ולפתע, אחרי התבוננות ארוכה, היד נשלחת לחלק מסוים אחד, אשר נמצא מתאים בדיוק למגרעת אחת, והוא גורר עמו שרשרת של חלקים ששכנו לידו דומם, אשר ביחד עמו מקרבים את השלמת התמונה.

מחקר משפחתי דומה במשהו להרכבת פאזל, שכן חלקים קטנים נאספים אט אט ואנו מחברים אותם במהירות משתנה, על מנת לבנות תמונה אחת, ברורה ומובנת. אך בניגוד לפאזל המסורתי, התמונה המתגלה מן המחקר המשפחתי נדמית ככזו שלא תהיה לעולם שלמה, ועל כל חלק אותו אנו מניחים במקומו – מתווספים מיד לערימה שבצד עוד כמה חלקים.

אך מהו אותו רגע, בו – לאחר שהות ארוכה של נעיצת מבטים סתמית – נהיה ברור לפתע איזו חתיכה צריך לקחת והיכן צריך להניחה?

* * *
לפני שנים אחדות, התגלגל לידיי צרור מכתבים אשר נשלח בשנות העשרים והשלושים (המאה ה – 20) אל דודיו של סבי בארצות הברית. החתומים על רוב המכתבים היו, להפתעתי הרבה בעת שקראתי אותם לראשונה, הוריו של סבי, אשר נותרו באוקראינה לאחר שילדיהם (סבי ואחיו) עלו לארץ ישראל כחלוצים צעירים. אחותו הבכורה של סבי נישאה באוקראינה ונותרה לגור לצד הוריה. היא, בעלה וילדם הקטן נספו בשואה. מה עלה בגורלם של ההורים? איננו יודעים עד היום.

המכתבים הללו היו עדות ראשונה ומצמררת לחייהם של הורי-סבי באוקראינה. תחינה מפורשת עולה מהם בקריאה לסיוע, ולו בדמותם של כמה דולרים, על מנת שיוכלו להתקיים. מן המכתבים הללו למדתי גם על הקשר שהיה בין הורי-סבי לילדיהם בארץ (כך, למשל, הם ידעו למסור את כתובותיהם המדויקות של הילדים) ועל זה שנשמר עד שלב מסוים עם אחֶיה של אם-סבי, שחלקם היגרו לארצות הברית עוד בטרם מלחמת העולם הראשונה, וחלקם מעט אחריה.

והנה, באחד המכתבים, קראתי כבר לפני שנים אחדות את השם שרה סירוטה Sirota. כיוון שלא הוזכר קשר משפחתי אליה, וכיוון שעוד כמה שמות של מכרים וחברים שאולי יוכלו לסייע היו פזורים לאורך המכתבים (ובפרט כיוון שעוד פרשיות מחקר רבות מעסיקות אותי כל העת), לא טיפלתי ב"פרשת סירוטה" ברצינות המתבקשת.

הביקור אצל קרובי משפחתי בניו-יורק במהלך הקיץ האחרון הותיר אצלי רשמים עזים, אך גם חזרתי אליו הביתה ובידי העתק באיכות גבוהה של צרור המכתבים. כעת, ניתן היה לתרגם רבים מהם, וכך אכן עשיתי. תוך כדי ההכנות לסריקת המכתבים, לפני כשבועיים, עיינתי גם בדפים אחרים שצילמתי בעודי בניו-יורק. ועל אחד מהם, הערה שולית בכתב יד, ובה מתעדת הכותבת את פרטי הגירתה של אמה לארצות הברית (בתרגום חופשי לעברית): "ביחד אתה, הגיעה בת-הדודה, טילי סירוטה". ובאותו הרגע, הותנעה "פרשת סירוטה".

תוך זמן קצר, גיליתי את רישום הכניסה לארצות הברית, ותוך מעקב אחר כמה דפי מפקדים, עלתה המסקנה הברורה: טילי הינה בתה של שרה סירוטה! אם כן, לא סתם חברה היתה, אלא קרובת משפחה.

אך כאשר איתרתי את רישום הכניסה של שרה לארצות הברית, חיכתה לי הפתעה נוספת. בעמודה המציינת את שם קרוב המשפחה שנותר בארץ המוצא, נכתב מפי שרה: אשר סנדלר Sandler. סנדלר. השם הזה נשמע לי מוכר מאוד… רפרוף ביומן המחקר הזכיר כי סנדלר הוא שם המשפחה אשר הופיע על מסמכים אשר קיבלתי מארכיון "המדור לחיפוש קרובים" לפני כארבע שנים. במסמכים ההם, צוין שמו של זאב סנדלר כמי שמחפש פרטים אודות סבי…

וכך, חתיכה אחר חתיכה מתחילה התמונה להתבהר. המסמך מן "המדור לחיפוש קרובים", המכתבים שנשלחו מאוקראינה לארה"ב, רישומי הגירה – שמות מתחילים להיאסף, וכל מה שנותר כעת הוא להניחם זה לצד זה בפאזל המחקרי-משפחתי אשר ממשיך להיבנות. ומן התמונה שמתבהרת עולה כעת שאלה חדשה: מהו הקשר המדויק של סבי למשפחת סנדלר?

* * *
לא פעם במהלך המחקר המשפחתי, ממש כפי שקרה לי לפני ימים אחדים בפרשיית סנדלר-סירוטה החדשה, אפשר לשים את האצבע על הרגע המדויק בו משתנה התמונה. זהו אותו הרגע בו צץ מידע חדש ובמהלכו מתחדדת תובנה מסויימת. האם אפשר ללמוד משהו מן הרגעים הללו ולהשליכו על המחקר כולו, על מנת להפוך אותו לפתיר-להפליא? נדמה לי שלא. יתרה מזאת, אולי הפיכתו לכזה תהפוך את המחקר לסתמי ובלתי-מאתגר, ולכן היא אינה כדאית בעליל…