משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

עד שהמוות כבר הפריד בינינו

10 בפברואר, 2019 מאת ארנון · 2 תגובות

על פי ההלכה, חלל רשאי להינשא. הנה, כך כתוב ברמב"ם הלכות איסורי ביאה, פרק י"ט, הלכה י"א:

"אבל הכהנת מותרת להנשא לחלל"

לא, הכוונה, כמובן, אינה לחלל במובן של מת, אלא למונח המתאר אדם שנולד לכהן מאשר שאסורה עליו בשל היותו כהן (למשל, גרושה). על פי מיטב ידיעתי (ועל פי מיטב חיפושיי), ההלכה היהודית אינה דנה בסוגיית נישואין למת, שכן הדבר אינו עולה על הדעת ביהדות. במחוזות אחרים, הדבר דווקא עולה על הדעת…

* * *

בקומונה פְרֶז'וּס Frejus, השוכנת בדרום צרפת, על גדת הריביירה, אירע בשנת 1959 אסון גדול. סכר מַלְפַּסֶה Malpasset קרס, והרג למעלה מ-400 איש. היה זה אחד האסונות הגדול ביותר שידעה צרפת במאה ה-20.

נשיא צרפת דאז, שארל דה גול Charles de Gaulle, הגיע לבקר במקום, ונתקל בבקשה לא שגרתית מאחת מתושבות המקום. הנערה הצעירה סיפרה לנשיא כי ארוסה נהרג באסון הסכר, וכי היא עדיין רוצה להינשא לו. דה גול דאג להעברת חוק אשר יאפשר לה להינשא לאהובה המת. מאז, מאות אנשים ניצלו את החוק, ומקרים אחדים אף הגיעו להיות מדווחים בתקשורת.

נישואים שלאחר המוות (כלומר, נישואים בהם החתן או הכלה אינם בין החיים) מוכרים גם בסודן ובסין.

וגם בקרבנו, בליבה של ירושלים, ניתן למצוא אזכור לנישואים מוזרים שכאלו. ברח' יפו 86 נמצא בניין בית החולים העירוני, אשר מכונה גם "בית החתן המת". על פי האגדה המסתובבת בשכונות ירושלים, הבית נבנה בסוף המאה ה-19 בעבור זוג ערבי-נוצרי שעמד להינשא. למרבה הצער, החתן נפטר ערב החתונה, וביום החתונה – שהיה אמור להיות גם יום הלוויה, נערכה למרות הכל החתונה, כאשר החתן המת הולבש בבגדי החתונה.

חזית "בית החתן המת" ברח' יפו 86, ירושלים (לקוח ברישיון מוויקישיתוף)

* * *

כפי שסיפרתי כאן לפני זמן מה, לאחרונה נחשפתי מחדש למאגר המידע המקיף של העמותה למחקר גנאלוגי בישראל. רוזי פלדמן היא אחת ממובילות העמותה, ומי שאחראית בפועל על קידומו של מאגר המידע החשוב הזה; רוזי הציגה בפניי מסמך מרתק בו נתקלה תוך כדי אינדוקס רישומי נישואים מצפון הארץ.

המדובר בתעודת נישואין אשר הוצאה ביום 26.1.38 בעפולה. התעודה מעידה על נישואיהם של אריה המר ומרים צערטצאנקו, חקלאים מנהלל. מן התעודה אנו למדים כי אריה, בן 27 – בן דוב וזהבה – נולד בגליציה, וכי מרים, בת 33 – בת חיים ורחל – נולדה בתל אביב. ופרט נוסף אנו למדים מן התעודה הלה: החתן איננו בחיים והכלה הינה אלמנה!

רישום הנישואים של אריה ז"ל ומרים (לבית צרטנקו) המר, 1938 (ליחצו להגדלה)

על פי המופיע בתעודה, הנישואים נערכו בחיפה בתשרי תרפ"ח, למעלה מעשור בטרם הונפקה תעודת הנישואים. ואם כך – מדוע הוצאה תעודת הנישואים כאשר החתן אינו בין החיים?… הפרשייה הזו סיקרנה אותי מאוד, וניסיתי להתחקות אחריה, בתקווה למצוא פתרון לתעלומה…

* * *

על פי המופיע באתר "אלבום יזרעאל", אריה המר הגיע לנהלל בהשפעת אחיו, ד"ר המר עומר (כך במקור), שהיה מהרופאים הראשונים בעמק. מעט המידע המופיע בדף האישי אודותיו תואם את המופיע בתעודת הנישואים: המר נולד בגליציה, התגורר בנהלל בין השנים 1932-1926 (כלומר, בזמן הנישואים התגורר בנהלל), שם אשתו מרים לבית צרטנקו. בתחתית הדף מופיע הכיתוב: "היה חקלאי נלהב אך חלה באופן פתאומי ונפטר צעיר". בדף אודות מרים מסופר כי היתה חניכת משק הפועלות בשכונת בורוכוב, וכי לאחר נישואיה לאריה הגיעה לנהלל, "אך הגורל הביאה להשאר בגיל צעיר עם שני ילדים  קטנים." בדף אודות אריה מצוין כי הוא נפטר בי"ט סיוון תרצ"ב, אך על פי המופיע על מצבתו של המר (כפי שמופיעה באתר "נשמה"), עולה כי הוא נפטר בי"ט סיוון תרצ"א. הכיתוב על המצבה חושף כי המר נולד בבודזינוב (כיום, Bodzanów), גליציה.

אחיו הרופא של אריה המר הוא ד"ר ראובן בן דב עומר (המר) – כלומר, עיברת את שמו מהמר לעומר. מקריאת המצבה שלו (באתר פיקיוויקי), בבית העלמין בנהלל, עולה כי אף הוא נולד בבודזינוב (כיום, Bodzanów), וכי נפטר בשנת תשט"ז בתל אביב. באתר "עיתונות יהודית היסטורית", ניתן למצוא הודעה על מותו של עומר, אשר פורסמה בעיתון "דבר" ביום 15.6.56:

כיוון שלא מצאתי פרטים נוספים אודות אריה המר, החלטתי לאתר את צאצאיו. איתור הצאצאים היה קל למדי, ובסופו של דבר יצרתי קשר עמם באמצעות הדפים שלהם בפייסבוק. נכדו של אריה סיפר לי כי המקור של תעודת הנישואים אותה הצגתי בפניו נמצא אצל המשפחה. לאחר בירורים שערך בקרב בני המשפחה, חזר אליי הנכד וסיפר כי בני המשפחה אינם יודעים מהו הסיפור שעומד מאחורי הפרשייה המוזרה.

* * *

אם כך, נותרתי סקרן, ללא מענה – מדוע הוצאה תעודת נישואים בעבור הזוג, כאשר החתן אינו בן החיים והכלה כבר אלמנה?… אשמח להצעות לפתרון התעלומה.

Share

← 2 תגובות

רשת מורשת

31 בינואר, 2019 מאת ארנון · 4 תגובות

לפני ימים אחדים, ציינו את יום השנה החמישי לפטירתה של הניה רוזנברג לבית דיאמנטשטיין ז"ל (2013-1920). מול קברה, בחוג המשפחה המצומצמת, קראתי מילים שכתבתי לזכרה, אך כאשר קראתי אותם – הבנתי כי המסר העולה מהם חורג מתחומי המשפחה. לאחר התלבטויות רבות עם עצמי, החלטתי לפרסם אותם כאן.

* * *

עד אמצע המאה ה-19 כמעט ולא היו רבנים בקהילות יהודיות בטרנסילבניה. זאת מסיבה הפשוטה שעד אותה תקופה כמעט ולא היו קהילות יהודיות באזור זה. הנסיבות הפוליטיות – שהיו, כאז כן כהיום, תוצאה של מלחמות על כוח ואגו וכסף ואדמה (בעיקר בין גברים, כמובן) – הביאו לכך שבמחצית המאה ה-19 החלה נהירה יהודית לכל רחבי טרנסילבניה. בתוך כך, החל להתבסס לא רק היישוב היהודי, אלא גם מושג הקהילה היהודית, ואתו גם מוסד רב הקהילה.

גם בעיירה Șomcuta Mare, אשר על פי הגבולות של ימינו, נמצאת בצפון-מזרח רומניה, התבססה באותם הימים קהילה יהודית. וגם בה, כמובן, מונה רב. הרב הראשון של הקהילה היה עזריאל אייזיק קלר, יליד 1823 – לפני כמאתיים שנה. הוא כיהן כרב הקהילה במשך 43 שנה, עד למותו, בשנת 1903. קלר נחשב לאחד מחשובי הרבנים בטרנסילבניה, ועמד בקשר עם רבים מן הרבנים החשובים ביותר בתקופתו. עזריאל אייזיק קלר היה סבא-רבא של הניה. יותר מ-90 שנה מפרידות בין שנת לידתו לשנת לידתה, בערך כמניין השנים שמפריד בין לידתה ללידת ניניה שלה.

