משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

ליאור ייני ז"ל: שירים והקשרים

2 בינואר, 2021 מאת ארנון · 4 תגובות

הזמר והשחקן ליאור ייני נפטר הערב, והוא בן 84. סיפור חייו מעלה כמה סוגיות מעניינות מבחינה גנאלוגית.

שם פרטי. ייני, יליד 1936, טען בראיון שנתן לפני שנים אחדות ל"מעריב" כי הוא היה הראשון בארץ שנקרא בשם הפרטי ליאור.

זהויות כפולות. נישואיו הראשונים של ייני היו לנעמי פולני, ולזוג נולדו שני ילדים, יותם ואיה. בהמשך, נישואיו השלישיים היו לאחייניתה של נעמי פולני (בתו של דב פולני), ולזוג נולד ילד אחד (הלוא הוא שחקן הכדורגל שֶרָן ייני). יוצא, אם כך, שבעבור ילדיו מנישואיו הראשונים – בת-דודתם היא גם אמם החורגת. בעבור האשה השלישית, דודתה היא גם האקסית המיתולוגית של בעלה. בעבור שרן, סבא שלו (דב פולני) הוא גם סוג-של-דוד שלו (שכן הוא אח של אשתו הקודמת של אביו. אם כי רוני בטח היה חולק על זה). אמנם לא לגמרי קרוב, אך זה מזכיר לי את הסיפור (והשיר) על האדם שהיה סבא של עצמו.

רופא וזמר מפורסמים במשפחה המורחבת. נעמי פולני, אשתו הראשונה של ייני, היתה נכדתו של ד"ר חיים חיסין, פעיל ציוני, רופא ומראשוני תל אביב. בתו של חיסין, עדה, היא אמה של פולני. בת אחרת של חיסין, עדה, נישאה לאברהם פינקלשטיין, ובנם, דניאל, הוא אביו של הזמר גידי גוב.

הגֶן האמנותי. במשפחות רבות ישנם ענפים המתאפיינים במקצוע מסויים או בכשרון מסויים. אין בהכרח מדובר בהורשה גנטית, אלא בעיקר בהורשה סביבתית. אצלי במשפחה בולט הענף שנישא למשפחת רובוביץ הירושלמית, אשר אחדים ממנו היו רוקחים, כמו גם הענף של משפחת כרמי (ינובסקי), שרבים ממנו היו – ועודם – מוזיקאים (ראו, למשל, כאן). הוריו של ייני היו ממייסדי קיבוץ אפיקים. אמו, פנינה, היתה ציירת. ייני עסק במשחק ושירה, ואחיו, עודד, היה נגן חליל (השניים פעלו יחד בלהקת "החמציצים"). בנו של ליאור ייני, היה אף הוא שחקן וזמר.

יהי זכרו ברוך.

Share

← 4 תגובות

מיהו "דוד" (Uncle)? (פוסט מטריד)

19 בדצמבר, 2020 מאת רוני · תגובה אחת

כגנאלוגים, אנו עוסקים כל הזמן בקשרי משפחה. מי שכתב את הערך "גנאלוגיה" בויקיפדיה העברית, כתב שהגנאלוג אוסף מידע על הקשרים בין אנשים:

ומבסס את היחסים המשפחתיים ביניהם

רציתי לספר לכם בקצרה על יישום מטריד של קשרי המשפחה; וביתר פירוט – השאלה מיהו דוד מטריד.

על פי חוק העונשין, תשל"ז-1977, עבירות מין בתוך המשפחה הן בדרגת חומרה גבוהה יותר מאשר עבירות מין הנעברות ע"י זר לקורבן.

בית המשפט העליון דן לאחרונה בערעור (ע"פ 3583/20) על הרשעתו של אדם אשר הורשע בעבירות מין בתוך המשפחה. במקרה שנדון, העבריין היה קרוב משפחה לשעבר של הקורבן. הוא היה נשוי בעבר לדודה של הקורבן. בעת שהוא ביצע את העבירה הוא כבר לא היה נשוי לדודה, אולם שמר על קשרים עם המשפחה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע שיש לראות בו "דוד" על פי מבחן פונקציונלי והרשיע אותו בביצוע העבירה. בית המשפט קבע שהעבירה בוצעה ע"י "דוד", ולכן מדובר בעבירה חמורה יותר.

הנאשם ערער על הרשעתו לבית המשפט העליון. השאלה שהועמדה לדיון בבית המשפט העליון היתה:

מיהו בגדר "דוֹד" לצרכי הרשעה בעבירות מין כלפי קטינים במשפחה?

