משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

Szól a Kakas Már- התרנגול קרא (או: סיגט – ניו יורק – מקסיקו – זכרון יעקב ובחזרה)

19 באפריל, 2017 מאת רוני · 8 תגובות

ניו יורק, ארצות הברית (מאי 1995):

אנחנו בדרכנו לחתונה במקסיקו. ארוע הסטורי. מפגש פיסגה. הכלה נולדה במקסיקו. האמא של הכלה נולדה בישראל של טרום-המדינה. סבתה של הכלה ניצולת שואה. היא נולדה בסיגט במחוז מרמורש. הסבתא תגיע מאוסטרליה. אנחנו נגיע מישראל.
עוצרים בדרך בניו יורק. לגמרי במקרה נקלעים לחנות דיסקים. אני מדפדף בין התקליטורים ללא מטרה. אני נתקל בתקליטור של להקת "מוזיקש" (MUZSIKÁS). הם תיעדו מוסיקה יהודית ממחוז מרמורש. אני קונה את הדיסק. לא יכול להשאיר אותו שם.


Cuernavaca-Morelos, מקסיקו (מאי 1995):

מפגש מרגש בביתה של בת-דודתי (אם הכלה). דודתי שושי (סבתה של הכלה) הגיעה לאירוע מאוסטרליה. אני משמיע את הדיסק כבדרך אגב. שושי מתחילה לזמזם את השירים ומצטרפת לשירה באופן ספונטני. כן, היא מכירה את השירים. במיוחד היא הכירה את השיר: "התרנגול קרא" Szól a Kakas Már.


אי-שם במרכז הארץ (1995):

אנחנו מאזינים לדיסק Boheme של להקת Deep Forest  בסגנון אתני-אלקטרוני ומתאהבים במוסיקה. הקול של הסולנית נשמע מוכר, אבל לוקחות לי כמה שנים לקשר בין הסולנית של להקת מוזיקש לבין הסולנית של "דיפ פורסט". זו אותה זמרת: מרטה סבסטיאן (Márta Sebestyén).

המוטיב של שיר של גויים שהופך להמנון יהודי חוזר על עצמו שוב ושוב. די להזכר בבלדה על סוס עם כתם על המצח של חוה אלברשטיין:

ויום אחד אחרי שנים הגיעו בדרכם
אל עיר הפלך בה ישב הרב המפורסם
הרב ישב בנחת נעץ בהם מבט
יצאו אז כוכבים שלושה של מוצאי שבת
שאל "מנין באתם ולאן תלכו ללון?"
והם ניסו לומר לו אך יצא להם ניגון:

אי-אי-אי…

צחקו סביב האברכים צחקו החסידים
אבל אצל הרב במצח זעו הורידים
היכה הרב על שולחנו
ובקולו הרעים:
"האמנם חרשים אתם האם אינכם שומעים?
הרי אל הניגון הזה חיכינו מתמיד
אותו נשיר כשיבוא משיח בן דוד"

(המילים לשיר מתוך אתר שירונט)

כך גם במקרה של השיר "קרא התרנגול". השיר מיוחס לרבי מקאליב (רבי יצחק אייזיק טויב ) אשר נולד ב- 1744 בסרנץ' בהונגריה. לפי המסופר, הרב שמע את השיר ההונגרי הזה ואימץ אותו וכתב לו מילים. הרבי מקאליב כיהן ב"קאליב" הלא היא Nagykálló במחוז סבולץ' (Szabolcs) בהונגריה. קאליב מרוחקת מהלך 40 ק"מ בלבד מכפרי אבותי לשקוד (Laskod) ו – פטנהאזה (Petneháza)  (ראו: "עלילת דם פרטית לפסח", פוסט מיום 25.3.2007 וגם: "חור נידח קם לתחיה", פוסט מיום 2.5.2012).

השיר זכה לביצועים רבים. שימו לב לביצוע הזה של "קרא התרנגול" בבית הכנסת הגדול של בודפשט. Bea Palya מבצעת אותו בביצוע קולי. הקשיבו לסלסולים העדינים שלה.

