מורשת ברשת, וגם בבית התפוצות

"מורשת ברשת", או בשמה הלועזי, MyHeritage, הינה חברת תוכנה צעירה ודינמית המפתחת כלים חדשניים לניהול המחקר המשפחתי ולשיפורו. החברה יושבת בבית אבן יפהפה בבני עטרות, ומשם מפיצה את בשורתה לעולם כולו. בין היתר, מאפשרים הכלים שפיתחה החברה לבנות עץ משפחה באמצעות תוכנה חינמית וידידותית, להקים אתר משפחתי, להציע ללקוחות החברה התאמות חכמות (Smart Matches) של חלקים בעץ המשפחה שלם שמופיעים בעצים של אחרים, לתייג תמונות בצורה נוחה ופשוטה, ולחפש בו-זמנית שמות בווריאציות שונות בעשרות מאגרים גנאלוגים. במאגרי החברה יש כיום יותר מ – 9 מיליון עצי משפחה, אשר העלו כ – 35 מיליון משתמשים רשומים, ויחדיו הם מכילים יותר מ – 400 מיליון פרופילים אודות אנשים (ייתכן, כמובן, שאדם אחד מופיע בפרופילים שונים בכמה עצי משפחה).

"בית התפוצות", או בשמו המתחדש: מוזיאון העם היהודי, הוא גוף ותיק ומיושן-למראית-עין, אשר נועד לספר את "הסיפור הייחודי והמתמשך של העם היהודי [ולתאר] את תרבותו העשירה ורבת-הפנים." בין היתר, פועל במקום "המרכז לגניאלוגיה יהודית ע"ש דגלס א. גולדמן" (שהוא אחד מכמה מאגרים הקיימים בבית התפוצות), אשר מכיל מאגר של עצי משפחה אשר נאספו במשך השנים על ידי יהודים וצאצאי-יהודים מכל רחבי העולם. במאגר של המרכז יש כיום אלפי אילנות יוחסין המכילים יחדיו כ – 3 מיליון בני אדם.

קשה לחשוב על שני ניגודים קיצוניים יותר משני הארגונים הללו, בכל הקשור לתחום הגנאלוגי, ונדמה שלמעט העובדה שלשניהם יש פרופיל בפייסבוק (הנה של MyHeritage, והנה של מרכז גולדמן) – רב ביניהם השוני מן הדמיון.

וכעת, מכריזים שני הגופים הללו על שיתוף פעולה.

על פי המופיע באתר של "בית התפוצות" ובבלוג של MyHeritage, עיקרי ההסכם הם אלו:

עצי משפחה שתבנו באינטרנט דרך האתר של MYHERITAGE.COM או באמצעות גרסה מיוחדת של תוכנת FAMILY TREE BUILDER שפיתחה החברה – יועברו למאגרים של בית התפוצות, לאחר שתתנו את הסכמתכם לכך.

המנכ"ל החדש של בית התפוצות, אשר על פי המופיע בדיווח הנ"ל הוא "גניאלוג נלהב" (על פי הגרסה האנגלית של אותה הודעה, הוא (בתרגום שלי) "מאמין גדול בגנאלוגיה"; ובכל מקרה, בג'ני הוא מופיע), אומר כי:

הרווח המיידי של הציבור משיתוף הפעולה הוא קבלת תוכנה ידידותית לבניית עצי משפחה ללא תשלום, והאפשרות להעביר את העצים למרכז לגניאלוגיה של בית התפוצות, שם יישמרו לנצח.

החלק הראשון של המשפט נשמע דמגוגי-משהו, שכן גם ללא שיתוף הפעולה האמור התוכנה של MyHeritage זמינה בחינם לכל, אך ייתכן והוא מרמז לכך שהמוזיאון יחליף את המלצתו הרשמית לתוכנת "דורותרי", אשר נמכרת בחנות של "בית התפוצות", בהמלצה לתוכנה של חברת MyHeritage; מקור ב"בית התפוצות" מסר כי אף פעם לא היה דבר מעבר למכירה של "דורותרי" בחנות של "בית התפוצות" וממילא החברה יצאה מהעסקים לפני כשנה; מעניין לראות כי בעברית, תכנת "דורותרי" היא "התוכנה לגניאלוגיה היהודית המומלצת ע"י בית התפוצות", ואילו באנגלית – היא "סתם" תוכנה. הסיפא של דברי המנכ"ל וודאי משמעותית, שכן ישנו סיכוי סביר ש"בית התפוצות" ישרוד גם אחרי שחברת MyHeritage תחדל מלפעול (ואפילו מנכ"ל החברה רומז לכך, כפי שניתן לקרוא בתגובתו בהמשך).

על מנת להבין בדיוק איך יעבוד שיתוף הפעולה המדובר (אני מוכרח להודות שגם אחרי קריאת התשובה לשאלה "איך זה עובד?" בפוסט שהוקדש לנושא בבלוג "להתחקות אחר השבט" – לא הבנתי את הנושא לפרטי פרטים), הפניתי קריאה לעזרה למנכ"ל MyHeritage, גלעד יפת. בראשית תשובתו, הוא מבקש להבהיר: "בכל מקרה, אנו לא מעבירים ולא נעביר עצי משפחה של משתמשים קיימים ל'בית התפוצות', גם לא ממשתמשים חדשים המתחילים להשתמש במערכת המקוונת של MyHeritage.com או בתוכנת MyHeritage Family Tree Builder. כלומר, אף משתמש של MyHeritage לא יתעורר בוקר אחד וימצא את עצי המשפחה שלו במקום אחר."

אם כן, על מי ישפיע שיתוף הפעולה? יפת מסביר: "ל'בית התפוצות' יש באתר שלהם דף אודות בניית עץ משפחה, והוא כולל הפניה לדף מיוחד באתר MyHeritage.com, בו נדרש המשתמש להסכים לכך שעץ המשפחה שיבנה – יישלח ל'בית התפוצות'. בשלב זה, אין עדיין עץ, המשתמש עומד להתחיל בבניית העץ. המערכת שלנו תזכור כי הוא משתמש שביקש לשתף את העץ שלו עם 'בית התפוצות', וכשיתבצע הליך שליחת העצים – העץ שלו יישלח אוטומטית בפורמט ג'דקום." ומה קורה אם המשתמש אינו מסכים לתנאי השימוש הללו? "במקרה זה," מסביר יפת, "הוא הופך למשתמש MyHeritage 'רגיל', ודבר ממה שיעלה לאתר – לא יישלח ל'בית התפוצות'."

ומה לגבי משתמשים קיימים של MyHeritage, אשר מעוניינים ליהנות מפרותיו של שיתוף הפעולה הלה? יפת מסביר כי "נכון לעכשיו, אין לנו פתרון בעבור משתמשים רשומים המעוניינים להעביר את העץ שלהם ל'בית התפוצות'. אם תהיה לכך דרישה – נטפל בנושא." משתמשים חדשים שאישרו שיתוף העץ שלהם ולאחר מכן יסבלו מהרהורי חרטה – יוכלו לעשות כן על ידי יצירת קשר עם מוקד התמיכה של החברה.

בנוסף לאפשרות להקים את עץ המשפחה באופן מקוון, באתר של חברת MyHeritage, ניתן יהיה ליהנות משיתוף הפעולה גם באמצעות תוכנת Family Tree Builder של החברה (באמצעותה ניתן, בין היתר, להעלות את עץ המשפחה לרשת), וזאת על ידי שימוש בגרסה מיוחדת של התוכנה, אותה ניתן להשיג ב"בית התפוצות". גרסה זו מסומנת בלוגו של המוזיאון על אריזתה, ובעת הפעלתה, יישאל המשתמש לגבי הסכמתו לשליחת העצים שלו ל"בית התפוצות". "ברור לגמרי," מדגיש יפת, "כי עצים שלא יועלו לרשת – לא נוכל להעביר ל'בית התפוצות'."

על העצים שיועברו ל"בית התפוצות" יחולו הגנות פרטיוּת כפי שמפעיל המוזיאון לגבי העצים אחרים שלו. כלומר, גם העצים שיועברו למוזיאון על ידי חברת MyHeritage – היינו, עצים אשר מקורם באינטרנט – לא יהיו זמינים על ידי "בית התפוצות" באופן מקוון, ויהיו זמינים לחיפוש רק למבקרים במקום (האם בעתיד יתאפשר חיפוש מקוון בעצים שבמאגר של "בית התפוצות"? מי יודע…). תדירות העברת העצים ל"בית התפוצות" עדיין לא הוכרעה, אך יפת מעריך הערכה מפוכחת שבסופו של דבר יהיה מדובר על העברתם פעם בשנה.

"היתרון הגדול בשיתוף הפעולה הזה," מסביר יפת, "הוא בפוטנציאל הרב שקיים להגדיל את מאגר עצי המשפחה שב'בית התפוצות'." על פי אתר בית התפוצות, במאגר שלהם יש "אלפי אילנות יוחסין", וברור כי כעת יש סיכוי סביר להגדיל מספר זה באופן משמעותי. יפת מסביר בכנות כי "'בית התפוצות' הינו מוסד לאומי המעוגן בחוק הישראלי [על פי "חוק בית התפוצות, התשס"ו-2005"; ליחצו כאן לקריאת נוסח החוק – א.ה], וסביר שיפעל גם אחרי שחברות מסחריות רבות יחדלו מלהתקיים. לכן, לטובת עתידו של העם היהודי, שמירתם של עצי המשפחה ב'בית התפוצות' היא חשובה מאוד."

* * *
ובכן, עכשיו – אחרי שהכל הובהר לי לפרטי-פרטים (כשמסבירים לי לאט, אני מבין מהר) – אני חש שאני מעכל לא רק את מהותו של שיתוף הפעולה, אלא גם את הפרוצדורות הכרוכות בו. מעניין יהיה לעקוב אחר הגידול במאגר עצי המשפחה של "בית התפוצות". מעניין עוד יותר יהיה לבחון כיצד ישפיע הגידול (הצפוי) במאגר על תפקידו של "בית התפוצות" כמרכז מידע לגנאלוגיה יהודית.

קירבה משפחתית למלפפון (הרהורים על נבירה בחיים של אחרים)

לפני ימים אחדים, הגיעה לידיי תחלופת דוא"לים בין קולגה-לתחביב ובין קרוב-משפחה-פוטנציאלי אותו ניסה לאתר זמן רב. הקולגה – אשר יכונה להלן "אלון" (כל השמות והמקומות המוזכרים מכאן ואילך – בדויים) – ביקש את חוות דעתי, כיצד ניתן לחצות את החומה הבצורה בה נתקל. האדם מן העבר השני של המקלדת, אותו מחפש הקולגה כבר שנים אחדות, היה נחרץ. לא רק שסירב לשתף פעולה, הוא אף הפליא להתבטא בניסוחים שהם על גבול הישירות והבוטות. לא רק שהטיח, האשים, תקף – הוא אף לא הסכים לומר אם הוא אכן האדם המדובר. אולי אני שוגה ברומנטיוּת-יתר או בפסיכולוגיה-בגרוש, אך נדמה לי שדווקא התגובה החריפה והמתמשכת שנתן – בניגוד, למשל, להתעלמות או לתשובת דחייה קצרה ומנומסת שיכול היה לתת – מאששת את קרבתו.

הקולגה (כלומר, אלון) ביקש את עצתי, ואני עניתי לו בפשטות, אחרי שקראתי הלוך וחזור את התכתובת המרתקת שתובא כאן מיד, כי עליו להניח לעניין ולוותר על נסיונות שכנוע נוספים של הסרבן. לכל היותר, המלצתי לו, תוכל לנסות ולהגיע, בדרכים עקיפות, למידע בו אתה מעוניין, באמצעות קרובי משפחה אחרים (אך לא ילדיו של העקשן, חו"ח, שכן הוא אולי כבר "הרעיל" גם אותם).

