משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

מהגרת הונגריה לאמריקה: עוגת הדובוש (Dobos Torta)

1 ביולי, 2017 מאת רוני · ניתן להגיב

כולם יודעים: להונגרים יש אחלה עוגות. אחת מהן היא עוגת הדובוש. זוהי עוגת שכבות (ספוג) עם קרם חמאה ביניהן ומלמעלה זיגוג.

העוגה נקראת על שמו של יוצרה Dobos József. הקונדיטור ההונגרי מצא פתרון לבעית אורך חיי המדף של העוגה. בקיצור: צריך לאפות את כל אחת מהשכבות בנפרד וכך יש לה "קראסט" שמגן עליה וגם הזיגוג נותן לה אורך חיים רב יותר.

ככה היא נראית:

 

 

 

 

 

מקור התמונה: ויקיפדיה (באנגלית)

עופר ורדי, עיתונאי, מוציא לאור ומנציח של אוכל הונגרי, כתב על עוגת הדובוש סקירה הסטורית. המעמיקים מוזמנים לקרוא את תולדות עוגת הדובוש לפרטי פרטים בכתבה של עופר ב YNet  דובוש טורט – מלך העוגות ההונגריות (15.2.2007 במדור "אוכל"). 

הקונדיטור ההונגרי לא שמר את הסוד לעצמו ומסר אותו לנחלת הכלל.

ממש לאחרונה התחוור לי שעוגת הדובוש עשתה עליה לארצות הברית. היא היגרה ל… ניו אורלינס, וכיאה למהגרים היא שינתה את שמה ל….. Doberge cake. לא להאמין אבל לעוגה במהדורה האמריקאית יש ערך בויקיפדיה. העוגה איננה מסתירה את עברה. באתר הקונדיטוריה Joe Gambino's מספרים את הסיפור המלא וכל גילגולי המתכון מבודפשט עד לניו אורלינס:

Beulah Levy Ledner, born into a Jewish family in St. Rose, Louisiana, opened a bakery in New Orleans in 1933. She became very successful after creating her "Doberge cake" adapted from the famous Hungarian/Austrian Dobos Cake, a cake made of nine génoise cake layers filled with buttercream and topped with a hard caramel glaze. The doberge cake is based on a recipe originating in Alsace-Lorraine. Ledner replaced the buttercream filling of the Dobos Cake with a custard filling and iced the cakes with buttercream and a thin layer of fondant.

In 1946 Joe Gambino bought the name, recipe and retail shop, including her recipe for doberge cake. If you were looking for the original, you found it.

בטוח שלא פיספסתם את שמה של הקונדיטורית היהודיה…. אם אתם רוצים את הגירסה המלאה של הזווית האמריקאית, הנה היא כאן:  Let Them Heat Cake: History of Doberge Cake

(תודה ל Sandy Malek שהסבה את תשומת לבי לכתבה).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

Share

← ניתן להגיב

תאיית לי את זה?

27 ביוני, 2017 מאת רוני · 4 תגובות

כמה פעמים נתקלתם בשם של מישהו שלא ידעתם איך לכתוב אותו?

האם תוכלו לאיית את שמו של האיש היקר הזה?

אבל ברצינות…. אתם מראיינים מישהו לצרכי המחקר הגנאלוגי שלכם. הוא אומר ששם משפחתו (לדוגמא, רק לדוגמא) סקשיפשיצקי. איך כותבים את זה?????? קל מדי? מה עם ולושצבסקי?

אופן איות שמות העסיק את הגנאלוגים מקדמת דנא. ידוע שכמעט כל שם ניתן לרשום בדרכים שונות. במיוחד נכון הדבר כאשר יש להמיר את השם משפה לשפה. כיצד בעצם ממירים שם משפה לשפה. אין מדובר בתרגום! קחו לדוגמא את השם צ'רבקוב. איננו מתרגמים את השם לעברית, אלא מנסים לשחזר את צליל השם באותיות עבריות. האם נכתוב "שטשרבוקב" או "צ'רבקוב" או "תשרבקוב"?. 

אז התשובה הרגילה היתה בעבר, שכל אחד יכתוב "איך שבא לו". אחד היה כותב איך שהוא "שומע", השני יכתוב "איך שצריך לכתוב כאן", השלישי יכתוב בתעתיק ל"אנגלית" והרביעי ל"צרפתית" והחמישי אולי ל…. פולנית.

לאופן רישום השם יש חשיבות רבה: הן מבחינת הזהות האישית – אדם רואה בשמו חלק מזהותו, לרבות האופן בו נרשם השם. אולם לאופן רישום השם יש השלכה מיידית על המחקר הגנאלוגי: כיצד נוכל לאתר שם מסויים במאגרי מידע, אם לא נדע כיצד בדיוק הוא נכתב?

לשם כך נוצר מכשיר ה- Soundex (בעברית: מִצְלוֹל). מכשיר אשר מאפשר חיפוש במאגרי מידע לפי מצלול השם ולא לפי האופן שבו הוא נכתב. הקוד שפותח לא נתן מענה מספק לשמות יהודיים (בעיקר ממזרח אירופה) ועל כן Gary Mokotoff ו- Randy Daitch התאימו אותו לחיפוש שמות יהודיים. הכלי שפותח על ידיהם נושא את שמם – D-M Soundex. 

להרחבה בנושא זה ראו: ויקיגניה (מיזם גנאלוגי שיתופי) בערך Soundex.

כאשר אנחנו מבקשים להמיר שם משפחה (או שם פרטי) משפה לשפה אנו עושים פעולת תִּעְתּוּק ובאנגלית transcription (ולא שִׁעְתּוּק ובאנגלית replication). אנו ממירים את האותיות הזרות באותיות עבריות, מתוך רצון לשחזר את אותו צליל.

כבר דיברנו בעבר על נושא השמות ציון שם האם בטפסים ("נא למלא: שם פרטי, שם משפחה, שם האב" … לא עוד !) וגם בנושא ציון שם האב, כאשר שמו אינו ידוע (ילד, איך קוראים לאבא שלך?) וגם בנושא ניים דרופינג ואף על שמות במקומות אחרים (מה הקטע הזה של הסקנדינבים עם שמות פרטיים).

עכשיו החליט המחוקק הישראלי לטפל בנושא תעתוק השמות כפי שיופיעו במסמכי נסיעה ישראליים. תקנות הדרכונים (תיקון), התשע"ז-2017 (קובץ התקנות 7821, ז' בסיוון התשע"ז, 1.6.2017, עמ' 1166) קובעות כיצד ירשמו השם הפרטי ושם המשפחה:

 

 


 

תקציר מנהלים: כ"א יכול לבחור איך הוא רוצה שירשמו את השמות שלו באותיות לועזיות:

כללי התעתיק שנקבעו ע"י האקדמיה ללשון העברית

מסורת כתיב השם באותיות לטיניות (כלומר, אם במשפחתך נהוג לכתוב את השם באופן מסויים, אפשר לרשום אותו כך);

באופן המשמר את הצליל הפונטי כפי שהוא בעברית (כלומר מצלול)

כתיב השם המקובל בארץ הלידה או המגורים של מגיש הבקשה או של אחד מהוריו (כלומר, אם אבא שלך בא מפולין, אתה זכאי לדרוש ששמך ירשם בכתיב המקובל בפולין).

אז הנה לכם שיעורי בית: 

1. לפי איזו חלופה תבחרו אתם להמיר את השם שלכם מעברית ללועזית?

2. כיצד תכתבו את השם? 

אשמח לדוגמאות מאת הקוראים הנאמנים!

Share

← 4 תגובות

בתחנת הדלק

4 במאי, 2017 מאת רוני · 4 תגובות

אני מתדלק בדרך כלל באותה תחנת דלק.

תחנת הדלק נמצאת ליד העבודה.

אני מתדלק בה כבר הרבה שנים.

בשעות שאני מתדלק נמצא בדרך כלל אותו מתדלק.