אי אפשר להמעיט במקום שתפסו הסלסולים במוסיקה הישראלית בשנים האחרונות:

…מה שמדבר אל הישראלים ,
זה באס עם סלסולים (שים סלסולים).

וולקאם, פותחים נכון,
המקום הכי חם במזרח התיכון,
מדינה קטנה ס'תכלו סביב,
יש ביג בלגאן בתל אביב.

חולים על מאוואלים,
ועפים איך שהביט נכנס…

מתוך "סלסולים" של בן אל תבורי ולירז רוסו (ראו הפוסט של ארנון: "סטטיק ויעלון: שני בשלישי", פוסט מיום 27.3.2017). המילים מאתר שירונט.

נטען שמנגינת השיר "סלסולים" הועתקה על ידי צמד זמרות אלבניות. תשפטו בעצמכם:

אם כבר מדברים על אלבנים: מוסד "יד ושם" הכיר ב- 75 חסידי אומות העולם באלבניה המוסלמית. אם ניקח בחשבון את גודל האוכלוסיה באלבניה ואת העובדה שבסך הכל הוכרו  26,513 חסידי אומות העולם, הרי שמדובר במספר מרשים ביותר.

מכל מקום, סלסולים ומאוואלים מיוחסים כיום לזמר המזרחי (או בשם הפוליטיקלי קורקט: "זמר ים-תיכוני").

לפני שנים רבות סיפר לי דודי יוחנן (ששמו האמיתי הוא יעקב-יוחנן, אבל עובדה זו לא היתה נחלת הכלל) שחברו הטוב, פרופ' יצחק פרי, חוקר יהדות הונגריה, טוען שקיים קשר בין יהדות הונגריה לבין יהדות מרוקו. הוא אפילו טען שמשפחת "דרעי" היא בעצם משפחת "Deri" . לא המצאתי את הסיפור הזה:

"פרופ' יצחק פרי מאוניברסיטת ת"א טוען במחקר חדש כי מקור השם דרעי הוא בהונגריה ולא במרוקו.

פרי הציג את מחקרו היום בכנס השנתי של מוזיאון יהדות הונגריה שנערך בצפת.
לטענת פרופ' פרי, קומץ יהודים מהונגריה גורשו למרוקו בשנת 1,348. הם עברו
דרך בולגריה ומשם המשיכו למרוקו, בה חיו עד עלייתם ארצה, רובם בשנות ה-50.
לדברי עורך המחקר, הוא ביסס את ממצאיו על עדויות ומיסמכים רבים. המחקר עומד
להתפרסם בספר על ההיסטוריה של קהילות הונגריה ותפוצתם בארצות העולם, בעקבות גירושם מהונגריה על ידי הטורקים."

              "מחקר: מוצא השם דרעי בהונגריה ולא במרוקו" – Y Net, 23.7.2000

 אם כבר מדברים על דרעי, הרי שהשר אריה-מכלוף  דרעי נולד במקנס שבמרוקו. הוא עלה ארצה בשנת 1968.

בבית הכנסת במקנס מצאתי כי הנפטרים הונצחו ע"י מנורות ואהילים בתקרת בית הכנסת או על קירותיו. צורה זו של הנצחת הנפטרים ע"י מנורות ממש (ולא רק נר זכרון) היא מאירת עינים:

 

 

 

 

 

 

 

השר אריה דרעי  התבטא בשנת 2013 כך:

''יום השואה לא מחייב אותנו כיהודים חרדים. אני, באופן אישי, לא רואה קדושה וייחוד ביום הזה. הרבנות הראשית לישראל קבעה שעשרה בטבת הוא יום הקדיש הכללי, ושזה היום שבו מתייחדים מבחינה דתית עם נרצחי השואה. באה המדינה, הרשות החילונית, וקבעה שדווקא בחודש ניסן – שאנחנו יודעים שלא מספידים במהלכו ושיש בנוגע אליו כללים מיוחדים בהלכה – יהיה יום השואה''.

לא ברור לי למה הוא היה צריך להכניס את עצמו לפינה הזאת. גם אם הוא סבור שיש בעיה הלכתית בקביעת יום השואה לחודש ניסן, הוא גילה חוסר רגישות. זה לא מתאים לו, במיוחד לאור העובדה שאבא שלי אמר לי לפני שנים רבות (לאחר שנפגש איתו לפגישת עבודה בתפקידו של דרעי כמנכ"ל משרד הפנים) שהוא איש מבריק.

