משפחתובלוגיה

18 תגובות↓

• 1 לינוי // 23 אפר, 2007 בשעה 13:19

  תודה על האינפורמציה החשובה והמעניינת!

• 2 רוני // 23 אפר, 2007 בשעה 19:49

  לינוי,

  תודה על ביקורך ותגובתך המחזקת. את מוזמנת להמשיך ולבקר אצלנו !

  רוני

• 3 אמירה // 23 אפר, 2007 בשעה 20:16

  איזכורה של אם הבנים הפתיע אותי.
  כשהייתי בערך בת 10 , תחילת שנות השישים, השתתפתי במקהלה של ילדי מושבים: מקהלת האחים. את האימונים המרוכזים קיימנו בישוב נהורה שבחבל לכיש. באחד הימים הוזמנו כל ילדי המקהלה להתארח בביתה של רבקה גובר. אני זוכרת אישה חזקה עם צמה אפורה, עבותה על שמלה שחורה. רבקה סיפרה לנו את הסיפור הטרגי של משפחתה. זה היה קשה מאד עבורי..
  עוד באותו ערב שלחתי מכתב להורי שבו תארתי את הביקור. שנים אחר כך סיפרתי בגאווה שביקרתי בביתה של אם הבנים ומאד הזדעזעתי אם התגובה היתה: מי זאת בכלל אם הבנים ?

• 4 רוני // 23 אפר, 2007 בשעה 23:56

  הבלוגוספירה (והאינטרנט בכלל) מספקים לנו הזדמנות לתקן את העוול ההיסטורי הזה 😉
  אם תקישי עתה את צמד המילים "רבקה גובר" ב- google, תקבלי את הפוסט שלנו באחד המופעים הראשונים. הרי לך הדגמה על כוחו של האינטרנט !

  שנים אחר כך סיפרתי בגאווה שביקרתי בביתה של אם הבנים ומאד הזדעזעתי אם התגובה היתה: מי זאת בכלל אם הבנים ?

• 5 שלמה סגל // 10 דצמ, 2008 בשעה 21:51

  אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלי.
  אתמול אחה"צ הרגשתי שאני חייב לברוח מהמחנק במשרד, ולצאת החוצה. רגלי (וליתר דיוק – מכוניתי) נשאו אותי מת"א לכפר ורבורג. מצאתי את עצמי בבית העלמין הצבאי. אודה, לעיתים אני נכנס לבתי עלמין. ביקור כזה נותן קצת פרופורציות על החיים. אני תמיד יוצא ממקום כזה עם תחושה שקשה לי להגדירה במדויק, אבל יש בתחושה זו משהו מחזק.
  צדה את עיני המצבה הכפולה של האחים גובר. התחלתי לקרוא את המצבה, ואחזה אותי צמרמורת. אני ממשיך וקורא את הספדו של צבי על אחיו אפריים, ואת שבועתו על קברו ללכת בדרכי אחיו, אותה קיים שלושה חודשים אח"כ במותו שלו. אני נושא עיני ורואה מאחורי גדר קטנה את קבר ההורים מרדכי ורבקה גובר. לא הכרתי עדיין את שמם, ולא את הביטוי "אם הבנים". חזרתי הביתה והתחלתי לחפש חומר באינטרנט, ואז נוכחתי מרגע לרגע בגדלותה של האישה הזו. מה רב היה צערי כאשר הגעתי לכך שקראתי שהיא שמה קץ לחייה.
  חייבים ללמד את הנוער, בזכות איזה דור אנו יכולים לחיות כאן היום. מה הקריבו האנשים האלה למען המדינה, ואולי נוכל בכך להנמיך את רמת הציניות והניכור, ולאהוב בלי מרכאות את הארץ הזו.

• 6 רוני // 10 דצמ, 2008 בשעה 22:25

  שלמה,

  תודה ששיתפת אותנו בתחושותיך !