הוא "מכיר" אותי ואני "מכיר" אותו.

בשבוע שעבר, בזמן שתדלקתי, מישהי הגיעה ברגל לתחנה, החליפה איתו כמה מילים תוך כדי שהוא לידי והלכה. היא עוד צעקה לו כמה מילים מרחוק.

המתדלק אומר: "זאת בת דודה שלי. אני מת על הרומניות האלה".

אני: "למה?"

המתדלק: "כי היא הגיעה לארץ בגיל שנה ויש לה כזה מבטא נחמד ברומנית".

אני: "אתה מרומניה?

המתדלק: "כן"

אני: "איפה ברומניה?"

המתדלק: "אתה לא מכיר"

אני: "תנסה אותי"

המתדלק: "מרמורש" (Maramures)

אני: "דווקא יודע. איפה במרמורש?"

(מתח….מתח…. מתח….)

המתדלק: "סיגט, מאיפה אתה מכיר?".

אני: סיפור ארוך.

אם אתם לא יודעים, אז לכו לקרוא: אנחנו חוזרים לסיגט! וגם טרנסילבניה מכורתי

Share

← 4 תגובות

"מבצע קולומבוס" (או: כך חוגגים יום עצמאות)

28 באפריל, 2017 מאת רוני · 4 תגובות

הפוסט הזה מוקדש לאפרים גובר (בנם של רבקה ומרדכי), צבי גובר (בנם של רבקה ומרדכי, אחיו של אפרים), ארנון פלאי (מפקד נערץ), אברהם בוסקילה (חבר מבית הספר היסודי), אבי גבעתי (חבר לצבא), אבי הורנשטיין (אח של ברוריה), אליעזר האוזמן (אח של זהבית), יוסף סביליה (אבא של פנינה), יוסף בינדר (תלמיד בבית הספר התיכון, משפחתו הקימה על שמו קרן מלגות בבית הספר), ננדור ילינק (אבא של מרתה, חייל בחיל החפרים), שלמה (אישטוון) ילינק (הדוד של ז'וז'י), אברהם שניר שינדלר ("רחוק-משפחה" שלי (מטבע לשון שטבע ארנון)) ונעם אפטר (גם הוא "רחוק משפחה" שלי).

שוו בנפשכם- בנימין ("ביבי") נתניהו, ראש הממשלה הכריזמטי של מדינת ישראל, יוצא לביקור ממלכתי בארצות הברית. הביקור מתוזמן ליום העצמאות של מדינת ישראל. הוא מתקבל בניו-יורק בכבוד מלכים.

מטרת נסיעתו – גיוס כספים למען מדינת ישראל.

על מנת להאדיר את עצמת הביקור מתלוות אליו שתי צוללות של חיל הים. (הצוללת שמופיעה במערכה הראשונה אמורה לירות במערכה השלישית).

נשמע טוב, לא?

ככה זה היה צריך להראות:

 

 

השנה היא 1951. מדינת ישראל הצעירה חוגגת 3 שנים לעצמאותה. המדינה זקוקה באופן דחוף לכסף. אין לה מקורות כספיים מספיקים. בהנהגתו של ראש הממשלה דוד בו-גורין הוקם "מפעל מלווה העצמאות והפיתוח". זהו ארגון שהוקם על מנת לקדם אגרות חוב שהוציאה מדינת ישראל הצעירה. מפעל זה ידוע יותר בשמו האנגלי Israel Bonds. אגרות החוב נמכרו החל בשנת 1951. הארגון מדווח כי מאז גיוס הכספים הראשון בשת 1951 ועד היום הוא גייס 40 מיליארד דולר של ארה"ב (מה שהאמריקאים קוראים 40 ביליון….. לך תבין אותם).

אז ב- 1951 דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, נוסע לארצות הברית, על מנת להשיק את מפעל הבונדס. באותה עת הפיץ ה"בונדס" שני סוגים של איגרות חוב:

איגרת חוב נושאת ריבית של 3.5% לשנה (בערכים של 500$ עד 100,000$)

איגרת חוב ניתנת לפרעון לאחר 12 שנים בשווי 150% ממחיר הרכישה (בערכים של 50$ עד 10,000$).

איך משכנעים את אחינו בגולת אמריקה להשקיע בבונדס?

BUY ISRAEL BONDS

In addition to reclaiming land, Israel is today engaged in the tremendous undertaking of reclaiming souls…Jewish souls. Over 1,000 Jews a dayare emigrating to Israel. They must be made into productive people in short order

This mass undertaking cannot be accomplished without necessary funds…that is the primary reason for Israel Bonds…..

 

the Jewish Times (May 25, 1951) p. 11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אורי אבנרי (ידעתם שנולד בשם הלמוט אוסטרמן ?) התראיין לאחרונה ליקינתון MB עיתון ארגון יוצאי מרכז אירופה (גיליון 283 – אדר-ניסן תשע"ז מרץ-אפריל 2017, עמ' 5) והתייחס ליחסו של דוד בן גוריון אל יהדות הגולה ותרבותם. הוא נוקב בדיוק בתקופה זו כתקופה שבה חל שינוי ביחסו של בן-גוריון ליהדות הגולה:

יקינתון: מה לא הספיק לך בתזה היהודית שהפכה ברבות הימים לציונות, וסחפה איתה את רובו של העם היהודי בעולם ובארץ.

אבנרי: תרבות ארצישראלית היא לאו דווקא חלק מיהודי העולם.

יקינתון: בן-גוריון הבין בשעתו שצריך לקבל גיבוי מהיהדות שנמצאת שם.

אבנרי: אני לא מקבל את זה. בן-גוריון שלל לגמרי את התרבות היהודית מחוץ לארץ ישראל. רק כשקמה מדינת ישראל והיתה זקוקה לכסף, שכנעו אותו שהוא צריך להתפשר. זה היה ב- 52, עד אז בן-גוריון בהחלט לא קיבל שיש קיום ליהודים בחוץ לארץ"

אז נוסע לו ראש הממשלה בן גוריון לאמריקה ומתקבל בהוד והדר.

קורבטה ופריגטה של חיל הים ליוו את הביקור בארצות הברית. הן עגנו בנמל ניו יורק ולאחר מכן בבוסטון, פילדלפיה, בולטימור, וושינגטון ושוב בניו יורק. 

האוניות היו ק/20 "הגנה" ו- ק/30 "משגב".

ק/20 ("הגנה") היתה קורבטה (ספינת מלחמה קטנה, בדרך כלל עם סיפון תותחים אחד)  בחיל הים הקנדי ולאחר שנרכשה ע"י מפעל העליה, שימשה כספינת מעפילים ובה העפילו 2,674 מעפילים.

ק/30 ("משגב") היתה פריגטה (ספינה גדולה יותר הדומה למשחתת) . ל"משגב" עוד נכונה פעילות מבצעית רבה, במיוחד במסע ב"מבצע הרקולס", אלא שהיא נקראה לשוב על עקבותיה, בניגוד לאח"י מזנק ולאח"י מבטח.

גם קורבטה וגם פריגטה שימשו למלחמה בצוללות (זהו, הגענו למערכה השלישית).

למבצע הצבאי של ההפלגה ניתן השם "מבצע קולומבוס", על שמו של מי שמקובל שגילה את אמריקה. (אני מעדיף את הגירסה שאמריגו וספוצ'י "גילה" את אמריקה.)

אל המשלחת התלווה כתב העיתון הצבאי "במחנה". היה זה הסופר יהושע בר-יוסף, אשר, הגם שפרסום דיווחים אוהדים על ההפלגה, הזדעזע מגינוני המפקדים ומהיחס הקשה אל המלחים. הוא פנה לראש הממשלה בענין זה ודוד בן גוריון אף מזכיר את הדבר ביומנו.

לימים, יהושע בן-יוסף כתב מחזה על אירועי ההפלגה בשם "סערה בים". המחזה נפסל ע"י המועצה לביקורת סרטים ומחזות. יהושע בר-יוסף נאלץ להגיש את המחזה בכסות אחרת. הוא קרא לו : "רודריגו פרננדז" והעתיק את העלילה לניקרגואה.