 

זכרון יעקב, ישראל (מרץ 2017):

היצירה האדריכלית של בית ההבראה של מבטחים בזכרון יעקב זיכתה את האדריכל יעקב רכטר בפרס ישראל (1972).

 

 

 

 

 

הגם שהמבנה המיוחד שעיצב האדריכל יעקב רכטר לא איבד את חינו לאורך השנים, הרי שהפנים ה"הסתדרותי" היה מדכא. הגעתי אליו מדי פעם לתת הרצאות. החדשות הטובות הן שהמקום שינה פניו והפך למלון יוקרה: מלון אלמא.

בחודש מרץ להקת מוזיקש הגיעה לארץ לביקור בן 24 שעות. לדברי חברי הלהקה, לאחר הביקור בישראל, נותר רק מקום אחד על פני כדור הארץ שהם לא הופיעו בו: אנטרקטיקה. חברי הלהקה התבגרו. בדומה למלחין ההונגרי זולטן קודאי (Kodály Zoltán) אשר יצא לכפרים ההונגריים על מנת לתעד שירים הונגריים שלא היו מוכרים כלל בבירה בודפשט, גם אחד מחברי הלהקה בילה מספר שנים בכפרים במחוז מרמורש ומקומות אחרים ואסף שירי עם מקומיים. קודאי התמסר לאתנו-מוזיקה ויש חשיבות רבה לפעילותו זו. גם לפועלם של חברי מוזיקש חשיבות רבה.

 

 

 

 

 

 

             

להקת מוזיקש במלון אלמא, זכרון יעקב ביחד עם הפסנתרן  Balázs Fülei

כשאזנתי לסיפוריהם ולנגינה שלהם נדדו מחשבותי בחזרה לסיגט. הדוד של אמי (בעלה של אחות-אביה, פרל שלומוביץ), דוד-אברהם מולדובן. על פי מה שסיפר לי בנו, מנחם מולדובן ז"ל, אביו היה בונה-כינורות וכנר. המחקר שלי העלה שהוא נולד ב 20.12.1892 בסטו-מארה (הלוא היא סאטמר) והתחתן עם דודתה של אמי ביום 2.3.1920. בן דודה של אמי הופתע לשמוע ממנו שאביו היה "אלמן" בעת הנישואין. אינני יודע עליו הרבה, כי אין כבר את מי לשאול. האם ניגן מוסיקה בחתונות יהודיות? אילו כינורות בנה? האם היתה לו קליינטורה לכינורות בסיגט? כל השאלות הללו נותרו פתוחות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דוד אברהם מולודבן, אשתו פרל (לבית שלומוביץ) וילדיהם חיים (1928), אליאס (1929), גיטה (1930) ולאה (1934) ניספו בשואה במחנה אושוויץ-בירקנאו בחודש מאי 1944.

אושוויץ-בירקנאו (ספטמבר 2015):

 נסענו עם חברים לקרקוב (פולין). סופשבוע קצר. זו היתה אמורה להיות חופשה כיפית. בלי "שואה". חברתנו לינדה, שמשפחתה באה ממרוקו, התעקשה שנבקר באושוויץ. היא אמרה שאי אפשר לנסוע לשם בלי לבקר. דוקא אני, שכבר הייתי שם ("יוסי שריד וגנאלוגיה", פוסט מיום 2.1.2016), הסתייגתי. ביקרנו.

קראתי שם את השיר "כל מקרה" של המשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה, שבעיני מיטיב לתאר את המקריות שבהשרדות:

יכול היה לקרות,
חייב היה לקרות,
קרה מוקדם יותר, מאוחר יותר,
קרוב יותר, רחוק יותר,
קרה לא לך.

ניצלת, כי היית ראשון.
ניצלת, כי היית אחרון,
כי לבד, כי אנשים,
כי לשמאל, כי לימין,
כי ירד גשם, כי נפל צל,
כי שרר מזג אוויר שימשי.