השופט אלכס שטיין, אשר כתב את פסק הדין, ואליו הצטרפו (עם הערות מסויימות) השופט עוזי פוגלמן והשופטת יעל וילנר, קבעו כי:

הפרשנות לה טוען המערער, שלפיה במונח "דוד" לא כיוון החוק למי שלא נשוי עוד לדודה הביולוגית מתיישבת בצורה טובה יותר עם משמעותה ההגיונית והטבעית של הלשון שנבחרה בהגדרת "בן משפחה" בסעיף והיא אף עולה מתכליתו של ההסדר לתחום את גבולות המסגרת המשפחתית אשר ביצוע העבירות האמורות בגדרה יביא להרשעה חמורה יותר. לכך אוסיף כי הפרשנות המוצעת על ידי המשיבה מותירה את השאלה אם מי שהתגרש מדודתה של נפגעת עבירה בא בגדרי "בן משפחה" לבחינה עובדתית מורכבת יחסית, התלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה, וגם בכך שיקול לדחייתה… מטעמים אלה איני סבור, בהינתן ההסדר החקיקתי הקונקרטי, כי יש מקום להרחיב את ההגדרה העומדת לבחינתנו, שלא בדרך חקיקתית

שימו לב שבית המשפט העליון התייחס לפסיקה קודמת, כי הגדרת "בן משפחה" לענין זה תחול גם על מי שהוא קרוב משפחה מכח חיתון.

על כן הוא זוכה מעבירות של ביצוע עבירות מין במשפחה והורשע בביצוע עבירות מין שאינן במשפחה (שהעונש עליהן קל יותר).

ואם ברצונכם להרחיב בענין זה, אתם מוזמנים לקרוא את פסק הדין:

ע"פ 3583/20 פלוני נ' מדינת ישראל (פס"ד מיום 9.11.2020)

וגם מאמר דעה של גיל ברינגר (דוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית אשר שימש בעבר גם כיועץ לענייני חקיקה לשרת המשפטים איילת שקד): הטעות הקרדינלית של השופט אלכס שטיין (אל תתנו לכותרת להטעות אותכם: זה שיר הלל לשופט שטיין, לשופטים שנמתחה עליהם ביקורת אגב מינויים שהם "שמרנים" ולשמירה על לשון החוק).

Share

← תגובה אחת

סלק סלק ארדוף

14 בנובמבר, 2020 מאת ארנון · 6 תגובות

רוני סיפר כאן לפני כמה ימים על המאבק שמתחולל בימים אלו בין רוסיה לבין אוקראינה על מקורו של הבורשט, הלוא הוא מרק סלק. הפוסט, שנסוב סביב חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, תשכ"ה-1965 – חוק בלתי-גנאלוגי בעליל – הוצדק על ידי רוני בכך "שלעיתים באמצעות מתכון ניתן לכוון לאזור גיאוגרפי ממנו הגיעו אבותינו".

אכן, גם בבלוג הזה מודגש תכופות הקשר ההדוק שבין אוכל להיסטוריה משפחתית. כחסיד גדול של אוכל ושל סיפורים ושל היסטוריה משפחתית – השילוב של שלושת אלו מלהיב אותי מאוד. העגבניה שהדגימה לי קירבת משפחה ביני לבין משפחה אוסטרלית היא, ללא ספק, שילוב מוצלח במיוחד של השלשה הקדושה הזו. וכמובן, הסיפור על הגילוי הגדול שלי על מקורו של הצ'ונט המשפחתי הוא דוגמה נוספת.

אבל הבורשט עליו סיפר רוני הזכיר לי את הסיפור הטוב מכולם, זה שלא רק גילה לי משהו חדש על ההיסטוריה המשפחתית שלי, אלא שגרם לי, באמצעות חיבור היסטורי-משפחתי, לשנות התנהגות ולגלות משהו חדש על עצמי. כי כל השנים ידעתי שאני שונא סלק, וכל נסיונותיי לצרוך אותו בצורות שונות הובילו אותי לחזק את דעתי זו. ואז, טעימה אחת מסלט סלק אוקראיני, במיפגש של פורום "שורשים משפחתיים", אותו הכינה חברת פורום שמוצאה מאוקראינה, על פי מתכון משפחתי – שיחררה לי את כל החסמים. סכר-הסלק נפרץ ברגע ההוא, לפני כתשע שנים. ולמה דווקא הסלט הזה פרץ אותו? מוצאה של סבתי (אם-אמי), בצילה לא זכיתי לגדול (היא נפטרה כשהייתי בן שנתיים), הוא מאוקראינה. במובן עמוק כלשהו, הסלט ההוא משך אותי אליו וגרם לי להתחבר אליה, והצליח לשנות אצלי התנהגות ארוכת-שנים.

את הסיפור המלא – בליווי המתכון – פרסמתי בזמנו בבלוג האחר שלי. ומאז ועד היום אני ממשיך ליהנות מסלק בכל צורה שהיא.

Share

← 6 תגובות

חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, תשכ"ה-1965

8 בנובמבר, 2020 מאת רוני · תגובה אחת

תודו שאין לכם מושג איך קשורה הכותרת (שמו הארוך של החוק) למחקר משפחתי….

ביום שישי האחרון (6.11.2020) הביא עיתון הארץ כתבה של הניו יורק טיימס (מריה ורניקובה ואנדרו קיימר) על מלחמה בין אוקראינה לרוסיה על "הניכוס התרבותי של הבורשט".

