משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

מה מקורו של "החיידק הגנאלוגי"?

15 באוקטובר, 2020 מאת ארנון · 4 תגובות

אנשים רבים מכירים זאת: יש שאלה מסויימת שמופנית אליהם תדיר, אם בגלל תפקידם או בגלל עיסוקם או בגלל מקום מגוריהם או בגלל ההרכב המשפחתי בו הם חיים או בגלל סיבה אחרת. לאחר שגרתי זמן מה בארצות הברית, היתה מאוד שכיחה השאלה "יקר שם?", אשר הופנתה אליי באופן תדיר על ידי מכרים שונים; לאחר שחזרתי מארצות הברית, הופנתה אליי תדיר השאלה "לא רצית להישאר שם?".

ובעבור מי שעוסק במחקר גנאלוגי – השאלה השכיחה ביותר היא "למה?". ובגירסה הארוכה יותר, "למה אתה מתעסק עם זה?". היגגתי כאן בעבר בנושא, ובהזדמנות אחרת אף ניסיתי לתת תשובה מוחצת (אזהרת קלקלן: יצר המציצנות), אך גם אז יצאתי כשחצי תאוותי בידי.

לרגל החודש הלאומי להיסטוריה משפחתית, המצויין בארצות הברית במהלך אוקטובר – בתוקף החלטת קונגרס משנת 2001 (ובטח לא תופתעו לשמוע שהסנאטור שיזם אותה הוא מורמוני מיוטה…) – פרסמה השבוע העיתונאית האמריקאית ליבי קופלנד (Libby Copeland) את גירסתה לתשובה לשאלה הנפוצה. מעניין לציין כי עיקר העניין של קופלנד במחקר הגנאלוגי התנקז בשנים האחרונות לסוגיית בדיקות הדי.אנ.איי הגנאלוגיות; לפני שבועות אחדים פורסם ספרה בנושא, The Lost Family.

את תשובתה לשאלה הנפוצה פירסמה באתר Psychology Today.

קופלנד טוענת כי המבט אחורה אינו בא במטרה להוכיח את הקשר, אלא מתוך סקרנות אשר מוּנעת מתחושה של היעדר שורשים, שיכולה להתפרש גם כחוסר יציבות. הזמן שחלף מאז חיו אבותינו ואמותינו הקדמונים "הפשיט" לאט לאט מעל הצאצאים את סממני העבר (תרבות, שפה, מנהגים, אוכל). לעתים, הזמן שחלף הותיר חורים של אי-ידיעה, עד שאנשים רבים החיים כיום אינם יודעים מאין הגיעו אבותיהם ואמותיהם הקדמונים (בהקשר האמריקאי – הדבר נכון בפרט אצל אוכלוסיית האפרו-אמריקאים).

קופלנד טוענת שהנהייה אחר העבר המשפחתי – מקורָה במשיכה שלנו לסיפורים, ובכך שהסיפור המשפחתי משתלב בסיפור ההיסטורי הכללי ומסייע לנו להבין את הנרטיב שלנו בהווה. אנו עשויים למצוא נחמה בעובדה שלסיפור המשפחתי יש סוף ידוע (עובדת קיומנו), ובמציאות הנוכחית זו נחמה גדולה.

הנבירה בעבר המשפחתי מסייעת לנו גם להבין את ההווה המשפחתי – תווי הפנים של בני משפחה, תכונות אופי, מנהגים מסויימים. כשחושפים אותם – מזהים תבניות, כלומר הֶסברים למה שאנחנו רואים היום.

מעניין כי העִניין בעבר המשפחתי גובר בימי הקורונה, אולי בעקבות פחד מן הלא-נודע. רבים החלו לחפש דווקא בתקופה הזו את הוריהם הביולוגיים ובני משפחה "אבודים" אחרים, כי הם מרגישים שאין להם מה להפסיד עכשיו.

אם כך, על פי קופלנד, הנבירה בעבר המשפחתי קשורה ישירות להווה של קִיוּמנו – אנו חשים מנותקים, מבולבלים, לא יודעים מה היה בעבר ולא יודעים מה יהיה בעתיד. הסיפורים ההיסטוריים ממשפחתנו מספקים לנו בסיס כלשהו להבנת עצמנו ומשפחתנו בהווה. זוהי תובנת מעניינת, והיא תקֵפה, לדעתי, גם לגבי מחפשי-שורשים בתרבות המערב שמחוץ לארצות הברית, ישראל בתוכה.

בפרט, מנסחת יפה קופלנד את מה שאני חש כבר מזמן: הנבירה בעבר – ולא משנה כמה רחוק נגיע בה – מתחילה ונגמרת בכלל בהווה.

Share

← 4 תגובות

ארכיון הסרטים הישראלי ("יגעת ומצאת- תאמין!")

26 בספטמבר, 2020 מאת רוני · 2 תגובות

תשמעו סיפור:

לפני הרבה שנים, אמא שלי ביקשה ממני לאתר סרט. מישהו אמר לה (זה היה לפני המון זמן!) שראו אותה באחד מיומני החדשות שהוקרנו לפני סרטים.

למען קוראינו הצעירים נספר שפעם, לפני עידן הטלויזיה, היה בעיקר רדיו. ברדיו שידרו חדשות. אולם בנוסף לרדיו, הוקרנו "יומני קולנוע" באורך של ה- 10 דקות, לפני הקרנת הסרט בבית הקולנוע. היומנים הביאו אירועים מהשבוע החולף. בארץ הוקרנו יומן כרמל או יומן כרמל-הרצליה (תלוי בתקופה).

לימים שודרו גם יומני גבע, שהיוו תחרות ליומן כרמל-הרצליה (ראו סקירה הסטורית באתר "נוסטלגיה אונליין")

אז אמא שלי ביקשה שאמצא את הסרט. היא זכרה כמה פרטים: הסרט צולם בכינוס של "תנועת המושבים" שנערך בנהורה בשנות ה- 60. אמרו לה שרואים אותה מוחאת כפיים.

אני הנחתי (בדיעבד, ההנחה היתה שגויה) שהסרט צולם בנהורה במהלך הועידה השנתית של תנועת המושבים שנערכה בנהורה בשנת 1966.

איפה לא חיפשתי?

