משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

"מבצע קולומבוס" (או: כך חוגגים יום עצמאות)

28 באפריל, 2017 מאת רוני · 4 תגובות

הפוסט הזה מוקדש לאפרים גובר (בנם של רבקה ומרדכי), צבי גובר (בנם של רבקה ומרדכי, אחיו של אפרים), ארנון פלאי (מפקד נערץ), אברהם בוסקילה (חבר מבית הספר היסודי), אבי גבעתי (חבר לצבא), אבי הורנשטיין (אח של ברוריה), אליעזר האוזמן (אח של זהבית), יוסף סביליה (אבא של פנינה), יוסף בינדר (תלמיד בבית הספר התיכון, משפחתו הקימה על שמו קרן מלגות בבית הספר), ננדור ילינק (אבא של מרתה, חייל בחיל החפרים), שלמה (אישטוון) ילינק (הדוד של ז'וז'י), אברהם שניר שינדלר ("רחוק-משפחה" שלי (מטבע לשון שטבע ארנון)) ונעם אפטר (גם הוא "רחוק משפחה" שלי).

שוו בנפשכם- בנימין ("ביבי") נתניהו, ראש הממשלה הכריזמטי של מדינת ישראל, יוצא לביקור ממלכתי בארצות הברית. הביקור מתוזמן ליום העצמאות של מדינת ישראל. הוא מתקבל בניו-יורק בכבוד מלכים.

מטרת נסיעתו – גיוס כספים למען מדינת ישראל.

על מנת להאדיר את עצמת הביקור מתלוות אליו שתי צוללות של חיל הים. (הצוללת שמופיעה במערכה הראשונה אמורה לירות במערכה השלישית).

נשמע טוב, לא?

ככה זה היה צריך להראות:

 

 

השנה היא 1951. מדינת ישראל הצעירה חוגגת 3 שנים לעצמאותה. המדינה זקוקה באופן דחוף לכסף. אין לה מקורות כספיים מספיקים. בהנהגתו של ראש הממשלה דוד בו-גורין הוקם "מפעל מלווה העצמאות והפיתוח". זהו ארגון שהוקם על מנת לקדם אגרות חוב שהוציאה מדינת ישראל הצעירה. מפעל זה ידוע יותר בשמו האנגלי Israel Bonds. אגרות החוב נמכרו החל בשנת 1951. הארגון מדווח כי מאז גיוס הכספים הראשון בשת 1951 ועד היום הוא גייס 40 מיליארד דולר של ארה"ב (מה שהאמריקאים קוראים 40 ביליון….. לך תבין אותם).

אז ב- 1951 דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, נוסע לארצות הברית, על מנת להשיק את מפעל הבונדס. באותה עת הפיץ ה"בונדס" שני סוגים של איגרות חוב:

איגרת חוב נושאת ריבית של 3.5% לשנה (בערכים של 500$ עד 100,000$)

איגרת חוב ניתנת לפרעון לאחר 12 שנים בשווי 150% ממחיר הרכישה (בערכים של 50$ עד 10,000$).

איך משכנעים את אחינו בגולת אמריקה להשקיע בבונדס?

BUY ISRAEL BONDS

In addition to reclaiming land, Israel is today engaged in the tremendous undertaking of reclaiming souls…Jewish souls. Over 1,000 Jews a dayare emigrating to Israel. They must be made into productive people in short order

This mass undertaking cannot be accomplished without necessary funds…that is the primary reason for Israel Bonds…..

 

the Jewish Times (May 25, 1951) p. 11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אורי אבנרי (ידעתם שנולד בשם הלמוט אוסטרמן ?) התראיין לאחרונה ליקינתון MB עיתון ארגון יוצאי מרכז אירופה (גיליון 283 – אדר-ניסן תשע"ז מרץ-אפריל 2017, עמ' 5) והתייחס ליחסו של דוד בן גוריון אל יהדות הגולה ותרבותם. הוא נוקב בדיוק בתקופה זו כתקופה שבה חל שינוי ביחסו של בן-גוריון ליהדות הגולה:

יקינתון: מה לא הספיק לך בתזה היהודית שהפכה ברבות הימים לציונות, וסחפה איתה את רובו של העם היהודי בעולם ובארץ.