בקיצור רב, מסופר שם על כך שלמרות שבספרות קולינרית, אכן מייחסים את מקור הבורשט (נקרא גם: בורש) (בעברית: חמיצה, מרק סלק) לאוקראינה, הרי שרוסיה מנכסת לעצמה את המקור.

מסופר על כך שבאוקראינה יש מספר מקומות הנקראים ע"ש המרק המפורסם.

זה הזכיר לי כמה דברים:

  1. כבר היו דברים מעולם. הרוסים והאוקראינים ניהלו "מלחמת שוקולד" בישראל על סימן מסחרי של סוגי שוקולד החביבים על קהל יוצאי ברית המועצות לשעבר (וגם עלי!). המותג האוקראיני Roshen שנמצא בבעלותו של הנשיא האוקראיני לשעבר פטרו פרושנקו היה אחד הצדדים לעימות זה; להרחבה ראו כתבתו של חן מענית ב"גלובס" מיום 7.6.2014: אוקראינה נגד רוסיה: מלחמת השוקולד בישראל;
  2. יין נתזים – תשאלו למה? משום שחוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, תשכ"ה-1965 בא להגן על מוצרים מסויימים המזוהים עם אזור מסויים שנתן לו את שמו או את תכונותיו. בוא נסתכל על סעיף ההגדרות שבחוק:

כינוי מקור" – השם הגיאוגרפי של ארץ, אזור או מקום, הכלול בשמו של מוצר ובא ללמד שמקורו שם ושאיכותו או תכונותיו הן, בעיקרן, פרי אותה סביבה גיאוגרפית, טבעה ואנשיה;

           "ארץ המקור" – הארץ אשר שמה, או שם אזור או מקום שבה, משמש לכינוי המקור שהוציא למוצר את המוניטין שלו;

…           "ציון גאוגרפי" – ציון המזהה בישראל מוצר כמוצר שמקורו באזור גאוגרפי מסוים שהוא מדינה חברה, אזור או חבל ארץ בה, אם ניתן לייחס תכונה מסוימת, מאפיין מסוים או מוניטין של המוצר בעיקר לכך שמקורו באותו אזור גאוגרפי;

בשפה פשוטה: "שמפניה" הוא יין מבעבע שמקורו במחוז שפיין בצרפת, ואסור לכל יין מבעבע אחר להקרא "שמפניה" (אלא אם כן מקורו הוא במחוז שמפיין). זאת בדיוק הסיבה שכשאתם נכנסים לחנות היין החביבה עליכם, המוכר יציע לכם "יין נתזים" ישראלי או "יין נתזים" צ'יליאני ולא יקרא לזה "שמפניה".

רוצים דוגמאות נוספות: רוקפור (הגבינה), קונייק (המשקה החריף) ונדמה לי שאפילו תפוזי Jaffa מוגנים כשם מקור.

אז איך כל זה קשור? כבר כתבנו הרבה פעמים על הקשר שבין גנאלוגיה ואוכל ועל כך שלעיתים באמצעות מתכון ניתן לכוון לאזור גיאוגרפי ממנו הגיעו אבותינו. אז הנה עוד זוית 🙂

לדוגמא ראו: "עוד נמשכת שיירת הטשולנט" של ארנון (30.12.2006).

להרחבה, לחצו על התגית "קרוב לצלחת" בצד שמאל, ותוכלו לראות את כל הפוסטים בנושא זה.

(טוב, אם כבר הזכרנו "בורשט", אז למישהו יש מתכון טוב למולוחיה?)

Share

← תגובה אחת

מה מקורו של "החיידק הגנאלוגי"?

15 באוקטובר, 2020 מאת ארנון · 4 תגובות

אנשים רבים מכירים זאת: יש שאלה מסויימת שמופנית אליהם תדיר, אם בגלל תפקידם או בגלל עיסוקם או בגלל מקום מגוריהם או בגלל ההרכב המשפחתי בו הם חיים או בגלל סיבה אחרת. לאחר שגרתי זמן מה בארצות הברית, היתה מאוד שכיחה השאלה "יקר שם?", אשר הופנתה אליי באופן תדיר על ידי מכרים שונים; לאחר שחזרתי מארצות הברית, הופנתה אליי תדיר השאלה "לא רצית להישאר שם?".

ובעבור מי שעוסק במחקר גנאלוגי – השאלה השכיחה ביותר היא "למה?". ובגירסה הארוכה יותר, "למה אתה מתעסק עם זה?". היגגתי כאן בעבר בנושא, ובהזדמנות אחרת אף ניסיתי לתת תשובה מוחצת (אזהרת קלקלן: יצר המציצנות), אך גם אז יצאתי כשחצי תאוותי בידי.