בפורום "שורשים משפחתיים" של תפוז, מישהו הפנה אותי לכתובת דוא"ל ששם נאמר אוכל לקבל תשובה ואפילו עותק מהסרט (לא קרה!);

חיפשתי בארכיון המדינה המקוון (הישן, לא החדש!) (לא נמצא!);

באתר של הארכיון הציוני המרכזי מצוי אוסף תמונות גדול, המכיל כמיליון הדפסים ונגטיבים (מצאתי תמונה חשודה מ"טקס הענקת תעודות שלב ראשון של מבצע למיגור הבערות") (אבל זה לא סרט!);

בשנים האחרונות הועלו יומנים רבים ל You Tube (לא מצאתי!);

והנה ממש לאחרונה הועלה לרשת הארכיון המלא של ארכיון הסרטים הישראלי, המצוי בסינמטק בירושלים. כמוסבר באתר של הארכיון:

ארכיון הסרטים הישראלי של סינמטק ירושלים מופקד מאז 1960 על שמירתן ושימורן של יצירות ישראליות מקוריות – דוקומנטריות ועלילתיות – מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. בשנת 2020 הושק אתר האינטרנט של המוסד הירושלמי, וכעת יכול הציבור הרחב לטעום מאוצרות הארכיון לדורותיהם.

הארכיון כולל אוספים רבים ושונים. על פי אתר הארכיון, אורכם של כל סרטי הפילם מסתכם ב- 2 מליון מטרים וגם עשרות אלפי קלטות וידאו וכמיליון וחצי ג'יגה בייט של מדיה דיגיטלית.

בין האוספים השונים מצוי גם אוסף יומני החדשות של אולפני הרצליה (1949-1971). חיש מהר רשמתי "נהורה" בתיבת החיפוש וקיבלתי 3 תוצאות:

הענקת תעודות לבוגרי שלב ראשון של מבצע לביעור הבערות (1964);

כינוס תנועת המושבים בחבל לכיש (1964);

תחרות חרישה בנהורה (1959).

צפיתי בסרטון אודות "כינוס תנועת המושבים בחבל לכיש" ואכן – אמי (הצעירה והחתיכה) בתסרוקת בננה מנופחת אכן מופיעה בו כשהיא מוחאת כפיים.

אחרי שצפיתי עוד כמה (וכמה, וכמה וכמה) פעמים זיהיתי עוד כמה דמויות מוכרות: את אחי, את השכנה שלנו דליה אלוני את מרדכי גובר, את רבקה גובר, ועוד, ובסוף אפילו זיהיתי את עצמי (!) (ללא פנים).

עכשיו, הייתם מצפים באופן טבעי שאעלה כאן את הסרטון, או שלכל הפחות, אוכל לתת לכם קישורית ("לינק") על מנת שתוכלו לצפות בסרט.

אולם, ארכיון הסרטים הישראלי הטיל מגבלות מאוד נוקשות על האפשרויות הללו. בתנאים המשפטיים הם קבעו:

"מעבר לכך, חל איסור מוחלט לעשות כל שימוש אחר באתר ובחומרים הנמצאים בו, לרבות העתקה, הפצה, שיתוף, עריכת שינויים, יצירת קישורים (links) אל התכנים וכיו”ב וזאת ללא קבלת הרשאה מראש ובכתב מהסינמטק."

מה כן מותר?

"מותר לעשות באתר ובחומרים שימוש למטרות לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות (“ציטוטים”), או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך ובלבד שהשימוש בהם יעשה בהגינות

זכויות יוצרים הם דבר מאוד חשוב וקיים ערך חברתי חשוב בשמירה עליהן. אולם במה יגרע חלקם של היוצרים אם אתן לכם קישור לסרטון ותוכלו לצפות בו באתר של הארכיון? אחת התשובות האפשריות היא, שאם תפנו ישר לסרטון לא "תעברו" דרך תנאי השימוש של הארכיון. הייתי אומר שזו גישה נאיבית בשנת 2020.

ואם כבר אנחנו עוסקים בתנאים המשפטיים של ארכיון הסרטים הישראלי, היה ראוי שהיועצים המשפטיים שלהם (וגם ה WEB MASTER) יעשו הגהה על התנאים המשפטיים, ולא ישאירו "סרח עודף" של עריכה:

"[רצוי לתת כאן תיאור תמציתי של תכלית אתר הדיגיטציה]"

אז אולי באמת תתנו לנו תיאור תמציתי של תכלית אתר הדיגיטציה? 🙂

עקב מגבלות זכויות יוצרים לא ניתן להעלות כאן את הסרטון, ועל כן, אתם מוזמנים לצפות בו באתר ארכיון הסרטים הישראלי. להלן ההנחיות כיצד להגיע לסרטון (סליחה על האורך, אבל זה יותר פשוט במציאות):

  1. גילשו לאתר: https://jfc.org.il/
  2. הקישו על "המבט ההסטורי";
  3. הקישו על "חיפוש";
  4. ואז הקלידו: נהורה
  5. תקבלו שלושה סרטונים בצד שמאל;
  6. בחרו בסרטון כינוס תנועת המושבים בחבל לכיש 1964;
  7. כאשר תגיעו לסרטון תגללו קצת למטה למילים "מידע נוסף" והקישו עליהן;
  8. אז יופיע לכם הסרט בפורמט מלא ותוכלו להפעיל אותו.

אשמח שמי שמזהה אנשים בסרטון ירשום זאת בתגובות לפוסט זה.

הערות סיום:

  1. מגיעים שבחים לארכיון הסרטים הישראלי על הנגשת הסרטים באופן מלא לציבור בתוספת מנוע חיפוש טוב; לצד השבחים יש למתוח ביקורת על ההגבלות הנוקשות והבלתי מתחייבות מההקשר. נכון, אפשר לכתוב ולבקש רשות, אבל מי רוצה להתעסק עם זה? מה זה מקדם?
  2. והערה אחרונה לטובת סבתו של שקד: קודם לצילום הסרטון שהה דוד בן גוריון בביתם של רבקה ומרדכי גובר ושם פגשתי אותו והוא דיבר איתי.

Share

← 2 תגובות

רות ביידר גינסבורג: בין תספורת לניתוח על הנהר הגרמני

19 בספטמבר, 2020 מאת ארנון · תגובה אחת

אתמול הלכה לעולמה שופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית, רות ביידר גינסבורג. גינסבורג נולדה בניו יורק למשפחה יהודית – אביה היגר בילדותו לארצות הברית, אמא נולדה בניו יורק חודשים ספורים לאחר שהוריה היגרו לשם. לאורך כל השנים, שמרה ביידר את שם נעוריה (ביידר), ונשאה אותו לצד שם נישואיה (גינסבורג).