בהקשר זה, מעניין לקרוא את מאמרו של רפי מן, "בין שר האמנות לשר הצבא – התמזגות מנגנוני הצנזורה לפסילת המחזה 'סערה בים'" (קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה גיליון 158 טבת תשע"ו, עמ' 119-150). רפי מן ערך מחקר היסטוריוגרפי של פרשת 'סערה בים' ובחן אותה "בפריזמות מחקריות מגוונות ובדיסציפלינות שונות".

במאמר מביא מן חלק מביקורתו של בר-יוסף על התנהגות המפקדים כלפי החיילים: לא איפשרו למלח לרדת מהאנייה לזמן קצר כדי לפגוש את אביו שטס לפגישה מוונצואלה, לאחר שלא ראה את בנו שנתיים, מאז שעלה ארצה; התייחסות למלחים כאל משרתים; ענשים של תוספת עבודה ומעצר פתוח ומאסר בחדר הכבלים; רס"ר משמעת מסתובב עם מקל ביד; תקיעת אגרוף בצלעות כשהמלח ישן ועוד.

עירית ניו יורק ערכה קבלת פנים מפוארת לראש הממשלה דוד בן גוריון. האירוע התקיים במלון היוקרה וולדורף-אסטוריה. השתתפו בה אורחים רמי מעלה ונציגים דיפלומטיים של מדינות רבות. מלבד הברכות והתפילה נישאו שני נאומים: של הנרי מורגנטו (הבן) , יו"ר הבונדס ושל לזרוס ג'וזף (חשב העיר ניו יורק).

דרך אגב, על שמו של הנרי מורגנטו (הבן) (ולא האב!) קרוי מושב טל שחר, שאליו נוסעים כשרוצים לראות רקפות….

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קבלת הפנים התקיימה בצהרי יום 9.5.1951 בשעה 13:15 (או 1:15PM למניינם) והוגשה ארוחת צהריים. הנה התפריט לפניכם (אפשר להעזר במילון על מנת להבין את כולו….):

 

 

 

 

 

 

 

 

 

3 שנים בדיוק קודם לכן (8.5.1948) יצאה מפורמיה (לפי עדות אבא שלי, שהיה איש צוות על האניה) (ולא ממפרץ גאטה באיטליה, כפי שנטען במקומות מסויימים) ספינת המעפילים "אורכידיאה" ועל סיפונה 243 מעפילים. הספינה היתה מצויידת בכלי נשק. בליל 15.5.1948 נתגלתה הספינה ע"י ספינה בריטית, אך לא נוצר מגע ביניהן. למחרת, 16.5.1948, נכנסה "מדינת ישראל" כאנית העולים הראשונה למדינת ישראל הריבונית.

אבא שלי, שהיה איש צוות על "מדינת ישראל", התגייס מיד לחיל הים. שלוש שנים לאחר מכן, כסמל בקבע, הוא השתתף במבצע קולומבוס.

ההפלגה לאמריקה היתה כמובן חוויה אישית אדירה (ומסתבר שגם טראומטית לחלק מהמשתתפים, לפי דיווחו של בר-יוסף). אבא שלי (שלא התעניין במיוחד בקשרי משפחה, בלשון המעטה) סיפר שבעת שהספינות עגנו בניו יורק והם ירדו לחוף, "התנפלו" עליו כמה אנשים שקראו בשמו. לא היה לו מושג מי הם. הם הציגו את עצמם כקרובי משפחה שבאו לפגוש אותו (בין אלפי ההמונים שצבאו על הגדרות).

על עטיפת החוברת שחולקה למשתתפים כתב אבא שלי:

ביקור בארה"ב בשנת 1951

עם פתיחת המגבית היהודית בניו=יורק.

בנמל הצבאי בניו-יורק – 3 שנים לאחר מלחמת השיחרור – קיבלנו את אות הקוממיות כאשר

התיזמורת של חיל הים האמריקאי מנגן את "התקוה" – הימנוננו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Share

← 4 תגובות

Szól a Kakas Már- התרנגול קרא (או: סיגט – ניו יורק – מקסיקו – זכרון יעקב ובחזרה)

19 באפריל, 2017 מאת רוני · 11 תגובות

ניו יורק, ארצות הברית (מאי 1995):

אנחנו בדרכנו לחתונה במקסיקו. ארוע הסטורי. מפגש פיסגה. הכלה נולדה במקסיקו. האמא של הכלה נולדה בישראל של טרום-המדינה. סבתה של הכלה ניצולת שואה. היא נולדה בסיגט במחוז מרמורש. הסבתא תגיע מאוסטרליה. אנחנו נגיע מישראל.
עוצרים בדרך בניו יורק. לגמרי במקרה נקלעים לחנות דיסקים. אני מדפדף בין התקליטורים ללא מטרה. אני נתקל בתקליטור של להקת "מוזיקש" (MUZSIKÁS). הם תיעדו מוסיקה יהודית ממחוז מרמורש. אני קונה את הדיסק. לא יכול להשאיר אותו שם.


Cuernavaca-Morelos, מקסיקו (מאי 1995):

מפגש מרגש בביתה של בת-דודתי (אם הכלה). דודתי שושי (סבתה של הכלה) הגיעה לאירוע מאוסטרליה. אני משמיע את הדיסק כבדרך אגב. שושי מתחילה לזמזם את השירים ומצטרפת לשירה באופן ספונטני. כן, היא מכירה את השירים. במיוחד היא הכירה את השיר: "התרנגול קרא" Szól a Kakas Már.


אי-שם במרכז הארץ (1995):

אנחנו מאזינים לדיסק Boheme של להקת Deep Forest  בסגנון אתני-אלקטרוני ומתאהבים במוסיקה. הקול של הסולנית נשמע מוכר, אבל לוקחות לי כמה שנים לקשר בין הסולנית של להקת מוזיקש לבין הסולנית של "דיפ פורסט". זו אותה זמרת: מרטה סבסטיאן (Márta Sebestyén).

המוטיב של שיר של גויים שהופך להמנון יהודי חוזר על עצמו שוב ושוב. די להזכר בבלדה על סוס עם כתם על המצח של חוה אלברשטיין:

ויום אחד אחרי שנים הגיעו בדרכם
אל עיר הפלך בה ישב הרב המפורסם
הרב ישב בנחת נעץ בהם מבט
יצאו אז כוכבים שלושה של מוצאי שבת
שאל "מנין באתם ולאן תלכו ללון?"
והם ניסו לומר לו אך יצא להם ניגון:

אי-אי-אי…

צחקו סביב האברכים צחקו החסידים
אבל אצל הרב במצח זעו הורידים
היכה הרב על שולחנו
ובקולו הרעים:
"האמנם חרשים אתם האם אינכם שומעים?
הרי אל הניגון הזה חיכינו מתמיד
אותו נשיר כשיבוא משיח בן דוד"

(המילים לשיר מתוך אתר שירונט)

כך גם במקרה של השיר "קרא התרנגול". השיר מיוחס לרבי מקאליב (רבי יצחק אייזיק טויב ) אשר נולד ב- 1744 בסרנץ' בהונגריה. לפי המסופר, הרב שמע את השיר ההונגרי הזה ואימץ אותו וכתב לו מילים. הרבי מקאליב כיהן ב"קאליב" הלא היא Nagykálló במחוז סבולץ' (Szabolcs) בהונגריה. קאליב מרוחקת מהלך 40 ק"מ בלבד מכפרי אבותי לשקוד (Laskod) ו – פטנהאזה (Petneháza)  (ראו: "עלילת דם פרטית לפסח", פוסט מיום 25.3.2007 וגם: "חור נידח קם לתחיה", פוסט מיום 2.5.2012).

השיר זכה לביצועים רבים. שימו לב לביצוע הזה של "קרא התרנגול" בבית הכנסת הגדול של בודפשט. Bea Palya מבצעת אותו בביצוע קולי. הקשיבו לסלסולים העדינים שלה.