לרגל החודש הלאומי להיסטוריה משפחתית, המצויין בארצות הברית במהלך אוקטובר – בתוקף החלטת קונגרס משנת 2001 (ובטח לא תופתעו לשמוע שהסנאטור שיזם אותה הוא מורמוני מיוטה…) – פרסמה השבוע העיתונאית האמריקאית ליבי קופלנד (Libby Copeland) את גירסתה לתשובה לשאלה הנפוצה. מעניין לציין כי עיקר העניין של קופלנד במחקר הגנאלוגי התנקז בשנים האחרונות לסוגיית בדיקות הדי.אנ.איי הגנאלוגיות; לפני שבועות אחדים פורסם ספרה בנושא, The Lost Family.

את תשובתה לשאלה הנפוצה פירסמה באתר Psychology Today.

קופלנד טוענת כי המבט אחורה אינו בא במטרה להוכיח את הקשר, אלא מתוך סקרנות אשר מוּנעת מתחושה של היעדר שורשים, שיכולה להתפרש גם כחוסר יציבות. הזמן שחלף מאז חיו אבותינו ואמותינו הקדמונים "הפשיט" לאט לאט מעל הצאצאים את סממני העבר (תרבות, שפה, מנהגים, אוכל). לעתים, הזמן שחלף הותיר חורים של אי-ידיעה, עד שאנשים רבים החיים כיום אינם יודעים מאין הגיעו אבותיהם ואמותיהם הקדמונים (בהקשר האמריקאי – הדבר נכון בפרט אצל אוכלוסיית האפרו-אמריקאים).

קופלנד טוענת שהנהייה אחר העבר המשפחתי – מקורָה במשיכה שלנו לסיפורים, ובכך שהסיפור המשפחתי משתלב בסיפור ההיסטורי הכללי ומסייע לנו להבין את הנרטיב שלנו בהווה. אנו עשויים למצוא נחמה בעובדה שלסיפור המשפחתי יש סוף ידוע (עובדת קיומנו), ובמציאות הנוכחית זו נחמה גדולה.

הנבירה בעבר המשפחתי מסייעת לנו גם להבין את ההווה המשפחתי – תווי הפנים של בני משפחה, תכונות אופי, מנהגים מסויימים. כשחושפים אותם – מזהים תבניות, כלומר הֶסברים למה שאנחנו רואים היום.

מעניין כי העִניין בעבר המשפחתי גובר בימי הקורונה, אולי בעקבות פחד מן הלא-נודע. רבים החלו לחפש דווקא בתקופה הזו את הוריהם הביולוגיים ובני משפחה "אבודים" אחרים, כי הם מרגישים שאין להם מה להפסיד עכשיו.

אם כך, על פי קופלנד, הנבירה בעבר המשפחתי קשורה ישירות להווה של קִיוּמנו – אנו חשים מנותקים, מבולבלים, לא יודעים מה היה בעבר ולא יודעים מה יהיה בעתיד. הסיפורים ההיסטוריים ממשפחתנו מספקים לנו בסיס כלשהו להבנת עצמנו ומשפחתנו בהווה. זוהי תובנת מעניינת, והיא תקֵפה, לדעתי, גם לגבי מחפשי-שורשים בתרבות המערב שמחוץ לארצות הברית, ישראל בתוכה.

בפרט, מנסחת יפה קופלנד את מה שאני חש כבר מזמן: הנבירה בעבר – ולא משנה כמה רחוק נגיע בה – מתחילה ונגמרת בכלל בהווה.

Share

← 4 תגובות

ארכיון הסרטים הישראלי ("יגעת ומצאת- תאמין!")

26 בספטמבר, 2020 מאת רוני · 2 תגובות

תשמעו סיפור:

לפני הרבה שנים, אמא שלי ביקשה ממני לאתר סרט. מישהו אמר לה (זה היה לפני המון זמן!) שראו אותה באחד מיומני החדשות שהוקרנו לפני סרטים.

למען קוראינו הצעירים נספר שפעם, לפני עידן הטלויזיה, היה בעיקר רדיו. ברדיו שידרו חדשות. אולם בנוסף לרדיו, הוקרנו "יומני קולנוע" באורך של ה- 10 דקות, לפני הקרנת הסרט בבית הקולנוע. היומנים הביאו אירועים מהשבוע החולף. בארץ הוקרנו יומן כרמל או יומן כרמל-הרצליה (תלוי בתקופה).

לימים שודרו גם יומני גבע, שהיוו תחרות ליומן כרמל-הרצליה (ראו סקירה הסטורית באתר "נוסטלגיה אונליין")

אז אמא שלי ביקשה שאמצא את הסרט. היא זכרה כמה פרטים: הסרט צולם בכינוס של "תנועת המושבים" שנערך בנהורה בשנות ה- 60. אמרו לה שרואים אותה מוחאת כפיים.

אני הנחתי (בדיעבד, ההנחה היתה שגויה) שהסרט צולם בנהורה במהלך הועידה השנתית של תנועת המושבים שנערכה בנהורה בשנת 1966.

איפה לא חיפשתי?