שם נעוריה של השופטת, ביידר (Bader), קרוי, ככל הנראה, על שם מקצוע. על פי ספרם של גוגנהיימר וגוגנהיימר, המשמש כתנ"ך של פירושי שמות משפחה יהודיים – משמעות השם היא רופא, על פי מילה בגרמנית גבוהה, או רופא לא אקדמאי, על פי מילה בגרמנית שאינה בשימוש כבר. בוויקיפדיה באנגלית, מופיע הפירוש לשם גרמני זה כ – Barber surgeon, מה שניתן לתרגם כסַפָּר-מנתח, ובהחלט מתכתב עם ההגדרה של ביידר.

מסתבר שסַפָּר-מנתח היה עיסוק שכיח בימי הביניים, ונושא תפקיד זה היה דואג למרבית צרכיהם של החיילים החוזרים מן הקרב, החל מקיצור שערם ועד קטיעת אבריהם במידת הצורך. הקורא ההדיוט של ימינו (להלן, אני, כשקראתי על המקצוע הזה תוך כדי ההכנות לכתיבת הפוסט הזה) יתהה בוודאי מה הקשר בין תספורת לקטיעת איברים? ובכן, התשובה פשוטה: תער חד! אותו כלי, אשר דורש מיומנות כלשהי בשימוש בו, שימש את הספרים-מנתחים לצרכים שונים.

ייתכן והספר-מנתח ירש את תפקידו המגוון מבעל תפקיד קדום אחר: עוזר בבית המרחץ. בימים בהם אנשים התקלחו בבתי מרחץ ציבוריים, הם היו מסתייעים שם בעוזרים שתפקידם היה מגוון, החל בתספורת וכלה בעקירת שיניים (שתי פרקטיקות שהיו מקובלות כחלק מתהליך הניקוי). בית המרחץ, Bath באנגלית, נקרא בגרמנית Bad, ומכאן שם המקצוע Bader.

מקצוע קדום זה, אשר כבר נעלם מן העולם, מונצח עד היום אצל יהודים רבים – כולל אצל אלכסנדר ביידר, אחד המומחים הגדולים בחקר שמות יהודים – ומשמר סיפורה של תקופה. הדבר נכון לגבי שמות משפחה רבים אשר מתעדים עולם הולך ונעלם (או נעלם לגמרי) של מקצועות שונים ומשונים. כדאי לקרוא אצל רוביק רוזנטל על רוקמי הפנינים (פרלשטיקר) ואומני הטקסטיל (פוזמנטירר) ועוד כהנה וכהנה.

חותמו של המקצוע האבוד נותר לא רק בשמות משפחה, אלא גם בסמל מוכר של ספרים בארצות הברית ובמקומות אחרים בעולם: מוט לבן עליו מצויירים קו ספירלי אדום וקו ספירלי כחול. כדאי לקרוא על כך במדור "שאל את המומחה" באתר מכון דוידסון למדע.

שם משפחתו של בעלה, גינסבורג Ginsburg הוא סטנדרטי יותר. מקורו, ככל הנראה, בעיירה בשם זה, בגרמניה. Günzburg – אשר בעצמה נקראת על שם נהר הגונץ הזורם ממנה דרומה – היא עיירה בבוואריה, ומקובל להניח שרוב הנושאים שם זה – מקורם בעיירה זו. עם זאת, קיימות עיירות נוספות בשמות דומים במקומות אחרים באירופה.

Share

← תגובה אחת

"בן דודה של אמא שלי מצד אבא שלי"

17 בספטמבר, 2020 מאת רוני · תגובה אחת

אני רק מניח את זה כאן. צפו בשידור של "מהצד השני" עם גיא זהר בערוץ כאן 11 מיום 14.9.2020. דלגו לדקה 10:27 וצפו בקטע הסיום של התכנית.

לאחר מכן, ענו על השאלה הבאה:

מהי הקירבה "בן דודה של אמא שלי מצד אבא שלי"?

תבטיחו שתצפו עד הסוף!

שנה טובה!

Share

← תגובה אחת

"קראמבל שומן פריך" (השף תומר טל)

29 ביולי, 2020 מאת רוני · 2 תגובות

אזהרה! הפוסט הבא עלול להיות קשה לקריאה. קוראינו הטבעוניים והצמחוניים מתבקשים לשקול האם להמשיך מעבר לשורה זו.

אהרה נוספת! כל האמור בפוסט הזה משקף את הזיותיו והגיגיו של הכותב ואין לייחס דבר למושא הפוסט. לא נתבקשה תגובה של מושא הפוסט וגם לא נתבקש מתכון.

הגורם הישיר לפוסט הזה היא המנה שהשף תומר טל פרסם היום (29.7.2020) באינסטגרם:

תקראו את האותיות הקטנות! אותי הקפיצו המילים: קראמבל שומן פריך. השף תומר טל הוסיף תמונה של הקראמבל:

והתאור הזה "זרק" אותי עשרות שנים לאחור וגם (אם תסלחו לי על הביטוי הקולינרי) עשה לי "פיוז'ן" בעץ המשפחה.

אז בואו נתחיל מההתחלה.

השף תומר טל הוא השף של מסעדת George & John הממוקמת במלון הבוטיק התל אביבי דריסקו.

לפני שהוא קיבל לניהולו את מסעדת ג'ורג' וג'והן הוא שימש מספר שנים כשף בפועל של השף חיים כהן במסעדה המיתולוגית יפו תל אביב.

מדריך המסעדות הצרפתי הנחשב "גו מיו" (Gault et Millau) בחר בו כהבטחת השנה בישראל לשנת 2020.

ועוד פריט ביוגרפי מוכמן – השף תומר טל הוא בן דוד שלישי שלי (אבל הוא לא בהכרח יודע את זה). הסבתא-רבתא שלי והסבא רבא שלו היו האחים הליטאיים לבית פקלצ'יק (ראו הפוסט מלפני 13 שנים: סוף סוף מצאו אותי ! PAKELCHIK).

אז בן הדוד השלישי שלי, שאותו לא פגשתי מעולם וגם לא טעמתי מהאוכל שלו (אבל אני עוקב אחריו בהנאה רבה באינסטרגרם) הכין לצד זנב הטלה – קראמבל שומן פריך!

