משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

זהות מורחקת

25 בינואר, 2016 מאת אורית לביא · 6 תגובות

איתרתי את בני משפחתו של זאב זבצקי ז"ל כשנתיים לאחר מותו, הלא צפוי, באחת מנסיעותיו לוורשה. הם נענו ברצון לבקשתי להפגש עמם בעניין משפחתו של הבעל / האב. בבואי, סיפרתי על נסיונותי לאתר את בני משפחתו של אביהם, גוטרמן. מי זו משפחת גוטרמן, הם תהו.

זאב זבצקי ז"ל נולד ב-1934 בוורשה, וחווה בפולין את איימי השואה. לאחר תום המלחמה הוא שב ללימודיו בפולין, ומאוחר יותר, ב-1957, עלה עם אמו ארצה. ואחר כך גם הקים משפחה מקסימה. כאשר ניתן היה, הוא נסע מעת לעת לבקר בוורשה, שם נהנה לפגוש את חבריו לספסל הלימודים. ביניהם היה גם הגברתן הפולני, זבצקי. בילדותם היה ביניהם הסכם בלתי כתוב: זבצקי הגברתן שומר על זאב מפני החוליגנים הפולנים, זבצקי הלמדן מסייע לשני בהכנת השיעורים. 

בתו של זאב מספרת שהיא שאלה יום אחד את אביה, איך זה שאותו שם משפחה שימש הן יהודים והן פולנים נוצרים, והאב השיב בקצרה, "יש ויש".

בערוב ימיו, ובעידוד בני המשפחה, זאב מסר עדות מפורטת על קורותיו בשואה ל"יד ושם", ועותק ממנה שמור ביידי המשפחה. הוא לא נשאל ולא סיפר על שם הדודה אשר אצלה הסתתר לפרק זמן קצר, ואף לא על שמות הדמויות האחרות.

בני המשפחה נדהמו כאשר סיפרתי להם כי זאב נולד תחת השם "גוטרמן", וכי השם זבצקי הוא השם שניתן לו במסמכיו המזויפים בשואה. הבת מספרת כי העובדה הזו סיחררה אותה, כאילו "את לא את". בעבר, כאשר אחד מבני המשפחה רצה לעברת את שמו, הם המריצו אותו להמנע מכך, "כי אנחנו הזבצקים האחרונים". ואבא גם היה ישר כסרגל, אמין לפני הכל, ואיך לא סיפר על כך מעולם.

*  *  *

אביו של זאב, ד"ר שמואל גוטרמן, השלים כמה תארי דוקטורט לפני פרוץ המלחמה. הוא גוייס לצבא הפולני בספטמבר 1939. הידיעה האחרונה ממנו הגיעה ב-1942 מהעיר לוצק Łuck, שבשנות המלחמה הראשונות נכבשה על-ידי הרוסים, ואחר כך – על ידי הגרמנים. אשתו עשתה מאמצים רבים לאתר אותו, לשווא. ב-1947 היא פנתה אל בית המשפט בוורשה, בבקשה להכריז על מותו.

במסגרת ההליך העיד גם ליאון קורוס Leon Korus, אשר הציג עצמו כ"נשוי לאחותו של שמואל". שם האחות אינו מופיע בתיק בית המשפט. לאון קורוס התגורר באותה העת באותה הכתובת בה גרו זאב ואמו. בתיק בית המשפט אין כל מידע נוסף עליו, למעט העובדה שנכון לינואר 1948 הוא היה בן 53.

במשפט גם לא הוזכרה העובדה שליאון קורוס נולד תחת השם ויקטור ולודבר Wiktor Wlodawer. העובדה הזו נמצאה בארכיון הוועד היהודי בוורשה. שם מופיעים גם שמותיהם המלאים של הוריו, תאריך לידתו המדויק, וגם העובדה שהשם "ליאון קורוס" הוא השם הבדוי, שהופיע במסמכיו המזויפים אשר בזכותם הוא ניצל. האם להמשיך ולחפש אחריו תחת השם ליאון קורוס, או ויקטור ולודבר?

*  *  *

תיעוד השואה עוסק רבות בילדים שהוסתרו אצל משפחות נוצריות, או במנזרים, והתקשו אחר כך לשוב אל זהותם היהודית. ידועים גם רבים שהסתתרו תחת שם פולני או גרמני מזויף לאורך השואה, אך לאחר מכן שבו לשמם מלידה. ביניהם גם לנה קיכלר זילברמן, וגם שלמה פרל (הידוע במשפחתנו כ-סאלי), ועוד רבים. 