בספרות המחקרית על רבני רומניה, נכתב כי עזריאל אייזיק קלר "עמד בקשרי שו"ת עם רבני הדור". מה זה אומר? באותם ימים, אמצעי התקשורת העיקרי בין אנשים מרוחקים היה המכתב. כאשר רב של קהילה קטנה רצה להתייעץ עם רב גדול בסוגייה שעלתה לדיון בקהילתו, הוא היה משגר מכתב אל רב גדול. זה האחרון היה דן בסוגייה, וכאשר מצא אותה חשובה לכלל, היה מצרף אותה לשאלות אחרות שנשלחו אליו, והיה מפרסם אותן בספר שו"ת – שאלות ותשובות. ספרים אלו משמשים עד היום בעת מתן פסיקות רבניות. וכך, שאלות שהפנה הרב עזריאל אייזיק קלר – מופיעות בספרי שו"ת חשובים. סביר שגם עם בני משפחתו החליף קלר מכתבים, כמו שעשתה הניה בהמשך עם בני משפחתה. מאוחר יותר, היתה מתקשרת עם נכדיה באמצעות הטלפון, למשל מאחלת להם מזל טוב ביום ההולדת. בשבוע שעבר, הסבים של בני שלחו לו איחולי "מזל טוב" בווטסאפ. זה נשמע אולי מרוחק, אבל באופן אירוני הודעות הווטסאפ האלו נשמרות טוב יותר משיחות הטלפון, ואפשר לעיין בהן גם בעתיד. ואם לחזור לסיפורו של קלר, רבנים כיום משתמשים בווטסאפ ככלי יעיל לניהול שו"ת.

עזריאל אייזיק קלר – כאמור, הסבא-רבא של הניה – היה חתנו של רב קהילה. לאחר מותו של קלר, כיהן בתפקיד בנו, אהרון צבי קלר, שגם שמו מוזכר בספרי שו"ת רבים וחשובים, ולאחר מותו של זה – כיהן בתפקיד חתנו של אהרון צבי, הרב יוסף צבי הייפלרין הפלרט; עם רציחתו באושוויץ, הסתיים מוסד הרבנות בשאמקוטה מארה, כיוון שהקהילה כקהילה נכחדה. היילפרין הלפרט היה גם ראש הישיבה המקומית, ובמשך הזמן העביר את ניהולה לחתנו, לוי יצחק מילר. לאחר שמילר עבר לשמש כרב של קהילה אחרת, הוא העביר את ניהול הישיבה לקרובו, הרב יחזקאל רוטנר. מילר ורוטנר המשיכו לכהן כרבנים בישראל ובארצות הברית, בהתאמה.

ואם כך, הניה היא צאצאית של משפחת רבנים מפורסמת וחשובה, אך מוסד הרבנות המשיך את דרכו בענף אחר של המשפחה. בענף הישיר שלה, עסקו בני המשפחה במקצועות אחרים. אביה היה בעל בית דפוס. בעלה היה בעל מאפייה. בדור של צאצאיה, בתה היתה מורה וחתנה – איש היי-טק; בנה – פיזיקאי וכלתה – יועצת הדרכה. רק אחד מארבעת המקצועות האלו היה רווח בימים בהם חיו אבותיה. את העיסוקים של חלק מנכדיה קשה אפילו להגדיר בקלות.

העברת לפיד הרבנות אצל משפחת קלר לא היתה עניין נדיר, והיא פרקטיקה נפוצה גם בימינו. גם מחוץ לתחום הרבנות ידועים מקצועות ועיסוקים שעוברים מדור לדור, אפילו היום – למשל: מוזיקה, מסעדנות, עריכת דין – אך הנוהג הזה הופך להיות נדיר בימינו. כשהוא כבר מתקיים, קוראים לו בביקורתיות "נפוטיזם". היום אנחנו שואפים להגשים את עצמנו ולאו דווקא לאחוז במורשת המשפחתית.

ועדיין, לפעמים, מסתבר שיש משהו חזק מאיתנו שמושך אותנו לאיזורים בהם הסתובבו אנשים היקרים לנו. דוגמה אנקדוטלית: למרות שהכיוון המקצועי שלי היה מוכוון-מטרה כבר מגיל צעיר, בשלב כלשהו עשיתי סיבוב פרסה והגעתי לעסוק בתחום הקשור להוראה בבתי ספר; אחי הצעיר עבר אף הוא שינוי מקצועי משמעותי, שהביא אותו להיות מורה בפועל. ואולי בכך אנחנו ממשיכים במשהו את מורשת ההוראה של אמי. ואגב (או לא), הסבא שלה היה מורה בקהילה היהודית בה התגורר באוקראינה. ועוד דוגמה אנקדוטלית: אשתי נמשכה לעולם ההיי-טק, בו עבד אביה, ואף בננו הבכור מגלה סימנים של משיכה לעולם הזה. ואולי אלו לא דוגמאות אנקדוטליות אחרי הכל.

הנתק שנוצר בעת המודרנית בין אדם למורשת המשפחתית שלו מוביל, כמובן, גם לרצון של אנשים לעסוק בחקר ההיסטוריה המשפחתית שלהם. במחקר שערכתי לפני כמה שנים, עלה כי גנאלוגים – אנשים העוסקים בחקר ההיסטוריה המשפחתית שלהם – רואים במחקר הזה אמצעי לקיום חיבורים בין-דוריים עבר-הווה-עתיד; גם חיבורים בין-דוריים בתוך המשפחה החיה היום, אבל גם חיבורים בינם לבין דמויות-עבר שלא הכירו, כמו גם חיבורים בינם לבין צאצאיהם שעוד לא נולדו. כלומר, לא רק למורשת ההיסטורית הם רוצים להתחבר, אלא הם גם חושבים על המורשת שהם משאירים.

והנה, אנחנו כאן, מול קברה של הניה, שלושה דורות של המשפחה, מקיימים בעצם עמידתנו המשותפת פה את הקשרים בינינו. ובתוך כך, אנחנו שומעים על עזריאל אייזיק קלר, הסבא-רבא של הניה, שאף אחד מאיתנו לא הכיר (אף לא היא), וקושרים את העיסוק הרבני שעבר במשפחה מדור לדור לחוסר הרציפות העיסוקית של ימינו. וחושבים על עצמנו. ומשהו פתאום מחבר אותנו אל מה שהיה פעם במשפחה. וכשנביט מעכשיו בחתימת היד של עזריאל אייזיק קלר – אותה אפשר למצוא בקלות באינטרנט – אולי היא לא תיראה לנו כמו סתם חתימה.

הניה השאירה אחריה תמונות ומכתבים וסיפור חיים מופלא וילדים ונכדים ונינים והרבה זכרונות. ולכל אחד מאיתנו יש היום – ויהיה תמיד – הניה משלו בתוכו. ולא משנה איפה נהיה ובמה נעסוק, לא משנה איך וכמה נתקשר זה עם זה, יש משהו חזק מאיתנו שמחבר בינינו, והוא עושה זאת בדרכים נסתרות ומפתיעות. 
 

חתימתו של הרב עזריאל אייזיק קלר על ספר משנת 1857 [מקור]

Share

← 4 תגובות

מה-דע-אם?

23 בדצמבר, 2018 מאת ארנון · 2 תגובות

מזה שנים אחדות, ניטש ויכוח עז בקרב כמה שחקנים בביצה הגנאלוגית, בנוגע למקומה של הגנאלוגיה באקדמיה. אפשר לומר זאת גם כך: יש המאמינים כי מקומה של הגנאלוגיה באקדמיה. הטיעונים לכך מגוונים, אך משותפת לרובם התפיסה הרב-תחומית של הגנאלוגיה. כמובן, על מנת שתחום מסוים יוכר כדיסציפלינה אקדמית, עליו לעמוד בשתי דרישות עיקריות: האחת, שיוכר כתחום עיסוק חשוב; השנייה, שתהיה לו תוחלת אקדמית. שתי דרישות אלו שונות בתכליתן זו מזו: הראשונה היא מדעית בעיקרה, השנייה כוללת גם מרכיבים פוליטיים-חברתיים משמעותיים. במאמר שפרסמתי בנושא לפני מספר שנים, שילבתי בין שתי הגישות האלו, בניסיון להבין כיצד מוגדר המושג "דיסציפלינה אקדמית", והאם הגנאלוגיה עומדת בדרישות אלו. בהמשך, במאמר נוסף שפסמתי בנושא – הדגשתי את הרב-תחומיות המובנית בגנאלוגיה, והדגמתי כיצד היא יכולה לבוא לידי ביטוי במחקר אקדמי. כך, למשל, מנקודת המבט שלי, בהיותי חוקר חינוך, אדם העוסק במחקר גנאלוגי של משפחותיו חווה תהליך למידה פר אקסלנס; במחקר משותף עם ד"ר שרון הרדוף-יפה הצלחנו להגדיר את הייחודיות של תהליך הלמידה הזה. המחקר הזה הוא דוגמה למחקר אקדמי שעסק בגנאלוגיה.