אי אפשר להמעיט במקום שתפסו הסלסולים במוסיקה הישראלית בשנים האחרונות:

…מה שמדבר אל הישראלים ,
זה באס עם סלסולים (שים סלסולים).

וולקאם, פותחים נכון,
המקום הכי חם במזרח התיכון,
מדינה קטנה ס'תכלו סביב,
יש ביג בלגאן בתל אביב.

חולים על מאוואלים,
ועפים איך שהביט נכנס…

מתוך "סלסולים" של בן אל תבורי ולירז רוסו (ראו הפוסט של ארנון: "סטטיק ויעלון: שני בשלישי", פוסט מיום 27.3.2017). המילים מאתר שירונט.

נטען שמנגינת השיר "סלסולים" הועתקה על ידי צמד זמרות אלבניות. תשפטו בעצמכם:

אם כבר מדברים על אלבנים: מוסד "יד ושם" הכיר ב- 75 חסידי אומות העולם באלבניה המוסלמית. אם ניקח בחשבון את גודל האוכלוסיה באלבניה ואת העובדה שבסך הכל הוכרו  26,513 חסידי אומות העולם, הרי שמדובר במספר מרשים ביותר.

מכל מקום, סלסולים ומאוואלים מיוחסים כיום לזמר המזרחי (או בשם הפוליטיקלי קורקט: "זמר ים-תיכוני").

לפני שנים רבות סיפר לי דודי יוחנן (ששמו האמיתי הוא יעקב-יוחנן, אבל עובדה זו לא היתה נחלת הכלל) שחברו הטוב, פרופ' יצחק פרי, חוקר יהדות הונגריה, טוען שקיים קשר בין יהדות הונגריה לבין יהדות מרוקו. הוא אפילו טען שמשפחת "דרעי" היא בעצם משפחת "Deri" . לא המצאתי את הסיפור הזה:

"פרופ' יצחק פרי מאוניברסיטת ת"א טוען במחקר חדש כי מקור השם דרעי הוא בהונגריה ולא במרוקו.

פרי הציג את מחקרו היום בכנס השנתי של מוזיאון יהדות הונגריה שנערך בצפת.
לטענת פרופ' פרי, קומץ יהודים מהונגריה גורשו למרוקו בשנת 1,348. הם עברו
דרך בולגריה ומשם המשיכו למרוקו, בה חיו עד עלייתם ארצה, רובם בשנות ה-50.
לדברי עורך המחקר, הוא ביסס את ממצאיו על עדויות ומיסמכים רבים. המחקר עומד
להתפרסם בספר על ההיסטוריה של קהילות הונגריה ותפוצתם בארצות העולם, בעקבות גירושם מהונגריה על ידי הטורקים."

              "מחקר: מוצא השם דרעי בהונגריה ולא במרוקו" – Y Net, 23.7.2000

 אם כבר מדברים על דרעי, הרי שהשר אריה-מכלוף  דרעי נולד במקנס שבמרוקו. הוא עלה ארצה בשנת 1968.

בבית הכנסת במקנס מצאתי כי הנפטרים הונצחו ע"י מנורות ואהילים בתקרת בית הכנסת או על קירותיו. צורה זו של הנצחת הנפטרים ע"י מנורות ממש (ולא רק נר זכרון) היא מאירת עינים:

 

 

 

 

 

 

 

השר אריה דרעי  התבטא בשנת 2013 כך:

''יום השואה לא מחייב אותנו כיהודים חרדים. אני, באופן אישי, לא רואה קדושה וייחוד ביום הזה. הרבנות הראשית לישראל קבעה שעשרה בטבת הוא יום הקדיש הכללי, ושזה היום שבו מתייחדים מבחינה דתית עם נרצחי השואה. באה המדינה, הרשות החילונית, וקבעה שדווקא בחודש ניסן – שאנחנו יודעים שלא מספידים במהלכו ושיש בנוגע אליו כללים מיוחדים בהלכה – יהיה יום השואה''.

לא ברור לי למה הוא היה צריך להכניס את עצמו לפינה הזאת. גם אם הוא סבור שיש בעיה הלכתית בקביעת יום השואה לחודש ניסן, הוא גילה חוסר רגישות. זה לא מתאים לו, במיוחד לאור העובדה שאבא שלי אמר לי לפני שנים רבות (לאחר שנפגש איתו לפגישת עבודה בתפקידו של דרעי כמנכ"ל משרד הפנים) שהוא איש מבריק.

 

זכרון יעקב, ישראל (מרץ 2017):

היצירה האדריכלית של בית ההבראה של מבטחים בזכרון יעקב זיכתה את האדריכל יעקב רכטר בפרס ישראל (1972).

 

 

 

 

 

הגם שהמבנה המיוחד שעיצב האדריכל יעקב רכטר לא איבד את חינו לאורך השנים, הרי שהפנים ה"הסתדרותי" היה מדכא. הגעתי אליו מדי פעם לתת הרצאות. החדשות הטובות הן שהמקום שינה פניו והפך למלון יוקרה: מלון אלמא.

בחודש מרץ להקת מוזיקש הגיעה לארץ לביקור בן 24 שעות. לדברי חברי הלהקה, לאחר הביקור בישראל, נותר רק מקום אחד על פני כדור הארץ שהם לא הופיעו בו: אנטרקטיקה. חברי הלהקה התבגרו. בדומה למלחין ההונגרי זולטן קודאי (Kodály Zoltán) אשר יצא לכפרים ההונגריים על מנת לתעד שירים הונגריים שלא היו מוכרים כלל בבירה בודפשט, גם אחד מחברי הלהקה בילה מספר שנים בכפרים במחוז מרמורש ומקומות אחרים ואסף שירי עם מקומיים. קודאי התמסר לאתנו-מוזיקה ויש חשיבות רבה לפעילותו זו. גם לפועלם של חברי מוזיקש חשיבות רבה.

 

 

 

 

 

 

             

להקת מוזיקש במלון אלמא, זכרון יעקב ביחד עם הפסנתרן  Balázs Fülei

כשאזנתי לסיפוריהם ולנגינה שלהם נדדו מחשבותי בחזרה לסיגט. הדוד של אמי (בעלה של אחות-אביה, פרל שלומוביץ), דוד-אברהם מולדובן. על פי מה שסיפר לי בנו, מנחם מולדובן ז"ל, אביו היה בונה-כינורות וכנר. המחקר שלי העלה שהוא נולד ב 20.12.1892 בסטו-מארה (הלוא היא סאטמר) והתחתן עם דודתה של אמי ביום 2.3.1920. בן דודה של אמי הופתע לשמוע ממנו שאביו היה "אלמן" בעת הנישואין. אינני יודע עליו הרבה, כי אין כבר את מי לשאול. האם ניגן מוסיקה בחתונות יהודיות? אילו כינורות בנה? האם היתה לו קליינטורה לכינורות בסיגט? כל השאלות הללו נותרו פתוחות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דוד אברהם מולודבן, אשתו פרל (לבית שלומוביץ) וילדיהם חיים (1928), אליאס (1929), גיטה (1930) ולאה (1934) ניספו בשואה במחנה אושוויץ-בירקנאו בחודש מאי 1944.

אושוויץ-בירקנאו (ספטמבר 2015):

 נסענו עם חברים לקרקוב (פולין). סופשבוע קצר. זו היתה אמורה להיות חופשה כיפית. בלי "שואה". חברתנו לינדה, שמשפחתה באה ממרוקו, התעקשה שנבקר באושוויץ. היא אמרה שאי אפשר לנסוע לשם בלי לבקר. דוקא אני, שכבר הייתי שם ("יוסי שריד וגנאלוגיה", פוסט מיום 2.1.2016), הסתייגתי. ביקרנו.