בחיים שלי לא אכלתי קראמבל שומן פריך, אבל כצופה נאמן של תכניות בישול, מיד נזכרתי במאכל הילדות ההונגרי tepertő (טֶפֶרְטוֹ). מדובר בדלדולי עור שומני שמטוגנים והופכים פריכים. התאור המדויק ביותר שמצאתי מופיע בבלוג "מעבר לפליאו" של אביב מייזלין, אודות הגריוואלאך:

גריוולעך (גריבען או גלדי שומן בעברית), היא הדרך המסורתית של המטבח האשכנזי להכין את הדבר הקרוב ביותר לבייקון, או יותר נכון באנגלית pork rind, שהוא סוג של חטיף בו מטגנים את עור החזיר עד ליצירת "צ'יפסים" קראנצ'ים.

יהודי אירופה מצאו דרך כשרה ליצירת מאכל זה, הם פשוט היו מטגנים או אופים בתנור עורות של עוף או של ברווז, בתהליך שמפריד את העור עצמו מהשומן. נהוג גם להוסיף רצועות בצל לטיגון.

לשומן שהם היו מפרידים קוראים שמאלץ, והוא השומן בו המטבח הנ"ל קורא לרוב המתכונים המסורתיים (עוד לפני שנכנס לשוק קנולה וקודם כתחליף "בריא" וזול). ובגלל ששמאלץ בעל מרקם מאוד רך, הוא יכול להוות תחליף דומה לחמאה במתכונים בשריים.

את העור הקראנצ'י שנשאר מהתהליך פשוט ממליחים קלות או מוסיפים תבלינים לטען, ונהנים מחטיף ללא פחמימות וסוכרים, חסר רגשות אשמה.

אין יותר קל מכך.

ברור שזה טעים. ברור שזה ספוג שומן. ברור שזה משמין. ברור שבימינו איש לא יעיז לאכול את זה (אא"כ יש לו מנוי לחברת טיפול נמרץ). אבל פעם, היו אוכלים את זה בבית….. שלא לדבר על כך שבשוק בבודפשט אפשר לקנות את הטפרטו "על המשקל" ולנשנש אותו מיד (ולהשאר כמובן עם ידיים שומניות כמה ימים).

אז השף תומר טל (שהוא בענף הליטאי שלי) הכין תוספת הונגרית Hard Core של שומן פריך ועשה לי פיוז'ן של זכרונות ושילב לי את כל ענפי המשפחה ביחד.

ואם גם לכם זה מזכיר את השלייקאלעך והשלופס בסדרה סברי מרנן, אנחנו בחברה טובה 🙂

אז….כבוד גדול לשף תומר טל המוכשר ובואו נקווה שהמסעדות תהינה פתוחות וכל העולם יראה את כשרונו והמעוף שלו.

Share

← 2 תגובות

מי שלא יודע מי זה יוזף שמידט הוא לא מצ'רנוביץ

30 ביוני, 2020 מאת רוני · 2 תגובות

יוזף שמידט נולד ב- 1904 ליד צ'רנוביץ, עיר-הכתר האוסטרו-הונגרית בבוקובינה. במקומותינו (שבהם יש כמובן צ'רנוביצאים) שומעים עדיין את הדיסק שלו, ואפילו הרינגטון אצלנו הוא של שירו הנודע "שיר סובב עולם" (Ein Lied Geht Durch die Welt).

הוא נודע בעולם כולו כזמר טנור מופלא.

בגיליון חודש אפריל של MB יקינתון (בטאון צאצאי הייקים בישראל – ארגון יוצאי מרכז אירופה, בעריכת מיכאל דק), מגולל בנו של בן דודו השני (מה שנקרא אצלנו Second cousin once removed או בן דוד שני מוזח פעם אחת) של יוזף שמידט את סיפור חייו.

אבי שמידט מספר שיוזף שמידט נולד בכפר דוידיאנדה ליד צ'רנוביץ כילד שלישי מבין חמישה לאמו (חסידת ויז'ניץ) ואביו (חסידי הרב מסדיגורה). הוא החל את דרכו המוסיקלית כנער מקהלה בבית הכנסת הגדול בצ'רנוביץ, ומשם הגיע לברלין ללימודי זמרה ונגינה בפסנתר.

הוא שירת בצבא רומניה כמתופף וכזמר בתזמורת צבאית ולאחר מכן חזר ללימודים בברלין בתמיכת הקהילה היהודית בצ'רנוביץ.

הוא השתתף בסרטים מוסיקליים (וביניהם "שיר סובב עולם" שהשיר למעלה הוא שיר הנושא שלו) והופיע בקונצרטים ברחבי אירופה וזכה להערכה ולהערצה.

אבי שמידט מספר שיוזף גבלס בעצמו התלהב משירתו והציע לו 80,000 מארק לשנה בתנאי שימשיך לשדר ברדיו ברלין. לא זאת אף זו – גבלס היה מוכן להעניק לו מעמד של "ארי לשם כבוד"!

שמידט מצידו נמלט בדצמבר 1933 לאוסטריה ועקב כך הוחרם. אבי שמידט מוסיף ומספר שיוזף שמידט הגיע ב- 1934 לפלשתינא לסבוב הופעות. הוא המשיך בסבב הופעות עולמי וחרף הצעות להשאר בארצות הברית הוא חזר בפברואר 1938 לוינה, ונאלץ לברוח לבלגיה בחודש מאי 1940.

אבי שמידט מתאר את גורלו העגום של הטנור המדהים נמוך הקומה שנותר ללא רכוש ונותר לכוד באירופה. את מותו הוא מצא דווקא בשוויץ במחנה הסגר ומעצר לפליטים.

הוא קבור בבית העלמין היהודי בציריך. הנה רשומת JOWBR שמצאתי:

JewishGen Online Worldwide Burial Registry  הוא מאגר הקבורה של הג'ואישג'ן ובו מיליוני קברים בבתי עלמין יהודיים בעולם.

אתר קבורה אחר, Findagrave.com מקדיש ליוזף שמידט מקום של כבוד ומתאר את פועלו, לצד פרטי קברו, וכולל אפילו תמונה של המצבה, עליה רשום בגרמנית: "כוכב נופל" ובעברית "המשורר המפורסם":

אל יקל הדבר בעיניכם: זמרים רבים ביצעו את שיריו של יוזף שמידט. אפילו

הזמר הצ'כי הנערץ Karel Gott ביצע את השיר. ראו והשוו:

שימו לב שאתר Findagrave.com נוקב את מקום לידתו של יוזף שמידט ב Covasna ולא בדוידיאנה, כפי שגורס אבי שמידט (והויקיפדיה תומכת בגירסה זו). מישהו מוכן לבדוק?

