משפחתובלוגיה

לפני ימים אחדים, השיקה חברת Ancestry שיתוף פעולה יוצא-דופן-לכאורה עם שירות הזרמת המוזיקה, Spotify. מהות היוזמה החדשה – התאמת רשימת האזנה (ב"ספוטיפיי") על פי המגוון האתני המשתקף בתוצאות בדיקת ה – DNA (שנעשית על ידי "אנססטרי"). לכאורה, יוזמה מעניינת, אשר מאפשרת לכל אחד – על פי הסלוגן אשר מלווה את החיבור הזה – "להאזין לדי.אנ.איי שלו". הרעיון הוא לאפשר לאנשים להתחבר דרך המוזיקה – ולא רק דרך נתונים "יבשים" – לעברם ולמוצאם.

חשבתי רבות על הנושא – באמת – ועדיין, המיזם החדש נראה לי מופרך להחריד. אז כן, אני מבין שמדובר בסך הכל בהזדמנות לפרסומת (אתר "אנססטרי" מדורג במקום ה – 955 על פי דירוג Alexa, הרחק מן המקום ה – 129, שם נמצא "ספוטיפיי"). לגיטימי. ובכל זאת, הנחת היסוד של היוזמה הזו כל כך הזויה עד שאי אפשר להתעלם ממנה.

ההנחה הראשונה היא שאדם יכול להתחבר לעצמו, לעברו, להיסטוריה שלו, למורשתו, דרך מוזיקה. ההנחה הזו – בהקשר מעט אחר – מתבטאת בפרסומת של חברת "אנססטרי", בה אדם שגדל במשפחה ממוצא גרמני מגלה כי מוצאו הגנטי הוא בכלל מסקוטלנד, ובמחי יד הוא מחליף את מכנסי הלדרהוזן שלו בקילט. העיסק במחקר המשפחתי – הגם שהוא מרחיב את המבט החוצה מן העוסק בו – נעשה, במקרים רבים, דווקא כדי להתבונן פנימה; זוהי תובנה שעולה ממעט המחקר בתחום, למשל ממחקרה המרתק של הסיוציולוגית הבריטית, אן-מרי קריימר (Anne-Marie Kramer). וכשהגנאלוג אינו עסוק בלהסתכל רק על עצמו, הוא מסתייע במחקר המשפחתי כדי לזקק קשרים עם אחרים; קריימר טוענת זאת, ואנו – במחקר אחר – מצאנו כי זהו אחד המאפיינים של המחקר הגנאלוגי, ולעיתים הקשרים הללו הם לדמויות שלא הכרנו. אבל (וזה אבל חשוב) הקשרים שאנו מחפשים – גם אם הם לדמויות שלא הכרנו – הם קשרים משמעותיים לגנאלוג שבהווה, למי שהוא היה בעבר ולמי שהוא חושב שיהיה בעתיד. לא מדובר על קשרים לאדם קדמון דמיוני שחי לפני מאות ואלפי דורות במקום לא ידוע.

הסתכלו רגע על מפת המוצאים שלי, כפי שנותחה מן המטען הגנטי שלי על ידי חברת Family Tree DNA:

האם אני מוצא את עצמי – או קשר משמעותי כלשהו בעבורי – במפה הזו? כשאני רואה בה את השוליים הבהירים במולדובה, אני חושב מיד על סבתי (אם-אמי), אשר מוצא משפחתה לוט בערפל, אך העדויות המעטות הקיימות בידינו מכוונות אותנו לאיזור ההוא. אני מתקשר לאיזור הזה דרכה. כשאני בוחן את השוליים הבהירים באזור רומניה, אני מתפלא על שהעיר ממנה הגיעה משפחת הרשקוביץ שלי – גלאץ (Galati) – נמצאת מחוצה להם, ונזכר במה שאמר לי פעם מומחה לשמות משפחה: "לפי הצורה של שם המשפחה שלך, המשפחה הגיעה בעבר לרומניה דרך רוסיה". אז כן, יש לי סקרנות אינטלקטואלית בנוגע לאיזורים הכחולים והתכולים, אך קשר של ממש אליהם איני מרגיש. אני מתחבר למשהו כשיש לי משהו – ולו שבריר סיפור או היעדרו של סיפור – להיאחז בו.