קראתי שם את השיר "כל מקרה" של המשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה, שבעיני מיטיב לתאר את המקריות שבהשרדות:

יכול היה לקרות,
חייב היה לקרות,
קרה מוקדם יותר, מאוחר יותר,
קרוב יותר, רחוק יותר,
קרה לא לך.

ניצלת, כי היית ראשון.
ניצלת, כי היית אחרון,
כי לבד, כי אנשים,
כי לשמאל, כי לימין,
כי ירד גשם, כי נפל צל,
כי שרר מזג אוויר שימשי.

מזל שהיה שם יער,
מזל שלא היו עצים.
מזל שמסילה, וו, קורה, בלם,
מסגרת, סיבוב, מילימטר, שניה.
מזל שתער צף על המים.

בגלל, מאחר ש, ובכל זאת, אף על פי
מה היה אילו יד, רגל,
בפסע, כחוט השערה
מצירוף המקרים.

ובכן הינך? הישר מהרגע הפעור עדין?
ברשת היתה עין אחת, ואתה דרכה?
איני חדלה להשתאות, מלאה בשתיקה.
שמע באיזו מהירות הולם לי ליבך.      

מילים: ויסלבה שימבורסקה; תרגום: רפי וייכרט

המילים לקוחות מאתר שירונט.

את השיר של שימבורסקה הלחין מוני אמריליו. הזכרתי כאן את מוני ואת הקשר שלי אליו לפני 5 שנים ("משואה לתקומה (באופן האישי ביותר)", פוסט מיום 18.4.2012).

אושוויץ-בירקנאו (מאי 2013):

החזנים שמעון ודב פרקש עומדים לבצע את "קרא התרנגול" Szól a kakas már בפני באי "מצעד החיים".

מנחה הטקס תיאר את השיר כך:

Two hundred years ago, the Rabbi of Kalev, wrote "Szól a kakas már", his most famous composition, a song expressing the deep yearning for the redemption of the Jewish people and their return to the land of Israel. The song has given hope to Jews for centuries — and its melody was heard even here in Auschwitz-Birkenau as the Hungarian prisoners arrived for the final journey.

"השיר מבטא את הכמיהה לגאולה ולשיבה לארץ ישראל. השיר נתן תקוה ליהודים לאורך מאות שנים ומנגינתו נשמעה אף כאן באושוויץ-בירקנאו כאשר האסירים היהודים הגיעו לכאן למסעם האחרון" (תרגום חופשי).

הנה התרגום של השיר לעברית, כפי שמופיע באתר ויקישיבה (תודה לציקימינגו על עזרתו!):

קורא התרנגול,
הנה הבוקר אור
ביער ירוק, בשדה רחוק
מחכה לי הצפור.


הו, מה יפית צפור
הו, מה יפית צפור
צהובת רגל
זהובת מקור
מחכה לי הצפור.


חכי צפור, חכי
חכי צפור, חכי
אם אלוקים, לך יעדני
איתך אגיל בדרור.


מתי יקרה זה כבר?
מתי יקרה זה כבר?
"יבנה המקדש עיר ציון תמלא"
אז יהי זה כבר

יער, יער

יער, יער! מה גדול אתה!

שושנה, שושנה! מה רחוקה את!

אילו היה היער קטן,

היתה השושנה קרובה אז,

אליו מן היער הוציאוני,

היינו שנינו יחד אז!

גלות, גלות! מה גדולה את!

שכינה, שכינה! מה רחוקה את!

אילו היתה הגלות קטנה,

היתה השכינה קרובה אז

אילו מן הגלות הוציאוני,

היינו שנינו קרובים אז

נוסח נוסף של הטקסט בעברית מופיע בספר "הצדיק מקאלוב וקהילתו" שחובר

על ידי ד"ר טוביה (לאסלו) סילאג'י -ווינדט (מתרגם ועורך: יהודה אידלשטיין) בעמוד 200-201. הנוסח המובא שם הוא בעצם נוסח שהובא ע"י אליעזר שטיינמן בספרו "באר החסידות".

ראו אתר אוצר החכמה וגם את העמוד הספציפי, אשר הובא ע"י ביתו של ד"ר טוביה (לאסלו) סילאג'י-ווינדט, בפורום תרבות הונגריה של פורטל תפוז.

אם לא נמאס לכם עדיין, צפו (ובעיקר האזינו) לביצוע המרגש של השיר בפיהם של החזנים פרקש.

אחרי הביצוע הזה, אין לי יותר מה לומר!

 

Share

← 11 תגובות

סטטיק ויעלון: שני בשלישי

27 במרץ, 2017 מאת ארנון · 3 תגובות

קירבה משפחתית בין ידוענים היא עניין חדשותי, ואפילו אנחנו כבר נדרשנו לכך בעבר. לכן, לא ייפלא כי מה שפירסם הזמר סטטיק (לירז רוסו) בחשבון האינסטגרם שלו הפך מיד לידיעה חדשותית לוהטת. לצד תמונה שלו עם אמו, עם המנהל האמנותי שלו (אורון כלפון) ועם הרמטכ"ל והשר לשעבר, רא"ל (מיל.) משה (בוגי) יעלון, כתב סטטיק כך:

הרבה שואלים איך האסטרטגיה שלנו עובדת.. אז הרבה בזכות הדוד האהוב שלי. מזהים אותו עם אורון ואמא שלי בתמונה?

וכך, התחילו לגלגל עורכי החדשות את הידיעה כי יעלון הוא דודו של סטטיק, כלומר סטטיק הוא אחיינו של יעלון. הנה, למשל, הידיעות באתר ערוץ 7  ובוואלה!. תחקיר קצר העלה כי המונח "דוד" אינו מדויק מאוד, וכי התמונה מעט יותר מורכבת. בישראל היום ציינו כי "יעלון הוא הדוד של אמא של סטטיק" – עובדה שגויה, ואילו ב – ynet דייקו וציינו כי אמו של סטטיק ואשתו של יעלון הן בנות דודות. ומשהבנו את הקשר המדויק, עולה השאלה: מה הכינוי לקשר בין סטטיק ליעלון? (ונתעלם לרגע מן העובדה שמדובר בקשר מתווך-נישואין ולעובדה שהזמר אומץ בילדותו, כלומר שבכל מקרה אין קשר דם בינו לבין אשתו של יעלון).

כינויים לקירבה משפחתית שאינם שגרתיים מעוררים תמיד בלבול, ואפילו אנחנו כבר נדרשנו לכך בעבר (וראו גם הפרסום אודות האפליקציה שתסייע לכם בנושא). בערך אודות סטטיק בוויקיפדיה מיהרו לעדכן אמש אודות הקירבה המשפחתית המפתיעה, ושם נכתב כי הוא אחיינו מדרגה שנייה של בוגי יעלון. במילון "משפחה" (תש"ג) של האקדמיה ללשון העברית לא מופיע מונח המתייחס לקירבה משפחתית זו, וגם פרסומים עדכניים יותר של האקדמיה אינם עוסקים בקשרים סבוכים כגון זה בו אנו דנים כאן. עם זאת, אתר "השפה העברית", אותו עורך רוני הפנר, אכן מזכיר את המונח הזה. בפוסט אודות "כל קרובי המשפחה", מציין הפנר כי אחיין מדרגה שנייה הוא בנו של בן הדוד. ואם אכן כך, אזי סטטיק הוא אחיין מדרגה שנייה של (אשתו של) יעלון. באנגלית קוראים לזה first cousin once removed. בניגוד למינוח העברי, המונח האנגלי הוא הדדי, כלומר בעוד יעלון הוא בוודאי לא אחיין מדרגה שנייה של סטטיק, הוא כן first cousin once removed שלו. וראו לעניין זה את הטבלה לחישוב קירבה משפחתית אשר מופיעה בוויקיגניה.