מזל שהיה שם יער,
מזל שלא היו עצים.
מזל שמסילה, וו, קורה, בלם,
מסגרת, סיבוב, מילימטר, שניה.
מזל שתער צף על המים.

בגלל, מאחר ש, ובכל זאת, אף על פי
מה היה אילו יד, רגל,
בפסע, כחוט השערה
מצירוף המקרים.

ובכן הינך? הישר מהרגע הפעור עדין?
ברשת היתה עין אחת, ואתה דרכה?
איני חדלה להשתאות, מלאה בשתיקה.
שמע באיזו מהירות הולם לי ליבך.      

מילים: ויסלבה שימבורסקה; תרגום: רפי וייכרט

המילים לקוחות מאתר שירונט.

את השיר של שימבורסקה הלחין מוני אמריליו. הזכרתי כאן את מוני ואת הקשר שלי אליו לפני 5 שנים ("משואה לתקומה (באופן האישי ביותר)", פוסט מיום 18.4.2012).

אושוויץ-בירקנאו (מאי 2013):

החזנים שמעון ודב פרקש עומדים לבצע את "קרא התרנגול" Szól a kakas már בפני באי "מצעד החיים".

מנחה הטקס תיאר את השיר כך:

Two hundred years ago, the Rabbi of Kalev, wrote "Szól a kakas már", his most famous composition, a song expressing the deep yearning for the redemption of the Jewish people and their return to the land of Israel. The song has given hope to Jews for centuries — and its melody was heard even here in Auschwitz-Birkenau as the Hungarian prisoners arrived for the final journey.

"השיר מבטא את הכמיהה לגאולה ולשיבה לארץ ישראל. השיר נתן תקוה ליהודים לאורך מאות שנים ומנגינתו נשמעה אף כאן באושוויץ-בירקנאו כאשר האסירים היהודים הגיעו לכאן למסעם האחרון" (תרגום חופשי).

הנה התרגום של השיר לעברית, כפי שמופיע באתר ויקישיבה (תודה לציקימינגו על עזרתו!):

קורא התרנגול,
הנה הבוקר אור
ביער ירוק, בשדה רחוק
מחכה לי הצפור.


הו, מה יפית צפור
הו, מה יפית צפור
צהובת רגל
זהובת מקור
מחכה לי הצפור.


חכי צפור, חכי
חכי צפור, חכי
אם אלוקים, לך יעדני
איתך אגיל בדרור.


מתי יקרה זה כבר?
מתי יקרה זה כבר?
"יבנה המקדש עיר ציון תמלא"
אז יהי זה כבר

יער, יער

יער, יער! מה גדול אתה!

שושנה, שושנה! מה רחוקה את!

אילו היה היער קטן,

היתה השושנה קרובה אז,

אליו מן היער הוציאוני,

היינו שנינו יחד אז!

גלות, גלות! מה גדולה את!

שכינה, שכינה! מה רחוקה את!

אילו היתה הגלות קטנה,

היתה השכינה קרובה אז

אילו מן הגלות הוציאוני,

היינו שנינו קרובים אז

נוסח נוסף של הטקסט בעברית מופיע בספר "הצדיק מקאלוב וקהילתו" שחובר

על ידי ד"ר טוביה (לאסלו) סילאג'י -ווינדט (מתרגם ועורך: יהודה אידלשטיין) בעמוד 200-201. הנוסח המובא שם הוא בעצם נוסח שהובא ע"י אליעזר שטיינמן בספרו "באר החסידות".

ראו אתר אוצר החכמה וגם את העמוד הספציפי, אשר הובא ע"י ביתו של ד"ר טוביה (לאסלו) סילאג'י-ווינדט, בפורום תרבות הונגריה של פורטל תפוז.

אם לא נמאס לכם עדיין, צפו (ובעיקר האזינו) לביצוע המרגש של השיר בפיהם של החזנים פרקש.

אחרי הביצוע הזה, אין לי יותר מה לומר!