אבנרי: תרבות ארצישראלית היא לאו דווקא חלק מיהודי העולם.

יקינתון: בן-גוריון הבין בשעתו שצריך לקבל גיבוי מהיהדות שנמצאת שם.

אבנרי: אני לא מקבל את זה. בן-גוריון שלל לגמרי את התרבות היהודית מחוץ לארץ ישראל. רק כשקמה מדינת ישראל והיתה זקוקה לכסף, שכנעו אותו שהוא צריך להתפשר. זה היה ב- 52, עד אז בן-גוריון בהחלט לא קיבל שיש קיום ליהודים בחוץ לארץ"

אז נוסע לו ראש הממשלה בן גוריון לאמריקה ומתקבל בהוד והדר.

קורבטה ופריגטה של חיל הים ליוו את הביקור בארצות הברית. הן עגנו בנמל ניו יורק ולאחר מכן בבוסטון, פילדלפיה, בולטימור, וושינגטון ושוב בניו יורק. 

האוניות היו ק/20 "הגנה" ו- ק/30 "משגב".

ק/20 ("הגנה") היתה קורבטה (ספינת מלחמה קטנה, בדרך כלל עם סיפון תותחים אחד)  בחיל הים הקנדי ולאחר שנרכשה ע"י מפעל העליה, שימשה כספינת מעפילים ובה העפילו 2,674 מעפילים.

ק/30 ("משגב") היתה פריגטה (ספינה גדולה יותר הדומה למשחתת) . ל"משגב" עוד נכונה פעילות מבצעית רבה, במיוחד במסע ב"מבצע הרקולס", אלא שהיא נקראה לשוב על עקבותיה, בניגוד לאח"י מזנק ולאח"י מבטח.

גם קורבטה וגם פריגטה שימשו למלחמה בצוללות (זהו, הגענו למערכה השלישית).

למבצע הצבאי של ההפלגה ניתן השם "מבצע קולומבוס", על שמו של מי שמקובל שגילה את אמריקה. (אני מעדיף את הגירסה שאמריגו וספוצ'י "גילה" את אמריקה.)

אל המשלחת התלווה כתב העיתון הצבאי "במחנה". היה זה הסופר יהושע בר-יוסף, אשר, הגם שפרסום דיווחים אוהדים על ההפלגה, הזדעזע מגינוני המפקדים ומהיחס הקשה אל המלחים. הוא פנה לראש הממשלה בענין זה ודוד בן גוריון אף מזכיר את הדבר ביומנו.

לימים, יהושע בן-יוסף כתב מחזה על אירועי ההפלגה בשם "סערה בים". המחזה נפסל ע"י המועצה לביקורת סרטים ומחזות. יהושע בר-יוסף נאלץ להגיש את המחזה בכסות אחרת. הוא קרא לו : "רודריגו פרננדז" והעתיק את העלילה לניקרגואה.

בהקשר זה, מעניין לקרוא את מאמרו של רפי מן, "בין שר האמנות לשר הצבא – התמזגות מנגנוני הצנזורה לפסילת המחזה 'סערה בים'" (קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה גיליון 158 טבת תשע"ו, עמ' 119-150). רפי מן ערך מחקר היסטוריוגרפי של פרשת 'סערה בים' ובחן אותה "בפריזמות מחקריות מגוונות ובדיסציפלינות שונות".

במאמר מביא מן חלק מביקורתו של בר-יוסף על התנהגות המפקדים כלפי החיילים: לא איפשרו למלח לרדת מהאנייה לזמן קצר כדי לפגוש את אביו שטס לפגישה מוונצואלה, לאחר שלא ראה את בנו שנתיים, מאז שעלה ארצה; התייחסות למלחים כאל משרתים; ענשים של תוספת עבודה ומעצר פתוח ומאסר בחדר הכבלים; רס"ר משמעת מסתובב עם מקל ביד; תקיעת אגרוף בצלעות כשהמלח ישן ועוד.