Share

← 2 תגובות

רשימת קריאה בשפת אימי

22 ביוני, 2020 מאת רוני · ניתן להגיב

בימים האחרונים התפרסמו שתי כתבות שכדאי למי שמתעניין בגנאלוגיה לקרוא:

במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות מיום שישי האחרון (19.6.2020) כתב שלמה ארצי במדורו הקבוע על "הסוד הכמוס של אמא" (הלינק הוא להקלטה של המדור). הוא הופתע שבספר חדש שיצא לאור כתב מישהו על אימו האהובה מימי "וחייה הקודמים לפני שנולדנו". מסתבר שאמו של ארצי היתה נשואה לפני השואה לאדם שנספה בשואה, אבל היא לא דיברה על זה. בספר הוא גם ראה לראשונה את תמונת הנישואין של אמו ובעלה הראשון. ארנון כבר כתב בעבר על משפחתו של שלמה ארצי (החיים, הם לקחו אותו לכל מקום איתם, 14.8.2017) אבל לא זכרתי את הפרט הזה.
אז רוצו לקרוא כי זה מפתיע ומרגש. זה לא סתם מפתיע. זה תמיד מפתיע מחדש. זה כמובן הזכיר לי כיצד בן דודי היקר גילה תמונת נישואין טמונה בארון הבגדים של מי שהוא חשב שהם הוריו. אולם בתמונה, החתן היה אמנם אביו, אולם לא הכלה. כך הוא גילה שבעצם האמא שמגדלת אותו אינה אימו (ראו "סודות ואצו רצו גמדים", 1.2.2007).

כתבה שניה שכדאי לקרוא היא כתבה על העדנה שחוותה חברת מיי הריטג' בתקופת הקורונה. כתבנו בעבר על כך ששוק הדנ"א הגנאלוגי הוא רווי ((Corona (take 2), 6.4.2020). מגזין TheMarker של עיתון הארץ פרסום היום (21.6.2020) כתבה על שכותרתה אומרת הכל: "מסתגרים בבית וחוזרים לתמונות ישנות: "הווירוס הקפיץ את רווחי מיי הריטג'".

כזכור, חברת מיי הריטג' קיבלה אישור לאחרונה להפעיל את המעבדה שהקימה לצורך בדיקות לזיהוי וירוס הקורונה. בפוסט הנ"ל דיווחנו על הקשיים שהיא חוותה בדרך לשם ועל הדאגות שליוו את המהלך האפשרי.

הראיון עם גלעד יפת שווה קריאה, הן בשל ההשפעה המעניינת של הוירוס על עסקי החברה והן לענין כיווני ההתפתחות של החברה.

ואם נחזור לשלמה ארצי, הוא פותח את הטור שלו בכותרת המשנה: "אנשים ששכחו את שפת אמם". זה מיד הזכיר לי את השיר הנפלא שהלחינה ושרה קורין אלאל (ילידת תוניסיה) (ראו על תוניסיה בפוסט שלנו: טיסת אל על 401 לא הגיעה ליעדה! , 18.8.2019), שאת מילותיו כתב אהוד מנור: שפת אמי.

בשיר, מתמודדת אלאל עם הסביבה שמרימה גבה לנוכח שמה הלועזי "קורין", שהיא כאילו מתהדרת בו. אבל זהו שמה ובשמה מתנגנת שפת אימה. אבל זו אינה ההתמודדות היחידה שלה. בינה לבין עצמה היא תוהה מה זורם בתוך דמה ואת מי היא גוררת הלאה בחייה (פשיטא- עם ה DNA שלה):

לפעמים, ביני לבין עצמי,
אני שואלת מה זורם בתוך דמי.
לפעמים, ביני לבין עצמי,
אני שואלת מי זורם בתוך דמי,
את מי אני גוררת הלאה לתומי,
בדרך התלולה של עצם קיומי?
מושכת הלאה באושרי בזעמי –
יומם ולילה עוד מתנגנת שפת אימי.

לפעמים, ביני לבין עצמי,
אני שומעת את קולו של חלומי.
לפעמים, ביני לבין עצמי,
אני שומעת את בכיו של חלומי,
והוא שואל אותי ברעד לשלומי,
והוא שואל היכן ארצי ומי עמי.
אני מראה לו תעודה, הכל רישמי,
אבל בשמי עוד מתנגנת שפת אימי.

(המילים לקוחות מתוך אתר שירונט: https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=862&wrkid=5232)

אז, אם נסגור מעגל, בן דודי הנזכר לטובה לעיל היה חבר טוב של אהוד מנור, שכתב את המילים של השיר של קורין אלאל שגוררת את צאצאיה לתומה בדמה עם ה DNA שלה.

ואם הגעתם עד לכאן, האזינו לשיר (הבסיסט הוא…. ערן צור) (שזו ההשמעה השניה שלו אצלנו בבלוג. הוא הוזכר בפוסט "באוזניי שמעתי בקישוורדה את השקט הנמשך, הממלא את החסר", 17.4.2018).

Share

← ניתן להגיב

וגרה זאב עם זמיר וסנדלר עם סוחר ירבץ: שמות המשפחה בממשלה החדשה

21 במאי, 2020 מאת ארנון · 2 תגובות

בביצה הפוליטית הישראלית מבוססים לרוב אנשים הקשורים אחד לשני במיני קשרים מורכבים, כולל קשרים משפחתיים שונים ומשונים. בפורום "שורשים משפחתיים" מיפינו בעבר את הקשרים המשפחתיים בין חברי הכנסת לדורותיהם (פרויקט שאף הוצג ליו"ר הכנסת דאז והנשיא דהיום, רובי ריבלין). רבים מחברי הכנסת בהווה ובעבר מקושרים היום באמצעות פרופילים שלהם באתר ג'ני. (רוני תהה כאן בעבר האם מישהו ירים את הכפפה וימפה, באופן דומה, גם את קשרי המשפחה בביצה המשפטית הישראלית.)