מי שפתח את הקישור הראשון אליו קישרתי בפיסקה הקודמת, פגש את פרופ' דניאל חנוך וגנר. וגנר הוא מומחה בחקר חומרים במכון ויצמן למדע, ובמקביל הוא גנאלוג ותיק ובעל הישגים משמעותיים בתחום; בפרט, בולטת תרומתו הגדולה לחקר הקהילה היהודית בעיירה זדונסקה-וולה (פולין). וגנר הוא גם אחד הסניגורים של תיזת הגנאלוגיה-כתחום-מחקר-אקדמי. אחרי שנים רבות של להט שִׁכְנוּעִי בנושא, הוא החליט לעשות מעשה ולארגן את הכנס האקדמי הראשון שיסייע, אולי, בקידום התיזה הזו. הכנס הבינלאומי, גנאלוגיה והמדעים, התקיים השבוע במכון ויצמן למדע, ובארגונו היה שותף המכון הבינלאומי לגנאלוגיה יהודית – גוף שהוקם במטרה לקדם את שילובה של הגנאלוגיה היהודית באקדמיה. במהלך שני ימי הכנס הוצגו 29 הרצאות בנושאים שונים הקשורים, ישירות או בעקיפין, לתחום הגנאלוגיה. אז מה אפשר ללמוד מן הכנס הזה?

הדבר הראשון שבלט הוא מגוון התחומים הקשורים-פוטנציאלית לגנאלוגיה כתחום מחקר. המשתתפים הגיעו ממגוון דיסציפלינות אקדמיות מוצקות, כגון ביולוגיה (ובפרט, ביולוגיה מולקולרית וגנטיקה) ורפואה, היסטוריה וארכיאולוגיה, בלשנות, מדעי המחשב, פסיכולוגיה, פיזיקה ומתמטיקה, ואפילו – רחמנא ליצלן, וזאת בזכות עבדכם הנאמן – חינוך.

ועם זאת, בולט מאוד הנושא השני: הקשרים המורכבים בין גנאלוגיה לתחומים האחרים. קשרים בין דיסציפלינות אקדמיות מוגדרים על ידי מספר מונחים, כאשר את המילה disciplinary מקדימות התחיליות הבאות: intra, cross, multi, inter, trans (לכל אלו יש מקבילות בעברית…). ההבדלים ביניהם עדינים-לפעמים ומתייחסים, באופן כללי, לאופן בו מגוון התחומים מתגבשים לתחום אחד או, לחילופין, נשארים עצמאיים. (כדאי לקרוא עוד כאן.) אם תרצו, ההבדלים בין הסיווגים הללו מעידים על הרווח המתאפשר בעקבות הרב-תחומיות – מי תורם למי? ואולי, כולם ביחד תורמים ליצירה של משהו חדש? ממגוון ההרצאות בכנס עולה תמונה מבולבלת… כך, למשל, הוצגו בכנס הרצאות המדגימות תרומה בכיוונים שונים, למשל:

  • מה ניתן ללמוד ממודל מתמטי שפותח כדי לאפיין את פרדוקס האבות הקדמונים על התפתחות אוכלוסיות? במקרה הזה, המתמטיקה תורמת להבנה שחשובה לגנאלוגים.
  • מה ניתן ללמוד מעִבְרוּת שמות פרטיים בישראל בנוגע להיבטים סוציולוגיים-דתיים-לאומיים בקרב האוכלוסייה? כאן, ישנו מיקוד בשמו של אדם – שהוא מרכיב משמעותי בחיפושים גנאלוגים – והמידע שמגיע מכיוון חקר השם תורם בעיקר תובנות סוציולוגיות.
  • מה ניתן ללמוד מגנטיקה גנאלוגית על "האבות המייסדים" של האוכלוסייה? המקרה הזה (שהוא נפוץ למדי) מדגים איך חקר הביולוגיה/גנטיקה יכול לסייע לגנאלוגים בתובנות שעשויות להיות קשורות למשפחתם.
  • מה ניתן ללמוד מרישומים היסטוריים של קהילה מסויימת על ההיסטוריה והתרבות שלה? כאן, חומרים שמשמשים, בדרך כלל, גנאלוגים מסייעים כדי לקבל תובנות היסטוריות-תרבותיות.
  • מה ניתן ללמוד מאוסף גדול של עצי משפחה על תורשה? במקרה הזה, תוצר עבודתם של גנאלוגים רבים מתברר ככלי מחקר חשוב בשירות הביולוגיה/גנטיקה.

כפי שניתן לראות, ישנן מבין השאלות האלו כאלו במסגרתן לומדים מתחומים אחרים על היבטים גנאלוגיים וישנן כאלו שמדגימות למידה בכיוון ההפוך. במהלך הכנס, בלטו גם הרצאות אשר הקשר שלהן לעיסוק הגנאלוגי היומיומי (במובן של חוקרי משפחה) היה רחוק למדי (בפרט, הרצאות מתחום הארכיאולוגיה, כולל מתחום הארכיאוגנטיקה, כלומר, שילוב של אריכואלוגיה וגנטיקה).

וזה מוביל אותי לנקודה השלישית שבלטה: אם אכן הגנאלוגיה היא מדע, במה עוסק מדע הגנאלוגיה? בבסיסו, עוסק המחקר הגנאלוגי בחקר הקשרים בין אנשים וההיסטוריה המשפחתית. ולכן, בבואנו לבחון אותו דרך זכוכית מגדלת אקדמית, ועל מנת להבין הקשרים שלו לתחומים אחרים – בזה אנו צריכים להתרכז. בניגוד להרבה תחומים מדעיים אחרים – למשל, פיזיקה, ביולוגיה, היסטוריה – העיסוק הגנאלוגי האינדיבידואלי הוא אישי. קחו שני פיזיקאים שחוקרים את מידת הגמישות של הפלסטיק – לא תהיה להם בעיה לשתף פעולה ולדבר זה עם זה על הפלסטיק הנחקר, גם אם האחד משתמש בשיטות מתמטיות והשני – בשיטות מתחום הכימיה. לעומתם, שני גנאלוגים שונים שעוסקים באיתור מידע על סבא שלהם מתייחסים כל אחד לאדם אחר. אם ייפגשו – הם יוכלו לדבר על השיטות, על דרכי חיפוש, על מאגרי מידע (ונתעלם לרגע מן העובדה שאלו ספציפיים מאוד לכל חיפוש), אך ככל הנראה אף אחד מהם לא יוכל לתרום לשני מידע על הסבא של האחר. ככל הנראה, אף אחד מהם לא יתעניין בסבא של האחר.

לאן אני חותר? לכך שהמחקר הגנאלוגי הפרטיקולרי – אין לו מקום בעולם האקדמיה, כיוון שהוא מעניין רק את מי שעורך אותו (ולפעמים עוד כמה מבני משפחתו). מתי הגנאלוגיה היא בעלת עניין לציבור האקדמי? באופן כללי, בשני מקרים. הראשון, כאשר מחקר מסוים – ולא משנה מאיזה תחום – יכול להועיל לכלל הגנאלוגים (או לתת-קבוצה שלהם). למשל, פיתוח שיטות לאיתור התאמות גנטיות מועילה לכל הגנאלוגים באשר הם, כיוון שהן מסייעות להם לאתר קרובי משפחה בדרכים חדשות. המקרה השני, כאשר המחקר המשפחתי מעלה תובנות שמשמעותיות למדעים אחרים. למשל, אם גיליתי שסבי היא חייל בצבא הסורי במלחמת העולם הראשונה, ואם עובדה זו יש היא בגדר חידוש להיסטוריונים – הרי שהיא מעניינת מאוד (ובלבד שהמחקר שלי נערך ומדווח כמו שצריך). דוגמה נוספת: אם המחקר שלי את בני הקהילה היהודית בעיירה מסויימת באוקראינה מעלה ממצאים חדשים על מנהגי נישואים בקרב בני אותו האזור בתקופת זמן מסויימת – הרי שיש בכך עניין לציבור האקדמי הכללי.