  רוני

• 7 רוני // 14 ספט, 2009 בשעה 21:23

  מתי גולן כתב היום בטורו "בסוגריים" בעיתון גלובס על "אמהות הבנים".
  הוא מסיים את טורו במילים הבאות:
  "אין נחמה לאובדן של רונה. אבל אולי זכרה של רבקה גובר יכול לתת לה השראה ותקווה".

• 8 ארנון // 14 ספט, 2009 בשעה 22:27

  ובן כספית, באותו הקשר, מזכיר את חללי "נצר אחרון" – גם אותם הזכרת כאן…

• 9 רוני // 14 ספט, 2009 בשעה 22:38

  ודן מרגלית כתב היום על רבקה גובר, ב"ישראל היום" על "בחייהם ובמותם"…

• 10 פנינה שור // 21 אוק, 2009 בשעה 8:03

  מבקשת עזרה בחיפוש אחר שירה של רבקה גובר 'על קברך אחי' שמתחיל במילים 'אחי, עוד טרם אאמין כי אתה שלאור נתיבך צעדתי, אינך…' הטקסט נחוץ בדחיפות עבור טקס התייחדות אותו אנו מפיקים עבור צה"ל ועיניינו אחים. אגב, את הטקסט קראתי כילדה, באחד מימי הזכרון לפני 40 ואולי מעט יותר שנים. זכורה לי התרגשות גדולה בקהל. רב המילים זכורות לי ואני מבקשת לאמת.
  רק טוב

• 11 רוני // 21 אוק, 2009 בשעה 9:16

  פנינה שלום,

  את השיר כתב צבי גובר, אחיו הצעיר של אפרים, לאחר נפילתו של אפרים.
  למיטב זכרוני, כתבי הבנים, אפרים וצבי, קובצו בספר "עם הבנים" שהוציאה רבקה ב- 1953.
  אחפש עבורך את הטקסט המקורי. בינתיים מצאתי ברשת האינטרנט את הטקסט, אבל לא בדקתי את דיוקו של הטקסט.

  אשמח אם תכתבי לנו עוד על הטקס !

  רוני

  ======

  על קברך , אחי , אפרים

  אחי הטוב , טרם אאמין , כי אתה , אשר לאור נתיבך צעדתי תמיד , אינך !
  הן טוב היית ואמיץ ממני , ומדוע זה לא נפלתי אני ?! …
  אבא ! עודני רואך מבקש : "אנא השאירו מקומות קבורה משני עבריו – לאמא ולי …
  אמא , אל תבכי ! עוד חי הוא יקירנו ! חי הוא בחדוות הנעורים של רעיו וחברותיו במכורה שלנו ; חי הוא ונושם בכל אשר פועם ומשגשג מתחת השמים הללו ! …
  היוכל כדור עופרת להמית אומץ לב וטוהר נשמה , חיוך מהתל ושופע בדיחות , כיסופים תקוות ואהבה של לב בן 20 ? לא ! אין הנשמה מתה !
  אמא , אל תבכי ! אם נפל , הרי אני נותרתי לך , לעמס את משאו על כתפי אשר אוכל . ואם אפול אף אני במערכה – הנה בנים רבים לך עוד !
  דעי אמא : כל לוחם במערכה מול לוע סכנות ומוות בשיר נעורים צוהל ומלא אמונה – בנך הוא אמא ! …
  אחי נשבע אני לך ; ליבי נר נשמתך יהיה , וזכרך תוכי אצפין כנכס יקר מכל ! בדרך בה מצאת את מותך אלך , ולו ביסורים , ולו בכאב , ולו אף בידיעה ברורה , כי דרכי האחרונה היא ! …
  בקדשת הכאב בקדושת אהבתי אותך נשבעתי לך ; בקדושת כל אשר למענו כדאי לחיות , בקדושת כל אשר למענו כדאי למות !… "