וחשוב להזכיר בהקשר זה את המונחים המקובלים ביהדות לקירבת בני דודים מסוג once removed. בהלכות עדות, קבע הרמב"ם מיהם הפסולים לעדות, וכתב כך:

האחים זה עם זה בין מן האם בין מן האב הרי הן ראשון בראשון ובניהם זה עם זה שני בשני ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי (הלכה ג)

כלומר, אחים הם זה לזה "ראשון בראשון", שכן אם מתחילים לספור מן האב הקדמון המשותף המאוחר ביותר שלהם – במקרה הזה, אביהם – כל אחד מהם הוא צאצאו מדרגה ראשונה. על פי אותו ההגיון, בני דודים הם "שני בשני", שכן שניהם צאצאים מדרגה שנייה (נכדים) של סבם המשותף, ובני דודים מדרגה שנייה הם "שלישי בשלישי", שכן שניהם צאצאים מדרגה שלישית (נינים) של סבא רבא משותף. על פי אותו ההגיון בדיוק, "ראשון בשני" מתאר קירבה בין שני אנשים שהאחד הוא בן והשני הוא נכד של אותו אדם. בקיצור, "ראשון בשני" מתאר קירבת אחיין-דוד. ואם נמשיך, אזי "שני בשלישי" מתאר קירבה בין שני אנשים שהאחד הוא נכד והשני הוא נין של אותו אדם. ובקיצור, "שני בשלישי" מתאר קירבת first cousin once removed.

ואם כך, הגידו מעתה: הקירבה בין סטטיק לבין (אשתו של) בוגי יעלון היא שני בשלישי. ובא לציון גואל.

Share

← 3 תגובות

גם הוא יהודי

10 בפברואר, 2017 מאת אורית לביא · 4 תגובות

פולין, 1905
חיליק נפרד ממשפחתו הרבנית במרכז פולין, ויוצא למסע המייגע למערב. אולי רצה להזדרז לצאת כדי להמנע מגיוס לצבא הרוסי, ואולי רצה להמנע מלשאת לאשה את הנערה המעוברת שהותיר, לפי גרסת אחד מקרוביו.
הוא נושא לו אשה בארה"ב, ושני בנים נולדים. אך האשה מתה בדמי ימיה.
לפי מיפקד 1940, חיליק גר עם בנו הצעיר ג'ון במלון, שם גרים גברים בודדים שאין מי שיטפל בהם.

ארה"ב, פברואר 1945
ג'ון הוא כבר קצין משוחרר, פצוע מלחמת העולם השניה, בן 22. קייטי היא אחות רחמניה. המלחמה עדיין נמשכת, אך גורל היהודים באירופה כבר ידוע. ג'ון וקייטי נישאים, ומחליטים להביא יתומה יהודיה מאירופה, ולאמץ אותה.

צרפת, 1947
דוריס בת 5. אביה היה כנר יהודי הונגרי, אמה יהודיה מגרמניה. חמש שנים קודם, הם חזו את הגורל הצפוי להם, והעבירו את בתם הרכה לחבריהם במחתרת. לאחר מאסרם, שלחו שניהם יד בנפשם. הסבים והסבתות של דוריס נספו במחנות ההשמדה.
דוריס הפעוטה ממתינה למסע לאמריקה, לפגישה ראשונה עם הוריה המאמצים, ג'ון וקייט. אלא שהחודשים חולפים, ונדרש עוד טופס למלא, ועוד אישור לקבל, והאימוץ נדחה שוב ושוב.

ארה"ב, 1949
ג'ון מתחכך בעולם הקולנוע והעיתונות באמריקה, חייו סוערים. במשפט הגירושין מקייט, היא טענה כי הוא קרא לה "טפשה", נהג לשוב הביתה בדמדומי השחר, והתפאר על בילוייו עם נשים אחרות.
קייט ועורכי דינה קובעים תקדים משפטי: בית המשפט מאשר לה לאמץ את דוריס כאם חד-הורית.

1953, פאריס
ג'ון מת, בן 31. יש אומרים שהוא נורה כאיש שירות חשאי. לפי המקורות הגנאלוגיים, סיבת הפטירה היא דום לב. לפי קרוב משפחה: גם ירי מוביל לדום לב. הוא מותיר אחריו תינוק רך מנישואיו השניים. מותו מסוקר בעיתונים, אין איזכור לירי.

השנים הבאות
קייט, האם המאמצת של דוריס, נישאה בשנית, חלתה בסרטן, התאבדה. אחרי שאביה המאמץ נישא שוב, דוריס נושרת מלימודיה. היא מפליאה לנגן, ובבגרותה מופיעה בקונצרטים מוזיקליים שונים, ואף מוציאה סינגל נחשב.

שלהי שנות הששים, ארה"ב
דוריס מצטרפת לחבורה של צ'רלי מנסון. ב-1971, לאחר משפט מתוקשר, היא נשלחת לבית הכלא באשמת נסיון רצח. זמן קצר אחר כך נולד בנה בכלא, לאב שהוא רוצח מורשע. מי האב? בעבר נתנה דוריס להבין כי האב הוא צ'רלי מנסון. לפי גרסה מאוחרת, האב הוא גבר אחר מהחבורה.

תגובה ציונית הולמת
התינוק של ג'ון, שגדל בינתים, נישא לבת משפחה של אחד מבוני מדינת ישראל. בנם הגיע מארה"ב ושירת בצה"ל.

 

חלק מהשמות והפרטים שונו, מטעמי פרטיות של בני המשפחה.

 

Share

← 4 תגובות

לתת פנים לנופלים – שלמה ילינק István Jelinek

10 במאי, 2016 מאת רוני · 2 תגובות

על פי חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשכ"ג-1963, נקבע ד' באייר כיום הזכרון. מלכתחילה נקבע יום הזכרון ל"חללי מלחמת הקוממיות וצבא ההגנה לישראל". בשנת 1980 הורחב יום הזכרון להיות "יום זכרון גבורה ללוחמי צבא-ההגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם".

כמוסבר באתר הכנסת:

משמעות התיקון היא שביום זה מעלים לא רק את זכרם של הלוחמים שנהרגו מאז קום מדינת ישראל אלא גם את זכרם של חללי מערכות ישראל שנהרגו טרם הקמת המדינה. 

בהמשך הורחב יום הזיכרון אף לכלול את נפגעי פעולות האיבה.

חללי מערכות ישראל מונצחים באופן רשמי על ידי משרד הבטחון. אחד המקורות הגנאלוגיים המוכרים יותר הוא אתר יזכור.

לתת פנים לנופלים

 

פרק נפרד מיוחד לחללי "נצר אחרון" אשר היו ניצולי שואה שהעפילו או עלו ארצה, נלחמו במערכות ישראל ונפלו. חללים אלה היו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית ואחרי נפילתם לא נותר איש ממשפחתם.

נצר אחרון

נפלה בחלקי הזכות להשתתף בפרוייקט "לתת פנים לנופלים". הפרוייקט פועל בשיתוף פעולה ובסיוע אגף ההנצחה במשרד הבטחון ומבוצע באמצעות מתנדבים. מטרת הפרוייקט לאתר ולהשלים פרטי חייהם של חללי מערכות ישראל, לאתר את תמונותיהם ובאופן כזה להנציח אותם באופן ראוי. לאחר השלמת הפרטים, מעודכן דף החלל באתר יזכור ומוקמת מצבה חדשה על קברו של החלל, הכוללת את הפרטים המעודכנים עליו. את הפרוייקט מובילים דורית פרי ואורי שגיא.

בין החללים שקיבלתי למחקר היה החייל שלמה (סטפן) ילינק, אשר הלך לעולמו טרם הקמת המדינה.

אלו הפרטים אשר הופיעו באתר "יזכר" אודותיו של שלמה ילינק כאשר הועבר לבדיקתי:

אתר יזכר ערב תחילת המחקר

 

חישוב מהיר מגלה שאם שלמה ילינק נולד בשנת 1923 ועלה ארצה בשנת 1939 הרי שהוא היה בן 16 כשהגיע לארץ. כיצד התגייס לחיל החפרים הבריטי?  

