משפחתובלוגיה

האם ברור מאליו כיצד חוגגים "עצמאות"?

כאשר הוכרזה המדינה בשנת תש"ח החגיגות היו ספונטניות. אולם, כיצד קובעים את סדרי החגיגה מאותו זמן ואילך?

בסמוך למועד בו היו צריכים לחגוג את חגיגות העצמאות לציון השנה הראשונה לעצמאות, חוקקה הכנסת את חוק יום העצמאות, תש"ט-1949. החוק עבר שינויים שונים לאורך השנים:

חוק יום העצמאות, תש"ט-1949

ה' באייר – יום העצמאות
1.    (א)  הכנסת מכריזה בזה על יום ה' באייר כעל "יום העצמאות" שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה.
          (ב)  ….
           (ג)   יום העצמאות יהיה יום שבתון.

הוראות ראש הממשלה
2.    (א)  ראש המשלה מוסמך להורות הוראות בדבר הנפת דגלים וקיום חגיגות-עם ביום העצמאות.
        (ב)  על אף האמור בסעיף 1(ג), מוסמך ראש הממשלה להורות הוראות בדבר קיום עבודה ושירותים, שלדעתו אין להפסיקם ביום העצמאות, וכן את שיטותיהם וסדריהם באותו יום.

סמלי יום העצמאות
3.    ראש הממשלה רשאי בתקנות לקבוע סמלי יום העצמאות ולהסדיר את השימוש בהם.

הגם שיום העצמאות לא הוגדר כ"חג" (שהוא מונח דתי), הטקסט עצמו מדבר על כך שיום העצמאות "יוחג" (כלומר, יחגגו אותו). מבחינה סוציאלית, יום העצמאות הוא יום שבתון אזרחי, בניגוד לימי השבתון האחרים, הנובעים מחגים דתיים (למעט יום הבחירות). בכל שנה מתעוררות אותן שאלות משפטיות: האם ניתן לחייב עובד לעבוד ביום השבתון ומה הגמול המגיע לעובד שאכן עובד בפועל ביום השבתון (ראו אתר "כל זכות") אבל אנחנו משוחררים מהדיון הזה כאן אז יופי…… ראש הממשלה מוסמך להורות על קיום חגיגות-עם!

ברור שלטכסים (עיינו בהסבר המרתק של האקדמיה ללשון העברית אודות מונח זה, לרבות השאלה האם יש לומר "טכס" או "טקס")- יש תפקיד ביצירת ממלכתיות ליום הזה.

מקובל לומר שהמונח "ממלכתיות" נטבע על ידי דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. גישה זו דגלה בהעברת ההחלטות בענין צביון המדינה וחייה ובסוגיות המרכזיות של העם החי בישראל אל מוסדות המדינה (ראו הערך "ממלכתיות" בויקיפדיה).

לאורך השנים התעצבו טכסים ממלכתיים שונים, עד כדי הפיכתם למסורת. המאפיין המשותף לכולם הוא מסגרת טקסית קבועה (עם שינויים קלים ביותר). נראה שהמפורסם בכולם הוא טכס הדלקת המשואות על הר הרצל שמתקיים ב"תפר" שבין יום הזיכרון לבין יום העצמאות.

קראתי לאחרונה מאמר שכתבו מיכאל פייגה ודוד אוחנה: "טקסי אזכרת בן-גוריון: ריטואלים ממלכתיים בקצה המדבר", אשר פורסם בישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל – היסטוריה, תרבות, חברה בהוצאת "המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים ויצמן" בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב.

• 

המחברים דנים בתפקידו של הטכס באופן כללי, וסוקרים את מקומו של טקס האזכרה לדוד בן-גוריון והתמורות שחלו בו לאורך השונים.

על מקומו של הטכס הלאומי הם כותבים:

טקסי האזכרה לבן־גוריון הם טקסים לאומיים מובהקים, המייצגים את הלאום אך גם מכוננים את דמותו, ומאפשרים לאזרחים לדמיין אותו. מנהיגות לאומית משתמשת בטקסים המוניים כדי לבטא ערכים ולחבר אליהם את ציבור האזרחים. הטקסים הללו, החוזרים מדי שנה, הם חלק מהממד הסימבולי המלווה את הלאומיות. לצד הדגל וההמנון, המטבעות והבולים, הם מרכיבים את הדת האזרחית הישראלית. שטרות כסף, מטבעות ובולים המשתנים לאורך זמן, ומאפשרים גמישות בקשר שבין המסמל למסומל. לטקסים יש גמישות רבה אף יותר; הם מבוססים על הביצוע(performance)  הנוצר כל פעם מחדש, ומשום כך עוברים תהליכי שינוי בהתאם לשינוי במְבצעים.