• 12 פנינה שור // 21 אוק, 2009 בשעה 20:24

  תודה רוני. שורה נוספת אותה אני מצליחה לדלות מעמקי זכרוני העמום…אחרי 'ומדוע זה לא נפלתי אני'…חונק אני שאגת כאבי בחירוק שיניים ובולם דמעותי באגרופים קפוצים.
  בהמשך זכורה לי התיחסות לפרפרים 'חי הוא ב…
  אם ניתן יהיה להגיע למקור לא תהיה מאושרת ממני
  שוב תודה
  רק טוב
  פנינה

• 13 דוד ארביב קושאנה // 30 יונ, 2011 בשעה 15:49

  כשנה וחצי מעלייתי לישראל מארץ לוב ואני כבן שלוש עשרה שנים הגעתי עם הורי למעברת ג'ליל ליד הרצליה. אחד הדברים הראשונים שעשיתי כדי ללמוד על תקומת המדינה נרשמתי לספריה העירונית.כל הספרים ששאלתי בספריה נסבו על קום המדינה, בין הספרים היה גם הספר "האחים"שסיפר את סיפורם של אפרים וצבי גובר,צבי שהיה בחזקת נעדר במשך כשנה זוהה באמצעות בגד הים האדום שעדיין לבש בעת נפילתו ושלא הספיק להחליפו כשהוזעק לקרב ישר מחוף הים.מאז עקבתי אחר פעילותם של הוריהם רבקה ומרדכי גובר, על תרומת משקם לקרן המגן לקראת מלחמת קדש, על הקמת ישובי חבל לכיש, ולבסוף, שהייתה של רבקה בבית אבות וסיום חייה הטרגיים, יהי זכר כולם ברוך.

• 14 משואה לתקומה (באופן האישי ביותר) // 18 אפר, 2012 בשעה 10:00

  […] רבקה כונתה "אם הבנים" (ראו הפוסט מ- 22.4.2007: "אם הבנים"). כאשר מרדכי פרש מתפקידו כראש המועצה האזורית לכיש, […]

• 15 לתת פנים לנופלים – שלמה ילינק István Jelinek // 10 מאי, 2016 בשעה 9:42

  […] חיל החפרים  Auxillary Military Pioneer Corps היה מעין חיל הנדסה של הצבא הבריטי, למשימות הנדסיות. הבריטים אשר חששו שמתנדבי הישוב ממוצא גרמני יהוו "גייס חמישי" התירו למתנדבי הישוב לשרת רק בתפקידי הנדסה ובינוי (ראו: "מתנדבי היישוב בחיל החפרים", ויקיפדיה). כפי שכבר תיארנו כאן ביום הזיכרון בשנת 2007, רבקה גובר ("אם הבנים") התגייסה כנשים אחרות לחיל העזר לנשים ("אם הבנים" פוסט מיום 22.4.2007). […]

• 16 טיסת אל על 401 לא הגיעה ליעדה! // 18 אוג, 2019 בשעה 23:38

  […] 1955 וראש המועצה הראשון שלה היה מרדכי גובר (ראו הפוסט: אם הבנים, 22.4.2007). אבא שלי היה מזכיר המועצה כ- 40 שנים. מזה כמה שנים […]

• 17 ארכיון הסרטים הישראלי ("יגעת ומצאת- תאמין!") // 26 ספט, 2020 בשעה 14:55

  […] את אחי, את השכנה שלנו דליה אלוני את מרדכי גובר, את רבקה גובר, ועוד, ובסוף אפילו זיהיתי את עצמי (!) (ללא […]

• 18 קוראים לי רוני גולן ואני נולדתי במעברה // 13 דצמ, 2024 בשעה 22:00

  […] את שני בניהם במלחמת השחרור, הזכרנו כבר מספר פעמים. ראו אם הבנים (פוסט מיום 22.4.2007 וגם משואה לתקומה (באופן האישי ביותר) […]

השארת תגובה