בפורום "שורשים משפחתיים" של תפוז, מישהו הפנה אותי לכתובת דוא"ל ששם נאמר אוכל לקבל תשובה ואפילו עותק מהסרט (לא קרה!);

חיפשתי בארכיון המדינה המקוון (הישן, לא החדש!) (לא נמצא!);

באתר של הארכיון הציוני המרכזי מצוי אוסף תמונות גדול, המכיל כמיליון הדפסים ונגטיבים (מצאתי תמונה חשודה מ"טקס הענקת תעודות שלב ראשון של מבצע למיגור הבערות") (אבל זה לא סרט!);

בשנים האחרונות הועלו יומנים רבים ל You Tube (לא מצאתי!);

והנה ממש לאחרונה הועלה לרשת הארכיון המלא של ארכיון הסרטים הישראלי, המצוי בסינמטק בירושלים. כמוסבר באתר של הארכיון:

ארכיון הסרטים הישראלי של סינמטק ירושלים מופקד מאז 1960 על שמירתן ושימורן של יצירות ישראליות מקוריות – דוקומנטריות ועלילתיות – מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. בשנת 2020 הושק אתר האינטרנט של המוסד הירושלמי, וכעת יכול הציבור הרחב לטעום מאוצרות הארכיון לדורותיהם.

הארכיון כולל אוספים רבים ושונים. על פי אתר הארכיון, אורכם של כל סרטי הפילם מסתכם ב- 2 מליון מטרים וגם עשרות אלפי קלטות וידאו וכמיליון וחצי ג'יגה בייט של מדיה דיגיטלית.

בין האוספים השונים מצוי גם אוסף יומני החדשות של אולפני הרצליה (1949-1971). חיש מהר רשמתי "נהורה" בתיבת החיפוש וקיבלתי 3 תוצאות:

הענקת תעודות לבוגרי שלב ראשון של מבצע לביעור הבערות (1964);

כינוס תנועת המושבים בחבל לכיש (1964);

תחרות חרישה בנהורה (1959).

צפיתי בסרטון אודות "כינוס תנועת המושבים בחבל לכיש" ואכן – אמי (הצעירה והחתיכה) בתסרוקת בננה מנופחת אכן מופיעה בו כשהיא מוחאת כפיים.

אחרי שצפיתי עוד כמה (וכמה, וכמה וכמה) פעמים זיהיתי עוד כמה דמויות מוכרות: את אחי, את השכנה שלנו דליה אלוני את מרדכי גובר, את רבקה גובר, ועוד, ובסוף אפילו זיהיתי את עצמי (!) (ללא פנים).

עכשיו, הייתם מצפים באופן טבעי שאעלה כאן את הסרטון, או שלכל הפחות, אוכל לתת לכם קישורית ("לינק") על מנת שתוכלו לצפות בסרט.

אולם, ארכיון הסרטים הישראלי הטיל מגבלות מאוד נוקשות על האפשרויות הללו. בתנאים המשפטיים הם קבעו:

"מעבר לכך, חל איסור מוחלט לעשות כל שימוש אחר באתר ובחומרים הנמצאים בו, לרבות העתקה, הפצה, שיתוף, עריכת שינויים, יצירת קישורים (links) אל התכנים וכיו”ב וזאת ללא קבלת הרשאה מראש ובכתב מהסינמטק."

מה כן מותר?

"מותר לעשות באתר ובחומרים שימוש למטרות לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות (“ציטוטים”), או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך ובלבד שהשימוש בהם יעשה בהגינות

זכויות יוצרים הם דבר מאוד חשוב וקיים ערך חברתי חשוב בשמירה עליהן. אולם במה יגרע חלקם של היוצרים אם אתן לכם קישור לסרטון ותוכלו לצפות בו באתר של הארכיון? אחת התשובות האפשריות היא, שאם תפנו ישר לסרטון לא "תעברו" דרך תנאי השימוש של הארכיון. הייתי אומר שזו גישה נאיבית בשנת 2020.

ואם כבר אנחנו עוסקים בתנאים המשפטיים של ארכיון הסרטים הישראלי, היה ראוי שהיועצים המשפטיים שלהם (וגם ה WEB MASTER) יעשו הגהה על התנאים המשפטיים, ולא ישאירו "סרח עודף" של עריכה:

"[רצוי לתת כאן תיאור תמציתי של תכלית אתר הדיגיטציה]"

אז אולי באמת תתנו לנו תיאור תמציתי של תכלית אתר הדיגיטציה? 🙂

עקב מגבלות זכויות יוצרים לא ניתן להעלות כאן את הסרטון, ועל כן, אתם מוזמנים לצפות בו באתר ארכיון הסרטים הישראלי. להלן ההנחיות כיצד להגיע לסרטון (סליחה על האורך, אבל זה יותר פשוט במציאות):

  1. גילשו לאתר: https://jfc.org.il/
  2. הקישו על "המבט ההסטורי";
  3. הקישו על "חיפוש";
  4. ואז הקלידו: נהורה
  5. תקבלו שלושה סרטונים בצד שמאל;
  6. בחרו בסרטון כינוס תנועת המושבים בחבל לכיש 1964;
  7. כאשר תגיעו לסרטון תגללו קצת למטה למילים "מידע נוסף" והקישו עליהן;
  8. אז יופיע לכם הסרט בפורמט מלא ותוכלו להפעיל אותו.