בילדותי, השתתפתי בכל שנה בטקס יום העצמאות. אם אני זוכר נכון (אבל אולי אני טועה) הוא התקיים במוצאי יום הזיכרון. המתכונת היתה קבועה ובכל שנה קראנו את אותם טקסטים, בשינויים קלים. היצע הילדים משתתפים היה מוגבל, כך שנדמה לי שכל הילדים השתתפו בטכס. גולת הכותרת של הטכס היתה קריאת "מגש הכסף" של נתן אלתרמן (אל תחמיצו ביקור באתר המצוין שהוקם להנצחתו והנצחת יצירותיו: אתר נתן אלתרמן).

• 

לקוח מתוך אתר האינטרנט של הספריה הלאומית, ירושלים

על מנת לא לחטוא לדיוק, אני מביא כאן במלואם את דברי ההסבר לשיר כפי שהם מפורסמים באתר של הספריה הלאומית:

השיר "מגש הכסף" מאת נתן אלתרמן פורסם ב"טור השביעי" בעיתון "דבר", ב- 19 בדצמבר 1947. ההשראה לשיר הייתה דבריו של חיים חיים וייצמן בוועידה הארצית של המגבית היהודית המאוחדת באטלנטיק סיטי (ב-13 בדצמבר 1947): "שום מדינה אינה ניתנת לעם על מגש של כסף, ותכנית החלוקה אינה מקנה ליהודים אלא סיכוי" (להקים מדינה). הדימוי "על מגש של כסף" פירושו משהו שניתן כשהוא מוכן וגמור, אבל מדינה אינה ניתנת לעם בצורה כזו, והקמתה דורשת מאמץ רב.  דברי וייצמן מופיעים כמוטו בראש השיר.

בשיר חמישה בתים בעלי חריזה מסורגת רבועה ובית שישי חותם, ובו שתי שורות בלבד. השיר מתאר את האומה המתאוששת מזוועות מלחמה וקמה לקבל את ה"נס" של יסוד המדינה. בבית השני, בעוד המדינה מתכוננת לטקס ההקמה, מתקרבים אל האומה "נערה ונער". שני הבתים הבאים מתארים את הנער והנערה בבגדי העבודה והמלחמה שלהם, את עייפותם המתמשכת, את נעוריהם. זהותם מוארת באור מיסטי, ואין לדעת "אם חיים הם או אם ירויים". בבית החמישי האומה "שטופת דמע וקסם" שואלת את השניים "מי אתם?" והם עונים "אנחנו מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת ישראל". הבית הקצר הסוגר את השיר מתאר את הצעירים הנופלים לרגלי המדינה [מתים או משתחווים]. הסיום "השאר יסופר בתולדות ישראל" משאיר אפשרות להמשיך לספר את עלילות הנערים ואת תולדות המדינה.

"מגש הכסף" הוא אחד משירי הזיכרון הידועים ומזוהה עם מלחמת העצמאות. השיר פורסם בדצמבר 1947, כעשרים יום לאחר ההצבעה באו"ם בכ"ט בנובמבר. מלחמת השחרור רק החלה, אך אלתרמן רואה לנגד עיניו את המדינה שקמה ואת מחיר הקרבות. ייתכן גם שהנערה והנער מייצגים את לוחמי המחתרות והפלמ"ח שנפלו במאבק למען הקמת המדינה בזמן המנדט הבריטי בארץ. אלתרמן אינו מסמן קרב או אירוע מדויק בכוונה תחילה, ובדרך זו הדמויות נהיות לסמלים של כל הקורבנות שנפלו למען המדינה ובדרך להקמתה.

ברור, שהשיר מדבר על הקורבנות הכרוכים בהקמת המדינה.

קריאת השיר בטקסים היתה זכות הבכורה של רונית מ. (הגדולה ממני) ורק אחרי שהיא עברה ללמוד בתיכון בבן-שמן, קיבלתי אני את הזכות "לקריין" את השיר. שאר התפקידים כללו, כמובן, את "הנה מוטלות גופותינו" (חיים גורי) , "דודו" (חיים חפר) ועוד קטעי קריאה מלאי הוד והדר שבכולם התחלקנו.

היינו מתכנסים לחזרות אצל המורה שהיתה אחראית על הטקס ומתרגלים ומתרגלים עד לטקס עצמו. מדי פעם קראנו טקסטים שונים. למרות זאת, הטכס נראה כמעט אותו דבר בכל שנה.

