משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

בשבחי הבלוג (שלנו, כמובן)

31 במאי, 2019 מאת רוני · 2 תגובות

בשנת 2017 כתבתי כאן (לקראת יום העצמאות) בפוסט מבצע קולומבוס על מסעו של אבא שלי לארצות הברית בשנת 1951 כאשר ליווה את ראש הממשלה דוד בן גוריון, להשקת מפעל הבונדס:

ההפלגה לאמריקה היתה כמובן חוויה אישית אדירה (ומסתבר שגם טראומטית לחלק מהמשתתפים, לפי דיווחו של בר-יוסף). אבא שלי (שלא התעניין במיוחד בקשרי משפחה, בלשון המעטה) סיפר שבעת שהספינות עגנו בניו יורק והם ירדו לחוף, "התנפלו" עליו כמה אנשים שקראו בשמו. לא היה לו מושג מי הם. הם הציגו את עצמם כקרובי משפחה שבאו לפגוש אותו (בין אלפי ההמונים שצבאו על הגדרות).

על עטיפת החוברת שחולקה למשתתפים כתב אבא שלי:

ביקור בארה"ב בשנת 1951

עם פתיחת המגבית היהודית בניו=יורק.

בנמל הצבאי בניו-יורק – 3 שנים לאחר מלחמת השיחרור – קיבלנו את אות הקוממיות כאשר התיזמורת של חיל הים האמריקאי מנגן את "התקוה" – הימנוננו

חמש שנים קודם לכן, בשנת 2012 (גם אז לקראת יום העצמאות) כתבתי, בין השאר, על עלייתו של אבי לארץ (משואה לתקומה (באופן האישי ביותר)).

משואה לתקומה (באופן האישי ביותר)

…אבי השתתף במפעל העליה ב', עד שהגיע תורו לעלות ארצה. הוא הצטרף לספינת המעפילים "אורכידאה", אשר הפליגה מפורמיה (Formia) באיטליה לעבר ארץ ישראל. בהיות הספינה בלב ים ולאחר שהתגלו על ידי מטוסים אנגליים, קיבל הצוות תשדורת רדיו מהארץ ונצטווה לעצור ולהמתין. בהמשך נמסר לצוות כי עליו לשנות את שם האוניה מ"אורכידאה" ל"מדינת ישראל" ולהכנס לנמל תל אביב כאנית העולים (ולא המעפילים) הראשונה שתכנס מיד לאחר הכרזת העצמאות. וכך היה, הצוות צבע מחדש את שם האניה, וביום 16.5.1948 (יום לאחר הכרזת המדינה) נכנסה האניה לנמל תל אביב (נמל חיפה היה עדיין שטח צבאי סגור, שכן הבריטים טרם השלימו את פינוי כוחותיהם).

כל אחד מהפוסטים הללו הניב תגובה אחת מיוחדת:

בעקבות הפוסט "משואה לתקומה (באופן האישי ביותר)" פנתה אלי אשת יחסי הציבור של האחים נקש, הבעלים של מלון אורכידאה בתל אביב. היא סיפרה שהם התרגשו לקרוא את הסיפור על כניסתה של הספינה אורכידאה כספינה "מדינת ישראל" לנמל תל אביב, הסמוך למלון אוריכדיאה. היא העלתה רעיון להקמת פינת הנצחה לאוניה בתוך המלון.

הפניה השניה הגיעה בעקבות הפוסט "מבצע קולומבוס". פנה אלי עדי שרצר. עדי הוא חוקר במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

עדי כתב לי שקרא את הפוסט בבלוג וגילה בו ענין בשל העובדה שאבא שלי השתתף במסע של בן גוריון לארצות הברית. הוא כתב שהוא מעוניין לבדוק חומרים המצביעים על האופן בו תפסו את המסע הישראלים ולאו דווקא חומרים רשמיים. כאשר שוחחנו, הוא סיפר לי על מיעוט חומרים המתייחסים לתגובות של הישראלים למסעו של בן גוריון לארצות הברית.

סיפרתי לעדי שאבא שלי כתב יומן לאורך כל המסע וכי היומן שמור אצל אמי.