ותוך כדי זאת, עלו בי הרהורים רבים על ההתעסקות האובססיבית שלי, ושל אחרים כמותי, במה שהוא, בסופו של דבר ובתחילתו של דבר, חיים של אחרים. על הנבירה בעבר ועל החיטוטים בהווה, על "הטרדות" תמימות-לכאורה של אנשים שהנושא רחוק מליבם, ובפרט על רצונם של אנשים רבים לא להתעסק במה שהיה. והרצון הזה – אשר עלול לגרום לתאונה חזיתית קטלנית כאשר בא איתו במגע אדם אשר כל רצונו לתעד, להנציח, לשמר זכרונות (והכל מכוונות טובות, כמובן!) – לא בהכרח מתפוגג עם לכתו של אדם אל מחוזות-לבלי-שוב, בהם הוא אינו יכול עוד להביע את התנגדותו. תהיות מסוג זה של צנעת הפרט הועלו בעבר, ואני חש שהמעט שיש ביכולתי לעשות בשלב זה הוא להעלותן שוב ושוב.

אך מעבר לכיבוד רצונו של אדם שלא לשתף פעולה עם אחרים, מתחדדות – לאחר קריאת התכתובת הזו – שאלות הנוגעות ללב-לבו של התחביב אותו לקחתי על עצמי לפני יותר מעשור: מדוע חשובים לי כל כך רחוקי-משפחה עימם אין לי דבר מן המשותף, פרט אולי לחלקיק די.אנ.אי? איך, אם בכלל, אני מסייע לשימור אותה מורשת אשר על תיעודה אני עומל כה רבות? ולכן אני, כמי שאינו מעורב אישית בפרשה, לא יכול להרגיש כעס כלפי אותו סרבן-שיתוף-פעולה, אלא דווקא מלא הערכה כלפיו, על כך שאילץ אותי להתמודד עם סוגיות קשות ומורכבות מאין כמותן.

את התכתובת של "אלון" עם "שי" אני מביא כאן באישורו של הראשון ובתרגום שלי לעברית, תוך השמטת פרטים מזהים וטשטוש הפרטים המובאים.

* * *

16 בנובמבר 2009, 21:12
מאת: אלון
אל: שי

שלום שי, שמי אלון, ואני גר בישראל. מזה זמן רב אני מחפש אחר שורשי משפחתי. אם אמך היא שושנה, ואם שם נעוריה הוא X ושם נישואיה הוא Y ואם היה לה אח בשם צבי – הרי שאנו עשויים להיות קרובי משפחה.

אם כל הפרטים הללו נכונים – הרי שאבי הוא בן-דוד ראשון של סבך (מצד אמך). אשמח מאוד לקבל תשובתך לדוא"ל זה, ואשמח עוד יותר אם יתברר שאנו אכן קרובי משפחה.

תודה רבה על הזמן שהקדשת לקריאת הדוא"ל,
אלון X

* * *

17 בנובמבר 2009, 1:37
מאת: שי
אל: אלון

אדון X היקר,

מעולם לא הבנתי מדוע אנשים מתעניינים ביצירת קשר עם קרובי משפחה רחוקים שמעולם לא פגשו ושאין להם דבר מן המשותף. ציינת כי הקדשת לתרגיל הזה זמן רב. מדוע? אתה יכול באותה מידה לכתוב למלפפון, שהרי גם עמו אתה חולק שיעור מסוים של DNA זהה.

אם אתה מצפה לקבלת פנים נלהבת, אני חושש שתתבדה. אוכל רק להציע לך להמשיך בחייך ולהתרכז באנשים שאתה כבר מכיר ומוקיר, במקום להטריד אנשים זרים באינטרנט.

שי Y

* * *
18 בנובמבר 2009, 4:50
מאת: אלון
אל: שי

שי היקר,

תודה על תשובתך. קיבלתי אותה בהבנה. הרשה לי לחלוק עמך את הידוע לי אודות הגברת שושנה Y, אשר אני חושב כי היא אמך:

[הפרטים הושמטו – א.ה.]

לדעתי הכנה, שושנה, לאור תרומתה הרבה למדינה, צריכה לקבל הכרה כלשהי על פועלה. יחד עם זאת, לא מצאתי בארץ שום אתר המנציח אותה ומספר את סיפורה. יש בידינו מסמכים המאמתים את הפרטים שהבאתי כאן.

כפי שאתה יכול בוודאי להניח, משפחתי (ואולי, משפחתנו) נותרה קטנה מאוד לאחר השואה. המעטים ששרדו, חיו בישראל והקימו משפחות. אני מנסה לאתר את צאצאיה של שושנה, אשר ככל שאנו יודעים חיים באוסטרליה, על מנת לפגוש ולהכיר אותם.

אם אתה אכן בנה של שושנה Y לבית X, אני מבקש ממך לקחת חלק בגילוי פרטים אודות סיפורה ההיסטורי. אני מזמין אותך לבקר אותנו בישראל, ומקווה שיחדיו נוכל להשלים את החלקים החסרים בפאזל.

בברכה,
שלך,
מר אלון X
ישראל

* * *
18 בנובמבר 2009, 7:57
מאת: שי
אל: אלון

אדון X היקר,

אני בספק רב אם המידע שבידיך מדויק. לאמי לא היה עניין רב בנושאים הקשורים לישראל, ובאופן כללי לא היתה מן התומכים בהקמתה של המדינה. במקרים הנדירים בהם דיברה על המזרח התיכון, היא דיברה בחיבה על לבנון, אשר נדמה כי חשבה אותה למדינה מתורבתת יותר.

אין לי רצון לבקר בישראל, ואין לי מושג מדוע אתה חושב שארצה לפגוש אותך או אחרים ממשפחתך. הקשר שאתה מתאר, במידה והוא נכון, הוא כה רחוק עד שאינו רלוונטי. שני אבות קדמונים רחוקים משותפים הם בקושי סיבה לשיחת-חולין של 5 דק', וממילא אינם מהווים קשר מעניין.

שי Y

* * *
18 בנובמבר 2009, 20:44
מאת: אלון
אל: שי

אדון שי היקר,

שוב תודה על דוא"לך.

אני קורא בהודעתך כי אתה כועס על כל דבר שקשור לישראל, ומבין זאת בהחלט. יתרה מזאת, אני יכול להזדהות עם כעסך. עם זאת, אני מבקש ממך לקחת כמה דקות מזמנך ולחשוב האם אינך צריך, במקרה זה, להפריד את הזכרונות הפרטיים מן הזעם הכללי.

לפני כשלוש שנים, נכחתי, ביחד עם אחי, בטקס זכרון לטייסים וותיקים. גם דודך, מר צבי X, אשר היה טייס בחיל האוויר של ישראל, נמנה עליהם. הטייסים הוותיקים קיבלו מחיל האוויר מדליות, כאות תודה על תרומתם לצה"ל ולמדינה. את המדליה של דודך לקחתי בשמו והעברתי אותה לאשתו, המתגוררת במלבורן.

הדור שלנו אינו יכול להסכים לטעויות שנעשו, אם היו כאלו, ואף לא לברוח מהן, אך איננו יכולים להחליט בעבור הדורות שיבואו. הכעס אינו מפריד אותך מישראל. משפחת Y חיתה כאן, עבדה כאן, ויש מסמכים המוכיחים זאת. ועדיין, חסרים כאן זכרונות אודות אנשים כמו שושנה. מסמכים נמצאים תמיד בתיקים וארכיונים, אך אתרי הנצחה יהיו תמיד פומביים לכולם. אחי ואנו לחמנו במלחמות ישראל, ממש כמו שושנה. הנצחתם של אנשים ששירתו את המדינה היתה תמיד קרובה ללבי, ואני מתנדב במסגרות שונות בהקשר זה.

אינך יכול להתכחש לעובדה כי שם המשפחה X, אותו נשאה שושנה בלידתה, הוא השם המשותף לכל בני המשפחה. על מנת לשתף פעולה, אינך צריך להגיע לישראל, אך אני מניח שיום אחד עוד תשנה את עמדתך זו. אני מאוד מקווה שתמצא פנאי לחשוב על מה שכתבתי.

בינתיים, טרם אישרת כי אתה אכן האדם אותו אנו מחפשים. אבקשך בצורה חברית לאשר או להכחיש את הקשר שלך למשפחה כפי שתיארתי אותו, גם אם מבחינתך אין מדובר ב"קשרי משפחה".

שוב תודה,
שלך,
אלון X

* * *
19 בנובמבר 2009, 15:24
מאת: שי
אל: אלון

מר X היקר,

בחרת להסיק כי לאדישות שלי כלפי מחקרך יש נגיעה כלשהי לעובדה כי אתה כותב מישראל. אתה טועה. מוקדם יותר השנה, יצר עמי קשר אדם החוקר את עץ המשפחה של משפחת אבי. בניגוד אליך, היה מדובר בבן-דוד קרוב, אשר אפילו זכר כי פגש אותי לפני שנים רבות, כאשר הייתי ילד קטן. אמנם, הייתי מודע לקשר המשפחתי, אך לא הייתי אז – ולא הייתי מאז – מעוניין בחידוש הקשר אתו או עם מישהו אחר ממשפחתו (והם, ככל הידוע לי, כלל לא ישראלים). נתתי לו פחות או יותר את אותה התשובה שנתתי לך.

אם כך, ישראל אינה קשורה לעניין. העובדה הפשוטה היא, כפי שציינתי במכתבי הראשון אליך, שאיני מבין מדוע מישהו מתעניין ללא אבחנה בעץ המשפחה המורחב שלו. בכל מקרה, הדבר אינו מעניין אותי.

איני יודע כלפי אילו "זכרונות" שלי אני כועס, כפי שכתבת. עם זאת, הצלחת להרגיז אותי בחוצפתך להטיף לי מה עליי לחשוב ולהרגיש.

שי Y

היום בו הכל כמעט נגמר

לפני ימים אחדים, התעוררתי לשחר של יום חדש. וזה בכלל היה לפנות ערב. ניגשתי אל מחשבי, אשר שכן לו לבטח בחדר העבודה, ולחצתי על הכפתור להפעילו. אך במקום לברך אותי בברכת "ברוך הבא", כמדי פעם כאשר אני מדליק אותו לאחר מנוחה, הוא השתעל וקירטע, ולא היה נשמע כלל כמי ששמח לקראתי.

לא לקח לי יותר מעשרים דקות של עקשנות להבין: המחשב כבר לא יעלה היום. הטכנאי, בידיו הפקדתי את מחשבי הגוסס עוד באותו הערב, הודיע לי בשאננות בשיחת טלפון לקראת לילה: המחשב לא יעלה בכלל. הוא נמצא בתרדמת וככל הנראה לא יתאושש ממנה. אין ברירה – כך אמר הטכנאי – אלא לנתקו מן המכשירים מאריכי-החיים-האלקטרוניים.

ואם כך, לא היתה ברירה.

כאשר הגעתי לחדר האחורי בחנות המחשבים, במקום בו מצויים על שולחן הבדיקות מחשבים אחדים, מפורקים ושבורים, ראיתי שם גם את המחשב שלי. המוח שלו, כאמור, פסק לפעול לחלוטין, אך האם היה לו לב לקחת איתו גם את החומר שהיה עליו? באותם רגעים של ספק-תקווה-ספק-ייאוש, כאשר לא היה ברור אם הכוננים הקשיחים שרדו את ההלם הכללי אם לאו – עברו במוחי מחשבות רבות. אומרים שישנים רגעים אצל אדם שעובר אירוע כמעט-סופני, במהלכם הוא רואה את כל חייו חולפים מולו בשניות. ואני, באותו הרגע בו הבנתי שמחשבי עומד לסיים את חייו, ראיתי את חיינו המשותפים חולפים אל מול עיניי.

כל עולמי מצוי שם, על אותו המחשב, ובפרט כל התיעוד הדיגיטלי של המחקר המשפחתי: עץ המשפחה המעודכן עד לפרטי פרטים בכל אותם ענפים אבודים שנמצאו ברבות השנים; תמונות שקיבלתי מקרובים ומרחוקים; מסמכים שסרקתי; תכתובות דואר אלקטרוני שחצו אוקיינוסים ונשאו עמן בשורות מרגשות; קבצי סיכומים. ובקיצור: מה לא?