עם סיום מערכת בחירות משולשת ועם השבעתה של ממשלה חדשה, יש צורך לעדכן את הרשימות ואת הקשרים הללו, אך בטרם המשימה הזו תושלם – הפעם אשמח להפנות זרקור למידע מעניין שעולה משמות המשפחה של השרים החדשים. ואף מילה על פוליטיקה!

שמות המשפחה של השרים החדשים מהווים פסיפס מעניין, המדגים כמה מן הפרקטיקות המקובלות למתן שמות משפחה יהודיים.

יידיש שפה יפה

ראש הממשלה החֲלִיפִי (ודוק: לא חלופי!), בני גנץ, יכהן כראש ממשלה רק חצי קדנציה (ורק זה אם יבשילו כל התנאים). ועם זאת, פירוש שם משפחתו: שלם (מגרמנית). כך, השם גנצפריד – למשל, של ר' שלמה בן יוסף גאנצפריד – משמעותו שלום שלם ("פריד" ביידיש = שלום).

שם משפחתו של שר הבינוי והשיכון, יעקב ליצמן, הוא מקביל לשם המשפחה ליטמן, שבתורו נגזר מן המילה "לִיט", שעשוי להיות קיצור של מילה בשפה הסלבית שפירושה לא חברי, מלא שנאה, נורא. ומן הצד השני של סקאלת התארים, שם משפחתו של יולי אדלשטיין, שר הבריאות, מרמז על אצולה (פירוש המילה "אַדֶל"), עם תוספת סלע ("שטיין"), כלומר סלע אציל.

ועוד שפות זרות

מיכאל ביטון, שר במשרד הביטחון, הוא צאצא להורים אשר עלו ארצה ממרוקו, ושם משפחתו אכן נפוץ מאוד בקרב יהודים שהינם מצאצאי מגורשי ספרד שהגיעו למרוקו. השם ביטון הוא גלגול של המילה הספרדית ויטה, שפירושו חיים. ואם כך, כשמו כן תפקידו – שר במשרד שאחראי על שמירה על החיים. גם שמו של יעקב אביטן, השר לענייני דת, נגזר מאותה המילה בספרדית.

יואב גלנט, שר החינוך, שואב אף הוא את שם משפחתו ממילה זרה. גלנט בפולנית = אמיץ. ייתכן אף ששם זה נגזר מן המילה האיטלקית "גלנט", שמשמעותה אציל.

ייתכן ומשמעות שמו של שר הדיגיטל והסייבר הלאומי והשר המקשר בין הממשלה לכנסת, דודי אמסלם, נגזר מן המונח הערבי שפירושו צייתן/כנוע; פירוש אחר לשם זה מבוסס על המונח העברי עם שלם.

שם משפחתה של מירי רגב, שרת התחבורה, התשתיות והבטיחות בדרכים, הוא שם עברי. שמה מבית, סיבוני, נגזר, ככל הנראה, מן המילה הארמית סבע, שפירושה שָׂבֵעַ.

אמור לי מהו שמך ואומר לך מאיפה אתה (אבל לא בדיוק)

שמו של שר הביטחון החדש, גבי אשכנזי, מספר סיפור מעניין, שכן על פי שמו ניתן לקבוע כי אבותיו הקדמונים דווקא לא היו אשכנזים. הכיצד? אחת הסיבות ההיסטוריות למתן שמות משפחה היא הצורך לזהות אנשים בתוך קהילתם. אם כל מי שהתגורר באשכנז (כינוי מימי הביניים להתיישבות היהודית בדרום מערב אירופה, ובהמשך כינוי לגרמניה) היה נקרא "אשכנזי" – הרי שלא ניתן היה להבדיל בין האנשים. לפיכך, אנו מבינים שהשם אשכנזי ניתן ליהודים מאשכנז שהיגרו למדינות אחרות, ובפרט לדרום אירופה ולצפון אפריקה. כך, הבדילו בינם לבין המקומיים, שהיו מקרב יהדות ספרד. כך המקרה גם לגבי צנעני (על שום צנעא, תימן), וורשבסקי (על שום וורשה, פולין), אמסטרדמסקי (על שום אמסטרדם, הולנד), ועוד רבים. כל אלו ניתנו לאנשים אשר היגרו מן המקום על שמו נקראו בזמן שכבר לא התגוררו במקום הזה.

המחצית השניה של שם משפחתה של אורלי לוי-אבקסיס, השרה לקידום קהילתי, עשויה להיות אף היא נגזרת של שם מקום, על שם העיר הרומית העתיקה בקסיס Bacassis, אשר נמצאה באיזור צפון-מזרח ספרד של ימינו (בסביבות ברצלונה, ועל שמה קרויה עיר ספרדית הנמצאת באותו איזור). על פי הסברה, את העיר בנו יהודים מארצות ערב. שם העיר הרומית העתיקה נגזר משמו של האל בכחוס מן המיתולוגיה הרומית, שפירוש שמו יין. אפשרות נוספת היא שהשם אבקסיס פירושו אבי הקשיש או אבי הקואסיס (=בערבית כהן).

גם שם משפחתו של חילי טרופר, שר התרבות והספורט, נגזר משם מקום: טרופאו/טרופ (Troppau/Tropp), אשר היתה שייכת לשלזיה, נמצאת היום בצ'כיה ונקראת אופבה Opava. כך גם שמו של יובל שטייניץ, שר האנרגיה, אשר שם משפחתו עשוי להיגזר מן העיירה הצ'כית Ždánice ששמה הגרמני היה שטייניץ; פירוש נוסף לשם משפחה זה נגזר מן המילה היידית "שטיין", שפירושה סלע.

שם משפחתו של השר בלי תיק, צחי הנגבי, נגזר, כמובן, מן המילה "נגב". אגב, שם המשפחה המקורי של אביו של הנגבי, שטראוסברג, נגזר, ככל הנראה, מן המילה הגרמנית שטראוס, במובן של צרור, או במובן של בת יענה (סמל ששימש לסימון בתים בגרמניה בימי הביניים).

מצטרפים לקבוצה זו שם המשפחה השני של גילה גמליאי-דימרי, הנקרא על שם העיר דמאר בתימן (וככזה הוא קשור לשם דמארי), כמו גם שם המשפחה של אריה דרעי, שר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, אשר נגזר משם העיירה דרע במרוקו.

פירוש נוסף לשם משפחתו של השר דודי אמסלם הוא בשיוכו לעיר בשם זה במקורו. גם שמה של השרה לענייני התיישבות, ציפי חוטובלי, עשוי להיגזר משם של מקום, במקרה הזה עיירה בשם חוֹטֵבִי בגיאורגיה.