ההנחה השנייה היא שאנשים בעלי מוצא משותף מתחברים לאותה המוזיקה. הטענה המופכרת הזו מתבטאת בפרסומת אחרת של "אנסטטרי", בה שכנים זרים-זה-לזה הופכים להיות כמו אחים אחרי שגילו שהם חולקים מוצא-גנטי משותף. והרי החיבור לשכנינו – ובכלל, לאנשים מן הקהילה שלנו – הוא הדוגמה הכי מובהקת לאותו "קליק" בלתי-ניתן-לפענוח, שוודאי לא קשור למוצא גנטי, אלא לחיבור בינאישי. קחו רגע והביטו סביב, אבל קרוב: בחנו את הטעם המוזיקלי שלכם ואת זה של אחיכם והוריכם – האנשים שהכי קרובים לכם מבחינת המטען הגנטי שלכם. האם בהכרח יש לכם טעם דומה במוזיקה? ברור שלא! ומצד שני, הסתכלו מסביב כאשר אתם נמצאים בקונצרט של אומן אהוב עליכם – כמה מן האנשים מסביב הם "כמוכם", בין אם מבחינה תרבותית ובין אם מבחינה גנטית?

ובכלל, מעבר לשתי ההנחות המופרכות הללו – איך ניתן לאפיין מוזיקה ממדינה כלשהי? קחו, למשל, את אירלנד. הנה שני קליפים של מוזיקה מאירלנד – צפו, האזינו, ושאלו את עצמכם מה המשותף להם.

בוודאי יהיו חלק מכם שיאמרו שהקליפ השני (אתם מוזמנים להתוודע גם לגירסה העברית שלו) הוא "יותר אירי", שכן הוא "מסורתי" (בן 250 שנה לערך). אבל ההסבר הזה רק מחזק את הטיעון שלי! 250 שנה הם כלום במונחים היסטוריו-גנטיים (יש מונח כזה?…); החיבור לשיר הזה של אדם שגדל בתרבות אירית – אם קיים בכלל – יהיה מסיבות של חיבור לאנשים (אולי ממשפחתו ואולי לא) מאירלנד (או לא) ולסיפורי המלחמה האיריים (או לא) שלהם. האנשים שחיו באירלנד לפני 5,000 או 10,000 שנה לא שרו את השיר הזה, והשירים שהם (בוודאי) שרו לא הושרו בשפה שנבין היום ועסקו בנושאים שיהיה לנו קשה להתחבר אליהם היום. כלומר, החיבור שלנו למוזיקה הוא תרבותי ולא גנטי, ותמיד תמיד אישי. ותרבות היא עניין של ממשות (כולל ממשות סיפורית).

* * *

ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. מחקרים רבים בחנו את ההשפעות הגנטיות והסביבתיות על תכונות ומנהגים הקשורים למוזיקה. למשל, כשרון מוזיקלי, ז'אנר מוזיקלי מועדף, או התמדה באימון בכלי נגינה. במקרים רבים, נמצאה השפעה גנטית על משתנים אלו (מעורבת בהשפעה סביבתית, כמובן). אךמחקרים מסוג זה מצביעים על כך שהעדפות אישיות הקשורות למוזיקה הן בעלות קשר (מסוים) למטען הגנטי הנוכחי. כיוון שכל אחד מאיתנו נושא רק קמצוץ מן המטען הגנטי של אבותיו הקדמונים – אין בכך כדי לחזק את הקשר המוצג על ידי "אנססטרי" בין מוצא גנטי לבין מוזיקה.

* * *

עוד זה מדבר וזה בא… עת סיימתי לכתוב שורות אלו, הגיעה חדשה מרעישה נוספת הקושרת בית גנאלוגיה ומוזיקה. חברת "מיי הריטייג'" הוכרזה כספונסרית הראשית של אירוויזיון 2019 אשר ייערך בתל אביב. בפוסט שפורסם בבלוג הרשמי של החברה, מתגאים אנשי "מיי הריטייג'" כי החיבור הלה יסייע להם להגדיל את נוכחותם באירופה. אנשי רשות השידור האירופי (המפיקה את התחרות) קושרים בין ערכי הליבה של התחרות – שונות, הכלה, חיבורים, גילויים ויצירתיות – לערכים שמייצגת "מיי הריטייג'" (ואולי שדה הגנאלוגיה בכלל). לא נותר אלא לקוות שב"מיי הריטייג'" לא יילכו צעד מיותר אחד קדימה וינסו לחזות את הזוכה באירוויזיון באמצעות המטען הגנטי של השד-יודע-מי…