ומה יהיה אם כל זה הלך לאיבוד ברגע אחד של אובדן שפיות, ואפילו לא שלי, אלא של המחשב שלי? לא היה קרוב ממני לומר באותו הרגע: אני הוא המחשב שלי, והמחשב שלי הוא אני. אך גם אמירה זו או אחרת לא היתה מועילה, ואני כבר התחלתי לחשוב על היום שאחרי. את כל התמונות של הילדים, אשר מאכלסות בג'יגות רבות את כונני המחשב, לא אוכל לשחזר, אך את המחקר המשפחתי אוכל. עקרונית, אם ארצה בכך – אוכל להתחיל מהתחלה, כאשר בידיי עדיין חומרים רבים (בארון שליד), יומן מחקר מודפס המתעד את חמש שנות המחקר האחרונות (כן, כן, לא התחלתי בניהול יומן מחקר מסודר למן ההתחלה. ודי במקרה, הדפסתי אותו ימים ספורים לפני קריסת המחשב), והמון ידיעות שלא ידעתי כאשר התחלתי. אך למי יש כח להתחיל הכל מההתחלה-כמעט?

עוד עומל לו הטכנאי המיומן על חיבורים למיניהם, ואני מפליג בדמיוני אל היום שאחרי היום שאחרי: זהו, כך נגמלתי בהחלטתי (הדמיונית, כאמור), לא אחזור למחקר. כך ייחסך ממני הצער על האובדן, ובנוסף – יתפנו לי שעות רבות אותן אוכל לנתב לרבות מפעילותיי האחרות. אך איך אוכל להפסיק, המשכתי להרהר ביני לבין עצמי, אחרי שהבהרתי לעצמי פעמים רבות כי מדובר במשימה חשובה מאין כמוה? ואם לא אני – מי ישלים אותה במקומי? אמנם, לגבי אחת מן המשפחות הנחקרות על ידי יש לא רק גנאלוג משפחתי נוסף, אלא אף שניים – אך מה עם המשפחות האחרות? ומי ידאג לשלום תיעודן? לא, הבהרתי לעצמי סופית, לא אפרוש!

באמת? להתחיל מחדש?!?!?!

ואז, ברגע של תאורה (המסך נדלק סופסוף), הצליח הטכנאי המיומן להעלות מן האוב את הכוננים הישנים במחשב החדש שהתקין עבורי. אט אט, תוך שאני נובר בהם, מצאתי את כל התיקיות הרלוונטיות והעתקתי את כל הקבצים הנחוצים. כל תוצרי המחקר המשפחתי, שכבר עברו ממחשב למחשב פעם או פעמיים, ניצבו מולי במחשבי החדש, שרירים וקיימים.

הסיוט עבר.

* * *
הדבר הראשון שעשיתי בדרכי הביתה, היה להחליט: אני ממשיך במחקר המשפחתי, ויהי מה! (טוב, זה לא חוכמה להחליט את זה לאחר שנתגלה שהחומר לא נפגע…) והדבר השני שעשיתי, למחרת, היה לקנות דיסק גיבוי. ומעתה, הכל יהיה מגובה ויישמר בעוד עותק ובא לציון גואל.

דף העד שלא פוברק והתעלומה שלא היתה

לעתים, אנו הולכים כעיוורים אחרי "עובדות" ומגיעים ל"מסקנות" שגויות בהחלט. המחקר המדעי מבוסס על סט נרחב של הליכים שאמורים למנוע טעויות שכאלו (שלא לדבר על בחינת תוצרים על ידי עיניים רבות). במחקר הגנאלוגי, הרבה דברים מתחילים מ"סיפורים" ומ"שמועות", אך עובדות – ראוי שתחתמנה רק לאחר תהליך עיקש של הערכת מקורות. מקרה מן העת האחרונה מדגים סוגיה זו היטב.

לפני שבועות אחדים, פורסמה בשער של "יֶקינתון", כתב העת של ארגון יוצאי מרכז-אירופה (גליון 233), ספק תעלומה ספק שערוריה. הדברים, אשר נכתבו על ידי העורך, מיכה לימור, מביאים את סיפור משפחתו של סימון אדלר מברלין, גרמניה. סימון, יליד 1886 בחבל הארץ ההיסטורי גליציה, היגר בשנת 1905 לברלין, שם נשא לאישה את רחל לבית קרונטל, ושם נולדו ילדיהם, היינריך, ברנהארד ואריך. הבן היינריך וזוג ההורים נרצחו בימי השואה, ואילו שני הבנים האחרים היגרו מבעוד מועד לארץ מבטחים: ברנהרד לדנמרק, ואריך לישראל. אוסף של גביעי קידוש שהיה שייך למשפחה הגיע לפני זמן לא רב למוזיאון העוסק בהיסטוריה של ברלין, ואנשי הצוות היו מעוניינים לאתר את צאצאיהם של סימון ורחל אדלר. כך, הגיע הסיפור אל לימור, אשר החליט לפעול בעניין.

כיוון שידע כי אחד מבניהם של סימון ורחל עלה לישראל, החליטו בארגון הייקים לבדוק ב"היכל השמות" של "יד ושם" האם תיעדו הוא או מי מבני משפחתו את יקיריהם במאגר. וכך מדווח עורך העיתון בכתבה שפורסמה:

ב-1 במאי 1999 שיגר אדם בשם אורי אדלר מרחוב לבונה 10 ברמת-השרון דף-עד למאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה ב"יד-ושם" ובו הפרטים המדויקים של הוריו שנספו בשואה. שם האב סימון אדלר והאם לבית קורנטל וכתובתם האחרונה בברלין רחוב ראומר 41 ומקום המוות אושוויץ.

מקריאת הדיווח הזה, אני יכול רק להניח שלא היה זה מר לימור אשר ראה במו עיניו את דף העד המדובר, שכן בדיווח הנ"ל נפלה טעות באחד הפרטים מתוך דף העד, אשר תוביל מיד את לימור למסקנה דרמטית במיוחד.

מיד לאחר מציאת דף העד, כך מדווח העורך, הוא עשה את הצעד הנוסף המתבקש מאליו, והתקשר. למי? "אל אורי אדלר בכתובת שמופיעה בדף-עד ב'יד-ושם'". וכך, כמדווח, התנהלה השיחה:

"אורי אדלר?" שאלתי. "כן" השיב בהיסוס. "לבונה 10 רמת השרון?" "כן". "אתה אם כן בן משפחתו של סימון אדלר המנוח מברלין?" "לא היה ולא נברא" הוא משיב. "אבל אתה וכתובתך ופרטיך מופיעים על אותו טופס שבו מופיע שמו של אב המשפחה סימון אדלר, כמי שמסרו את הפרטים של האב להנצחה" אני אומר. הוא משתהה ומכחכח בגרונו ואומר "אין לי קשר ואיני יודע מי הוא שמסר את העדות ב"יד ושם".

ומכאן ואילך, תעלומה. לימור מעלה את שתי האפשרויות הסבירות בעיניו: "האם הטופס שמנציח את סימון אדלר מברלין מפוברק? או שמא השריד לאותה משפחת אדלר אינו רוצה לספר על עברה של המשפחה?".

לא הייתי נדרש כלל לסיפור זה, אלמלא הוא המשיך להתגלגל ולא נעצר מעל דפי העיתון. ולא סתם התגלגל, אלא לפתחו של בעל תפקיד בכיר מאוד, אשר דפי עד שכאלו מלווים את עבודתו מדי יום כראיה משפטית לכל דבר ועניין, ועל פיהם ייקבע דבר. הייתכן כי עוד דפי עד מפוברקים מסתובבים להם באופן חופשי? זעק הבכיר, ומיד זימן ישיבה דחופה בנושא.

ובכן, לפני שאמשיך, כמה הערות קטנות:

  1. ייתכן בהחלט ונמצאים ב"היכל השמות" דפי עד אודות אנשים אשר חיים ונושמים (ולכל הפחות, שחיו ונשמו בתום מלחמת העולם השניה), והסיבות לכך יכולות להיות רבות, החל ממסירת עדות על בסיס שמועה, וכלה בחוסר הבנה של מהות הטופס ואופן מילויו (בפרט בשנים הראשונות למפעל הנפלא הזה ובכל הנוגע לעולים חדשים שרק עלו ארצה);
  2. ב"היכל השמות" המקוון מופיעות גם על גבי מסמכים אחרים אינדיקציות של "נספה בשואה" לגבי אנשים ששרדו את התופת, בדרך כלל כהחלטה גורפת לגבי אנשים המופיעים ברשימות מסוימות אשר מקובל לחשוב שכמעט כל המופיעים בהן נספו (אישית, מצאתי את שמה של הסבתא של אשתי ב"היכל השמות" כמי ש"נספתה בשואה", אך החלטתי לא להתקשר אל הסבתא החיה לגמרי ולספר לה זאת);
  3. בכל מקרה, לפני שנחפזים למסקנות – ראוי תמיד, אבל תמיד, לעיין בנתונים המופיעים במקור. לא במה שסופר כי מופיע במקור, לא במה שמופיע באינדקס לגבי המסמך המקורי, ואפילו לא במה שמדווח על ידי מישהו שמחזיק את המקור בידיו. צריך פשוט לעיין במקור.

במקרה דנן, אין ולא היתה שום "תעלומה", שכן בדף העד המקורי לא הופיעה הכתובת אשר צוינה בדיווח בעיתון, אלא כתובת אחרת ברמת השרון. אם כך, מהיכן נלקחה הכתובת המדווחת? ככל הנראה, ממודיעין 144 של "בזק". חיפוש במדריך המקוון מעלה שלוש תוצאות, המתייחסות כולן ל"אורי אדלר" אחד ברמת השרון, אשר כתובתו היא זו שדווחה.

והרי לכם פעולת הסקה שלא היתה מסייעת לאף סטודנט בקורס ראשון בלוגיקה. עובדה א' (נכונה): אורי אדלר מרחוב א' ברמת השרון מילא דף עד; עובדה ב' (נכונה): במדריך הטלפונים יש רק אורי אדלר אחד ברמת השרון, והוא מתגורר ברחוב ב'. המסקנה (השגויה): מדובר באותו אדם!

ובכן, מה היתה ההסקה הדרושה במקרה זה? מיד כאשר קיבלתי את הסיפור הנ"ל בדוא"ל, הלכתי לבדוק בעצמי. את התוצאות שיגרתי היישר למערכת כתב-העת, והן פורסמו בגליון של חודש ספטמבר 2009 (גליון 235). ההליך היה ישיר בהחלט, ויכול להיות מתומצת לפעולה אחת בלבד במאגר מידע אחד בלבד, שממילא (ככל הנראה) נעשה בו שימוש: מדריך הטלפונים. חיפוש במדריך הטלפונים אחר השם אדלר מרמת השרון, כולל סינון לפי שם הרחוב שהופיע בכתובת המעיד בדף-העד, מעלה רק שם אחד באותה הכתובת, מספרי סלולרי הרשומים על שמה של גברת הנושאת את שם המשפחה המדובר ומתגוררת בכתובת המופיעה בדף העד. ניחוש מושכל: מדובר באלמנתו/בתו של המעיד. על פי הדיווח בגליון החדש, נוצר כבר קשר עם צאצאי משפחת אדלר, וכעת התעלומה היחידה שנותרה נוגעת למסלול שעבר אוסף גביעי הקידוש של המשפחה מביתם בברלין של ראשית המאה העשרים למוזיאון ההיסטורי בחלוף כמה עשורים.

אז נכון שפעמים רבות במהלך המחקר המשפחתי, אנו נוטים ללכת בכיוון אליו מצביע הלב, ונוטלים, ולו לרגעים אחדים, פסק זמן מן הרציונליות. אך דווקא בצמתים המכריעים – אלו בהם אנו מרגישים כי האדמה עומדת להיפער (לטוב או לרע) ובשורה גדולה עומדת לפרוץ ממנה – ראוי שנעצור לרגע, ננשום, נשב. לאחר המנוחה, נוכל לבדוק שוב את העובדות ואת המסקנות העולות מהן, ולהבין האם אכן יש כאן "תעלומה" או "שערוריה", או שמא עלינו לסגת לאחור, אל צומת ההכרעה הקודמת, ולפנות בה לכיוון שונה מזה אליו פנינו בביקורנו הקודם בו.