כלומר, עניין אקדמי בגנאלוגיה מתרחש כאשר הגנאלוגיה תורמת למדעים אחרים (ובהמשך ישיר או עקיף לזאת, לאנשים מסויימים בפן המעשי), או כאשר מדעים אחרים תורמים לגנאלוגיה (וגם ישירות או בעקיפין לגנאלוגים). רק כאשר יגבר העיסוק במחקרים שעונים על אחת משתי הדרישות האלו (או על שתיהן), אפשר יהיה להמשיך ולבחון לעומק את מקומה של הגנאלוגיה באקדמיה. בקיצור, כפי שרומזת כותרת הפוסט, רק כאשר נדע משהו חדש בגנאלוגיה אם נגלה משהו חדש בתחום אחר – או להיפך – נוכל להתקדם. הכנס שהתקיים בשבוע שעבר במכון ויצמן למדע, הדגים בבירור כי יש יסוד להניח כי כדבר הזה אכן יקרה, אך גם כי נדרש עוד מיקוד ונדרשת עוד הרחבה של הביסוס האקדמי הלה.

Share

← 2 תגובות

מצד שני, עוד הפתעת בחירות

4 בנובמבר, 2018 מאת ארנון · ניתן להגיב

לפני כמה ימים, פרסמתי כאן אודות התגלית המעניינת שהאירה אצלי באור חדש את מהומת הבחירות המקומיות. ספוילר אלרט: גיליתי שסבי, אביו של אבי, אהרון הרשקוביץ ז"ל, איש זכרון יעקב, היה מועמד ברשימה למועצה המקומית בבחירות שנערכו בשנת 1950 (הבחירות הראשונות לרשויות המקומיות).

והנה, בחלוף ימים ספורים בלבד – הבנתי כי לא רק שלילדיי היה סבא-רבא אחד שהיה פעיל בפוליטיקה המקומית, אלא שהיו להם שניים כאלו!!!

* * *

במסגרת ההכנות לביקור בארץ של דודה של זוגתי (אחות-אביה), הצעתי לדודה סיור מודרך בזכרון יעקב. הדודה הסכימה, ואני שמחתי. בבוקר הנסיעה, החלטתי לחפש במאגר עיתונות יהודית היסטורית, שמא אביה של הדודה (שהוא סבהּ של זוגתי) מוזכר שם באיזושהי ידיעה. תוך שניות אחדות איתרתי שם פרסום נישואין של הוריה של הדודה, משנת 1959. תוך כמה שניות נוספות, איתרתי שם עוד ידיעה אשר הזכירה את אבי-הדודה. והיו שם עוד כמה ידיעות, אך לא הייתי בטוח שהאדם המוזכר בהן הוא אכן האדם אליו אני מתכוון.

החיפושים שלי התמקדו באליהו חנא, שהוא אביה של הדודה, אביו של חמי וסבה של זוגתי. ידעתי כי הוא התגורר בבאר שבע. והנה, כמה מן הידיעות שמצאתי – משנות ה-70 של המאה ה-20 – מזכירות אדם בשם זה בהקשר של המועצה המקומית באר שבע. הנה, למשל, ידיעה בשנת 1976, מן העיתון "מעריב", אשר מזכירה את חבר המועצה אליהו חנא:

כיוון שלא הייתי בטוח אם מדובר באותו אדם, וכיוון שרציתי להפתיע את אביה של זוגתי, פניתי אליה, כדי לבדוק אם סבה ז"ל אכן היה חבר מועצה בבאר שבע. תשובתה היתה מהירה:

כיוון שכך, וכיוון שרציתי לחסוך לעצמי פדיחות, הדפסתי רק את שתי הידיעות הבטוחות ולקחתי עמי ליום הבילוי המשותף עם הדודה. כשנכנסתי לרכב, הצגתי את ממצאיי בפני הדודה, והיא התרגשה מאוד. אמה עדיין בחיים, וכבר היא דמיינה איך תגיב אמה כשתראה את פרסום הנישואים מלפני שישים שנה כמעט.

"היו עוד כמה תוצאות," אמרתי להם, אבל לא הייתי בטוח שמדובר באותו אליהו חנא. אביה של זוגתי נזעק: "היה רק אליהו חנא אחד!". הסברתי: "מצאתי פרטים על מישהו בשם הזה שהיה חבר מועצה בבאר שבע…", ולפני שהספקתי לסיים המשפט – הוא קפץ (טוב, הוא לא באמת קפץ, כיוון שהוא נהג): "כמובן! הוא היה חבר מועצה ותיק, מטעם אחדות העבודה! הוא היה חבר טוב של אליהו נאוי". (אליהו נאוי היה ראש העיר השלישי של באר שבע, כיהן בתפקיד במשך 23 שנה, בין השנים 1986-1963 – תקופת הכהונה הארוכה ביותר של ראש עיר בבאר שבע.)

וכך, נולדה לה ברגע אחד הידיעה כי לילדיי היה עוד סבא-רבא שהיה פעיל בפוליטיקה המקומית במקום מגוריו. עד לפני ימים אחדים, חשבנו שמדובר רק על סבא שלי, שהיה מעורב בביצה הפוליטית בזכרון יעקב מטעם תנועת "חירות". ועכשיו, בצד השני של המדינה, בצד השני של המשפחה, בצד השני של המפה הפוליטית – התגלה כי גם סבהּ של אשתי היה כזה.

Share

← ניתן להגיב

החי"ת הקדמון

30 באוקטובר, 2018 מאת ארנון · 3 תגובות

לפני שנים אחדות, ערכתי – ביחד עם ד"ר שרון הרדוף-יפה – מחקר אקדמי מקיף, אשר שם לו למטרה לאפיין את הייחודיות של העיסוק בגנאלוגיה כתהליך למידה. כמעט כל חוויה אותה אנו חווים בחיינו הינה בעלת השלכות לימודיות-חינוכיות, ונדמה שהעיסוק רב-השנים בגנאלוגיה הוא הרפתקה לימודית ראשונה במעלה.

מראיונות שערכנו עם גנאלוגים, עלו כמה תימות, אחת מהן היא חיזוק קשרים בין-דוריים עבר, הווה ועתיד. בפרט, מצאנו כי במהלך המחקר הגנאלוגי, נטווים קורים בין אנשים בהווה לבין דמויות-עבר, לעיתים כאלו אותן לא הכירו כלל. אחת הדוגמאות המעניינות שעלו תחת כותרת זו, היא סיפורו של ד', אשר סיפר כי באירוע משפחתי טעם עוגה שהכינה דודתו, וזו האחרונה ציינה כי המתכון הוא של אמה, כלומר, של סבתו של ד'; ד' – אשר סבתו האהובה נפטרה כאשר היה נער, זכר היטב את העוגה, אך ידע שהמתכון הלך לאיבוד – התרגש מאוד. הוא ביקש את המתכון, ובהמשך ביקש מאשתו שתכין את העוגה. כך, ההתעניינות בהיסטוריה המשפחתית, גרמה לד' להתחבר לסבתו ז"ל, שנים רבות אחרי מותה, דרך העוגה שלה.

מי שעוקב אחרי הבלוג הזה, יודע כבר שאוכל הוא דרך אהובה עליי במיוחד להתחבר לאנשים אהובים במשפחתי ולשורשיי המשפחתיים בכלל (ע"ע טייגאלך, או צ'ונט). אך הפעם, אני מספר על חיבור בהקשר אחר לגמרי.

* * *

לפני ימים אחדים – בעקבות חשיפה נוספת למאגר המידע מופלא של העמותה למחקר גנאלוגי בישראל – דוּרבנתי לבצע חיפוש חוזר במאגרי העמותה. כמו מאגרי מידע גנאלוגים רבים, מאגר המידע של העמותה הלה – אשר מתרכז ברישומים מארץ ישראל וממדינת ישראל (אך לא רק) – מתעדכן ומתחדש כל העת. נכון לרגע כתיבת שורות אלו, מכיל המאגר כ – 1.3 מיליון רשומות ממאות מקורות. וכמו פרשיות חיפוש רבות, בכל פעם שאני מבצע חיפוש – אני ניגש אליו מנקודת מבט מעט אחרת. (כמו שאמר הפילוסוף היווני הרקליטוס, אדם לא יכול להיכנס פעמיים לאותו הנהר, כיוון שהנהר לא יהיה אותו נהר, והאדם – לא אותו אדם.)