אך התיעוד המוכר לי אינו מרחיב על אנשים בוגרים, אשר שמרו על שמם הפולני, הבדוי, עד יום מותם. אני נתקלת בהם מעת לעת במהלך המחקר הגנאלוגי. דמויותיהם לעתים מתעתעות. קדיה תומשביץ, האלמנה ילידת 1904, היא למעשה רוזה גרינברג, הרווקה ילידת 1893. והוריה אינם יעקב ומרים, כמו שכתוב במסמכיה בישראל, אלא הירש ורחל. כמעט שלא ניתן לקבוע, כי מדובר באותה אשה, לוליא כרטיס קטן אחד שנותר באחד מהמאגרים, והכולל פרטים הקושרים בין הזהויות. וכמוה גם הלנה, שנולדה כ-חווה, ועוד רבים ורבות.

מה גרם לכל אותם האנשים לדבוק בשם המזויף? חברתי ענת, היועצת שלי לענייני נפש יהודי פולין ויהודיותיה, סבורה שהסיבה לכך פרוזאית. המסמכים נשאו את השמות הפולניים, והכי פשוט היה להמשיך ולהשתמש בהם, בלי פרוצדורות מיותרות.

אני סקפטית. זאב זבצקי ז"ל חלק עם בני משפחתו רבות. לו היה מדובר בעניין טכני בלבד, לפחות היה משתף את אשתו וילדיו בשמו מלידה. לא הכרתי את זאב, ואני לא מתימרת להסביר אותו, אלא להציע השערות בלבד.

המתבונן הבלתי מעורב עשוי לחשוב שזאב היה בר מזל, יחסית. אמו, רוזה זבצקי (קודם: גוטרמן, שם נעורים: גרינברג) ניצלה בשואה, וכך גם חלק מדודיו ודודותיו, כמו לאון קורוס. אך את אביו הוא ראה לאחרונה כאשר היה כבן חמש, כשהאב גויס. וגוטרמן היה שם האב הנעדר. גם הסבתא רכל גוטרמן נספתה, ועמה הדודה גיטלה גוטרמן, ובת הדודה אנה גוטרמן, והדודה פרלה גוטרמן. בנות המשפחה שמעו על שמותיהן לראשונה ממני.

אולי זאב רצה להציב קיר מגן בין בני משפחתו האהובים בישראל, לבין העבר הטראומטי. השם זבצקי היה זה שהעניק לו חומות הגנה, ואיפשר לו אולי להגן על המשפחה מפני העבר הגוטרמני הנורא.

*   *  *

תודה לבנות משפחת זבצקי אשר התירו לי לפרסם את הדברים.

 

 

 

Share

6 תגובות↓

  • 1 ארנון // 25 ינו, 2016 בשעה 14:52

    סוגיה מעניינת. אני מניח שהאמת נמצאת אי-שם באמצע, בין הרצון לשמור על השם המגונן לבין חוסר הרצון להתעסק בביורוקרטיה שבהחזרת השם המקורי…

  • 2 זאב ש // 25 ינו, 2016 בשעה 15:53

    חסר לי בסיפור ה"איך", איך נמצאה הזהות הבדויה. מה המסמך שמציג אותה ובאיזו דרך הגיעו אליו.

     .

  • 3 אורית לביא // 25 ינו, 2016 בשעה 17:02

    זאב, המקור העיקרי המוכר לי למידע מסוג זה, עבור יוצאי פולין, הוא ארכיון הוועד של יהודי פולין, הנמצא במכון היהודי ההיסטורי בוורשה. בפרט, כרטיסי הניצולים כוללים מידע מסןג זה. בנוסף, גם כרטסת ארולסן כוללת לעתים את השמות האריים בהם השתמשו הניצולים. 

    אורית

  • 4 יעל // 26 ינו, 2016 בשעה 21:08

    סיפור מרתק מכל הבחינות.
    אני חושבת כמה זה קשה לעבור חיים שלמים עם סוד גדול. כמה כוחות זה מגייס להחזיק ולא לשתף
    את בני משפחתך בסוד גדול ומשמעותי כמו זה…..

  • 5 עירית // 5 פבר, 2016 בשעה 11:59

    חזרתי לסיפור מרתק זה כדי לקרוא התגובות  ואני רוצה להוסיף אנקדוטה מהסיפורים המשפחתיים שלי: אימי והוריה שרדו את המלחמה ההיא כפליטים נודדים מדרום איטליה לצפונה, בהתאם להתקדמות הכיבוש הגרמני את איטליה. בדרכם קיבלו עצה ויצרו לעצמם זהות 'נוצרית' מזויפת, אותה גיבו בניירת כי המקורית "נשרפה בהפגזה על כפר X".

    הם בחרו לעצמם את שם המשפחה 'סוֹרדי' והתאפשר להם להמשיך בשמותיהם הפרטיים.

    רק לאחר המלחמה, בארץ, גילו כי 'סורדי' הוא שם משפחה יהודי….

  • 6 אורית // 5 פבר, 2016 בשעה 12:07

    עירית, תודה על השיתוף. לענייננו, האם בארץ הם המשיכו להשתמש בשם סורדי או בשמם המקורי?

     

השארת תגובה