אנשים טובים עושים רע (על אתיקה במחקר משפחתי)

בגליון ספטמבר 2008 של כתב העת של אגודת הגנאלוגים המקצועיים (APG), ‏Association of Professional Genealogists Quarterly, הופיע מאמר מרתק הדן בקלות הנסבלת של הפרות אתיות הנעשות על ידי גנאלוגים מקצועיים. תוך שהוא פורט את הכללים האתיים הקשורים למחקר הגנאלוגי, מדגים מחבר המאמר, ד"ר תומס וו. ג'ונס Thomas W. Jones[1], כיצד שמירה על יושרה מקצועית עומדת לעתים בניגוד מוחלט לשמירה על כללים אתיים בסיסיים. לאחר קריאת המאמר, חשתי כי חשוב שייקרא כבסיס לדיון בניסוח כללים אתיים למחקר הגנאלוגי בכלל. דווקא אלו העוסקים בגנאלוגיה של משפחותיהם כתחביב – ראוי כי יפנימו את העובדה שלעיסוק במחקר המשפחתי יש צדדים רבים הנושקים לסוגיות אתיות כבדות משקל. וכאן עוד מדובר בסוגיות בסיסיות למדי, אשר אינן מגיעות אפילו לדיונים בדבר, למשל, פרסום פומבי של פרטים אישיים אודות אנשים (חיים או מתים – בשני המקרים יש לדון בנושא בכובד ראש).

אני מביא כאן תרגום שלי את המאמר, לאחר שקיבלתי אישור לכך מן המחבר וממערכת כתב העת (גם לתרגום וגם לפרסומו כאן). בכך, אני פועל, כמובן, בצורה אתית לחלוטין…

אנשים טובים עושים רע: מומחים והפרות אתיות

Good People Doing Wrong: Professionals and Ethical Violations
מאת תומס וו. ג'ונסThomas W. Jones
פורסם בגליון ספטמבר 2008 של כתב העת של אגודת הגנאלוגים המקצועיים (APG), ‏Association of Professional Genealogists Quarterly

תירוצים להתנהגות שאינה אתית

  • לאנשים אין בעלות על המידע האישי אודותם
  • איני גובה תשלום בעבור המחקר
  • אני לא מרוויח מכך דבר
  • על עובדות לא ייתכן שתהיינה זכויות יוצרים, הן שייכות לכולם
  • פרסומים ממשלתיים שייכים לכל האזרחים
  • אני עושה זאת רק בשביל המשפחה שלי
  • המידע הזה הינו פומבי
  • אני עושה את זה רק בשביל הכיף
  • מישהו לפניי כבר פרסם את המידע האישי הזה
  • מידע שאני מלקט ועורך שייך לי, ואני יכול לעשות בו כרצוני
  • אף אחד אינו מתעניין במקורות
  • לא ידעתי שזה לא אתי

כל חברי APG‏ (Association of Professional Genealogists – אגודת הגנאלוגים המקצועיים), כולל מחבר מאמר זה, עלולים לשגות במעידות אתיות, למרות שחתמו על קוד אתי אחד לפחות. החברים עלולים לחרוג, בטעות, מבלי לזהות את הבעיה. במקרים אחרים, הם עשויים לעקוף את הקוד האתי על מנת לעמוד בדד-ליין, תקציב, או בדרישותיו של לקוח. כאשר יזהו כי הפרו כלל זה או אחר, הם עשויים להצדיק את התנהגותם על ידי כך שיצביעו על חוק מסוים (כאילו שממשלות מתקננות אתיקה גנאלוגית) או על לחצים לוגיסטיים, על צרכיו של הלקוח, על חוסר הבנה, או על חוסר ידיעתם את הכללים.

מבלי להתחשב בכוונותיהם הטובות וברציונל שמאחורי מעשיהם, המפרים שנתפסים משלמים מחיר אישי ומקצועי יקר. העבירה יכולה להרוס את המוניטין שלהם, ואפילו את יכולתם לעבוד. גם אם מתעלמים מן ההפרה, הדבר אינו תורם לצד האשם וכן מזיק ללקוחות ופוגע במקצועיות. המכשלות אינן נובעות מחוסר במידע – ארגונים רבים מנסחים במפורש את הקוד האתי שלהם למחקר גנאלוגי. פגמים אנושיים הם אלו שגורמים להפרות אתיות.

הכללים

עשרות ארגונים גנאלוגיים מפרסמים כללים אתיים. אלו כוללים, בין היתר, את APG, הארגונים אשר מעניקים הסמכות גנאלוגיות, אגודות של גנאלוגים מקצועיים ברחבי העולם ואגודות גנאלוגיות מקומיות. הנה כמה דוגמאות מייצגות:

באופן ישיר או עקיף, הקודים האתיים מתייחסים לתחומים שעשויים להיות בעייתיים עבור חוקרים מקצועיים:

  • בעלות
  • תפיסה כוללת ודיוק
  • וודאות
  • קידום עצמי

בעלות

סופרים הם הבעלים של הטקסט אותו הם יוצרים. לפיכך, מומחים מצטטים דברי סופרים בצורה ברורה, באמצעות מרכאות, ומציינים את המקור. באופן מסורתי, ציטוט שכזה מקובל כאשר מדובר על טקסט בן יותר משלוש מילים[2].

סופרים וחוקרים הם הבעלים של רעיונות שהם יוצרים, ורוב המומחים יודעים שרעיונות הנשאבים מאחרים – מחייבים ציון המקור. קניין רוחני זה כולל גם קשרים גנאלוגיים שנחשפו/הוסקו על ידי אחרים. עם זאת, כותבים רבים חושבים כי שכתוב טקסט אינו מצריך ציון המקור. עריכה של רעיונותיהם של אחרים, באמצעות כתיבתם מחדש, אמנם אינה מחייבת ציטוט או הקפדה על סגנון כלשהו, אך היא בהחלט לא מייתרת את ציון המקור, אפילו אם הכותב התייחס קודם לכן לאותו המקור. על פי האגודה ההיסטורית האמריקאית (American History Association), כתיבה נחשבת כפלגיאט אם לא מצוין מקור של טקסט משוכתב:

פגיעה ברורה נעשית, כאשר יש שימוש בלשונו של אחר ללא הוספת מרכאות וללא ציון המקור. פגיעות חמקמקות יותר הן שאילת רעיונות, נתונים או הערות – כאשר אלו מוסתרים בניסוחים חדשים, או הפניה למקור חיצוני בשלב מוקדם של העבודה ושימוש נרחב בו בהמשך ללא התייחסות מפורשת למקור… שיטות אלו משקפות זלזול בלתי-ראוי בתרומתם של אחרים. [הטקסט המקורי והמלא מופיע כאן – א.ה]

הקוראים עשויים להניח כי כל המילים אשר אינם מזוהות על ידי מרכאות – הם של הכותב. באופן דומה, הם יכולים לסמוך על כך שכל הרעיונות שמקורם אינם מצויין הם: 1) רעיונות מקוריים של הכותב; או: 2) עובדות מקובלות וידועות. הנחות אלו תקפות לכל סוגי המאמרים, ספרים, תצהירים, עבודות, דו"חות, מצגות, חומרי עזר, דפי אינטרנט וחומרים כתובים אחרים, בין אם הם פורסמו ובין אם לאו.

אסתטיקה, נוחות, דד-ליינים, תקציבים, מגבלות של מקום וסוגיות יומיומיות אחרות עלולות למנוע אפילו מן הכותבים הזהירים ביותר לצטט ולציין מקורות, כאשר מדובר בטקסטים וברעיונות ששאלו מאחרים. חוקים הנוגעים לזכויות יוצרים עשויים להתיר הקלות שכאלו, אך כשלון בזיהוי חלקים מן הטקסט שנשאבו מאחרים הינו תוצאה של הפרה אתית, והוא נובע מכך שאדם שייך לעצמו טקסטים או רעיונות שאינם שלו. לא משנה מהן הסיבות שגרמו לכך, כותבים אשר עוקפים את כללי הציטוט וציון המקורות עוברים על סעיפים 1, 3, 8 בקוד האתי של APG.

מידע מקיף ומדויק

הנוהל התקין מחייב את הגנאלוג לדווח על מידע שלם ומדויק. עם זאת, הקפדה על שלמות הדיווח ועל דיוק בו מעל הכל, עלולה להפיל את החוקר במלכודת אתית. רוב הכללים האתיים מחייבים את החוקרים להקפיד על חסיון-מידע אודות אנשים חיים (ובפרט מידע שנמסר על ידי הלקוח) כל עוד לא נתקבל אישור לשתף מידע זה, ולהימנע מפרסום מידע אשר עלול לפגוע באנשים חיים. הפרה של כללים אלו עלולה להוביל ל:

  • הפצת פרטים ליצירת קשר עם אנשים, ללא רשותם
  • דיווח על תאריכי לידה או נישואין של אנשים חיים, פרסום מידע על נכויות, גזע, היסטוריה רפואית, עיסוק, תכונות אישיות, אמונה דתית, מספר ביטוח לאומי [ולחלופין, בישראל: מספר תעודת זהות – א.ה], או מידע אישי נוסף, ללא הסכמה
  • הכללת מידע שנמסר על ידי הלקוח בפרסומים שנמסרים לאחרים, ללא אישורו
  • פרסום – אודות נשוא מחקר – של סיבת המוות, מצב חברתי, עבירות שביצע, במידה, באופן שעלול לפגוע בבני משפחתו הקרובה

גנאלוג אשר נוהג בצורה אתית אינו יכול להעדיף דיוק על רגישות, או להיפך, אלא חייב להתייחס לשניהם, גם כאשר יש התנגשות ביניהם. הגדרת מדיניות אחידה וברורה היא הדרך הפשוטה, אך וודאי הבלתי-מקובלת, אשר תהיה חייבת להיות מונחית על-פי אחת משתי גישות רווחות וקיצוניות: פרסום כל תוצרי המחקר ללא התייחסות להשלכות מעשה זה על אנשים חיים, ולחילופין הימנעות מפרסומו של כל מידע רגיש, או שיש בו מידה של טעם-הרע.

השביל האתי בו יש לפסוע הוא מורכב: בקשת אישורים רבים לפרסום מידע, ייצוג מגוון דעות של בני-משפחה שונים וקבלת החלטות קשות בדבר הדרך בה יש לטפל בכל פיסת מידע רגיש. כאשר הובטחה השמטתו של מידע מסוים, יקפיד החוקר האתי לציין את עצם ההשמטה, אך מבלי לייחסה לאדם או משפחה מסוימת, שכן בכך עלול להיפתח פתח לחשיפתו של המידע. בעשותו כן, לא דיווח החוקר על כל המידע שברשותו, אך אם לא יכבד את צנעת הפרט, הוא יפר את סעיף 4 בקוד של APG.

וודאות

כמעט כל המסקנות העולות מן המחקר הגנאלוגי מוטלות בספק. כיוון שברוב התוצרים של המחקר הגנאלוגי – אירועים מן העבר וקשרים משפחתיים – לא ניתן להתבונן, גנאלוגים מסיקים לגביהם. אפילו עדות המסתמכת על בדיקת DNA – אותו ניתן לראות – נושאת בחובה אחוזים של ספק. עם זאת, הפיתוי להציג את המסקנות כוודאויות – גבוה מאוד, ובמיוחד כשאנו רוצים לספק את רצונו של לקוח, לקבל כסף בעבור עמלנו, להתחבר לאב-קדמון מסוים, או – במקום להודות בכשלון – לאתר מישהו שאת התעודות שלו נוכל למצוא. היכנעות לפיתוי הזה יכולה לתפוס מספר צורות:

  • הסקת מסקנות מוקדמת ולא מבוססת
  • התעלמות מעדויות אשר באות בסתירה לתוצאה הרצויה
  • עיוות של מידע, על מנת שיעמוד בציפיות
  • שינוי מסמכים
  • זיוף מידע

גנאלוגים מקצועיים, ככל הנראה, לא ינהגו על פי שתי החלופות האחרונות, אך כבר היו בעבר מקרים משני הסוגים הללו. עם זאת, סבירה יותר הנטייה להתעלם מראיות שעלולות להפוך על פיה מסקנה שהיתה "תפורה" היטב בלעדיהן. אפילו כאשר כל הראיות נלקחות בחשבון, העדפה של וודאות על פני ספק עלולה להוביל את החוקרים להציג מסקנות חותכות יותר מכפי שהראיות מצביעות. כאשר גנאלוגים עוקפים ראיות מסוימות או לא מטילים ספק ראוי, הם עוברים על סעיפים 4-1 בקוד האתי של APG.