הראשונים והשניים במעלה

ובחזרה ללוי-אבקסיס. החלק הראשון של שם משפחתה משייך את הענף הזכרי של אבותיה הקדמונים לשבט הלוי, וכבר נמצא חיזוק מדעי לקשר המבוסס-שם הזה. שימו לב שאם הגירסה השנייה לשם אבקסיס רלוונטית (כלומר, שמשמעותו אבי הכהן), הרי שהיא נושאת על גבי שמה שיוך הן לכהנים והן ללוויים.

אזכור ישיר לכהנים מופיע בחלק השני של שם משפחתה של אורית פרקש-כהן, השרה לנושאים אסטרטגיים, אצל מירב כהן, השרה לשוויון חברתי, וגם אצל אלי כהן, שר המודיעין, ואצל ישראל כ"ץ (=כהן צדק), שר האוצר. כמו אצל הלויים, גם כאן נמצא חיזוק מדעי לקירבה המשפחתית בין הנושאים שם זה.

שימו לב שעל פי המסורת, הלויים והכוהנים הם קרובי משפחה, שכן שניהם צאצאי שבט לוי (סבו של אהרון הכהן מצד אמו). הכוהנים הם צאצאיו של אהרון הכהן, ואילו הלויים הם צאצאי שבט לוי שאינם צאצאיו של אהרון הכהן.

כל עבודה מכבדת בעליה

אלון שוסטר, שר החקלאות ופיתוח הכפר, נושא שם שבעליל אינו חקלאי. שוסטר הוא סנדלר (מגרמנית). גם שמו של יועז הנדל, שר התקשורת, נגזר מעיסוק, שכן "הנדל" היא מילה גרמנית למיסחר.

שר המשפטים החדש, אבי ניסנקורן, נושא שם משפחה שתחילתו נגזרת מן המילה היידית נוּס (=אגוז) וסופו מן המילה קורן (=גרעין, כמו גרעין חיטה). כלומר, משמעות שמו היא: גרעין האגוז.

ולגבי החלק הראשון של שם משפחתה של אורית פרקש-כהן – פירושו זאב (פרקש). חיה נוספת אשר נתנה אותותיה בממשלה הנוכחית היא הזמיר; בגרמנית – נכטיגל, שם המשפחה המקורי של משפחתו של אסף זמיר, שר התיירות החדש.

בשם האב (או האם)

איציק שמולי, שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, נושא בשם משפחתו את שמו של אב קדמון בשם שמואל. לצידו, עומר ינקלביץ', שרת התפוצות, נושאת את שמו של האב הקדמון יעקב (עם הסיומת "ביץ", שמשמעותה "הבן של"). גם שם משפחתו של זאב אלקין, השר לענייני השכלה גבוהה ומשלימה והשר לענייני מים, נגזר משם אב קדמון, אליק. ככל הנראה, גם שם המשפחה הראשון של גילה גמליאל-דימרי, השרה להגנת הסביבה, נגזר משם פרטי. גם שם המשפחה של השרים עמיר פרץ, שר הכלכלה והתעשייה, ורפי פרץ, שר ירושלים ומורשת, נגזרים משם פרטי של אב קדמון.

שם משפחתו של אמיר אוחנה, השר לבטחון פנים, מבוסס, כנראה על שם אם קדמונית: חנה.

ועוד שם אחד

האחרון ברשימה, שהוא גם הראשון בממשלה, ראש הממשלה הראשון ברוטציה הוא בנימין נתניהו. פירוש שמו: אלוהים נתן. אני מניח שאפשר לתת מדרש שם רציני על השם הזה, אבל הבטחתי בלי פוליטיקה…

* * *

נעדרים מן הרשימה: יזהר שי, שר המדע והטכנולוגיה, אשר לא הצלחתי לאתר את המקור לשם משפחתו המעוברת; פנינה תמנו-שטה, שרת העלייה והקליטה, אשר לא הצלחתי להתחקות אחר משמעות שם משפחתה; גלעד ארדן, השר לשיתוף פעולה איזורי, שלא הצלחתי לאתר את מקור שם משפחתו.

מקורות

בעיקר התבססתי על ספרם הנפלא של היינריך ואווה גוגנהיימר, שמהווה מילון אטימולוגי של שמות משפחה יהודים, ועל מאגר שמות המשפחה ע"ש ממי דה-שליט, פרויקט וותיק של בית התפוצות.

Share

← 2 תגובות

אנז"ק ANZAC

25 באפריל, 2020 מאת רוני · 4 תגובות

גיסות הצבא האוסטרליים והניו זילנדים (Australian and New Zealand Army Corps) ידועים במקומותינו משום שהם השתתפו בקרבות שהתרחשו אצלנו במלחמת העולם הראשונה (עזה, באר שבע, ירושלים, יריחו ועוד).

בבאר שבע נחנך ב- 2017 המרכז להנצחת חיל אנז"ק המצוי ליד בית הקברות הצבאי הבריטי בבאר שבע.

הביקורים של חיילי הצבא האוסטרלי בבאר שבע הפכו כבר למסורת. המסורת המכבדת את הנופלים שנפלו רחוק מהמולדת ראויה להערכה.

ביום 25.4.1915 נחתו כוחות אנז"ק בגליפולי (תורכיה). שם התנהלה מערכה ארוכה מאוד (עד ינואר 1916) בין הכחות הבריטיים (בהשתתפות של צרפת) כנגד האימפריה העותמנית.

מערכה זו ידועה גם בשל השתתפות גדוד נהגי הפרדות העברי, שהיה גדוד עברי שהוקם ע"י הבריטים בתקופת מלחמת העולם הראשונה. זמן קצר לאחר הקמתו הצטרף הגדוד למערכה בגליפולי, כאשר יוסף טרומפלדור מפקד על חלק מהכוחות.

מהצד התורכי השתתף בקרבות קצין בשם מוסטפא כמאל, מי שכונה אחר כך אתא טורק, אביה של טורקיה החדשה. הוא נודע כגנרל העותמני היחיד שלא הפסיד בקרב במהלך מלחמת העולם הראשונה.

יום 25.4 (היום) נקבע כיום זכרון לאומי באוסטרליה ובניו זילנד ושמו "יום האנז"ק", ובו מעלים על נס את תרומתם של אלו ששרתו ושל אלו שנהרגו במלחמות ובמאבקים לשמור על השלום בעולם.