כיוון שבחשיפה הנוכחית נוכחתי לדעת כי המאגר מכיל רישומים מעניינים מן הארכיון ההיסטורי בזכרון יעקב, התחלתי בחיפוש אודות משפחת הרשקוביץ שלי מן המושבה הוותיקה. מה רבה היתה הפתעתי כשבתחתית אחד הדפים האחרונים בתוצאות החיפוש מצאתי אוצר!

* * *

בחורף 1950, כאשר המדינה הפעוטה היתה בסך הכל בת שנתיים וחצי, נערכו בישראל הבחירות הראשונות לרשויות המקומית. הצצה אל העיתונים של ערב הבחירות ההן, מעלה כי מאז דבר לא השתנה. הנה, למשל, הכותרת של "מעריב" מיום 13.11.1950, יום לפני מועד הבחירות: "מלחמת הבחירות הגיעה לשיאה: המפלגות הכריזו על 'גיוס מלא' של פעיליהן, – צירויות קיבלו הוראה לעקוב אחרי הבחירות ולמסור דו"ח עליהן" (ראו למטה – ליחצו על התמונה להגדלה).

בתום הבחירות, פורסמו תוצאותיהן הרשמיות ב"רשומות", ביחד עם פרטי הרשימות אשר הגישו מועמדותן. והנה, החיפוש שערכתי העלה דף מתוך הפרסום הלה, מיום 16.11.50, ובו פירוט הרשימות שהתמודדו במסגרת הבחירות לרשות המקומית זכרון יעקב. ב"רשימת תנועת החירות מיסודו של הארגון הצבאי הלוחם" – אשר סימנה ח' – במקום הרביעי, מופיע סבי – אהרון הרשקוביץ! (ובהמשך, סיכום תוצאות הבחירות – רשימת "חירות" לא הצליחה להכניס אף נציג למועצה…) (ראו בתמונה למטה – ליחצו להגדלה).


לא הכרתי את סבי. הוא נפטר 7 שנים לפני שנולדתי. האמת היא שאני לא יודע הרבה על קורות חייו. והנה, אני "פוגש" אותו, כך פתאום, בהקשר אקטואלי למדי, כשריח הבחירות המקומיות הנוכחיות נישא באוויר. ולא רק זאת אלא גם זאת: גם אני הייתי – אמנם, לזמן קצר למדי – חבר ברשימה לרשות המקומית! וכך, חוט נסתר קושר ביני לבין סבי ז"ל. (אגב, מקרה דומה קרה לי לפני כמה שנים עם הסבא השני שלי, אותו הכרתי היטב – גם שם איתרתי פיסת מידע שהיתה בעבורי אקטואלית למדי.)

* * *

והיום, כאשר הלכתי להצביע לרשימה בה אני תומך בבחירות לרשות המקומית, כמעט 70 שנה לאחר הבחירות ההן, ראיתי בקלפי את הפתק "מחל" – הגלגול הנוכחי של הח' ההיא – וחשבתי על סבא שלי. נדמה לי שמעתה לא אוכל לעבור מערכת בחירות לרשויות המקומיות מבלי לחשוב עליו, והכל בזכות חיפוש קטן שהניב תוצאה גדולה.

Share

← 3 תגובות

להקשיב ללב שלך, לא ל – DNA

26 בספטמבר, 2018 מאת ארנון · 3 תגובות

לפני ימים אחדים, השיקה חברת Ancestry שיתוף פעולה יוצא-דופן-לכאורה עם שירות הזרמת המוזיקה, Spotify. מהות היוזמה החדשה – התאמת רשימת האזנה (ב"ספוטיפיי") על פי המגוון האתני המשתקף בתוצאות בדיקת ה – DNA (שנעשית על ידי "אנססטרי"). לכאורה, יוזמה מעניינת, אשר מאפשרת לכל אחד – על פי הסלוגן אשר מלווה את החיבור הזה – "להאזין לדי.אנ.איי שלו". הרעיון הוא לאפשר לאנשים להתחבר דרך המוזיקה – ולא רק דרך נתונים "יבשים" – לעברם ולמוצאם.

חשבתי רבות על הנושא – באמת – ועדיין, המיזם החדש נראה לי מופרך להחריד. אז כן, אני מבין שמדובר בסך הכל בהזדמנות לפרסומת (אתר "אנססטרי" מדורג במקום ה – 955 על פי דירוג Alexa, הרחק מן המקום ה – 129, שם נמצא "ספוטיפיי"). לגיטימי. ובכל זאת, הנחת היסוד של היוזמה הזו כל כך הזויה עד שאי אפשר להתעלם ממנה.

ההנחה הראשונה היא שאדם יכול להתחבר לעצמו, לעברו, להיסטוריה שלו, למורשתו, דרך מוזיקה. ההנחה הזו – בהקשר מעט אחר – מתבטאת בפרסומת של חברת "אנססטרי", בה אדם שגדל במשפחה ממוצא גרמני מגלה כי מוצאו הגנטי הוא בכלל מסקוטלנד, ובמחי יד הוא מחליף את מכנסי הלדרהוזן שלו בקילט. העיסק במחקר המשפחתי – הגם שהוא מרחיב את המבט החוצה מן העוסק בו – נעשה, במקרים רבים, דווקא כדי להתבונן פנימה; זוהי תובנה שעולה ממעט המחקר בתחום, למשל ממחקרה המרתק של הסיוציולוגית הבריטית, אן-מרי קריימר (Anne-Marie Kramer). וכשהגנאלוג אינו עסוק בלהסתכל רק על עצמו, הוא מסתייע במחקר המשפחתי כדי לזקק קשרים עם אחרים; קריימר טוענת זאת, ואנו – במחקר אחר – מצאנו כי זהו אחד המאפיינים של המחקר הגנאלוגי, ולעיתים הקשרים הללו הם לדמויות שלא הכרנו. אבל (וזה אבל חשוב) הקשרים שאנו מחפשים – גם אם הם לדמויות שלא הכרנו – הם קשרים משמעותיים לגנאלוג שבהווה, למי שהוא היה בעבר ולמי שהוא חושב שיהיה בעתיד. לא מדובר על קשרים לאדם קדמון דמיוני שחי לפני מאות ואלפי דורות במקום לא ידוע.

הסתכלו רגע על מפת המוצאים שלי, כפי שנותחה מן המטען הגנטי שלי על ידי חברת Family Tree DNA:

האם אני מוצא את עצמי – או קשר משמעותי כלשהו בעבורי – במפה הזו? כשאני רואה בה את השוליים הבהירים במולדובה, אני חושב מיד על סבתי (אם-אמי), אשר מוצא משפחתה לוט בערפל, אך העדויות המעטות הקיימות בידינו מכוונות אותנו לאיזור ההוא. אני מתקשר לאיזור הזה דרכה. כשאני בוחן את השוליים הבהירים באזור רומניה, אני מתפלא על שהעיר ממנה הגיעה משפחת הרשקוביץ שלי – גלאץ (Galati) – נמצאת מחוצה להם, ונזכר במה שאמר לי פעם מומחה לשמות משפחה: "לפי הצורה של שם המשפחה שלך, המשפחה הגיעה בעבר לרומניה דרך רוסיה". אז כן, יש לי סקרנות אינטלקטואלית בנוגע לאיזורים הכחולים והתכולים, אך קשר של ממש אליהם איני מרגיש. אני מתחבר למשהו כשיש לי משהו – ולו שבריר סיפור או היעדרו של סיפור – להיאחז בו.

ההנחה השנייה היא שאנשים בעלי מוצא משותף מתחברים לאותה המוזיקה. הטענה המופכרת הזו מתבטאת בפרסומת אחרת של "אנסטטרי", בה שכנים זרים-זה-לזה הופכים להיות כמו אחים אחרי שגילו שהם חולקים מוצא-גנטי משותף. והרי החיבור לשכנינו – ובכלל, לאנשים מן הקהילה שלנו – הוא הדוגמה הכי מובהקת לאותו "קליק" בלתי-ניתן-לפענוח, שוודאי לא קשור למוצא גנטי, אלא לחיבור בינאישי. קחו רגע והביטו סביב, אבל קרוב: בחנו את הטעם המוזיקלי שלכם ואת זה של אחיכם והוריכם – האנשים שהכי קרובים לכם מבחינת המטען הגנטי שלכם. האם בהכרח יש לכם טעם דומה במוזיקה? ברור שלא! ומצד שני, הסתכלו מסביב כאשר אתם נמצאים בקונצרט של אומן אהוב עליכם – כמה מן האנשים מסביב הם "כמוכם", בין אם מבחינה תרבותית ובין אם מבחינה גנטית?