קידום עצמי

פרסום, שלא לדבר על מהומות תקשורתיות, משחק תפקיד חשוב מאוד בעולם העסקי, ומבחינה זו הגנאלוגיה אינה יוצאת מן הכלל. עם זאת, אנו חוצים את הגבול האתי כאשר אנו מגזימים בהסמכות שלנו, נסיוננו, מומחיותנו או הקשרים שלנו. אם שאלות המופנות ברשימת התפוצה של APG מייצגות במשהו את חברי הארגון, הרי שניתן לומר שישנם גנאלוגים אשר מקבלים לידם פרוייקטים בתחום בהם חסר להם ידע בסיסי. אחרים, כולל כמה אשר מופיעים במדריך של APG, משתמשים בתארים-שבדרך, בכוונה להגיש בקשה להסמכה, או באישורים על סיום כל המטלות, על מנת להציג מצג שווא של מומחיות אשר מגיעה רק לאחר סיום המסלולים הללו ובחינתם על ידי סמכות בלתי-תלויה. כיוון שרק מעטים מבין הגנאלוגים מחפשים הסמכה, או מבקשים שיפוט עמיתים על עבודתם, אף אחד כמעט אינו בודק את ההצהרות של הגנאלוגים אודות הכשרתם. בעקבות כך, הלקוחות והקולגות – והאנשים שטוענים למומחיות – לא יכולים להעריך את תוקפן של הטענות השיווקיות.

הערכה עצמית של יכולת מקצועית אינה דבר של מה בכך, והערכה עצמית אובייקטיבית כמעט ואינה אפשרית, שכן היא תמיד נגועה בניגוד עניינים. שביעות-רצון של לקוחות מרוצים גם היא אינה מודדת מומחיות. רוב תחומי העיסוק אינם מכירים באף אחת משתי הגישות הללו לצורך קביעת הכישורים המקצועיים.

"גנאלוג מקצועי" הוא מונח שנטבע על ידי האדם המעיד על עצמו. למרות שהתחום מתפתח, הכשרה והסמכה הן עדיין בגדר רשות. בהינתן מצב זה, ובהתחשב במלכודת ההערכה העצמית, גנאלוגים עלולים בקלות להיכשל בהצגת יכולותיהם. אפילו אם ההגזמה שלהם אינה מכוונת, הם מפרים את סעיפים 1, 3 ו – 4 של הקוד האתי של APG.

השלכות

ישנם לפחות שני ארגונים אשר אוכפים את הקוד שלהם, ופועלים בעקבות הפרתו בקרב חבריהם:

  • הוועדה לבחינה מקצועית של APG‏ (APG's Professional Review Committee) מקבלת, דרך המנהל בפועל, תלונות בכתב כנגד חברים אשר הפרו לכאורה את הקוד האתי של הארגון. אם הוועדה מחליטה כי התלונות עומדות באמות מידה מסוימות, היא יכולה לגשר בין המתלונן לבין החבר, לבקש מן החבר לתקן את המצב, או לנקוט בצעדים משמעתיים, כולל ביטול חברותו של נשוא התלונה.
  • ארגון BCG‏ (Board for Certification of Genealogists) מקבל תלונות רשמיות על המחזיקים בהסמכה ממנו אשר עברו על הקוד של הארגון. הארגון עשוי לגשר בין הצדדים או, בהתאם לנסיבות, להשעות או לבטל הסמכה, לבקר את הצד האשם, לבקש ממנו להחזיר ללקוח את הסכום ששילם, או לנקוט בצעדים שונים אחרים.

צעדים אלו תקפים אך ורק בשני הארגונים הללו. גנאלוגים שאינם מסונפים לארגונים אלו אינם מתעמתים עם ההשלכות של עבירות אתיות. עם זאת, הם עשויים להיתקל בלקוחות זועמים, אשר פוגעים במוניטין המקצועיים, ואפילו להיגרר לתביעה משפטית.

פתרונות

כיצד יכולים חוקרים מקצועיים להימנע מהפרות אתיות, כולל כאלו להן אינם מודעים? ידיעת הקודים האתיים היא הבסיס ההכרחי, אך הבנת הדקויות שבהם דורשת לימוד. גם עירנות אישית נחוצה, אך בהינתן המגרעות האנושיות הבסיסיות, לא ניתן להסתמך רק על פיקוח עצמי.

גנאלוגים מקצועיים רבים עובדים לבדם. אלו שעובדים בצוותים עשויים להיות פגיעים פחות לבעיות אתיות, במיוחד כאשר הם מבקרים זה את דו"חותיו, חוזיו, או חומריו הפרסומיים או המודפסים של עמיתו, וכאשר הקבוצה דואגת להקפדה של חבריה על לוחות זמנים ועל קיום הסכמים עם הלקוחות. גנאלוגים אשר עובדים לבדם – מומלץ כי יבקשו חוות דעת מקצועית, כבר בשלב הטיוטה, על חומרים מודפסים ודיגיטליים אשר הכינו לפרסום או להצגה. מבקרים טובים עשויים לאתר פגמים או הגזמות בעבודות שהם קוראים, כולל מעידות אתיות – כאלו אשר הכותב עשוי לפספס. (הרבה פחות מומלץ לפנות לקבלת ביקורת מעמיתים או מחונכים, אשר אינם בעלי מומחיות מספקת לאיתור שגיאות, או שהינם מסוייגים מהצבעה על טעויות.)

הגשת חומר לפרסום בכתב עת הכולל שיפוט, או לצורך קבלת הסמכה, מאפשר הערכה של מומחים את הכישורים הגנאלוגים. בשני ההקשרים הללו, המבקרים מצביעים על הפרות אתיות כגון אלו שתוארו לעיל. חוקרים מקצועיים, אשר באופן קבוע עבודתם נתונה להערכה-לצורך-הסמכה או לביקורת-בטרם-פרסום בכתבי-עת, הם בעלי יכולת גבוהה יותר להעריך את עבודתם בצורה אובייקטיבית ותקפה וממלאים את המגבלות האתיות בצורה טובה יותר (בהשוואה למה שהערכה עצמית לבדה יכולה לספק).

ארגונים מקומיים, אזוריים או ארציים – ראוי כי יקיימו באופן קבוע רענונים בנושאי אתיקה. המשתתפים עלולים לטעון לעניין מועט בנושא, אך השכלה רצופה בתחום תסייע במניעת בעיות ותקדם את התחום. אם APG ו – BCG היו מדווחים על סיכום שנתי של העבירות האתיות בהן טיפלו, הדבר היה מהווה תזכורת שגרתית של הנושא לגנאלוגים ומסייע במתן דוגמאות מטרידות מן התחום.

לכל הגנאלוגים ישנן חולשות שעלולות להוביל להפרות אתיות. פיקוח עצמי, למרות שהינו הכרחי, לא תמיד מונע מעידות, וההשלכות של העבירה עלולות להיות חמורות. עמיתים מקצועיים, ארגונים שונים וחינוך מתמיד עשויים, עם זאת, לסייע לגנאלוגים מקצועיים לנהוג באופן קבוע בצורה הולמת מבחינה אתית.

* * *

הערות שוליים

  1. ד"ר תומס וו. ג'ונס, מרצה בדימוס לחינוך (אוניברסיטת גאלודט GallaudetUniversity, וושינגטון הבירה, ארצות הברית), בעל הסמכה למחקר גנאלוגי ולהרצאות בנושא (CG, CGL) ועמית אגודת הגנאלוגים האמריקאית (AGS) והאגודה הגנאלוגית של יוטה (UGA). משנת 1964 עוסק במחקר גנאלוגי אישי ומקצועי, כמו גם בהוראת נושאים שונים הקשורים למחקר הגנאלוגי – ובפרט בדבר עדויות, הוכחות ופתרון בעיות – וכתיבה אודותם. ד"ר ג'ונס הוא העורך של כתב העת של האגודה הלאומית לגנאלוגיה, NGS Quarterly, שימש בתפקידים בכירים בארגונים גנאלוגים וזכה בפרסים רבים. [בחזרה למעלה]
  2. הנחיות לשכתוב נכון של טקסטים ניתן למצוא באתר של אוניברסיטת פורדו Purdue University (אינדיאנה). [בחזרה למעלה]

הראיון בטוויטר הוא רק בגדר הערת שוליים

פוטנוט. בסל האתרים אותו מכיר כל גנאלוג נמצאים רבים וטובים (המובאים כאן בכינוייהם המקובלים), כמו ג'ואישג'ן (ואני מוכרח להודות שהעיצוב הקודם, על אף הבלגן הרב ששרר בו, הרגיש לי הרבה יותר מתאים לנושא-האתר מאשר העיצוב החדש. נו, מילא), אליס איילנד, אנססטרי, חברה קדישא (של גוש דן), ואפילו 144. אלו הם אתרים בהם אנו מבקרים על בסיס יומיומי כמעט, לצורך התקדמות במשימות שהצבנו לעצמנו. מתחת לפני השטח, מתרחשים כל העת דברים בשוק האתרים המסחריים הפונים לקהל הגנאלוגים (מן הרשימה הנ"ל, רק אנססטרי הוא אתר עם כוונות רווח, והוא הגדול מסוגו בשדה הגנאלוגי), ולפני כשנתיים הצטרף שחקן חדש לשכונה: אתר Footnote.com.

פוטנוט לקח את הרעיונות ששלטו ברשת בעת ההיא – מסמכים היסטוריים הנגישים אונליין, רשתות חברתיות צומחות וממשקים ידידותיים להפליא – וחיבר אותם ליצור חדש ומרתק. וכך, סביב המאגרים העצומים של מסמכים שממשיכים להיאסף באתר, נאספים גם אנשים, אשר נקשרים (הן נפשית והן טכנית) למסמכים השונים – ואף יכולים להוסיף שכבה של הערות (ומכאן נגזר שמו של האתר) – וזה לזה. ממש כמו אחיו הגדול (אנססטרי), אתר פוטנוט מעמיד את מאגרי המידע שלו לא-חינם לכל דורש. וכמו אחיו הגדול ממש, את האינדקסים שלו, הניתנים לחיפושים מורכבים, כמו גם כמות נכבדה של מסמכים, הוא מעמיד בחינם… נכון להיום, מאגרי המידע שבאתר הם "אמריקאיים" בבסיסם, וכך גם תפיסת העולם של דרך הצגתם באתר, כך שחוקרים אשר משפחותיהם נטועות אי-שם מעבר לאוקינוס, עשויים למצוא בו אוצרות רבים. (ומה עם האחרים?)

את קבלת הפנים המשמעותית לאומת-האתרים-הגנאלוגים-הרציניים עשה פוטנוט כאשר הכריז (10 בינואר 2007) על שיתוף פעולה עם הארכיון הלאומי האמריקאי. מהות השת"פ היתה פשוטה: סריקת מיליוני מסמכים מן הארכיון העצום, והעלאתם לאתר שעומד-להיות-עצום. כאשר הושק הפרויקט המתמשך הזה בהודעה לעיתונות, נחשפו באתר של פוטנוט 4.5 מיליון מסמכים, שהיוו את תחילתו של המאגר. בסופו, אמור האתר להכיל כ – 9 מיליארד מסמכים מן הארכיון. ומובן שמקורות מידע נוספים (מארכיונים ומאוספים אחרים) יעשירו את המאגר עוד יותר.

