לוליק ואושיק ומי חסר? יהודה!

היום (30.1.2026) הלך לבית עולמו הזמר והיוצר לוליק לוי. לוליק ידוע בביצוע של שירים רבים והתפרסם גם בביצוע שירים בלאדינו.

מלבד המוניטין שלו בזכות עצמו, הוא גם ידוע כאחיו של הזמר והשחקן אושיק לוי.

בביוגרפיות של לוליק ושל אושיק מצוין כי במשפחתם שלושה אחים, אך לא מצוין מיהו האח השלישי.

אפילו ב ביוגרפיה הרשמית של אושיק מוזכר רק אחיו לוליק.

את החלל הזה אבקש למלא.

אחיהם הבכור של אושיק (אושר) ולוליק (אברהם חיים) היה יהודה לוי. יהודה נולד בשנת 1935 ונפטר ב- 1966.

יהודה ז"ל היה מדריך הנוער הראשון בחבל לכיש. אני לא הכרתי אותו. אולם ההרצאות בבית הנוער בנהורה, אשר נחנך ב- 1966, קרוי על שמו. באולם ההרצאות הזה הוצבה הטלויזיה הראשונה (והיחידה) בבית הספר היסודי ע"ש דוד שמעוני (הקרוי היום ע"ש רבקה גובר), שבו למדתי. שיעורי האנגלית (שנקראה אז "הטלויזיה הלימודית") נערכו שם.

אבא שלי דאג לכך שמדי שנה יונצח זכרו של יהודה ז"ל בטקס שנערך באולם ההרצאות. בערב שלפני כן הוא היה אומר לנו: "מחר תבוא גב' לוי עם הבנים". ואכן, למחרת באה גב' לוי ביחד עם לוליק ואושיק וכל התלמידים כונסו לאולם ההרצאות לטקס.

רבקה גובר (ראו פוסט "אם הבנים" מיום 22.4.2007) הקדישה ליהודה ז"ל כר נרחב בספרה "אל משואות לכיש" (הוצאת דביר, 1969). אביא כאן מעט ממה שכתבה:

באולם ההרצאות הגדול והנאה של בית-הנוער החדש בנהורה (שנחנך בשנת 1966) תלויה תמונה של עלם יפה-תואר. המבט העמוק מעיד על נפש רגישה ועל חיי רוח עשירים.

על דלת האולם קבוע שלט: "אולם הרצאות על שם ד"ר יהודה לוי, המדריך הראשון לנוער באזור לכיש".

נוסף על חריפותו ובקיאותו בלשונות עמד לו ליהודה חוש המשחק הטבוע בו: הוא ידע לחקות את כולם בקלות ובחן…אך לא היה זה עיקר כוחו של יהודה לוי. עד שעה מאוחרת בלילה היה מדבר…..על ספרים אהובים על משוררים אנגלים, החביבים עליו ועל תיאטרון. לא היה גבול להערצתו את חנה רובינא…

יהודה בא ללכיש מיד לאחר סיום שרותו בצבא. בן למשפחת פועלים, נאלץ להשתכר למחיתו ואף לעזור למשפחתו. הוריו השתייכו לעדות שונות, אך שניהם נולדו בארץ. פעם הביא ללכיש את אמו שהיתה ממוצא תימני. היא שרה לנו בקול נעים וצלול וסיפרה, כי כל בני משפחתם מגלים נטיות אמנותיות…

כתום שנתיים לעבודתו בלכיש, עבר יהודה לוי לירושלים כדי ללמוד ספרות באוניברסיטה, אך קשריו עם לכיש לא פסקו עד יומו האחרון. גם כאשר יצא להמשיך לימודיו בארצות הברית המשיך בחליפת מכתבים עמנו…

אז נודע לנו כי יהודה חלה בסרטן-הריאות והמנתחים הוציאו ריאה אחת. אשתו הצעירה היתה חברתו ללימודים באקדמיה לדראמה והתכוננה לשחק על הבמה. אח הניתוח נישאה לו ובאה עמו לישראל…

עם בוקר בא האח להודיע שיהודה נפטר בלילה. סביב מיטתו בבית-החולים ניצבו כל בני משפחתו. בקשתו האחרונה היתה: "תקברו אותי בלכיש". ההורים היו המומים ולא הבינו למה התכוון. הם שאלו: "אתה חושב על קרית גת?" אך הוא ענה בבהירות ובתקיפות:

– לא, בנוגה שבלכיש, בבית הקברות הכורדי…"

קבורתו נערכה ביום חורף קר. רוח עזה נשבה בשדה הפתוח, בין הקברים המעטים של עולי פרס ומרוקו. האדמה היתה דביקה מאוד לאחר הגשם שירד בלילה. הנוער בא ללוות את המדריך הבלתי-נשכח. בתוך הקהל הרב התבלטו בייחודן שתי דמויות: האלמנה הצעירה וחנה רובינא…

בבית הקברות הנידח הקימה משפחתו של יהודה לוי מצבת-שיש, בה מגולף ספר פתוח עם פסוק משקספיר: "כל העולם במה"…

הפעם האחרונה שבה פגשתי את לוליק היתה במסיבת הפרישה של אבא שלי מתפקידו כמזכיר המועצה האזורית לכיש. לוליק הגיע לשיר לכבוד אבא שלי ביחד עם נחמה (הלנה) הנדל (אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר!).

יהודה לוי ז"ל טמון בבית העלמין האזורי מול מושב נוגה בחבל לכיש. בית העלמין מתועד בפרוייקט ביליון גרייבז.

ואם תעלו רחפן, תבינו מדוע יהודה לוי וגם אבא שלי רצו להיטמן כאן.

והנה לוליק שר את "בוקרי לכיש" (הידוע גם כ"היי, לכיש לכישה") של מיכאל רגב וידידיה אדמון (מדקה 02:00 ואילך):