ובכלל, מעבר לשתי ההנחות המופרכות הללו – איך ניתן לאפיין מוזיקה ממדינה כלשהי? קחו, למשל, את אירלנד. הנה שני קליפים של מוזיקה מאירלנד – צפו, האזינו, ושאלו את עצמכם מה המשותף להם.

בוודאי יהיו חלק מכם שיאמרו שהקליפ השני (אתם מוזמנים להתוודע גם לגירסה העברית שלו) הוא "יותר אירי", שכן הוא "מסורתי" (בן 250 שנה לערך). אבל ההסבר הזה רק מחזק את הטיעון שלי! 250 שנה הם כלום במונחים היסטוריו-גנטיים (יש מונח כזה?…); החיבור לשיר הזה של אדם שגדל בתרבות אירית – אם קיים בכלל – יהיה מסיבות של חיבור לאנשים (אולי ממשפחתו ואולי לא) מאירלנד (או לא) ולסיפורי המלחמה האיריים (או לא) שלהם. האנשים שחיו באירלנד לפני 5,000 או 10,000 שנה לא שרו את השיר הזה, והשירים שהם (בוודאי) שרו לא הושרו בשפה שנבין היום ועסקו בנושאים שיהיה לנו קשה להתחבר אליהם היום. כלומר, החיבור שלנו למוזיקה הוא תרבותי ולא גנטי, ותמיד תמיד אישי. ותרבות היא עניין של ממשות (כולל ממשות סיפורית).

* * *

ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. מחקרים רבים בחנו את ההשפעות הגנטיות והסביבתיות על תכונות ומנהגים הקשורים למוזיקה. למשל, כשרון מוזיקלי, ז'אנר מוזיקלי מועדף, או התמדה באימון בכלי נגינה. במקרים רבים, נמצאה השפעה גנטית על משתנים אלו (מעורבת בהשפעה סביבתית, כמובן). אךמחקרים מסוג זה מצביעים על כך שהעדפות אישיות הקשורות למוזיקה הן בעלות קשר (מסוים) למטען הגנטי הנוכחי. כיוון שכל אחד מאיתנו נושא רק קמצוץ מן המטען הגנטי של אבותיו הקדמונים – אין בכך כדי לחזק את הקשר המוצג על ידי "אנססטרי" בין מוצא גנטי לבין מוזיקה.

* * *

עוד זה מדבר וזה בא… עת סיימתי לכתוב שורות אלו, הגיעה חדשה מרעישה נוספת הקושרת בית גנאלוגיה ומוזיקה. חברת "מיי הריטייג'" הוכרזה כספונסרית הראשית של אירוויזיון 2019 אשר ייערך בתל אביב. בפוסט שפורסם בבלוג הרשמי של החברה, מתגאים אנשי "מיי הריטייג'" כי החיבור הלה יסייע להם להגדיל את נוכחותם באירופה. אנשי רשות השידור האירופי (המפיקה את התחרות) קושרים בין ערכי הליבה של התחרות – שונות, הכלה, חיבורים, גילויים ויצירתיות – לערכים שמייצגת "מיי הריטייג'" (ואולי שדה הגנאלוגיה בכלל). לא נותר אלא לקוות שב"מיי הריטייג'" לא יילכו צעד מיותר אחד קדימה וינסו לחזות את הזוכה באירוויזיון באמצעות המטען הגנטי של השד-יודע-מי…

Share

← 3 תגובות

איזו מתנה מביאים ליום הולדת 90 ? VER 2.0

19 בספטמבר, 2018 מאת רוני · 3 תגובות

לפני כ- 10 שנים פרסמתי את הפוסט: "איזו מתנה מביאים ליום הולדת 90?" (25.1.2007)

הפוסט פורסם לקראת שני ימי הולדת של בני 90. הייתי זקוק לרעיון למתנה. כתבתי שם:

כמה אנשים שאתם מכירים מגיעים לגיל 90 ? וכמה מהם במצב גופני ונפשי למסיבת יום הולדת ? ולכמה מסיבות כאלה בכלל מזמינים אותכם ?

וגם:

הצילו !! יש לי שני ימי הולדת כאלה בשנת 2007 והשעה דוחקת. למי שיש תשובה בשבילי נא להשאיר הודעות כאן למטה: מתנה לגבר ומתנה לאשה (מצטער ! אם הם היו מאותו מין היינו יכולים לקנות את אותה מתנה….).

היו אלו הפעמים הראשונות שהוזמנתי ליום הולדת 90. זה לא היה חיזיון נפרץ.

חשבתי שהפוסט איזוטרי. שהוא יעניין בודדים. אולם, לאורך השנים זכה הפוסט לצפיות לא מעטות וחרף חלוף השנים יש לו עדיין תגובות.

בחודש האחרון חגגנו שני ימי הולדת 90 וההתלבטות בקשר למתנה חזרה על עצמה.

אז הנה המסקנות המחודשות:

הלהיט הבלתי מנוצח – שכיכב ברשימה הישנה, נותר על כנו: ארנק קטן.

ונוספה מתנה נוספת: חולצה מבודדת קור לבריכת השחיה! (90, אמרנו?)

שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה!

Share

← 3 תגובות

"באוזניי שמעתי בקישוורדה את השקט הנמשך, הממלא את החסר"

17 באפריל, 2018 מאת רוני · 7 תגובות

קישוורדה (Kisvárda) היא עיירה בצפון-מזרח הונגריה אשר שוכנת בסמוך לכפרי אבותי. לא רחוק מהגבול האוקראיני ולא רחוק מהגבול הרומני. אי-שם בשום-מקום. על קישוורדה כבר כתבתי בעבר ("איפה את (לכל השדים והרוחות) אסתר אייזדורפר?", 18.5.2014).

אל הגטו שהוקם בקישוורדה הובלו יהודי הסביבה (הגם שלפי "יד ושם", יהודי הסביבה הופרדו מיהודי קישוורדה ושוכנו במנסרת עצים בעיר), ביניהם גם סבי, הסבא רבא שלי, דודותי ובני דודתי, שהובאו לשם מ Petneháza, Kemecse, Vásárosnamény  ומעוד כמה כפרים קטנים בסביבה.

בקישוורדה פעלה הוצאת הספרים ובית הדפוס של יצחק (Gyula) קליין. דודתי פרל גולדשטיין (פירושקה) נישאה לבנו, לאיוש.

בנו האחר של לאיוש קליין היה בלה (Béla) קליין (אשר כונה ע"י דודי יוחנן "בורי"). זאת לדעת, יש שם הונגרי בשם בלה. מבטאים אותו "ביילה" (ע"ע בלה ברטוק). "בורי" עבד בעסק המשפחתי. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוא יצא בשליחות עתונאית לפלשתינא. מצויד במצלמה הוא תר את הארץ. לאחר ששב להונגריה, פורסמו חויותיו בספר: "מסעותי בארץ הקודש" (בערך כמו שמו של ספרו של מארק טוויין). כבר כתבתי על זה בשנת 2007 ("סודות ו"אצו רצו גמדים", 1.2.2007). ברור שהספר יצא לאור בהוצאה לאור של אביו בקישוורדה. 

"ביילה" מפורסם אחר הוא דֹּב בֶּלָה גְּרוּנֶר. כמו "ביילה" קליין הנזכר לעיל, גם הוא נולד בקישוורדה. דב גרונר היה מעפיל בית"ריסט ולוחם אצ"ל. הוא נתפס על ידי הבריטים בעת ההתקפה על משטרת רמת גן, נשפט ונתלה. לזכרו האנדרטה המוצבת מול תחנת המשטרה ברמת גן, מעשי ידיה של הפסלית חנה אורלוף.

 

 

 

 

 

 

 

(מקור התמונה: ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית)

 

בקישוורדה נולדה ביום 31.12.1928 דודתי האהובה מרים ("מימי") שונפלד. מתוך 10 ילדי משפחת שונפלד שרדו את השואה 8 אחים ואחיות, וביניהן איבי (רות) ראובני וטובי (תמר) פרידמן, הזכורות לטוב. תמונת האחיות שונפלד שהגיעו ביחד לשוודיה לאחר השואה פורסמה בעיתונים ומימי אף מוזכרת בספר הזכרון לקהילת קישוורדה (המכונה באידיש "קליין ורדיין" – ורדיין הקטנה, להבדיל מורדיין הגדולה – נוג' ורדיין Nagyvárad שהיא Oradea – כיום ברומניה). (להרחבה אודות קישוורדה, ראו דף לקהילת קישוורדה באתר ג'ואישג'ן).