* * *
טוויטר. איך מסבירים מה זה טוויטר לאנשים שלא יודעים מה זה טוויטר? אפשר לתמצת זאת ולומר שטוויטר – שמו העברי של האתר Twitter.com – הוא רשת חברתית מקוונת, המאפשרת לכל אחד מגולשיה לכתוב הודעה בת 140 תווים לכל היותר (אותה יראו "חבריו" ברשת) ולקרוא את הודעות חבריו. האתר בעל הקונספט הפשטני (שלא לומר, ביזארי) היכה גלים בשנתיים האחרונות, ומספר המשתמשים הרשומים בו עלה בצורה מהירה והגיע ליותר מעשרים מיליון.

וכמו כל דבר שנחשב טוב/מוצלח/פופולרי ברשת – גם לטוויטר נמשכו, כמו פרפרים לאש, גופים מסחריים אשר הגיעו לשם כדי לקדם את עצמם. וזה בסדר. ואם שרדתם עד כאן – סביר להניח שאתם מבינים שגם לפוטנוט יש חשבון פעיל בטוויטר (סימונו: footnote@. את ההודעות שכתבו אנשי האתר המפעילים את החשבון הלה, ניתן לראות כאן (בסדר כרונולוגי יורד; כאשר מגיעים למטה, אפשר ללחוץ על "more", לטעינת הודעות ישנות יותר).

האפשרות לתקשר באופן ישיר ופשוט עם כל אדם כמעט, באמצעות חשבונו בטוויטר, נוצלה כבר לא אחת לצורך קיום ראיון. וכך עשיתי גם אני עם חברת פוטנוט. על פי טבעה של התקשורת באמצעות טוויטר, הראיון פועל לפי שלושת העקרונות הבאים:

  • האורך קובע: מובן שכל השאלות/תשובות מוגבלות ל – 140 תווים.
  • התשובות והשאלות חצי-פומביות: כל חבריי ברשת החברתית הזו רואים את השאלות שאני כותב, כל חברי פוטנוט רואים את התשובות שאנשי האתר כותבים.
  • הראיון א-סינכרוני: אני שואל שאלה מתי שמתחשק לי, הצד השני עונה מתי שמתחשק לו.

מעל המגבלות הללו – אשר בהחלט מקשות על קיומו של ראיון משמעותי – עומד יתרון משמעותי אחד: הזמינות של כל אדם (כמעט) לראיין כל אדם (כמעט) בקלות. זאת, בהנחה ששניהם משתמשים בטוויטר. המונח המקובל המתייחס לראיון (Interview) המתבצע באמצעות טוויטר (Twitter) הוא: Twitterview. הטוויטרויו המפורסם ביותר עד כה היה זה שנערך עם הסנטור ג'ון מק'קיין John McCain, אם כי ראיון זה הפר את עקרון הא-סינכרוניות, שכן המראיין והמרואיין קבעו מסגרת זמן במהלכה נוהל הראיון, ובכך פספסו את היתרון הגדול שבקיום תקשורת שאינה מוגבלת בזמן.

* * *
הראיון עם אנשי פוטנוט. להלן הנוסח המלא של הראיון, כפי שנוהל (וכפי שמתועד אי-שם בארכיוני דפי-המשתמשים של טוויטר), ולאחריו "תרגום" והערות.

arnonher @footnote I'm glad to start this twitterview. Q1 is quite straightforward: How will you describe your company's uniqueness in less than140 chars?
8:22 AM Jul 16th from web in reply to footnote

footnote @arnonher We have millions of historical records, documents and photos that provide a side of history few have seen. It's real history
7:34 PM Jul 16th from CoTweet in reply to arnonher

arnonher @footnote Thanks for your answer to Q1, and following it, Q2/Q3: Can you give an example to one of your most weirdest/exciting collection?
8:04 AM Jul 17th from web in reply to footnote

footnote @arnonher I would definitely have to say our Project Blue Book Title. It is a record of the UFO accounts. Check it out. http://bit.ly/PcPZ1
8:40 PM Jul 17th from CoTweet in reply to arnonher

arnonher @footnote Wow, indeed weird&fascinating! Q4: As an Israeli, I must ask do you have collections mostly oriented to Jewish genealogy?
8:03 AM Jul 18th from web in reply to footnote

footnote @arnonher we have several WWII titles with some of jewish backgrounds. We are always adding more title and all I can say is wait for it.
6:12 PM Jul 20th from CoTweet in reply to arnonher

arnonher @footnote Great to hear that. Q5: Do you think Twitter can be used for genealogy?
8:40 PM Jul 20th from web in reply to footnote

footnote @arnonher most certainly, especially in research. Moreover, it will be a great day-to-day journal for genealogist to research ancestors.
00:05 AM Jul 21th from CoTweet in reply to arnonher

arnonher @footnote Well, last question, Q6: What do you think will be the main comntribution of the Internet on genealogy in the next years?
2:06 PM Jul 21th from web in reply to footnote

footnote @arnonher I would say that the social community along with original source documents will be what drive meaningful genealogy.
5:56 PM July 21th from CoTweet in reply to arnonher

arnonher @footnote Thank you very much for the most interesting (and our first-ever) Twitterview. I'll update here about posting it in my blog
6:03 PM July 21th from web in reply to footnote

ובכן, מה היה לנו שם? את הבקשה לקיום הראיון שלחתי ביום 3 במאי 2009. התשובה החיובית מפוטנוט התקבלה ב – 16 ביולי, וזהו גם היום בו התחיל הראיון. כיוון שהתשובות לשאלות שוגרו, בדרך כלל, תוך כמה שעות מפרסום השאלה, ייתכן כי הזמן הרב שעבר עד להסכמה לראיון נובע מצורך באישור כלשהו. להלן השאלות והתשובות בתרגום לעברית וללא-טוויטרית:

ארנון (16 ביולי): אני שמח לפתוח את הראיון בשאלה ראשונה וצפויה למדי: כיצד תתארו את הייחוד של חברתכם בפחות מ – 140 תווים?
פוטנוט (16 ביולי): יש לנו מיליוני רשומות היסטוריות ותמונות, המספקים פן של ההיסטוריה שרק מעטים ראו. זוהי באמת היסטוריה.

ארנון (17 ביולי): תודה. וכעת, לשתי שאלות יחדיו: האם תוכלו לתת דוגמא לאחד מן האוספים המוזרים/מרתקים שלכם?
פוטנוט (17 ביולי): ללא ספק, אבחר ב"פרויקט הספר הכחול". זהו תיעוד של תצפיות עב"מים. אפשר לצפות בו כאן [הפרויקט כולל, בין היתר, דיווחים מישראל. הנה, למשל, דיווח על עב"ם שנצפה בתל אביב ביום 2 ביולי 1960 – א.ה.].

ארנון (18 ביולי): וואו! בהחלט מוזר ומרתק! כישראלי, אני חייב לשאול האם יש לכם אוספים הנוגעים לגנאלוגיה יהודית.
פוטנוט (20 ביולי): יש לנו כמה אוספים בעלי רקע יהודי ממלחמת העולם השנייה. אנחנו מוסיפים מאגרים כל העת, ולא נותר לי אלא להמליץ לך להמתין לכאלו.

ארנון (20 ביולי): נהדר. האם אתם חושבים שטוויטר יכול לסייע לגנאלוגים?
פוטנוט (21 ביולי): בהחלט, במיוחד במחקר. יתרה מכך, זהו כלי נפלא לניהול יומיומי של יומן מחקר, למעקב אחר חיפושי השורשים.

ארנון (21 ביולי): ולשאלה האחרונה. מה לדעתכם תהיה תרומתה הגדולה ביותר של האינטרנט לעולם הגנאלוגיה בשנים הקרובות?
פוטנוט (21 ביולי): אומר שהשילוב של קהילה חברתית ומסמכים מקוריים יהיו מה שיניע מחקר גנאלוגי משמעותי.
ארנון (21 ביולי): תודה רבה על ראיון-הטוויטר המעניין (והראשון שלי).

* * *
מה למדנו? אין ספק שהראיון הנ"ל מקיים את האימרה השחוקה והנדושה: חשיבותו בעצם קיומו. הפעם, "עצם קיומו" מגלם את האפשרות לתקשר באופן ישיר עם נציגיה (הרשמיים) של חברה גדולה, שהיא שחקנית חשובה בעולם הגנאלוגיה המקוונת. משצלחתי את הראיון הלה, אפשר לנסות ולקיים ראיון גם עם גורמים אחרים (ואני בהחלט מתכוון לעשות זאת).

מאגרי המידע הגדולים של פוטנוט – נדמה שעדיין אינם מוכרים לרבים מן החוקרים, ולא בכדי. רבים מן החומרים שבאתר ממוקדים בהיסטוריה האמריקאית, וגם אם יש רבים מהם המעניינים גם קהל אחר – עדיין האוריינטציה של האתר היא אמריקאית בעיקרה (ראו, למשל, את ציר הזמן המופיע בראש האתר, המתייחס למושגים הקשורים ישירות להיסטוריה של אומה אחת בלבד). אך עם זאת, אם ימשיך האתר לצמוח, ואם ייצור שיתופי פעולה ייחודיים נוספים עם גופים ארכיוניים משמעותיים נוספים – אין ספק כי הוא עתיד לעניין רבים מאתנו.

ומה לגבי החזון של פוטנוט לגבי השפעתה של הרשת על המחקר הגנאלוגי? האזכור המשותף של רשתות חברתיות עם מסמכים היסטוריים עשוי להישמע בתחילה כדרך נוספת לשווק את יתרונותיה של החברה-הדוברת, אך כשמתעמקים בנושא – אפשר להבין שיש כאן משהו מעבר לפרסום עצמי. רשתות חברתיות משמשות זה מכבר ככלי נהדר העומד לרשותו של הגנאלוג (ולזה בוודאי צריך להקדיש פוסט נפרד), הן לצרכי איתור אנשים, הן לצרכי סיוע בפענוח כתב/תמונה/אזכורים (וכיו"ב), והן לצרכי תיעוד תוצרי המחקר. עם זאת, ביתרונות הללו – אותן מנצלים גנאלוגים רבים – לא מגולם עדיין היתרון המשמעותי של הרשת: תקשורת בלתי-אמצעית של ההמון עם ההמון – ובשני צדי המתרס יכולים לעמוד המוני אנשים או המוני "חומרים" (מסמכים, רשומות, צילומים וכו').

החיבור של הרשתות החברתיות למסמכים היסטוריים, המאפשר חיבור של שתי שכבות שהיו עד כה בלתי-משולבות, הינו צעד גדול, המאפשר להביט קדימה ולחשוב אילו שכבות נוספות ניתן יהיה לחבר יחדיו. חישבו, למשל, על חיבור של עץ המשפחה שלכם לרשת החברתית פייסבוק, באמצעותו תוכלו לשמור על קשר פשוט ומהיר עם כל בני המשפחה, ולחלוק איתם את תוצרי מחקרכם. חישבו, למשל, על חיבור של מאגר המידע הענק JRI-Poland, שמהווה אינדקס עצום לרשומות לידה, נישואין ופטירה מפולין של המאה ה – 19, לרשת חברתית בה יחברו חוקרים, ובאמצעותה יעלו את המסמכים שהזמינו, יפענחו אותם יחדיו, ימצאו קשרים משפחתיים, ובסופו של דבר – יהפכו את המאגר עצמו לעץ משפחה אחד ענקי.

נשמע דמיוני? גם החזון של פוטנוט נשמע דמיוני לפני כמה שנים, כמו גם אלו של ג'ואישג'ן, אליס איילנד, אנססטרי ועוד רבים אחרים, בהם כולנו משתמשים מדי יום כמעט.

סנוב, את המשפחה שלך כבר לבשת?

בעבור הדיוט בענייני עיצוב/אמנות כמוני, היכולת לשייך את המעצב/אמן ההולדני-מזה-עשור, יועד דוד לוקסמבורג Yoad David Luxembourg (יליד 1979), לאסכולה כלשהי, קשה למדי. על פי קורות חייו, ללוקסמבורג רקע השכלתי בארכיטקטורה, עיצוב גרפי, עיצוב תעשייתי ועיצוב אופנה. מבט על הפרוייקטים השונים לא עוזר לי להבין את פשר הגדרתו את עצמו כ"מעצב קונספטואלי". על פי אחת האבחנות, מרכז לוקסמבורג את תשומת-לבו ב"חציית גבולות ובשבירת מוסכמות, בכל מקום בו אלו נמצאות" (בתרגום לעברית שלי). עוד, מצויין באותו המקום, כי "עבודתו הבין-תחומית מורכבת מעירוב מתוחכם של פילוסופיה, פסיכולוגיה, צילום ותחומים רבים של אמנות ועיצוב".

