משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

"באוזניי שמעתי בקישוורדה את השקט הנמשך, הממלא את החסר"

17 באפריל, 2018 מאת רוני · ניתן להגיב

קישוורדה (Kisvárda) היא עיירה בצפון-מזרח הונגריה אשר שוכנת בסמוך לכפרי אבותי. לא רחוק מהגבול האוקראיני ולא רחוק מהגבול הרומני. אי-שם בשום-מקום. על קישוורדה כבר כתבתי בעבר ("איפה את (לכל השדים והרוחות) אסתר אייזדורפר?", 18.5.2014).

אל הגטו שהוקם בקישוורדה הובלו יהודי הסביבה (הגם שלפי "יד ושם", יהודי הסביבה הופרדו מיהודי קישוורדה ושוכנו במנסרת עצים בעיר), ביניהם גם סבי, הסבא רבא שלי, דודותי ובני דודתי, שהובאו לשם מ Petneháza, Kemecse, Vásárosnamény  ומעוד כמה כפרים קטנים בסביבה.

בקישוורדה פעלה הוצאת הספרים ובית הדפוס של יצחק (Gyula) קליין. דודתי פרל גולדשטיין (פירושקה) נישאה לבנו, לאיוש.

בנו האחר של לאיוש קליין היה בלה (Béla) קליין (אשר כונה ע"י דודי יוחנן "בורי"). זאת לדעת, יש שם הונגרי בשם בלה. מבטאים אותו "ביילה" (ע"ע בלה ברטוק). "בורי" עבד בעסק המשפחתי. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוא יצא בשליחות עתונאית לפלשתינא. מצויד במצלמה הוא תר את הארץ. לאחר ששב להונגריה, פורסמו חויותיו בספר: "מסעותי בארץ הקודש" (בערך כמו שמו של ספרו של מארק טוויין). כבר כתבתי על זה בשנת 2007 ("סודות ו"אצו רצו גמדים", 1.2.2007). ברור שהספר יצא לאור בהוצאה לאור של אביו בקישוורדה. 

"ביילה" מפורסם אחר הוא דֹּב בֶּלָה גְּרוּנֶר. כמו "ביילה" קליין הנזכר לעיל, גם הוא נולד בקישוורדה. דב גרונר היה מעפיל בית"ריסט ולוחם אצ"ל. הוא נתפס על ידי הבריטים בעת ההתקפה על משטרת רמת גן, נשפט ונתלה. לזכרו האנדרטה המוצבת מול תחנת המשטרה ברמת גן, מעשי ידיה של הפסלית חנה אורלוף.

 

 

 

 

 

 

 

(מקור התמונה: ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית)

 

בקישוורדה נולדה ביום 31.12.1928 דודתי האהובה מרים ("מימי") שונפלד. מתוך 10 ילדי משפחת שונפלד שרדו את השואה 8 אחים ואחיות, וביניהן איבי (רות) ראובני וטובי (תמר) פרידמן, הזכורות לטוב. תמונת האחיות שונפלד שהגיעו ביחד לשוודיה לאחר השואה פורסמה בעיתונים ומימי אף מוזכרת בספר הזכרון לקהילת קישוורדה (המכונה באידיש "קליין ורדיין" – ורדיין הקטנה, להבדיל מורדיין הגדולה – נוג' ורדיין Nagyvárad שהיא Oradea – כיום ברומניה). (להרחבה אודות קישוורדה, ראו דף לקהילת קישוורדה באתר ג'ואישג'ן).

ספר הזיכרון של קהילת קישוורדה זמין ברשת כבר שנים רבות, במסגרת פרוייקט ספרי היזכור של הספריה העירונית של ניו יורק. בספר שלושה שערים: עברית, הונגרית ואנגלית. במסגרת פרוייקט ספרי היזכור של ה JewishGen תורגמו חלקים מהשערים לאנגלית (ראו: כאן).

מימי כתבה נהדר וחלומה היה להיות עיתונאית. זה ודאי היה קורה אלמלא השואה. כשרון הכתיבה עובר בתורשה, כנראה (ראו: אושפיזין בבלוג: גבי גולן כותב לבנו היוצא לפולין, 28.9.2007)

לאחר השואה התחתנה מימי עם דודי יוחנן. החתונה התקיימה בבית הכנסת של קישוורדה למחרת יום הכיפורים 1946. הזוג הצעיר המשיך מחופתו לעבר ארץ ישראל. 

בכתובה של דוד(יוחנן ומימי) י אפשר לראות שהמקום נקרא "ווארדיין קטן"

 

 

 

ובשולי הכתובה נרשם היכן היא הודפסה. כן, כן….בבית הדפוס של גיולה קליין בקישוורדה:

 

 

 

 

הם הגיעו לחופי הארץ על סיפון אנית המעפילים "כנסת ישראל". על אותה אניה היו 3,445 מעפילים. ביניהם היתה גם מי שלימים היתה הגננת הראשונה (והאהובה) שלי בינה וידר (ילידת Arad) (שהתחתנה עם יוסף "צ'יגה" מורגנשטרן ולימים מאור). המעפילים סרבו להוראות הצבא הבריטי להפנות את האניה לקפריסין ונכנסו איתה לנמל חיפה, שם התפתח מאבק אלים וקשה עם הצבא הבריטי. בינה סיפרה לי בילדותי שלאורך ההפלגה המעפילים נמנעו מלאכול את האוכל בקופסאות השימורים, על מנת להשתמש בהן כנשק נגד האנגלים.

