* גנאליטיקה – הגנאלוגיה של הפוליטיקה
1. על הדומה והשונה במאורעות העבר של אבות הנבחרים. שעות ספורות בלבד הפרידו בין נאום הנצחון של היו"ר הנבחר, אהוד ברק, לבין זה של הנשיא הנבחר, שמעון פרס. שבע שנים הפרידו בין שני סיפורים הקושרים את אבותיהם של שני אלו כעדים למעשי זוועה נוראיים בעיירות המוצא של משפחותיהם.
מפי דודתי, אחות אמי, איטה, שמעתי פעמים רבות את הסיפור מקפיא הדם על הסתתרותה במרתף הבית, כשהיא נטרפת מפחד שמא הפורעים המקישים על הדלתות המוגפות יצליחו לפרוץ ויגלואת מקום מחבואה. הפורעים לא היו מאנשי הסביבה אלא חיילים מגייסותיו הנסוגים של סמיון פטליורה, שליט אוקראינה דאז. קלגסיו ערכו פוגרום בשישים עיירות וגרמו למותם של כמאה אלף יהודים. כשניגף פטליורה לפני הצבא האדום, הוא נמלט עם שרידי חייליו לפולניה ונראה שאחת מיחידותיו עברה דרך ושינייבה. יהודי העיירה הסתגרו באימה בבתיהם והצלתם באה להם מידי הצבא הפולני. השלטונות הפולניים לא התירו לפורעי פטליורה לעשות את אשר הורגלו אלה לעשות בצד הרוסי של הגבול. לאחר קרב יריות קצר נסו הפורעים מן העיירה, כשהם משאירים מאחוריהם את הרוגיהם. כשיצאו היהודים מבתיהם מצאו את הרחוב הראשי של העיירה זרוע בגוויות הפורעים. אבי, יצחק פרסקי, לא המתין לבואם של החיילים הפולנים. הוא יצא מן הבית, ללא נשק ביד, תפס באחד הפורעים והכהו למוות
(שמעון פרס מספר על אירוע אשר התרחש בעיירת הולדתו, ושינייבה Vishnive, בילארוס, בשנת 1919)
כתוצאה משריפה גדולה שבערה בכפר הליטאי פושילט, הסמוך לעיירה פוניבז, עלו באש חלקים נרחבים מן הכפר, כולל בית הכנסת המקומי. רב העיירה, ראובן ברוג, שהיה גם הרוקח המקומי (עיסוק נדיר ליהודים באותה עת), יצא לארה"ב לאסוף כספים לבנייתו מחדש של בית הכנסת, ובאיסט-סייד של ניו-יורק הצליח לגייס את הכסף הנדרש. ראובן ברוג שב לכפר, והסתיר את הכסף בביתו, כמשמורת עד לתחילת הבנייה של בית הכנסת. אולם, השמועה על האוצר החבוי פשטה בכפר וביום הראשון של חג הסוכות, 16 בספטמבר 1912, פרצו בריונים נוצריים לביתו של הרב ברוג, רצחו אותו ואת רעייתו, פרידה, לעיני שני בניהם הקטנים: מאיר, שנפצע קשה, וישראל – אביו של אהוד ברק.
(פתרון חידת טריוויה המבוססת על סיפור הרצח בפושילט Pushelta, ליטא, אשר התרחש בשנת 1912)
בעוד סופו של סיפור-פרס "טוב" (אביו הרג את הפורע), נגמר סיפור-ברק בכי רע (השודדים רצחו את סבו וסבתו). ואולי זהו עוד סממן למפריד בין שני הזוכים הגדולים של השבוע: פרס, הלוזר הנצחי, הצליח בקלות יחסית לזכות בנצחון ובסוף טוב; ברק, שהפתיע בנצחון מעורר מחלוקת, יודע כי מצבו כעת לא יותר מוצלח ממצבו לפני יומיים. העתיד הקרוב של ברק נראה מדכא וסוער, בעוד זה של פרס – מעודד ורגוע.
2. הנשיאים והייחוסים. האתר הרשמי של נשיא מדינת ישראל (היזהרו מתרועת החצוצרות) מביא את הביוגרפיות של נשיאי ישראל לדורותיהם. בחינת הביוגרפיות הללו מעניינת. הפרטים הגנאלוגיים הבסיסיים – שם מלא (כולל שמות משפחה קודמים, במידה והיו), שנת לידה, מקום לידה, שנת עליה לארץ, שנת פטירה – מופיעים במלואם עבור כל הנשיאים. פרטים אודות הוריהם ו/או ילדיהם – מופיעים רק אצל מיעוטם.