אחת מעבודותיו של לוקסמבורג נקראת: Roots, והיא מתוארת כ"ז'קט בצורת קימונו המתאר 300 שנים של היסטוריה משפחתית". בז'קט שזורים אלמנטים מן ההיסטוריה המשפחתית של משפחת סבו של המעצב (הוא לא מציין מהו שם המשפחה), החל משנת 1700 בבוהמיה Bohemia (חבל ארץ היסטורי, הנמצא היום במערב צ'כיה), ועד למשפחתו של האמן בשנת 2004. הז'קט הלביש-בהחלט מתאר את גלגולה של המשפחה ואת קורותיה, ובין היתר מופיעים בו:

  • עץ המשפחה (מודפס על החלק העליון הקדמי של הז'קט)
  • רישומי לידה עירוניים של בני המשפחה, אשר הולכים אחורה עד לשנת 1700 (על המרפק)
  • תמונות של בני המשפחה (במרכז הז'קט, בחלקו הקדמי)
  • תכתובות עם בני המשפחה בימי מלחמת העולם השניה (בחלקו האחורי, באיזור הכתף)
  • מפת בוהמיה (מאחור)
  • תמונות הבתים בהם התגוררו בני המשפחה לאורך השנים (על החגורה)
  • חיפושים ברחבי הרשת מעלים כי קיימים כמה נסיונות המציעים לאדם את האפשרות "לשאת עמו" את קרוביו, לדוגמא על גבי מחרוזת או צמיד (הדפסת תמונות המשפחה על חולצות היא כבר דבר שגרתי למדי), אך נדמה שמאחורי הרעיון של לוקסמבורג עומדת אמירה חזקה.

    השורה המפורסמת משירו של שאול טשרניחובסקי, "האדם אינו אלא", היא: "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", אך בהקשר בו היא מובאת, היא מתארת בתחילה תמונה מצומצמת למדי של אותו נוף מולדת (וזוהי אך ורק פרשנות אישית שלי לדברים):

    האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה,
    האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו,
    רק מה שקלטה אזנו עודה רעננה,
    רק מה שספגה עינו טרם שבעה לראות,
    כל אשר פגע במשעולי טללים ילד
    מתלבט, נכשל על כל גוש ועי אדמה,
    בעוד בסתר נפשו ובלא יודעים ערוך
    מזבח, עליו יקטיר מדי יום ביומו
    למלכת השמים, לכוכב ומזלות.

    מיד בהמשך, מתייחס טשרניחובסקי לעתיד לקרות:

    ואך ברבות הימים ובמלחמת ישות,
    ומגילת ספר חייו הולכה מתפרשת –
    ובאו אחד אחד, ויגלה פשר
    כל אות ואות וסמל סמל כל הבאות,
    שחקקו עליה בראשית בריתה –
    האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו.

    בהתבונני על עבודתו של לוקסמבורג (אשר צילומי התשליל שלה מעוררים בי מיידית אסוציאציה של מיקרופילמים…), אני מבין כי חלק מתפקידו של הגנאלוג הוא להקדים את אותו המועד שיקרה "ברבות הימים", ובכך לאתר את נוף המולדת ולהעמיק בו. שכן, נוף המולדת שלנו מעוצב, במקרים רבים, על ידי נוף המולדת של אבותינו וחו"ח.

    בלובשו את הז'קט דמוי הקימונו, נושא עמו דניאל לוקסמבורג את הווייתה של משפחתו, המתועדת בין קפליו. ביראת קודש הוא נוטל מכל אחד מאבותיו משהו: לידתו אי-שם בארץ רחוקה, סיפורי הישרדות במלחמה, זכרון יקיריו, צורת הבית בה גר. מכל אלו הוא אורג סיפור אחד, שהוא, במובנים רבים, סיפור חייו אשר החל להיטוות עוד בטרם נולד ועוד בטרם עטה על עצמו בגד כלשהו.

וולפראם אלפא יתיר תסבוכות משפחתיות

הנה לכם תופעה מוכרת: הבאזז סביב "משהו" חדש, אשר מעורר ציפיות גבוהות ברגעים שלפני, מתפוגג כלא היה לאחר ההשקה הרשמית. זה קורה מדי פעם, וכולנו כבר רגילים לזה. אך מרוב שכולנו רגילים בקריאות "ההר הוליד עכבר" או "זאב, זאב", אנו מפספסים לפעמים רגעים אמיתיים של שינוי. כזה, אומרים, היה "הנאום ההיסטורי", למרות שיש מי שמנסים להפחית מחשיבותו. וכזו היתה גם השקתו של האתר החדש וולפראם אלפא, למרות שיש הצועקים לכיוונו: "הכצעקתה?!".

בקצרה, למי שלא היה ער להמולה שהורר האתר החדש: וולפראם אלפא Wolfram Alpha הוא סוג של מנוע חיפוש, אך החיפוש בו הוא אחר מידע (בניגוד לגוגל, למשל, שם החיפוש הוא אחר דפי-אינטרנט). זהו בהחלט לא תחליף לגוגל-הכל-יכול. רבים לא ימצאו באתר שימוש כלל, וזה בסדר. סביר להניח שיכולותיו המרשימות של המנוע החדש יהפכו אותו, בעוד שנים אחדות, לכלי חיפוש ("רגיל") באינטרנט אשר יעלה עשרות מונים על גוגל ודומיו, אבל את זה רק ימים יגידו.

בינתיים, ובנושא העיקרי שמייחד את הבלוג הזה – יש לוולפראם אלפא יכולות מרשימות של פענוח קשרים משפחתיים סבוכים. מכאן, שהוא עשוי לסייע לרבים אשר רוצים להבין (או להסביר לאחרים) קשרים סבוכים. מה צריך לעשות? לתאר את חלקיו של הקשר המשפחתי, ולקבל מיד את התמונה הכוללת.

הנה דוגמא פשוטה. ידוע הוא, שבשל היעדר מונחים מתאימים בעברית, ישנו חוסר הבנה בקרב אנשים רבים של קרבה משפחתית המבוססת על צאצאוּת להורים-קדמונים משותפים ואינה מבוססת על שייכות לאותו דור צאצאות. למשל: מה הקשר המשפחתי בין מי שהוא נכדו של אדם מסוים דרך בן א' שלו, ובין מי שהוא נינו של אותו אדם דרך בן ב' שלו? (מקרה שההתייחסות אליו בעייתית, כפי שהודגם כאן בעבר) והנה, וולפראם בא לעזרתנו ומבהיר את התמונה. נקיש במחרוזת החיפוש:

uncle's grandson

כתוצאה מן החיפוש (שהוא, בעצם, חישוב, ואפילו מוסבר ככזה על ידי סימן ה"=" בצד ימין של השדה בו מזינים את מילות החיפוש), נקבל מספר תוצאות (מומלץ לבצע את החיפוש כעת ולחזות בתוצאות. לעצלנים – הנה קישור ישיר לתוצאה):

  • המחרוזת המדויקת אליה התייחס מנוע המידע (במקרה הזה, בדיוק מה שהקשנו)
  • תרשים עץ משפחה המדגים את הקשר המבוקש
  • המינוח הגנאלוגי המדויק של הקשר שתיארנו
  • דרגת הקרבה המחושבת על פי מספר פרמרים (למשל: פער דורות: 1; מספר דורות מהאדם ביחס אליו בוצע החישוב אל האב הקדמון המשותף הקרוב ביותר: 2; קרבת דם משותפת: 3.125%)

תרשים עץ משפחה בחסות וולפראם אלפא
תרשים עץ המשפחה, כפי שהופק על ידי וולפראם אלפא בעבור המחרוזת: uncle's grandson

מובן שיכולתי להגדיר את הקשר בצורה ישירה יותר, ולחפש אחר:

grandfather's great-grandchild

התרשים שהיה מתקבל (נסו ותהנו) היה זהה, אך הפעם היה מבהיר לנו וולפראם אלפא כי ישנן 3 אפשרויות לקשר המבוקש:

  1. בן-דוד ראשון מוזח פעם אחת (כמו מקודם)
  2. אחיין (במידה והנין של הסבא הוא גם הבן של אחיך)
  3. בן (במידה והנין של הסבא הוא בעצם הבן שלך…)

ללמדנו: דייקו באופן בו אתם מגדירים קשרים משפחתיים, אם אתם לא רוצים שאלו יובנו (על ידי מכונה, לצורך העניין) אחרת ממה שהתכוונתם. בשיטה זו, אגב, אפשר לענות בקלות את החידה עתיקת היומין: "מיהו הבן של אבי ואיננו אני?". הקישו בוולפראם אלפא:

father's son

ותקבלו שתי תשובות: אני-עצמי, אחי.

לפני קצת יותר משנתיים, הגדרתי כאן קשר משפחתי סבוך מסוג "פרפר". ניסיתי לתארו כעת באמצעות וולפראם אלפא. הנה הקשר המפורט (אפשר לפרט יותר, אך חסכתי קצת מילים) בין משה כרמי לאסתר ראב, כפי שמובא שם, ובתרגום לאנגלית:

mother's sister's great-grandson's first-cousin's wife's great-grandfather's sister

כשמסתכלים על התרגום החזותי שמפיק וולפראם אלפא, ניכר שהוא דומה קצת פחות לפרפר, כמו שאני דימיתיו בזמנו, ואולי יותר לעטלף…

תרשים עץ משפחה בחסות וולפראם אלפא

למי שרוצה לדעת באילו תחומים נוספים יוכל להסתייע בוולפראם אלפא – מומלץ לעיין בדוגמאות הרבות שמציע האתר.

האם יעוגן חקר המשפחה בחוק?

גנזך המדינה הוא הארכיון הממלכתי של מדינת ישראל. בתפר שבין שכונת מגורים ואזור תעשיה בלתי-מודרני-בעליל, ניצב הבניין הבלתי-מרשים-בעליל אשר משכן את המופקדים על שימור ההיסטוריה של מדינת ישראל (החומר עצמו נמצא ברובו במחסנים בקרבת מקום). הגנזך פועל מתוקף חוק הארכיונים, התשט"ו – 1955 (להלן: חוק הארכיונים), המגדיר את כל הנחוץ לפעילות הארכוב והביעור במדינת ישראל.

חוק הארכיונים מהווה מזה שנים רבות מוקד לביקורת, לתלונות ואף לתביעות. כך, למשל, קבע מבקר המדינה בשנת 2004 (דו"ח 54ב') כי הטיפול בשימורן של רשומות אלקטרוניות בישראל הוא – איך לומר זאת בעדינות? – לא ממש מספק… גם האפשרות של "חוקר מורשה" לעיין במסמכים שונים בארכיון צה"ל נדונה בשנים האחרונות רבות, הן בבג"צ (ראו קישורים בנושא באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל) והן בדו"חותיו של המבקר (למשל, בדו"ח 47, 1996 או בדו"ח 50ב', 1998). בעבר, נרשמו גם יוזמות פרטיות לתיעוד נאות של "הזכרון הקולקטיבי" הישראלי. אגב חשוב: הביקורת על עבודתו של הגנזך לא באה רק מבחוץ, כי אם גם מבית

בשנים האחרונות, ישנה הבנה בקרב הנוגעים בדבר כי חוק הארכיונים אכן מיושן, וכי יש צורך להחליפו. תהליך בכיוון זה כבר החל, וב – 17 באפריל 2008 יצאה משולחנה של היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה (אליו כפוף גנזך המדינה) טויטת "תיקון תקנות הארכיונים (עיון בחומר ארכיוני המופקד בגנזך)". את מסמך הטיוטה אפשר לראות כאן (קובץ PDF), בתוך הודעה שנמסרה לבג"צ, במסגרת דיון הקשור לעניין (את שאר התכתובות בנושא זה בין הגופים המעורבים – ניתן, ומומלץ, למצוא כאן). הדיונים בנוגע לשינויים בחוק הארכיונים לא החלו בשנת 2008, אלא שנים רבות קודם לכן. כבר בשנת 1996, במסגרת דיוניה של ועדת משנה לתקשוב ומידע של ועדת הכלכלה, הומלץ – בסעיף הנוגע לחוק הארכיונים, כי יש "לשנות את עקרון חוק הארכיונים מגישת 'הכל נשמר חוץ ממה שאושר לבער', ל'הכל יש לבער חוץ ממה שהוגדר לשמר'. בנוסף, יש להפנים לתוך החוק את שיטות אחסנת המידע החדשניות, והבעייתיות הנגזרת מהן" – עקרון לו גנאלוגים רבים וודאי לא מסכימים.