ספר הזיכרון של קהילת קישוורדה זמין ברשת כבר שנים רבות, במסגרת פרוייקט ספרי היזכור של הספריה העירונית של ניו יורק. בספר שלושה שערים: עברית, הונגרית ואנגלית. במסגרת פרוייקט ספרי היזכור של ה JewishGen תורגמו חלקים מהשערים לאנגלית (ראו: כאן).

מימי כתבה נהדר וחלומה היה להיות עיתונאית. זה ודאי היה קורה אלמלא השואה. כשרון הכתיבה עובר בתורשה, כנראה (ראו: אושפיזין בבלוג: גבי גולן כותב לבנו היוצא לפולין, 28.9.2007)

לאחר השואה התחתנה מימי עם דודי יוחנן. החתונה התקיימה בבית הכנסת של קישוורדה למחרת יום הכיפורים 1946. הזוג הצעיר המשיך מחופתו לעבר ארץ ישראל. 

בכתובה של דוד(יוחנן ומימי) י אפשר לראות שהמקום נקרא "ווארדיין קטן"

 

 

 

ובשולי הכתובה נרשם היכן היא הודפסה. כן, כן….בבית הדפוס של גיולה קליין בקישוורדה:

 

 

 

 

הם הגיעו לחופי הארץ על סיפון אנית המעפילים "כנסת ישראל". על אותה אניה היו 3,445 מעפילים. ביניהם היתה גם מי שלימים היתה הגננת הראשונה (והאהובה) שלי בינה וידר (ילידת Arad) (שהתחתנה עם יוסף "צ'יגה" מורגנשטרן ולימים מאור). המעפילים סרבו להוראות הצבא הבריטי להפנות את האניה לקפריסין ונכנסו איתה לנמל חיפה, שם התפתח מאבק אלים וקשה עם הצבא הבריטי. בינה סיפרה לי בילדותי שלאורך ההפלגה המעפילים נמנעו מלאכול את האוכל בקופסאות השימורים, על מנת להשתמש בהן כנשק נגד האנגלים.

 

 

 

 

 

 

 

מקור התמונה: אתר הפלי"ם ההעפלה והרכש

http://www.palyam.org/Hahapala/Teur_haflagot/hf_Knesset_Israel

 

לאחרונה קראתי באתר הפלי"ם שהוגשה עתירה לבית המשפט העליון המנדטורי על מנת למנוע את הורדת המעפילים בכח מהאניות.

חיים גורי, משורר דור תש"ח, יליד תל אביב, שממנו נפרדנו לפני כשלושה חודשים, שהה בשליחות "ההגנה" בהונגריה בשנת 1947. המשוררת אגי משעול (שנולדה בטרנסילבניה) (על טרניסילבניה, ראו: טרנסילבניה מכורתי, 8.6.2007) כתבה בעיתון הארץ ("הקשר ההונגרי", 5.2.2018) שחיים גורי כתב בבודפשט את "הנה מוטלות גופותינו" על נפילת מחלקת הל"ה.

בין חיילי מחלקת הל"ה היה גם הבוטנאי טוביה קושניר, בעלה של אביבה. לאחר שהתאלמנה נישאה אביבה למשורר חיים הזז, והם היו ידידים של הורי.

במסגרת זו, כאשר שהה חיים גורי בבודפשט בחודש ינואר 1948, הגיעה אליו ידיעה שצעירים יהודיים הוכו בקישוורדה. הוא הגיע למקום על מנת לארגן את הנוער להגנה עצמית. את התרשמותו מהמקום הוא העלה על הכתב בשירו "קטע הונגרי":

רוב היהודים אינם.
חיה רעה אכלה אותם.
טרוף טורף יוסף.
כמה שמועות, טובות כמו אולי, נפלו באמצע הדרך מערבה,
ציפורים מתות. הותירו דומייה.
באוזניי שמעתי בקישוורדה את השקט הנמשך, הממלא את החסר.
באתי כמו המאוחר מדי והמעט מדי.
אני לומד לראות, לשמוע ולשתוק.

(הטקסט לקוח מתוך המאמר של מרדכי מרמורשטיין ב"מקור ראשון", 11.4.2018)

ערן צור הלחין וביצע. לצערי, הביצוע זמין רק בפייסבוק והוא באיכות נמוכה, אבל עדיף כך: 

את הסיפור המלא על הקשר שבין חיים גורי לבין קישוורדה מספר מרדכי מרמורשטיין, מצאצאי קהילת קישוורדה, במאמר שפירסם ב"מקור ראשון" ביום 11.4.2018 ("נאמן של העם היהודי: פלמ"חניק גאה בחורבות הונגריה").  מרמורשטיין מבטא היטב את הפער שבין תדמית הצבר התש"חי לבין קורבנות השואה והקהילה בגולה:

נאמן של העם היהודי: פלמ"חניק גאה בחורבות הונגריה – מקור ראשון

הפתעת גילוי השירים בקובץ שיריו של חיים גורי הייתה מושלמת. גורי מזוהה בתודעה הישראלית יותר מכל אדם אחר עם הצבר האולטימטיבי, הישראלי, יליד הארץ, פלמ"חניק יפה בלורית ותואר, כפי שכינה את עצמו ואת חבריו בשיר הרעות האלמותי. גורי נתן בשיריו את הביטוי העז ביותר לאתוס, למיתוס ולזיכרון של מלחמת העצמאות, והעניק ללוחמי מלחמת השחרור חיי נצח. "לנצח זכור נא את שמותינו", ביקש בשירו המכונן "באב אל ואד", ואמנם חיי הנצח של השיר הם שמעניקים חיי נצח לנופלים. גורי המריא לפסגות גבוהות של הנצחת הזיכרון כשכתב את השיר "הנה מוטלות גופותינו" כהספד לל"ה. הוא הפיח רוח חיים בחללים, כמעט העמידם על רגליהם.

מה לגורי ולקישוורדה? גורי וקישוורדה נשמע כמו אוקסימורון. האפשר לאחד את הניגודים הללו? מה לפלמ"חניק הגא והבטוח בעצמו ול"אבק האדם" אשר הלך "כצאן לטבח"?

כדאי לקרוא! 

מאותה קהילה הגיע גם ניצול השואה זאב ("ביילה") מנדל (כן, גם הוא Béla) , יליד 1925. הוא הגיע כמעפיל לאחר שאיבד את כל משפחתו בשואה. הוא נפל בקרב במחצבת הקסטל ביום 1.4.1948. גופתו לא זוהתה. רק בשנת 2010, כ- 62 שנים לאחר הקרב, זוהתה גופתו והמצבה על קברו הוחלפה מ"אלמוני" לזאב מנדל. זאב מנדל ז"ל הוא חייל "נצר אחרון" – היחיד ממשפחתו ששרד את השואה ושמסר את חייו על עצמאות ישראל. סיפורו המלא של זאב מנדל מובא באתר "יזכור".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ארגון המתנדבים "לתת פנים לנופלים", עוסק בחקר סיפור חייהם של חללי מערכות ישראל, אשר נפלו טרם קום המדינה, אשר מצבותיהם חסרות פרטים וסיפור חייהם עלום ומחזירה אותם לזיכרון הלאומי. לקראת יום העצמאות ה- 70 העלה הארגון 70 סיפורים של חיילים שמתנדבי הארגון נתנו להם פנים. רבים אחרים מחכים שיפוענח סיפור חייהם והם יונצחו בצורה ראויה. ביניהם גם החיילים "שלי", שלמה (אישטוון) ילינק וננדור ילינק.

אנא בקרו את החיילים. כך הם לא יישכחו וההקרבה שלהם תונצח.

 


דף הבית של "לתת פנים לנופלים"

Share

← 7 תגובות

הסבא רבא שלי הדליק נרות שבת!

5 באפריל, 2018 מאת רוני · תגובה אחת

קיבלתי היום דרישת שלום מהסבא רבא שלי. ראלף סלינג'ר מקיבוץ כפר רופין שהוא רכז קבוצת הענין המיוחדת של קובנא בארגון Litvak SIG שיגר הודעה שהוא העלה לרשת את רשימת האינדקס של משלמי מס הנרות בויליאמפולה (שהיתה הפרבר העני של קובנא ובו ישבו מרבית יהודיה) לשנת 1911.

 

 

 

 

בקובץ האקסל יש 591 רשומות. 

המשפחה שלי לא עלתה בחיפוש. מאחר והשם מאוד מיוחד (קרמרוצקי) הוא מופיע בצורות משובשות בכל מיני מקומות. לצערי, בחלק מהמקרים, מנועי החיפוש לא "עולים" על השם.