אמא הסכימה להעביר לעדי את היומן. התוצאה היתה עבודת מחקר של עדי שרצר (בהשתתפות אורן קלמן). היומן תומלל ונחקר ונוספו לו הערות שוליים מרתקות המתחייחסות לאמור ביומן ו"מתכתבות" עם הטקסט של אבא. הערות השוליים מסבירות חלק מדבריו של אבא, מביאות את ההקשר ההסטורי, הגיאוגרפי והפוליטי של דבריו ומוסיפות ליומן עומק רב.

לאחרונה פורסמו ההערות ב"ישראלים" שהוא כתב עת אקדמי לביכורי מחקר שיוצא על ידי מכון בן-גוריון. במדור "מן הארכיון" שבכרך 9 (תשע"ט) בעמ' 128-103 פורסם המאמר:
'מבצע קולומבוס': יומנו של מלח ממסע
בן־גוריון בארצות הברית (1951)
מיומנו האישי של מנחם גולן (גולדשטיין)

עדי הקדים מבוא ליומן, וכתב (בין השאר) על יומנו של אבא כך:

ב־ 8 במאי 1948 יצא גולן אל עבר ישראל כאיש צוות באניית המעפילים
'אורכידאה'. בעוד האנייה עושה את דרכה אל עבר הארץ הוכרזה הקמת
המדינה ושמה של האנייה שונה ל'מדינת ישראל'. לאחר שנאלצה להמתין
מחוץ לנמל בשל ההפצצה המצרית על תל אביב, עגנה האנייה בחוף ב־ 16
במאי 1948 . כך היו נוסעיה ובכללם גולן לראשוני העולים למדינת ישראל
הריבונית.
במהלך מלחמת העצמאות גויס גולן לחיל הים והמשיך בשירות קבע שנים
אחדות. במסגרת זו הצטרף ל'מבצע קולומבוס' ובשל הרקע שלו היה לגורם
מרכזי בהווי החברתי על האנייה – אחראי להוצאת העיתון הפנימי ומדריך
בסיורים של חבריו בעת העצירות באירופה. את היומן כתב בעיקר בעבור
אשתו לעתיד קרולה ולמענם של צאצאיו העתידיים. העברית הטובה של
היומן מפתיעה למדי בהתחשב בעובדה שמדובר בעולה חדש שמעולם לא
למד את השפה לימוד מסודר ורכש את אוצר המילים שלו בעיקר מקריאת
עיתונים.
יומנו של גולן שופך אור על ההזדמנות הנדירה שניתנה לקבוצה קטנה של
חיילים ישראלים לצאת את גבולותיה של הארץ במהלכו של משבר כלכלי
כבד, והוא מתאר את המפגש שלהם עם העושר התרבותי והחומרי שפגשו
במערב. עוד מלמד היומן על טיבו של המפגש המרגש והבלתי אמצעי בין
החיילים הישראלים להמוני היהודים בארצות הברית, שראו בראשונים את
מימוש רעיון מדינה ליהודים.
אולם יתרה מזו, היומן חושף את הפער שבין המציאות הסמלית למציאות
כפי שחווה אותה האדם הפשוט. כמו שאר המלחים שעל הספינה נשלח
מנחם גולן לארצות הברית כסמל של הממלכתיות הישראלית; אך בתיאורו
נפרט הנרטיב של הזהות הקולקטיבית לנרטיב פרטי של 'האני החווה'.
הסמליות של מלחי חיל הים הישראלי המלווים את בן־גוריון במסעו
באמריקה מפורקת ביומן לכדי מציאות יום־יומית של החייל המממש את
תהליך ההסמלה, ובזה קסמו.

אני שמח על המחקר שנעשה בחומר הגלם של אבא שלי ועל המקום הראוי שהוא קיבל בזכותו של עדי.

וכל זאת (גם) בזכותו של הבלוג (שלנו!).

עדי נתן את רשותו לכך שאפרסם את המאמר גם כאן, ואני מודה לו על כך. אפשר לעיין במאמר ע"י לחיצה על כפתור "הורד" כאן למטה:

Share

2 תגובות↓

  • 1 עירית // 4 יונ, 2019 בשעה 16:14

    רוני,
    המאמר – מעניין.
    היומן – מלמד גם מאיזה חומר מעולה קורצת.

     

  • 2 mishpachtoblogia.co.il // 8 יונ, 2019 בשעה 18:43

    Look at a good gift for win. mishpachtoblogia.co.il
    http://bit.ly/2KxJF4x

השארת תגובה