חיל החפרים  Auxillary Military Pioneer Corps היה מעין חיל הנדסה של הצבא הבריטי, למשימות הנדסיות. הבריטים אשר חששו שמתנדבי הישוב ממוצא גרמני יהוו "גייס חמישי" התירו למתנדבי הישוב לשרת רק בתפקידי הנדסה ובינוי (ראו: "מתנדבי היישוב בחיל החפרים", ויקיפדיה). כפי שכבר תיארנו כאן ביום הזיכרון בשנת 2007, רבקה גובר ("אם הבנים") התגייסה כנשים אחרות לחיל העזר לנשים ("אם הבנים" פוסט מיום 22.4.2007).

באתר "יזכר" לא היתה תמונה של החייל שנפל.

איתרנו את רישום הלידה של שלמה בבודפשט. עיון ברישום הלידה העלה ששמו היה István. באתר "יזכר" נרשם שמו בסוגרים כ"סטפן". זוהי אכן המקבילה האנגלית לשם ההונגרי István (אישטוון). רישום הלידה אף זיהה באופן ודאי את שמות הוריו. 

כבר הזכרנו כאן בעבר ("פרשת הסרג'נטים כרקע למחקר גנאלוגי (בדוי)") שהצבא הבריטי מקיים אתר אינטרנט ע"י המשלחת לענייני קברים של חבר העמים הבריטי ובו מונצחים כל החיילים שנפלו בשירות הצבא הבריטי:

המשלחת לענייני קברים של חבר העמים הבריטי

מקומו של שלמה ילינק לא נפקד מאתר זה. הוא הונצח שם, כפי שניתן לראות בלינק שהובא לעיל. באתר אף קישור למסמכים המתעדים את הקבורה בבית העלמין האזרחי של פתח תקוה. שימו לב במיוחד במסמכי הקבורה למספרו האישי של שלמה ילינק (PA/10195).

באתר האינטרנט של בית העלמין "סגולה" בפתח תקוה מופעים פרטיו של שלמה ומקום הקבורה המדויק: חלקה: ד, שורה: יח, מקום: 3.

מצבת החיל שלמה ילינק בבית העלמין "סגולה" בפתח תקוה

 

בעזרת מתנדב אחר בפרוייקט (סטיבן), נתגלה  כי שלמה העפיל על סיפונה של ספינת המעפילים "רים" (אגיאוס ניקולאוס 3) ופרטיו מופיעים במחנה המעפילים עתלית ע"ש משה סנה. במקום מופעל מרכז "בנתיבי העפלה" שהוא מרכז המידע והמחקר למורשת ההעפלה ע"ש אלוף מרדכי (מוקה) לימון, ובו ניתן לערוך חיפוש אחר מעפילים ופעילי עליה:

מענה המעפילים עתלית

בהמשך המחקר איתרתי בבודפשט את קברי הוריו של החייל שלמה ילינק. בשלב זה, אף חזרתי לבדוק פרטים של אדם שהופיע בעץ משפחה באתר ג'ני, אשר "נחשד" בשלבים מוקדמים כקשור. כל הפרטים באתר ג'ני התאימו לחייל שלנו. השם, שנת הלידה, שנת הפטירה ואף קרובי המשפחה. הפרופיל הועלה על ידי עמיתה גנאלוגית. שיחת מהירה איתה העלתה שמדובר בבן משפחה, אלא שהמשפחה סברה שהוא ניספה בשואה. באתר אף הופיעה תמונה שלו כנער.

דבר הוביל לדבר וגיליתי כי לשלמה היה אח ולאח יש בת המתגוררת בהונגריה. איתרתי את כתובת הדואר האלקטרוני של בעלה ואף את מספר הטלפון שלהם. חייגתי אליהם אחר הצהריים. תפסתי אותם ברכב תוך כדי נסיעה בבודפשט. הם כמובן הופתעו משיחת הטלפון, אך ידעו לספר לי שהדוד של הגברת נפל במהלך שירותו בצבא הבריטי. השיחה היתה מאוד מרגשת. המשכנו את הקשר בדואר אלקטרוני. בני הזוג כתבו לי בבוקר שהם בכו כל הלילה ולא עצמו עין. 

בידיה של אחייניתו של שלמה ילינק נשתמרו תמונות שלו ואף דיסקית הנושאת את מספרו האישי 10195:

דיסקית צוואר

 

אתר "יזכר" עודכן והוא כולל עתה את שמות שני הוריו של שלמה ילינק ופרטים נוספים:

שלמה ילינק באתר יזכר - מעודכן לאחר המחקר

יש לקוות שגם המצבה תוחלף בקרוב, באופן שישקף את מלוא הפרטים הידועים לנו על החלל.

ביום ד הקרוב, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, 11.5.2016 בשעה 11:00, אעלה לקברו של שלמה (אישטוון) ילינק ואכבד את זכרו ואת ההקרבה שלו.

יהי זכרו ברוך!

אישטוון שלמה ילינק ז"ל - 1941

 

 

Share

← 2 תגובות

תוצאות מירוצים כמקור מידע גנאלוגי (פוסט אורח)

22 במרץ, 2016 מאת ארנון · 2 תגובות

הפוסט הבא נכתב על ידי צבי (כך הוא ביקש להזדהות). לאחר קריאתו, לא תוכלו כבר להסתכל על תחרויות ספורט כפי שהסתכלתם עליהן קודם לכן…

* * *

יומיים לאחר מרתון ירושלים, עסקנו – ידידתי ואני – בבדיקת תוצאות של כל חברינו ועמיתינו לעבודה במרוץ, כמובן מתוך תקווה שאף אחד מהם לא הגיע לתוצאה טובה כמו שלנו. בדרך, גילינו את הגיל של אחד מעמיתינו לעבודה, את שם אשתו ואת גילהּ, ומאוד התרגשנו מזה שהם סיימו את המירוץ באותה שניה בדיוק – כמה מתוק ורומנטי! מתוך זה, חשבתי על כך שהרישומים באינטרנט של תוצאות המירוצים – המתפרסמים בצורה חופשית ועם אפשרויות חיפוש – הם מקור טוב לגנאלוגיה, במיוחד בימים אלה בהם מספר הרצים במרתונים הגדולים (של ירושלים ותל אביב, למשל) מגיע לעשרות אלפים.

באתר הזה יש אינדקס מקיף למדי של תוצאות אישיות בכל המירוצים בישראל, שמתעד מירוצים שהתקיימו בעשר השנים האחרונות לפחות. אפשר לחפש לפי שם פרטי או שם משפחה (או מספר חזה מהמרוץ). בעמוד זה תמצאו את רשימת המרוצים שהאדם רץ בהם, ובדרך כלל גם את שנת הלידה שלו.

על ידי גלישה לאתר של המירוץ המסוים בו האדם רץ (כפי שלמדתם מן האינדקס הכללי), אפשר ללמוד עוד. לא פעם משפחות רצות ביחד. כך, למשל, אם תסתכלו ברשימת המשתתפים במרוץ 5 ק"מ שנערך בירושלים לפני ימים אחדים, תראו לא מעט מקבצים של אנשים הנושאים את אותו שם המשפחה אשר סיימו באותו זמן; כך, יש מידע על כמה בני משפחה יחדיו. (במקרה זה נדרשת קצת עבודה, כי הגברים והנשים מופיעים בטבלאות נפרדות.) שימו לב לכך שאפשר לראות גם את תמונות האנשים!

לעתים, נוכל לדעת גם מהיכן הגיעו הרצים – מידע זה מופיע, למשל, בטבלת המשתתפים במרתון ירושלים (שימו לב כי טבלה זו שונה מטבלת התוצאות). גם אם לא מצוין במפורש שם יישוב, ניתן אולי לזהות זאת על פי השיוך הקבוצתי אשר מופיע אף הוא, לפעמים, בטבלאות הללו.