 

Share

8 תגובות↓

  • 1 שמעון יצחק // 20 אפר, 2017 בשעה 7:06

    רוני בוקר טוב,

    פוסט מרגש,רציתי שתדע המנגינה "התרנגול קורא" הפכה להיות ההימנון של הניצולים והשורדים של יהדות הונגריה, אין דבר כזה ש"יהודי הונגרי" ניצול שואה לא מכיר את הנעימה הקדושה הזאת.

    קיים דיסק מרגש עם שירת הנעימה הזאת ע"י נין נינו של הרבי מקאליב, השר את הנעימה

    "התרנגול קורא" בבודפשט לפני כמה שנים.

  • 2 רוני // 20 אפר, 2017 בשעה 7:56

    שמעון,

    תודה על תגובתך. אני חושב שאתה מתכוון לביצוע הזה:

    https://www.youtube.com/watch?v=js_uLF909X4

    רוני

  • 3 שמעון יצחק // 20 אפר, 2017 בשעה 9:03

    בוקר טוב,

    אכן זהו הקליפ המרגש,שמביא אותי עד דמעות, בין הקהל נמצא בן דודי,טורדאי פטר,נשיא קהילת יהדות בודפשט, ושנינו צאצאים למשפחת טישלר מהכפר נירבוגדאני במחוז סבולץ'.

    אתה מוזמן להצטרף  לקהילות קישווארדה ,נירדהאז'ה והסביבה,מכיוון שגם אתה למיטב הבנתי מאותה סביבה, לטקס אזכרה שמתקיים כל שנה בחודש מאי בבית ציוני אמריקה בת"א.

    במידה ותרצה פרטים נוספים אנא שלח אלי אימייל למייל המצורף.   יצחק.

  • 4 רוני // 20 אפר, 2017 בשעה 9:20

    יצחק,

    סבתא-רבתא שלי, אסתר איזדורפר (לימים אסתר פרידמן) נולדה ב Patroha ונפטרה ב – Nyírbogdány.

    ראה כאן על החיפושים אחרי קברה:

    http://mishpachtoblogia.co.il/?p=4465

    אשמח לשמוע על האזכרה.

    תודה,

    רוני

     

  • 5 שמעון יצחק // 20 אפר, 2017 בשעה 9:54

    רוני בוקר טוב,

    מכיוון שבמשפ' איזדורפר עסקינן,אז ישנה סבירות גבוהה מאוד שאנחנו קרובי משפחה בדרגה רחוקה. ענף ממשפחת איזדורפר התגוררה בעיר המחוז נירד'האז'ה,ואשתו של מר איזדורפר,מבית משפחת שטארק, היא קרובת משפחה שלי. 

    ברשותי ספר על " סולם יעקב" סיפורו של יעקב איזדורפר ז"ל שהתגורר בר"ג. הוא היה קרוב משפחתי רחוק. בתו,עדנה מיז'יריצקי,מתגוררת כיום בת"א. 

    עדין לא קראתי את הפוסט שלך על סבתא רבה שלך. 

    באזכרה הקרובה, בהע"ש,יש סבירות גבוהה שתפגוש את עדנה וגם אותי.

    סבא רבא שלי,פנחס טישלר, קבור בבית הקברות הנידח בכפר הנידח ,נירבוגדאני.

    אשמח עם תשלח לי את האימייל שלך ונתכתב דרך האימייל,לי זה יותר נוח.

    רצוף האימייל שלי. itshakshimon@gmail.com

    תודה, יצחק.

  • 6 רוני // 20 אפר, 2017 בשעה 10:15

    יש לי את התמונה של המצבה של הסבא רבא שלך!  ראה כאן את כל המצבות מנירבוגדן

    http://www.genealogy.co.il/Default.aspx?tabid=113&language=he-IL

  • 7 שמעון יצחק // 20 אפר, 2017 בשעה 10:21

    רוני ,מרגש ,אכן המצבה של סבא רבא שלי,גם אני בקרתי בבית הקברות בשנת 2004 ,50 שנה לגרוש מהגטו לאושוויץ ,וברשותי תצלום של המצבה.

    אנא הרם טלפון עכשיו לביתי – 08-6469798 , ממתין לשיחתך!!!

  • 8 אורית לביא // 21 אפר, 2017 בשעה 5:16

    מדהים!

     

השארת תגובה