אשמח שמי שמזהה אנשים בסרטון ירשום זאת בתגובות לפוסט זה.

הערות סיום:

  1. מגיעים שבחים לארכיון הסרטים הישראלי על הנגשת הסרטים באופן מלא לציבור בתוספת מנוע חיפוש טוב; לצד השבחים יש למתוח ביקורת על ההגבלות הנוקשות והבלתי מתחייבות מההקשר. נכון, אפשר לכתוב ולבקש רשות, אבל מי רוצה להתעסק עם זה? מה זה מקדם?
  2. והערה אחרונה לטובת סבתו של שקד: קודם לצילום הסרטון שהה דוד בן גוריון בביתם של רבקה ומרדכי גובר ושם פגשתי אותו והוא דיבר איתי.

Share

← 2 תגובות

רות ביידר גינסבורג: בין תספורת לניתוח על הנהר הגרמני

19 בספטמבר, 2020 מאת ארנון · תגובה אחת

אתמול הלכה לעולמה שופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית, רות ביידר גינסבורג. גינסבורג נולדה בניו יורק למשפחה יהודית – אביה היגר בילדותו לארצות הברית, אמא נולדה בניו יורק חודשים ספורים לאחר שהוריה היגרו לשם. לאורך כל השנים, שמרה ביידר את שם נעוריה (ביידר), ונשאה אותו לצד שם נישואיה (גינסבורג).

שם נעוריה של השופטת, ביידר (Bader), קרוי, ככל הנראה, על שם מקצוע. על פי ספרם של גוגנהיימר וגוגנהיימר, המשמש כתנ"ך של פירושי שמות משפחה יהודיים – משמעות השם היא רופא, על פי מילה בגרמנית גבוהה, או רופא לא אקדמאי, על פי מילה בגרמנית שאינה בשימוש כבר. בוויקיפדיה באנגלית, מופיע הפירוש לשם גרמני זה כ – Barber surgeon, מה שניתן לתרגם כסַפָּר-מנתח, ובהחלט מתכתב עם ההגדרה של ביידר.

מסתבר שסַפָּר-מנתח היה עיסוק שכיח בימי הביניים, ונושא תפקיד זה היה דואג למרבית צרכיהם של החיילים החוזרים מן הקרב, החל מקיצור שערם ועד קטיעת אבריהם במידת הצורך. הקורא ההדיוט של ימינו (להלן, אני, כשקראתי על המקצוע הזה תוך כדי ההכנות לכתיבת הפוסט הזה) יתהה בוודאי מה הקשר בין תספורת לקטיעת איברים? ובכן, התשובה פשוטה: תער חד! אותו כלי, אשר דורש מיומנות כלשהי בשימוש בו, שימש את הספרים-מנתחים לצרכים שונים.

ייתכן והספר-מנתח ירש את תפקידו המגוון מבעל תפקיד קדום אחר: עוזר בבית המרחץ. בימים בהם אנשים התקלחו בבתי מרחץ ציבוריים, הם היו מסתייעים שם בעוזרים שתפקידם היה מגוון, החל בתספורת וכלה בעקירת שיניים (שתי פרקטיקות שהיו מקובלות כחלק מתהליך הניקוי). בית המרחץ, Bath באנגלית, נקרא בגרמנית Bad, ומכאן שם המקצוע Bader.

מקצוע קדום זה, אשר כבר נעלם מן העולם, מונצח עד היום אצל יהודים רבים – כולל אצל אלכסנדר ביידר, אחד המומחים הגדולים בחקר שמות יהודים – ומשמר סיפורה של תקופה. הדבר נכון לגבי שמות משפחה רבים אשר מתעדים עולם הולך ונעלם (או נעלם לגמרי) של מקצועות שונים ומשונים. כדאי לקרוא אצל רוביק רוזנטל על רוקמי הפנינים (פרלשטיקר) ואומני הטקסטיל (פוזמנטירר) ועוד כהנה וכהנה.

חותמו של המקצוע האבוד נותר לא רק בשמות משפחה, אלא גם בסמל מוכר של ספרים בארצות הברית ובמקומות אחרים בעולם: מוט לבן עליו מצויירים קו ספירלי אדום וקו ספירלי כחול. כדאי לקרוא על כך במדור "שאל את המומחה" באתר מכון דוידסון למדע.