אמש, במפגש עם גנז המדינה, ד"ר יהושע פרוינדליך – במסגרת יום עיון בגנזך – זכו חברי פורום "שורשים משפחתיים" לשמוע מפיו דברים מפתיעים ומטלטלים, ולא בנושאים הקשורים לסוגיות הנדונות בבג"צ, אלא למה שנוגע לכל אחד ואחד מהם (כלומר, מאתנו). אמנם – וזאת חשוב לציין כבר למן ההתחלה – סיים הגנז את דבריו בהסתייגות: "הדברים שאמרתי, נעשו מתוך כוונה להרגיז אתכם, וכנראה הצלחתי" – אך אין בכך כדי להמעיט בחשיבותם, ובפרט כאשר הם נאמרים מפי הגנז הראשי של מדינת ישראל ומייצגים את עמדתו בנושא.

* * *

במסגרת ההיערכות לחוק הארכיונים החדש (אשר נמשכת, כאמור, כבר תקופה ארוכה, וודאי תימשך עוד תקופה ארוכה), התייחס הגנז להגדרה של "חומר ארכיוני" כפי שמופיעה בחוק הקיים. החוק מתייחס לחומרים ארכיונים "המצויים בכל מקום שהוא ושיש בהם ענין לחקר העבר העם, המדינה או החברה, או שהם קשורים לזכרם או לפעולתם של אנשי שם" (סעיף 1(2) בחוק הארכיונים, תשט"ו – 1955). בסיפא של המשפט, פתח הגנזך והדהים את כל היושבים באולם, אני רוצה להוסיף: "ולחקר המשפחה". שקט בחדר. ליחשושים. ה"אבל" היה מיידי.

הבעיה העיקרית, לדבריו של הגנז (אשר נכנס לתפקידו לפני כארבע שנים), היא דיסציפלינרית. רוב אנשי הגנזך – כלומר, אלו המהווים את שדרת הניהול המקצועית של המוסד – הם אנשים שהתחנכו על ברכיהם של מדעי הרוח, ובפרט על מדע ההיסטוריה. ככאלו, הוא מסביר, הם מתעניינים בהכללה. הפרט אינו מעניין אותם. חשוב לציין בנקודה זו, כי התת-ענף המחקרי המכונה מיקרו-היסטוריה הוא צעיר, יחסית, והחל להתפתח רק בשנות השבעים של המאה העשרים (למתעניינים – סקירה מעניינת בנושא, מתוך כתב העת למיקרו-היסטוריה, Journal of Microhistory); לפיכך, אין לצפות למסה קריטית של תומכים מכיוון זה, אלא בעוד כמה עשרות שנים, אם וכאשר יתפסו הם מקום של כבוד בהובלת המחקר ההיסטורי.

ובחזרה לגנז… העולם המכליל, לדבריו, הוא זה שמכוון אותו ואת אנשיו. עם זאת, הוא מוסיף סייג על סייג, "אני רואה מה קורה בארכיונים בעולם." עוד כשהיה צעיר יותר, הוא מספר, וכאשר הגיע לארכיונים שונים בעולם כדי לעסוק במחקר היסטורי, שם לב החוקר פרוינדליך כי בשולחנות שמסביבו יושבים אנשים שונים ממנו. "הם היו כסופי שיער והסתכלו בכל מיני רשימות. הם עסקו בחקר משפחה". כיום, כאשר הוא מבקר בארכיונים מקבילים בעולם ונפגש עם קולגות, הוא רואה את המציאות נכוחה: "בניו-זילנד, למשל, 90% מהאנשים שבאים לארכיון המרכזי – מחפשים את שורשיהם," הוא מדגים. "אני רואה את זה, אני לא מבין את זה, אני לא מסכים לזה, אך אני חייב להתייחס לכך. יש לי מחויבות לציבור." אז אם הכל כל כך טוב, מדוע הכל כל כך רע? אמנם, יש עניין הולך וגובר בנושא בקרב הציבור בישראל, אך פרוינדליך מסכם את הבעיות הכרוכות האיסוף חומר הקשור למחקר המשפחתי בגנזך המדינה:

  • החוק לא מאפשר זאת (מתוקף ה"הגדרות" בחוק הארכיונים)
  • המחשבה של אנשי הגנזך אינה מכוונת לעיסוק בפרט
  • אין תקציב לנושא

בקיצור, הוא מסכם: "מדינת ישראל אינה מממנת את חקר המשפחה". המדינה אמנם שומרת רשומות חיים (Vital Records), אך היא עושה זאת כי היא צריכה אותם, ולא כי היא רוצה שמישהו מן הגנאלוגים בעתיד ימצא אותם. כך, למשל, רבים מן החומרים במשרדי הממשלה השונים אינם מגיעים כלל לגנזך. ליתר דיוק, כ – 90% מן החומר מבוער (כלומר, מושמד) בחלוף תקופה כלשהי המוגדרת בתקנות. כך, למשל, תיקים אישיים מבתי ספר – אשר בוודאי נדמים כאוצר בלום בעיני גנאלוגים רבים – מבוערים במשרד החינוך בחלוף 100 שנה ממועד פתיחת/סגירת התיק. אחת המאזינות מאנשי הפורום נזעקה בשלב הזה: "אבל המדינה בעצמה מעודדת את חקר המשפחה," אמרה, ומיד דייקה בדבריה: "משרד החינוך מחייב מדי שנה עשרות אלפי תלמידים לערוך עבודות 'שורשים' – אז מדוע היא עושה זאת?" תשובתו היתה נחרצת: "אם כך, משרד החינוך טועה בחייבו זאת."

ולמרות הכל, וככל הנראה משיקולים "פוליטיים" – היינו, תקציביים, תדמיתיים וכדו' – לאחרונה, אסף אל חיקו גנזך המדינה שני מאגרי מידע גדולים וחשובים בעבור ציבור הגנאלוגים, ואותם הוא חשף באזנינו אמש לראשונה:

  • 700 מיכלים של ארכיון חברת אורו (URO), שהיא הגוף המטפל בתביעות פיצויים של ניצולי שואה נגד גרמניה, כולל כ – 70,000 שמות בכרטסת.
  • 200 מיכלים של חברת הביטוח ג'נרלי, אשר טיפלה בתביעות רבות של ניצולי שואה ושל צאצאי קורבנות שואה בדרישה לשלם להם פיצויים בגין פוליסות ביטוח חיים מלפני המלחמה.

ושוב, בהיפוך על היפוך, מספר זאת הגנז, ומיד מסתייג: "למרות שהוריתי לאסוף את החומר הזה, שאחרת היה נזרק, זה נעשה בניגוד לשיקול דעתי ולא בנפש חפצה, אלא רק מתוך עניין לציבור".

לסיום דבריו, חוזר הגנז לשתי המילים אשר ברצונו להוסיף בחוק הארכיונים החדש: "ולחקר המשפחה". "אני לא ישן בלילה בגלל שתי המילים האלה," הוא אומר, ומוסיף: "אם זה אכן יקרה – גנזך המדינה יקרוס".

ואם כך, מה הפתרון, לדבריו? וייתכן שבכך טמון הפתרון לשאלה מדוע אמר הגנז את הדברים הללו דווקא לקהל שישב מולו, ובידיעה שלא יתקבלו באהדה. שתי ההצעות שהעלה הן אלו:

  1. הקמתו של "ארכיון לחקר המשפחה", אשר יתופעל על ידי ארגונים גנאלוגים ועל ידי הקהילה הגנאלוגית בישראל
  2. גיוס מתנדבים מקרב הקהילה הגנאלוגית בישראל, לסיוע בטיפול בחומרים המעניינים את חברי הקהילה.

לפחות לגבי ההצעה השניה ישנם, כמובן, סייגים לא מעטים, ובראשם: המתנדבים צריכים להיות בעלי סיווג בטחוני מתאים וצריכים לדעת לטפל בחומרים הרלוונטיים (הרישומים של אורו, למשל, הם בגרמנית).

* * *

מן הפגישה עם הגנז הראשי יצאתי ברגשות מעורבים. מצד אחד, אני מבין שהיתה לו מטרה מסויימת בהצגת הדברים כפי שהובאו (גם אם טרם פענחתי עד תום את מטרתו). מצד שני, אני מסתכל בקנאה על מה שקורה במדינות אחרות, בפרט בכל הנוגע לתיעוד רישומי חיים (תעודות לידה, נישואין, פטירה). הזמנת תעודות שכאלו – בכפוף לתקנות ומגבלות מסויימות – היא דבר שבשגרה ברבות מן המדינות המתוקנות. ואין מדובר על הדפסת תעודה על פי נתונים ארכיוניים (כפי שניתן לעשות, במקרים מסויימים, בארץ), אלא בהעתק של המסמך המקורי, ובנוהל פשוט למדי.

ואם כך, האם ישתנה משהו, במידה ואכן תתווספנה שתי המלים "ולחקר המשפחה" לחוק הארכיונים החדש? והאם בכלל יש סיכוי לתוספת הזו? בינתיים, עצם הצגת הדברים כהווייתם על ידי האדם המופקד על שמירת החומר הארכיוני במדינת ישראל ובפני קהל שזה עניינו העיקרי, היא חשובה ביותר, ועל כך יש לברך.

הבנק שיחרר כסף "בזכות" הבן שנפל בקרב

אתמול, סיפרתי כאן (כן, הפוסט ארוך, אני יודע…) על פרשיית האיתור של משפחות "יקירי צפת" חללי מלחמת השחרור. במשך שנתיים הובלתי את פרשיית האיתור המפותלת והמרתקת, ולא נחתי עד שכל אחת מ – 20 התעודות הגיעה ליעדה בשלום.

עם תום הפרשה, זכיתי למסר מפתיע, אשר הגיע בעקבות הודעתי בפורום "שורשים משפחתיים". הכותבת – אשר שלחה לי הודעה פרטית – ביקשה פרטים אודות אחד מן החללים, ואת כל אשר אספר כאן אני מביא באישורה (ובהשמטת פרטים מזהים כלשהם). כאשר שאלתי לפשר התעניינותה בו, הסתבר לי כי עם איתור משפחתו של אותו חלל לא תם, בעצם, הסיפור עבורם, וכי מעגל נוסף ייסגר אצלם בקרוב.

השולחת סיפרה לי כי עד לא מכבר עבדה באחד הבנקים הגדולים בישראל, וכי במסגרת תפקידה בסניף היתה קשורה גם לאיתור יורשים של חשבונות רדומים. לאור הודעתי בפורום, שמה לב כי אחד משמות החללים מוכר לה מאותה עבודת איתור. כבר זמן רב, כך היא סיפרה לי, שהם מחפשים אחר יורשים של חשבון רדום המנוהל בסניפם על שמו של אבי החלל. כל מאמציהם עד כה לא נשאו פרי.

לאחר שקישרתי אותה עם ישראל ריבה, קישר אותה הנ"ל עם קרובי משפחתו של החלל, וזמן קצר לאחר מכן כבר שוחחה איתם הגברת והדריכה אותם מה עליהם לעשות על מנת לקבל את הכספים המגיעים להם מן החשבון.

וכך, עוד קצת מן הכסף המוחזק על ידי הבנקים (מישהו אמר שערוריה?!) שוחרר והגיע ליעדו. וגם בכך יש נחמה.