בזכותה של רותי דני, קרובתי האהובה מאוסטרליה, שהיא הבעלים והשפית של Pasteles Bakehouse בסידני (אוסטרליה), למדתי שקיימות "עוגיות אנז"ק" Anzac biscuit. קיימות שתי סברות בקשר לעוגיות אלה: האחת גורסת שאלו עוגיות שנשות החיילים וארגוני נשים שלחו לחיילים הרחוקים מהבית משום שהמרכיבים של העוגיות לא התקלקלו בדרך הארוכה והעוגיות עמדו בתנאי המשלוח דרך הים; האחרת גורסת כי מדובר בעוגיות שנאפו באוסטרליה ובניו זילנד ונמכרו מתוך מאמץ לגייס כסף למען המלחמה.

ברשת מצאתי מתכון בעברית, ולטובת הקוראים הטבעונים – המתכון אינו כולל ביצים כלל ואת החלב ניתן להמיר בחלב סויה ואת החמאה בשמן קוקוס.

Share

← 4 תגובות

(Corona (take 2

6 באפריל, 2020 מאת רוני · 2 תגובות

על רקע הקשיים הרבים שבעריכת בדיקות לזיהוי חולי קורונה בארץ, בלטה באופן מיוחד, יוזמה של חברת הגנאלוגיה הישראלית MyHeritage.

לפי פרסומים בעתונות, חברת מיי הריטג' הציע למשרד הבריאות הישראלי, להפעיל את הקשרים העסקיים המתהווים לה עם חברת הגנטיקה הסינית BGI. חברת ההיי טק הישראלית, הציעה להקים מעבדה חדשנית לביצוע בדיקות קורונה, שבה ניתן יהיה לבצע כ- 10,000 בדיקות ביום.

כידוע, חברת מיי הריטג' מציעה בדיקות DNA לבדיקת קשרים משפחתיים, בדומה לחברות FamilyTreeDNA, Ancestry ו- 23andMe .

בבלוג של Roberta Estes (מדענית ובעלת עסק ליעוץ בנושא פענוח תוצאות בדיקות DNA גנאלוגיות), התפרסם פוסט תחת הכותרת DNA Testing Sales Decline: Reason and Reasons בחודש פברואר ש.ז. (2020) בו היא תארה מגמה של ירידה ניכרת במספר בדיקות ה DNA הגנאלוגיות הנערכות בעולם ובמכירת ערכות בדיקה. היא מעריכה כי שתי החברות אנססטרי ו- 23 אנד מי מכרו (ביחד) 26 מיליון ערכות בדיקה, ואילו חברת פמילי טריי דנא ומיי הריטג' (ביחד) מכרו 4-5 מיליון ערכות.

היא מעריכה שהירידה נובעת ממיצוי השוק ומכך שמדובר בתקבול חד פעמי ולא בדמי מנוי.

לדבריה, אחת הדרכים שהחברות מצאו על מנת לקדם את עסקיהן כאשר נוכחו שהם מיצו את השוק, היא הצעה ללקוחותיהם לבצע בדיקות DNA בריאותיות, בהסתמך על הדגימות שכבר נתקבלו בעבר.

כאמור, לאחרונה הציעה מיי הריטג' למשרד הבריאות כי תקים את המעבדה ותסייע במאמץ הלאומי למיגור הקורונה.

פרוייקט זה מתווסף לפרוייקטי מצווה רבים ואחרים של החברה, כמו הקמת מאגר גנטי לאיחוד משפחות ילדי תימן, מזרח והבלקן של ילדים חטופים. אינני בקיא בפרטי הפרוייקט, אבל הבנתי שחברת מיי הריטג' תרמה כמות ערכות לא מבוטלת לטובת הפרוייקט והעמידה את כח האדם הנדרש לביצוע, על חשבונה.

הידיעה בדבר הקמת המעבדה גררה פרסומים לגיוס כח אדם. קבוצות הפייסבוק הגנאלוגיות הוצפו בפניות של אנשים שביקשו להצטרף למאמץ הלאומי. הנה דוגמא לפרסום מקבוצת הפייסבוק גנאלוגיה בישראל – בית לחוקרי שורשים משפחתיים של הגנאלוגים אסתר לוינסון הוכפלדר ו- מתן שגב:

על רקע פעילותה של מיי הריטג' בתחום ה DNA הגנאלוגי, ניתן להבין את החששות שהועלו, בדבר זליגה אפשרית של הדגימות שינטלו לצורך אבחון קורונה לבין שאר עסקי החברה.

חברת מיי הריטג' מצידה הבהירה, כי מדובר בסוג בדיקה שונה לחלוטין, וכי מהדגימות שנוטלים לצורך בדיקת הקורונה, לא ניתן להפיק בדיקות DNA לצרכים גנאלוגיים, וכי הדגימות יושמדו והיא אף הסכימה לפיקוח על כך. כן צוין כי לא קיים חשש לניצול המידע בידי החברה הסינית.

אולם, ממש בימים האחרונים התבשרנו כי הפרוייקט הוקפא.

ביטוי לחששות שהועלו בדבר שימוש לא נאות בבדיקות ובתוצריהן, ניתן בכותרת הראיון שפורסם אמש (5.4.2020) ב"גלובס" עם מייסד מיי הריטג' והמנכ"ל שלה, גלעד יפת: "מנכ"ל מיי-הריטג': "אין לנו כוונות אפלות. לא נפיק מידע נוסף מבדיקות הקורונה".

גלעד יפת (הצילום לקוח מהכתבה ב"גלובס" והצילום הוא של: MyHeritage)

כידוע, חוק מידע גנטי, תשס"א-2000 אוסר ביצוע בדיקות גנטיות לשם קביעת קרבה משפחתית. האפשרות היחידה לערוך בדיקה כזאת בישראל, היא על פי צו בית משפט.

בראיון מציין מר יפת:

"האינטרס שלנו הוא שנקים מעבדה ביחד כפי שהם רצו, אבל בישראל ולא באירופה. עוד כמה שנים, כשהקורונה תיגמר, נוכל לנצל חלק מהתשתית ולעשות הסבה לבדיקות דנא".

כדאי לעקוב. הנושא צריך לעניין כל מי שעוסק בגנאלוגיה בארץ.

Share

← 2 תגובות