שם משפחתו של בעלה, גינסבורג Ginsburg הוא סטנדרטי יותר. מקורו, ככל הנראה, בעיירה בשם זה, בגרמניה. Günzburg – אשר בעצמה נקראת על שם נהר הגונץ הזורם ממנה דרומה – היא עיירה בבוואריה, ומקובל להניח שרוב הנושאים שם זה – מקורם בעיירה זו. עם זאת, קיימות עיירות נוספות בשמות דומים במקומות אחרים באירופה.

Share

← תגובה אחת

"בן דודה של אמא שלי מצד אבא שלי"

17 בספטמבר, 2020 מאת רוני · תגובה אחת

אני רק מניח את זה כאן. צפו בשידור של "מהצד השני" עם גיא זהר בערוץ כאן 11 מיום 14.9.2020. דלגו לדקה 10:27 וצפו בקטע הסיום של התכנית.

לאחר מכן, ענו על השאלה הבאה:

מהי הקירבה "בן דודה של אמא שלי מצד אבא שלי"?

תבטיחו שתצפו עד הסוף!

שנה טובה!

Share

← תגובה אחת

"קראמבל שומן פריך" (השף תומר טל)

29 ביולי, 2020 מאת רוני · 2 תגובות

אזהרה! הפוסט הבא עלול להיות קשה לקריאה. קוראינו הטבעוניים והצמחוניים מתבקשים לשקול האם להמשיך מעבר לשורה זו.

אהרה נוספת! כל האמור בפוסט הזה משקף את הזיותיו והגיגיו של הכותב ואין לייחס דבר למושא הפוסט. לא נתבקשה תגובה של מושא הפוסט וגם לא נתבקש מתכון.

הגורם הישיר לפוסט הזה היא המנה שהשף תומר טל פרסם היום (29.7.2020) באינסטגרם:

תקראו את האותיות הקטנות! אותי הקפיצו המילים: קראמבל שומן פריך. השף תומר טל הוסיף תמונה של הקראמבל:

והתאור הזה "זרק" אותי עשרות שנים לאחור וגם (אם תסלחו לי על הביטוי הקולינרי) עשה לי "פיוז'ן" בעץ המשפחה.

אז בואו נתחיל מההתחלה.

השף תומר טל הוא השף של מסעדת George & John הממוקמת במלון הבוטיק התל אביבי דריסקו.

לפני שהוא קיבל לניהולו את מסעדת ג'ורג' וג'והן הוא שימש מספר שנים כשף בפועל של השף חיים כהן במסעדה המיתולוגית יפו תל אביב.

מדריך המסעדות הצרפתי הנחשב "גו מיו" (Gault et Millau) בחר בו כהבטחת השנה בישראל לשנת 2020.

ועוד פריט ביוגרפי מוכמן – השף תומר טל הוא בן דוד שלישי שלי (אבל הוא לא בהכרח יודע את זה). הסבתא-רבתא שלי והסבא רבא שלו היו האחים הליטאיים לבית פקלצ'יק (ראו הפוסט מלפני 13 שנים: סוף סוף מצאו אותי ! PAKELCHIK).

אז בן הדוד השלישי שלי, שאותו לא פגשתי מעולם וגם לא טעמתי מהאוכל שלו (אבל אני עוקב אחריו בהנאה רבה באינסטרגרם) הכין לצד זנב הטלה – קראמבל שומן פריך!

בחיים שלי לא אכלתי קראמבל שומן פריך, אבל כצופה נאמן של תכניות בישול, מיד נזכרתי במאכל הילדות ההונגרי tepertő (טֶפֶרְטוֹ). מדובר בדלדולי עור שומני שמטוגנים והופכים פריכים. התאור המדויק ביותר שמצאתי מופיע בבלוג "מעבר לפליאו" של אביב מייזלין, אודות הגריוואלאך:

גריוולעך (גריבען או גלדי שומן בעברית), היא הדרך המסורתית של המטבח האשכנזי להכין את הדבר הקרוב ביותר לבייקון, או יותר נכון באנגלית pork rind, שהוא סוג של חטיף בו מטגנים את עור החזיר עד ליצירת "צ'יפסים" קראנצ'ים.

יהודי אירופה מצאו דרך כשרה ליצירת מאכל זה, הם פשוט היו מטגנים או אופים בתנור עורות של עוף או של ברווז, בתהליך שמפריד את העור עצמו מהשומן. נהוג גם להוסיף רצועות בצל לטיגון.

לשומן שהם היו מפרידים קוראים שמאלץ, והוא השומן בו המטבח הנ"ל קורא לרוב המתכונים המסורתיים (עוד לפני שנכנס לשוק קנולה וקודם כתחליף "בריא" וזול). ובגלל ששמאלץ בעל מרקם מאוד רך, הוא יכול להוות תחליף דומה לחמאה במתכונים בשריים.

את העור הקראנצ'י שנשאר מהתהליך פשוט ממליחים קלות או מוסיפים תבלינים לטען, ונהנים מחטיף ללא פחמימות וסוכרים, חסר רגשות אשמה.

אין יותר קל מכך.