לפני מספר שנים די הופתעתי לשמוע את בנה של בת דודתי ד. (הלוא הוא ע.) מקריא את "מגש הכסף" בטקס סיום הטירונות. מבלי לפגוע בממלכתיות, אני חייב לציין שלא הייתי בוחר ביצירה הזאת להשמיע באזני הטירונים (ובמיוחד לא באזני הוריהם). אבל אני כנראה לא ממש מבין בממלכתיות.

נזכרתי שבטקס סיום הטירונות שלי שהתקיים במצדה, "קריינתי" גם אני. אני לא מצליח להיזכר מה, אבל זה לא היה "מגש הכסף".

.ומה עם קצת שמחה ומוסיקה?

אז כבר אמרנו שראש הממשלה יכול לקבוע "חגיגות-עם". זה נשמע גרנדיוזי…. אז בואו נעשה שמח! רעש, מוסיקה, צופרים ו….קצף!

תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג-1992 עוסקות ברעש כל ימות השנה. מסתבר שהן מגלות סובלנות רבה כלפי החוגגים ביום העצמאות (ועוד כמה ערבי הילולות….):

רעש באמצעות מכשירי קול

3.     (א)        לא ישיר אדם, לא יצעק ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו או טלוויזיה ולא יקים רעש באמצעות פטיפון, רמקול, מגביר קול או מכשירי קול כיוצא באלה בין השעות 14.00 ל-16.00 ובין השעות 23.00 ל-7.00 למחרת, באזור מגורים באחד מהמקומות האלה:

(1)   תחת כיפת השמים;
(2)   במקום שאינו תחת כיפת השמים, אולם אינו סגור מכל צדדיו כלפי חוץ, או שדלתותיו, חלונותיו או פתחיו האחרים אינם סגורים כולם;
(3)   בבנין שיש בו יחידות מגורים (להלן – בנין מגורים).
(ב)        הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על פעולה המבוצעת אגב חגיגה או שמחה באחד המועדים האלה:
(1)   לילי יום העצמאות;
(2)   ליל פורים;
(3)   ערב יום מנוחה ומוצאי יום מנוחה – עד חצות;
(4)   ליל יום ירושלים;
(5)   ליל ל"ג בעומר;
(6)   ליל המימונה;
(7)   ערב ראש השנה האזרחית.

אז אסור לשיר תחת כיפת השמיים לאחר השעה 23:00, אבל בליל יום העצמאות מותר! יש!!

השנה "שודרגתי" ואשתתף בטקס קאנוני אחר שכבש לו מקום, ושאין לזלז בו: "הבמות". חגיגות יום העצמאות הנחגגות ברב עם בחוצות הערים, זכו לשם העממי: "הבמות" על שמן של הבמות עליהם מופיעים אומנים שונים, במטרה לשמח את לב החוגגים.

אניח כאן את ההגדרה של האנציקלופדיה העממית ויקיפדיה ל"במות" ותעשו עם זה מה שתרצו:

במה היא אתר המיועד להקרבת קורבנות, מקום מוגבה בדרך כלל, הכולל מזבח. המושג משמש בתורהככינוי לאתרי פולחן של עבודה זרה, אתרים שכללו גם פסל ומצבה. בשאר ספרי המקרא המושג מופיע גם בהקשר של אתרים מחוץ לבית המקדש ששימשו את עם ישראל להקרבת קורבנות לה'.

במה היא אתר המיועד להקרבת קורבנות, מקום מוגבה בדרך כלל, הכולל מזבח. המושג משמש בתורהככינוי לאתרי פולחן של עבודה זרה, אתרים שכללו גם פסל ומצבה. בשאר ספרי המקרא המושג מופיע גם בהקשר של אתרים מחוץ לבית המקדש ששימשו את עם ישראל להקרבת קורבנות לה'.

רק תזכרו שזה יכול להיות "מקום מוגבה", "מזבח" ,"אתר פולחן" (לרבות פסל ומצבה) וגם מקום להקרבת קורבנות.

כמידי שנה, תעריפיהם של האומנים המופיעים על הבמות זכה לדיון: הפעם הודיע שר הפנים אריה דרעי על כוונתו להגביל את שכר האומנים החל בשנה הבאה לתקרה של 70,000 ₪. h

נו מילא. זה לא מעשי ולא ריאלי.

אז בערב יום עצמאות תמצאו אותי על "במת הזמר העברי" בחזית בית מלינוב:

• 

אז…. אנחנו "מחממים" את דורית ראובני ואת חנן יובל ובמשבצת הזמן שלנו(21:30 – 22:15) יופיע על במת הילדים הסמוכה הזמר (יהונתן) מרגי. אין מה לומר – תחרות ראויה!

אז נראה לי שהשנה קיבלתי לקריין את "מגש הכסף"….

נקווה שההופעה הזאת לא תהיה "על במותיך חלל"…

ולתפארת מדינת ישראל!

---