עירית ניו יורק ערכה קבלת פנים מפוארת לראש הממשלה דוד בן גוריון. האירוע התקיים במלון היוקרה וולדורף-אסטוריה. השתתפו בה אורחים רמי מעלה ונציגים דיפלומטיים של מדינות רבות. מלבד הברכות והתפילה נישאו שני נאומים: של הנרי מורגנטו (הבן) , יו"ר הבונדס ושל לזרוס ג'וזף (חשב העיר ניו יורק).

דרך אגב, על שמו של הנרי מורגנטו (הבן) (ולא האב!) קרוי מושב טל שחר, שאליו נוסעים כשרוצים לראות רקפות….

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קבלת הפנים התקיימה בצהרי יום 9.5.1951 בשעה 13:15 (או 1:15PM למניינם) והוגשה ארוחת צהריים. הנה התפריט לפניכם (אפשר להעזר במילון על מנת להבין את כולו….):

 

 

 

 

 

 

 

 

 

3 שנים בדיוק קודם לכן (8.5.1948) יצאה מפורמיה (לפי עדות אבא שלי, שהיה איש צוות על האניה) (ולא ממפרץ גאטה באיטליה, כפי שנטען במקומות מסויימים) ספינת המעפילים "אורכידיאה" ועל סיפונה 243 מעפילים. הספינה היתה מצויידת בכלי נשק. בליל 15.5.1948 נתגלתה הספינה ע"י ספינה בריטית, אך לא נוצר מגע ביניהן. למחרת, 16.5.1948, נכנסה "מדינת ישראל" כאנית העולים הראשונה למדינת ישראל הריבונית.

אבא שלי, שהיה איש צוות על "מדינת ישראל", התגייס מיד לחיל הים. שלוש שנים לאחר מכן, כסמל בקבע, הוא השתתף במבצע קולומבוס.

ההפלגה לאמריקה היתה כמובן חוויה אישית אדירה (ומסתבר שגם טראומטית לחלק מהמשתתפים, לפי דיווחו של בר-יוסף). אבא שלי (שלא התעניין במיוחד בקשרי משפחה, בלשון המעטה) סיפר שבעת שהספינות עגנו בניו יורק והם ירדו לחוף, "התנפלו" עליו כמה אנשים שקראו בשמו. לא היה לו מושג מי הם. הם הציגו את עצמם כקרובי משפחה שבאו לפגוש אותו (בין אלפי ההמונים שצבאו על הגדרות).

על עטיפת החוברת שחולקה למשתתפים כתב אבא שלי:

ביקור בארה"ב בשנת 1951

עם פתיחת המגבית היהודית בניו=יורק.

בנמל הצבאי בניו-יורק – 3 שנים לאחר מלחמת השיחרור – קיבלנו את אות הקוממיות כאשר

התיזמורת של חיל הים האמריקאי מנגן את "התקוה" – הימנוננו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Share

4 תגובות↓

  • 1 עירית // 28 אפר, 2017 בשעה 21:33

    נהניתי לקרוא.
    הלוואי והיו מלמדים היסטוריה של העת האחרונה בדרך שכזו.

    האם במחקרך הגנאלוגי מצאת את מי ש"התנפלו" על אביך שם?

  • 2 רוני // 1 מאי, 2017 בשעה 0:07

    עירית,

    תודה! אני משער שאני יודע מי הקרובים (לא בטוח). יש לי קשר עם הענף שלהם.

    רוני

     

  • 3 מרגלית // 7 מאי, 2017 בשעה 15:11

    במקרה ההורים שלי עלו לארץ על הקורבטה "הגנה".

    הגיעו בסוף יולי 1946.והיו האוניה האחרונה שלא נשלחה לקפריסין.

  • 4 רוני // 7 מאי, 2017 בשעה 15:27

    מרגלית,

    בצרוף מקרים מדהים (זה תמיד ככה….) פגשתי ביום חמישי מישהו בענייני מחקר משפחתי והוא סיפר לי (בדרך אגב, כי זה לא היה קשור לנושא השיחה) שההורים שלו עלו על סיפון ה"הגנה"….

    רוני

     

השארת תגובה