ברור שזה טעים. ברור שזה ספוג שומן. ברור שזה משמין. ברור שבימינו איש לא יעיז לאכול את זה (אא"כ יש לו מנוי לחברת טיפול נמרץ). אבל פעם, היו אוכלים את זה בבית….. שלא לדבר על כך שבשוק בבודפשט אפשר לקנות את הטפרטו "על המשקל" ולנשנש אותו מיד (ולהשאר כמובן עם ידיים שומניות כמה ימים).

אז השף תומר טל (שהוא בענף הליטאי שלי) הכין תוספת הונגרית Hard Core של שומן פריך ועשה לי פיוז'ן של זכרונות ושילב לי את כל ענפי המשפחה ביחד.

ואם גם לכם זה מזכיר את השלייקאלעך והשלופס בסדרה סברי מרנן, אנחנו בחברה טובה 🙂

אז….כבוד גדול לשף תומר טל המוכשר ובואו נקווה שהמסעדות תהינה פתוחות וכל העולם יראה את כשרונו והמעוף שלו.

Share

← 2 תגובות

מי שלא יודע מי זה יוזף שמידט הוא לא מצ'רנוביץ

30 ביוני, 2020 מאת רוני · 2 תגובות

יוזף שמידט נולד ב- 1904 ליד צ'רנוביץ, עיר-הכתר האוסטרו-הונגרית בבוקובינה. במקומותינו (שבהם יש כמובן צ'רנוביצאים) שומעים עדיין את הדיסק שלו, ואפילו הרינגטון אצלנו הוא של שירו הנודע "שיר סובב עולם" (Ein Lied Geht Durch die Welt).

הוא נודע בעולם כולו כזמר טנור מופלא.

בגיליון חודש אפריל של MB יקינתון (בטאון צאצאי הייקים בישראל – ארגון יוצאי מרכז אירופה, בעריכת מיכאל דק), מגולל בנו של בן דודו השני (מה שנקרא אצלנו Second cousin once removed או בן דוד שני מוזח פעם אחת) של יוזף שמידט את סיפור חייו.

אבי שמידט מספר שיוזף שמידט נולד בכפר דוידיאנדה ליד צ'רנוביץ כילד שלישי מבין חמישה לאמו (חסידת ויז'ניץ) ואביו (חסידי הרב מסדיגורה). הוא החל את דרכו המוסיקלית כנער מקהלה בבית הכנסת הגדול בצ'רנוביץ, ומשם הגיע לברלין ללימודי זמרה ונגינה בפסנתר.

הוא שירת בצבא רומניה כמתופף וכזמר בתזמורת צבאית ולאחר מכן חזר ללימודים בברלין בתמיכת הקהילה היהודית בצ'רנוביץ.

הוא השתתף בסרטים מוסיקליים (וביניהם "שיר סובב עולם" שהשיר למעלה הוא שיר הנושא שלו) והופיע בקונצרטים ברחבי אירופה וזכה להערכה ולהערצה.

אבי שמידט מספר שיוזף גבלס בעצמו התלהב משירתו והציע לו 80,000 מארק לשנה בתנאי שימשיך לשדר ברדיו ברלין. לא זאת אף זו – גבלס היה מוכן להעניק לו מעמד של "ארי לשם כבוד"!

שמידט מצידו נמלט בדצמבר 1933 לאוסטריה ועקב כך הוחרם. אבי שמידט מוסיף ומספר שיוזף שמידט הגיע ב- 1934 לפלשתינא לסבוב הופעות. הוא המשיך בסבב הופעות עולמי וחרף הצעות להשאר בארצות הברית הוא חזר בפברואר 1938 לוינה, ונאלץ לברוח לבלגיה בחודש מאי 1940.

אבי שמידט מתאר את גורלו העגום של הטנור המדהים נמוך הקומה שנותר ללא רכוש ונותר לכוד באירופה. את מותו הוא מצא דווקא בשוויץ במחנה הסגר ומעצר לפליטים.

הוא קבור בבית העלמין היהודי בציריך. הנה רשומת JOWBR שמצאתי:

JewishGen Online Worldwide Burial Registry  הוא מאגר הקבורה של הג'ואישג'ן ובו מיליוני קברים בבתי עלמין יהודיים בעולם.

אתר קבורה אחר, Findagrave.com מקדיש ליוזף שמידט מקום של כבוד ומתאר את פועלו, לצד פרטי קברו, וכולל אפילו תמונה של המצבה, עליה רשום בגרמנית: "כוכב נופל" ובעברית "המשורר המפורסם":

אל יקל הדבר בעיניכם: זמרים רבים ביצעו את שיריו של יוזף שמידט. אפילו

הזמר הצ'כי הנערץ Karel Gott ביצע את השיר. ראו והשוו:

שימו לב שאתר Findagrave.com נוקב את מקום לידתו של יוזף שמידט ב Covasna ולא בדוידיאנה, כפי שגורס אבי שמידט (והויקיפדיה תומכת בגירסה זו). מישהו מוכן לבדוק?

Share

← 2 תגובות