אז עברתי ידנית על הרשומות…. כידוע, הרשומה שאתה מחפש תמיד תהיה בספר האחרון או בדף האחרון.

אז מצאתי! רשומה 549 היא הסבא רבא של: נחום קרמרוצקו. מסתבר שגם הוא נאלץ לשלם מס נרות.

לפי דברי ההסבר באתר של Livak SIG, מס נרות שבת הוא מס שהוטל לשם מימון החינוך היהודי. אני מוצא נחמה פורתא בכך שהסבא רבא שלי נאלץ לשלם מס על נרות השבת שלו, משום שכך הוא נקלט ברשימת משלמי מיסים.

באינקס מצאתי לשמחתי את כתובת מגוריו בשנת 1911 (רחוב ומספר בית) עכשיו אוכל לחפש ברשימות הללו את שכניו ולראות האם אוכל למצוא רשומות נוספות.

לפי הדיווח של ראלף, מתנדבי הארגון עובדים עכשיו על מפקד 1922 של יהודי קובנא. שנת 1922 היא משמעותית מאוד, משום שזה מפקד שנערך לאחר מלחמת העולם הראשונה ולאחר שובם של יהודי מחוז קובנא לביתיהם לאחר הגירוש של שנת 1915. יש למה לצפות!

תודה לארגון, לעומדים בראשו (הנשיאה היקרה קרול הופמן) והמתנדבים המסורים (ובראשם דורות'י לייוורס וראלף סלינג'ר).

Share

← תגובה אחת

עבודת השורשים של השופט אליהו וינוגרד ז"ל

18 בינואר, 2018 מאת רוני · תגובה אחת

השופט אליהו וינוגרד כיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב בין השנים 1989-1996. הוא החליף בתפקיד זה את השופטת חנה אֶבֶנור.

הופעתי בפניו מספר פעמים. הזיכרון האינטואיטיבי שעולה בי מההופעות באולמו הוא השקט ששרר באולם. האולם היה תמיד מלא, אבל הדיון היה לעולם חרישי. הוא דיבר בשקט וזה השפיע על אופן הטיעון של הפרליטים. אני זוכר את הדריכות של עורכי הדין בניסיון לשמוע את מה שאמר השופט וינוגרד.

כבר עסקנו בעבר בקשרי משפחה אצל שופטים (ראו את הפוסט המשפחה המשפטית (7.5.2007). מערכת המשפט אף מפרסמת את קשרי המשפחה בין השופטים. מטבלה זו נשמט הקשר המשפחתי בין השופט המנוח זאב נש שהלך לעולמו באופן פתאומי בגיל צעיר לבין השופט ד"ר אליהו וינוגרד (שהיה חמיו).

לימים נפגשנו שוב. השופט וינוגרד נכח בהרצאה שלי בנושא מחקר משפחתי. היה קהל רב. בקהל זיהיתי מספר אנשים שהכרתי. 

בתם ההרצאה ניגש אלי השופט וינוגרד ושוחח איתי אודות המחקר הגנאלוגי ואף סיפר לי שהוא ערך מחקר אודות משפחתו. כעבור יומיים צלצלה אלי ביתו ישראלה ואמרה שהיא מבקשת שאבוא לתת את הרצאה פעם נוספת.

הרצאה נוספת אכן נערכה כעבור זמן מה בבית פרטי. השופט וינוגרד בא שוב. הופתעתי שהוא בא בפעם השניה לשמוע את אותה הרצאה.

הפעם היתה לי הפתעה בשבילו: הסתבר שהוא הכיר את נשוא ההרצאה ולא קישר. אני, כמובן, לא ידעתי על ההיכרות המוקדמת ביניהם והיא נגלתה לי רק זמן קצר לפני ההרצאה השניה. סרנו הצידה והיתה לנו שיחה לבבית. הוא התרגש מאוד כשגיליתי לו את זהותה של הדמות שעמדה במרכז ההרצאה. לאחר מכן הוא אף יצר איתה קשר.

בהרצאה גם נכחה מי שהפכה ברבות הימים (ממש לאחרונה) לנשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות.

בעקבות ההרצאה הראה לי השופט וינוגרד, באמצעות ביתו ישראלה, את עבודת המחקר המדהימה שערך בחקר שורשיו. קיבלתי לעיוני שני כרכים של "דורות" שערך ד"ר אליהו וינוגרד.

כך כתב אליהו וינוגרד בפתח הספר:

 

"סיפורו של הספר

הכל החל בשנת התש"ט (1949).

ביום כ"ה בטבת התש"ט נפטר אבי ישראל וינוגרד ז"ל. כל ימיו ביקש אבי להנציח את תולדותיו וקורות חייו ופעמם רבות החל להכתיב לא את דבריו, אך טרדות הימים ועיסוקי הפרנסה קטעו את רצף הכתיבה. ימים ושנים נקפו ודבר הכתיבה לא בא לידי מימוש. כשנפ0טר אבי, חשתי החמצתה ושמתי לי למטרה לקיים את רצונו ולהחיות, בדרך זו או אחרת, את מסכת חייו, תולדותיו ותולדות אבות משפחתנו.

עוד באותה שנה ערכתי אלבום לזכרו של אבי, בו כללתי את אילנות משפחתי. התחלתי באיסוף מידע, כדי לבנות את אילן המשפחה. בעיקר נעזרתי במידע מאת דודי, אח אבי, הרב ישעיהו זאב וינוגרד זצ"ל, שסיפר לי אודות אבות המשפחה. אלמלא קיבלתי מידיו אז מידע זה הוא היה אובד לעד….

עשרים ואחת שנים חלפו ובני רונן-ישראל הגיע לגיל מצוות .רעייתי יוכבד ואני ביקשנו לתת לחגיגת בר המצווה צביון של אירוע משפחתי מיוחד. על כן "נאום" חתן החגיגה היה סיפור השרשים שלו: הוא סיפר לאורחים על הוריו ועל הורי הוריו ותאר את עץ המפואר שהוא היה אחד מענפיו הצעירים….

לפני מספר שנים, בהיותי בארצות הברית, נקרתה לידי תוכנת מחשב ליצירת אילן משפחה. הדחף הסמוי שקינן בי קיבל עתה משנה תנופה. השקעתי שעות עבודה רבות להעלאת כל המידע, שהיה כבר ברשותי, על גבי התוכנה האמורה ומשהועלה – התחלתי במבצע העדכון הנרחב. מי שלא התנסה בכך לא יוכל להעריך עד כמה איסוף חומר מקרובים ורחוקים הוא מבצע מסובך, הרצוף בקשיים ובאכזבות – מחד ובהתלהבות רבה של קרובים שנתבקשו לסייע – מאידך.

הנה כי כן, הספר בידיכם.

אליהו וינוגרד"

 

חיבורו המצוין של ד"ר וינוגרד אוחז שני כרכים: כרך אחד ("ענבי הגפן") אודות משפחת חנה וישראל וינוגרד ואילו הכרך השני ("אור הנר") מוקדש למשפחתם של טובה ושרגא פלוטניצקי.

מספר שנים לאחר מכן באחד מביקורי במוסד שאיתו היו לי קשרי עבודה, מסרה לי אחת העובדות (שידעה על הענין שאני מגלה בחקר השורשים) שמצוי אצלם כרך עזוב של "אור הנר". הכרך הוצע לי ומיד אימצתי אותו והוא שוכן אחר כבוד בספריה הגנאלוגית שלי.

הקוראים מוזמנים לבדוק האם בספריה הגנאלוגית שלי יש חומר שמעניין אותם. בנוסף, מי שמחפש "בית" לספרים או חוברות בעלי ערך גנאלוגי מוזמן לשלוח לי אותם.

http://www.genealogy.co.il/Default.aspx?tabid=112&language=he-IL

 

 

 

אחרית דבר

לאחר שכתבתי את הפוסט גיליתי ברשת שזאב גלילי כתב על השופט וינוגרד ועל הספר שכתב. הקוראים מוזמנים לעיין בבלוג של גלילי את הפוסט: דמותו של השופט אליהו וינוגרד ז"ל, בכתובת: http://www.zeevgalili.com/2018/01/22625

השופט וינוגרד השאיר אחריו מורשת משפטית. פסקי הדין וההחלטות שנתן פורסמו. גם ההוצאה לאור שהקים (אשר הוציאה במשך שנים את סדרת "דינים" – חקיקה מעודכנת) היא מפעל חיים שחותמו נשאר. העבודה הגנאלוגית המשמעותית שערך תיעדה את קורות משפחתו באופן יסודי ומקיף ותשמש לו כמצבה. 

יהי זכרו ברוך.

Share

← תגובה אחת