מעניין יותר לבחון את הייחוסים המשפחתיים המופיעים אצל חלק מן הנשיאים. יצחק בן צבי הינו "נצר לשושלת רבנים רבת יוחסין" (כפי שמסופר באתר המועצה להנצחת ראשי ממשלה ונשיאים ולא מוזכר באתר הנשיא), זלמן שז"ר נולד ל"משפחת רבנים מחסידי חב"ד" (המידע מופיע בוויקיפדיה ואינו מופיע באתר הרשמי), יצחק נבון הוא "[מצד אביו] צאצא לגולי ספרד, שהגיעו לירושלים מתורכיה בשנת 1670, ומצד אימו – למשפחת בן-עטר ממרוקו, אשר הגיעה לירושלים בשנת 1884", חיים הרצוג הינו "בן לרבנית […] ולרבה של אירלנד", משה קצב הוא "צאצא שמיני למקובל הידוע מולאור שרגא זצ"ל. [משפחתו] נמנית על עולי בבל שהוגלו מארץ-ישראל בשנת 586 לפני הספירה לאחר חורבן בית-המקדש הראשון", והנשיא הנבחר כבר מוכר כצאצא ישיר לוולוז'ינר.
מה טעם מצאו כותבי הביוגרפיות (או שמא היו אלו הנשיאים עצמם) להדגיש אך ורק את ייחוסם הרבני של אלו אשר להם ייחוס שכזה ולהתעלם מייחוסים אחרים? אם נתעלם מקונספירציות אפשריות שייחסו זאת לקשר התמידי דת-מדינה, הרי שלתופעה זו הסבר פשוט ביותר: צאצאוּת למשפחת רבנים מפורסמת מעניקה לצאצא הילה מסוימת ומבדילה אותו מן האחרים, שהם צאצאים ל"סתם" משפחות. כמי שמאמין בהילה משפחתית גם בקרב משפחות "רגילות", הופתעתי לראות כי עזר ויצמן, למשל, אינו נזכר באתר הרשמי כצאצא של אחת ממשפחות המייסדים של ראשון לציון. האם היות האדם נצר לאחת ממשפחות העליה הראשונה אינה מעניקה לו הילה כמו זו הרבנית? מסתבר שלא, אך דווקא גלות מן הארץ, כך על פי כותבי הביוגרפיות, ראויה בהחלט לציון.
3. הארזות והאזובות. שמות הנעורים של נשות הנשיאים מופיעים בביוגרפיות של חמש בלבד משמונה הנשים הראשונות – חסרים שמות הנעורים של וורה ויצמן לבית כצמן, ראומה ויצמן לבית שוורץ, גילה קצב לבית פרדני (ובמידה ולא יופיע שם הנעורים של אשת-הנשיא-הנבחר, זכרו כי הוא גלמן). כיוון ששמות הנעורים של כל נשות הנשיאים ידועים ומוכרים, אני מסיק כי היעדרם בביוגרפיות הרשמיות באתר הנשיא לא היה מכוון, אלא נעשה מתוך חוסר תשומת לב. ואם בארזות נפלה שלהבת-חוסר-ההתייחסות-לשם-הנעורים, מה תגדנה אזובות מן השורה, אשר רוצות להנציח את שם משפחת אביהן?
4. פתקים וציונים. עוד קודם שהתחילה הישיבה המיוחדת בכנסת במהלכה נבחר הנשיא, הלך פרס לבקש את עזרתו של הצדיק משטפנשט. מיד לאחר בחירתו, על פי הדיווחים, נסע לכותל ומשם – לביתו של הרבובדיה. היו מי שאמרו שזהו סמל להתחנפות של הנשיא הנבחר לציבור הדתי (והמטקבקים, כדכרם, ניסחו זאת בדרכים יצירתיות הרבה יותר).
לפני שבועות אחדים, שנדמים כעת כהיסטוריה רחוקה, פורסם ראיון עם המועמד לנשיאות, ח"כ רובי ריבלין, ב"מוסף הארץ". ריבלין התייחס לאי-בחירתו של אביו, פרופ' יוסף ריבלין, כמועמד תנועת "חרות" לנשיאות המדינה בשנת 1957, וראה במועמדותו שלו מעין סגירת מעגל. באותם ימים רחוקים עת קוים הראיון, כשהיה נראה כי ריבלין אכן יזכה לשבת על הכסא המבוקש, שאל אותו ארי שביט מה יעשה לאחר שייבחר. ריבלין ענה: "אלך לקבר של אבא ואומר: 'פרופסור, ריבלין בבית הנשיא'".
וכיוון שידוע לנו כבר כי פרס ממשיך מסורת עתיקת יומין במחוזותינו של נשיאים שהינם צאצאים למשפחות רבניות מפורסמות, גדולות בתורה ומלאות הילה – האם ייתכן כי הליכתו לבית הרב היתה הדרך שלו לפנות לאבותיו הקדמונים? נכון הדבר, שעל פי סברה זו יכול היה פרס לבחור בביקור אקראי בבית של אדם חרדי, אשר יסמל עבורו את הרבנים הגדולים להם הוא נצר. אבל למה לחפש ולהתאמץ כשאצל הרבובדיה הוא כבר יודע שיש לו כסא נוח לשבת עליו.
תגובה אחת↓
1 חוה // 19 יונ, 2007 בשעה 18:14
תאמין לי…יחוס לשושלות רבניות, כאב ראש מיותר 😆
השארת תגובה