אגב, מידע דומה קיים באתרי מירוצים בחו"ל. בדומה לאינדקס הראשון שהוצג למעלה, באתר הזה מרוכזים התוצאות של המרתון של ניו יורק מאז שנת 1970 ועד לימינו. החיפוש מעט יותר מורכב (אפשר לחפש לפי שם מלא בחיפוש כולל, או על פי משפחה בלבד בעבור שנה מסוימת), אך אם צלחתם זאת – אתם בדרך הנכונה.

ולסיום, קוריוז: לפני כל מירוץ מתקיים מסחר ער של ערכות למירוץ. אנשים שחלו או שאינם יכולים להשתתף באירוע מסיבה כלשהי, מוכרים את ערכתם לאחרים במחיר מופחת. לכן, גם אם תגלו שהסבתא שלכם רשומה כמשתתפת במרתון ניו יורק 1980, אל תהיו בטוחים שהיא אכן רצה אותו. ייתכן שמכרה ברגע האחרון את הערכה שלה ומישהו אחר רץ תחת שמה…

Share

← 2 תגובות

זהות מורחקת

25 בינואר, 2016 מאת אורית לביא · 6 תגובות

איתרתי את בני משפחתו של זאב זבצקי ז"ל כשנתיים לאחר מותו, הלא צפוי, באחת מנסיעותיו לוורשה. הם נענו ברצון לבקשתי להפגש עמם בעניין משפחתו של הבעל / האב. בבואי, סיפרתי על נסיונותי לאתר את בני משפחתו של אביהם, גוטרמן. מי זו משפחת גוטרמן, הם תהו.

זאב זבצקי ז"ל נולד ב-1934 בוורשה, וחווה בפולין את איימי השואה. לאחר תום המלחמה הוא שב ללימודיו בפולין, ומאוחר יותר, ב-1957, עלה עם אמו ארצה. ואחר כך גם הקים משפחה מקסימה. כאשר ניתן היה, הוא נסע מעת לעת לבקר בוורשה, שם נהנה לפגוש את חבריו לספסל הלימודים. ביניהם היה גם הגברתן הפולני, זבצקי. בילדותם היה ביניהם הסכם בלתי כתוב: זבצקי הגברתן שומר על זאב מפני החוליגנים הפולנים, זבצקי הלמדן מסייע לשני בהכנת השיעורים. 

בתו של זאב מספרת שהיא שאלה יום אחד את אביה, איך זה שאותו שם משפחה שימש הן יהודים והן פולנים נוצרים, והאב השיב בקצרה, "יש ויש".

בערוב ימיו, ובעידוד בני המשפחה, זאב מסר עדות מפורטת על קורותיו בשואה ל"יד ושם", ועותק ממנה שמור ביידי המשפחה. הוא לא נשאל ולא סיפר על שם הדודה אשר אצלה הסתתר לפרק זמן קצר, ואף לא על שמות הדמויות האחרות.

בני המשפחה נדהמו כאשר סיפרתי להם כי זאב נולד תחת השם "גוטרמן", וכי השם זבצקי הוא השם שניתן לו במסמכיו המזויפים בשואה. הבת מספרת כי העובדה הזו סיחררה אותה, כאילו "את לא את". בעבר, כאשר אחד מבני המשפחה רצה לעברת את שמו, הם המריצו אותו להמנע מכך, "כי אנחנו הזבצקים האחרונים". ואבא גם היה ישר כסרגל, אמין לפני הכל, ואיך לא סיפר על כך מעולם.

*  *  *

אביו של זאב, ד"ר שמואל גוטרמן, השלים כמה תארי דוקטורט לפני פרוץ המלחמה. הוא גוייס לצבא הפולני בספטמבר 1939. הידיעה האחרונה ממנו הגיעה ב-1942 מהעיר לוצק Łuck, שבשנות המלחמה הראשונות נכבשה על-ידי הרוסים, ואחר כך – על ידי הגרמנים. אשתו עשתה מאמצים רבים לאתר אותו, לשווא. ב-1947 היא פנתה אל בית המשפט בוורשה, בבקשה להכריז על מותו.

במסגרת ההליך העיד גם ליאון קורוס Leon Korus, אשר הציג עצמו כ"נשוי לאחותו של שמואל". שם האחות אינו מופיע בתיק בית המשפט. לאון קורוס התגורר באותה העת באותה הכתובת בה גרו זאב ואמו. בתיק בית המשפט אין כל מידע נוסף עליו, למעט העובדה שנכון לינואר 1948 הוא היה בן 53.

במשפט גם לא הוזכרה העובדה שליאון קורוס נולד תחת השם ויקטור ולודבר Wiktor Wlodawer. העובדה הזו נמצאה בארכיון הוועד היהודי בוורשה. שם מופיעים גם שמותיהם המלאים של הוריו, תאריך לידתו המדויק, וגם העובדה שהשם "ליאון קורוס" הוא השם הבדוי, שהופיע במסמכיו המזויפים אשר בזכותם הוא ניצל. האם להמשיך ולחפש אחריו תחת השם ליאון קורוס, או ויקטור ולודבר?

*  *  *

תיעוד השואה עוסק רבות בילדים שהוסתרו אצל משפחות נוצריות, או במנזרים, והתקשו אחר כך לשוב אל זהותם היהודית. ידועים גם רבים שהסתתרו תחת שם פולני או גרמני מזויף לאורך השואה, אך לאחר מכן שבו לשמם מלידה. ביניהם גם לנה קיכלר זילברמן, וגם שלמה פרל (הידוע במשפחתנו כ-סאלי), ועוד רבים. 

אך התיעוד המוכר לי אינו מרחיב על אנשים בוגרים, אשר שמרו על שמם הפולני, הבדוי, עד יום מותם. אני נתקלת בהם מעת לעת במהלך המחקר הגנאלוגי. דמויותיהם לעתים מתעתעות. קדיה תומשביץ, האלמנה ילידת 1904, היא למעשה רוזה גרינברג, הרווקה ילידת 1893. והוריה אינם יעקב ומרים, כמו שכתוב במסמכיה בישראל, אלא הירש ורחל. כמעט שלא ניתן לקבוע, כי מדובר באותה אשה, לוליא כרטיס קטן אחד שנותר באחד מהמאגרים, והכולל פרטים הקושרים בין הזהויות. וכמוה גם הלנה, שנולדה כ-חווה, ועוד רבים ורבות.

מה גרם לכל אותם האנשים לדבוק בשם המזויף? חברתי ענת, היועצת שלי לענייני נפש יהודי פולין ויהודיותיה, סבורה שהסיבה לכך פרוזאית. המסמכים נשאו את השמות הפולניים, והכי פשוט היה להמשיך ולהשתמש בהם, בלי פרוצדורות מיותרות.

אני סקפטית. זאב זבצקי ז"ל חלק עם בני משפחתו רבות. לו היה מדובר בעניין טכני בלבד, לפחות היה משתף את אשתו וילדיו בשמו מלידה. לא הכרתי את זאב, ואני לא מתימרת להסביר אותו, אלא להציע השערות בלבד.

המתבונן הבלתי מעורב עשוי לחשוב שזאב היה בר מזל, יחסית. אמו, רוזה זבצקי (קודם: גוטרמן, שם נעורים: גרינברג) ניצלה בשואה, וכך גם חלק מדודיו ודודותיו, כמו לאון קורוס. אך את אביו הוא ראה לאחרונה כאשר היה כבן חמש, כשהאב גויס. וגוטרמן היה שם האב הנעדר. גם הסבתא רכל גוטרמן נספתה, ועמה הדודה גיטלה גוטרמן, ובת הדודה אנה גוטרמן, והדודה פרלה גוטרמן. בנות המשפחה שמעו על שמותיהן לראשונה ממני.

אולי זאב רצה להציב קיר מגן בין בני משפחתו האהובים בישראל, לבין העבר הטראומטי. השם זבצקי היה זה שהעניק לו חומות הגנה, ואיפשר לו אולי להגן על המשפחה מפני העבר הגוטרמני הנורא.

*   *  *

תודה לבנות משפחת זבצקי אשר התירו לי לפרסם את הדברים.

 

 

 

Share

← 6 תגובות