 

 

 

 

 

 

 

מקור התמונה: אתר הפלי"ם ההעפלה והרכש

http://www.palyam.org/Hahapala/Teur_haflagot/hf_Knesset_Israel

 

לאחרונה קראתי באתר הפלי"ם שהוגשה עתירה לבית המשפט העליון המנדטורי על מנת למנוע את הורדת המעפילים בכח מהאניות.

חיים גורי, משורר דור תש"ח, יליד תל אביב, שממנו נפרדנו לפני כשלושה חודשים, שהה בשליחות "ההגנה" בהונגריה בשנת 1947. המשוררת אגי משעול (שנולדה בטרנסילבניה) (על טרניסילבניה, ראו: טרנסילבניה מכורתי, 8.6.2007) כתבה בעיתון הארץ ("הקשר ההונגרי", 5.2.2018) שחיים גורי כתב בבודפשט את "הנה מוטלות גופותינו" על נפילת מחלקת הל"ה.

בין חיילי מחלקת הל"ה היה גם הבוטנאי טוביה קושניר, בעלה של אביבה. לאחר שהתאלמנה נישאה אביבה למשורר חיים הזז, והם היו ידידים של הורי.

במסגרת זו, כאשר שהה חיים גורי בבודפשט בחודש ינואר 1948, הגיעה אליו ידיעה שצעירים יהודיים הוכו בקישוורדה. הוא הגיע למקום על מנת לארגן את הנוער להגנה עצמית. את התרשמותו מהמקום הוא העלה על הכתב בשירו "קטע הונגרי":

רוב היהודים אינם.
חיה רעה אכלה אותם.
טרוף טורף יוסף.
כמה שמועות, טובות כמו אולי, נפלו באמצע הדרך מערבה,
ציפורים מתות. הותירו דומייה.
באוזניי שמעתי בקישוורדה את השקט הנמשך, הממלא את החסר.
באתי כמו המאוחר מדי והמעט מדי.
אני לומד לראות, לשמוע ולשתוק.

(הטקסט לקוח מתוך המאמר של מרדכי מרמורשטיין ב"מקור ראשון", 11.4.2018)

ערן צור הלחין וביצע. לצערי, הביצוע זמין רק בפייסבוק והוא באיכות נמוכה, אבל עדיף כך: 

את הסיפור המלא על הקשר שבין חיים גורי לבין קישוורדה מספר מרדכי מרמורשטיין, מצאצאי קהילת קישוורדה, במאמר שפירסם ב"מקור ראשון" ביום 11.4.2018 ("נאמן של העם היהודי: פלמ"חניק גאה בחורבות הונגריה").  מרמורשטיין מבטא היטב את הפער שבין תדמית הצבר התש"חי לבין קורבנות השואה והקהילה בגולה:

נאמן של העם היהודי: פלמ"חניק גאה בחורבות הונגריה – מקור ראשון

הפתעת גילוי השירים בקובץ שיריו של חיים גורי הייתה מושלמת. גורי מזוהה בתודעה הישראלית יותר מכל אדם אחר עם הצבר האולטימטיבי, הישראלי, יליד הארץ, פלמ"חניק יפה בלורית ותואר, כפי שכינה את עצמו ואת חבריו בשיר הרעות האלמותי. גורי נתן בשיריו את הביטוי העז ביותר לאתוס, למיתוס ולזיכרון של מלחמת העצמאות, והעניק ללוחמי מלחמת השחרור חיי נצח. "לנצח זכור נא את שמותינו", ביקש בשירו המכונן "באב אל ואד", ואמנם חיי הנצח של השיר הם שמעניקים חיי נצח לנופלים. גורי המריא לפסגות גבוהות של הנצחת הזיכרון כשכתב את השיר "הנה מוטלות גופותינו" כהספד לל"ה. הוא הפיח רוח חיים בחללים, כמעט העמידם על רגליהם.

מה לגורי ולקישוורדה? גורי וקישוורדה נשמע כמו אוקסימורון. האפשר לאחד את הניגודים הללו? מה לפלמ"חניק הגא והבטוח בעצמו ול"אבק האדם" אשר הלך "כצאן לטבח"?

כדאי לקרוא! 

מאותה קהילה הגיע גם ניצול השואה זאב ("ביילה") מנדל (כן, גם הוא Béla) , יליד 1925. הוא הגיע כמעפיל לאחר שאיבד את כל משפחתו בשואה. הוא נפל בקרב במחצבת הקסטל ביום 1.4.1948. גופתו לא זוהתה. רק בשנת 2010, כ- 62 שנים לאחר הקרב, זוהתה גופתו והמצבה על קברו הוחלפה מ"אלמוני" לזאב מנדל. זאב מנדל ז"ל הוא חייל "נצר אחרון" – היחיד ממשפחתו ששרד את השואה ושמסר את חייו על עצמאות ישראל. סיפורו המלא של זאב מנדל מובא באתר "יזכור".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ארגון המתנדבים "לתת פנים לנופלים", עוסק בחקר סיפור חייהם של חללי מערכות ישראל, אשר נפלו טרם קום המדינה, אשר מצבותיהם חסרות פרטים וסיפור חייהם עלום ומחזירה אותם לזיכרון הלאומי. לקראת יום העצמאות ה- 70 העלה הארגון 70 סיפורים של חיילים שמתנדבי הארגון נתנו להם פנים. רבים אחרים מחכים שיפוענח סיפור חייהם והם יונצחו בצורה ראויה. ביניהם גם החיילים "שלי", שלמה (אישטוון) ילינק וננדור ילינק.

אנא בקרו את החיילים. כך הם לא יישכחו וההקרבה שלהם תונצח.

 


דף הבית של "לתת פנים לנופלים"

Share

ניתן להגיב↓

  • עדיין אין תגובות...ניתן להגיב על ידי מילוי הטופס למטה.

השארת תגובה