משפחתובלוגיה

תודה לבן דודי גבי גולן, שהסב את תשומת לבי לכתבה

לידיעת כל מוקירי זכרי:

לפי הסופרת וחוקרת תולדות היישוב רות בקי-קולודני הרי שאני נולדתי במעברה.

זו חתיכת גילוי סנסציוני, אשר בהחלט היה ראוי לאכסניה מכובדת כמו עיתון הארץ.

ובכן, לאחרונה (26.11.2024) פרסמה הגב' בקי-קולודני מאמר במוסף התרבות והספרות של עיתון הארץ. במאמר, שכותרתו: מכתב. כזו נראית בעני תמונת השלום – רבקה גובר כותבת לאנואר סאדאת, מספרת בקי-קולודני על נסיעתה של רבקה גובר ביחד עם מנחם בגין לוושינגטון לחתימה על הסכם השלום עם מצרים.

את רבקה גובר ואת בעלה מרדכי גובר, אשר שכלו את שני בניהם במלחמת השחרור, הזכרנו כבר מספר פעמים. ראו אם הבנים (פוסט מיום 22.4.2007 וגם משואה לתקומה (באופן האישי ביותר) (פוסט מיום 18.4.2012 ואחרים).

מה רבה היתה הפתעתי לראות את הכיתוב שהצמידה בקי-קולודני לתמונה הכה מוכרת לי, של רבקה ומרדכי העומדים בחצר הבית בנהורה:

אז על שם מה הזדעקתי? תסתכלו היטב על תיאור התמונה:

כשאומרים "מעברה" מתכוונים לישובים זמניים שבהם היו אוהלים או צריפים או פחונים כדי לשכן עולים שהגיעו בגלי העליה הגדולים עם קום המדינה. בסה"כ הוקמו כ- 130 מעברות ברחבי הארץ, כאשר מרביתם היו סמוכות לערים (כדי לאפשר מקורות תעסוקה לתושבי המעברות).

הזדעקתי לא בגלל שכינו את מקום הולדתי "מעברה". מעברות היו חלק בלתי נפרד מההסטוריה שלנו ומאילוצי ישוב העולים החדשים.

הזדעקתי על אי-הדיוק! נהורה מעולם לא היתה מעברה. היא הוקמה כמרכז כפרי למושבי הסביבה בחבל לכיש.

טוב, זה לא הפעם הראשונה שעיתון "הארץ" לא מדייק. הצבענו על כך בעבר: קארל באר ("הדודה מרתה") (פוסט מיום 5.12.2015) וגם עיתון "ידיעות אחרונות (אלכסנדר תמיר -פונאר – עובדות, פוסט מיום 16.8.2019).

אז רק שתדעו, אם אי פעם תכתבו את הביוגרפיה שלי…. קוראים לי רוני גולן, נולדתי בנהורה. לא במעברה נהורה.

אם מדברים על מעברות, אי אפשר לסיים בלי להאזין לשיר "שרליה" על מחנה המעבר (קליטה ומיון) לעולים חדשים "שער עליה" בחיפה. חוה אלברשטיין (שכתבה את המילים) מתייחסת למקום גם כמעברה.