משפחתובלוגיה

כ"א בטבת, אשר חל לפני ימים אחדים, הוא יום השנה להולדתו של אליעזר בן-יהודה, מי שדבק בו הכינוי "מחייה השפה העברית". בן-יהודה, שהשנה צוינו 158 שנים להולדתו, נולד בשנת 1858 בעיירה לוז'קו Luzhki, כיום בשטחי בילארוס ובזמנו חלק מן האימפריה הרוסית. יום זה נקבע כ"יום הלשון העברית" בהחלטה מספר 5234 של ממשלת ישראל בשנת 2012 (הנה הנוסח המלא של ההחלטה, שכותרתה "קידום מעמדה של הלשון העברית בישראל ובעולם").

על פועלו לקידום העברית כשפה דבורה בין יהודים ברחבי העולם אין צורך להרחיב (וגם אם כן – לא זו הבמה המתאימה לכך). כאן, אבקש להדגיש פנים שונים בסיפור חייו, המדגימים תופעות שכיחות הקשורות למחקר הגנאלוגי. אפשר ללוות את קריאת הפוסט הזה בהאזנה לשיר הנפלא אשר נכתב על ידי ירון לונדון והולחן על ידי מתי כספי, כאן בביצוע משותף של חוה אלברשטיין, מתי כספי והפרברים.

• צמדי שמות עבריים. כולם יודעים כי שמו הפרטי של בן-יהודה הוא אליעזר, פחות אנשים יודעים כי שמו הפרטי המלא הוא אליעזר יצחק. במקרים רבים, מוצמד לשם העברי שם נוסף. הדוגמאות הבולטות: בנימין-זאב (הרצל, בגין, כהנא, בכר, לעוו, ועוד), נפתלי-צבי או נפתלי-הרץ (אימבר, פרוש, הלברשטאם, הורוביץ, ועוד), יהודה-לייב או יהודה-אריה (אלתר, קלוזנר, וכו'), יואל-משה, חיה-שרה, יעקב-יוסף, אסתר-מלכה. שלושת הצמדים הראשונים שהודגמו כאן (בנימין-זאב, נפתלי-צבי, יהודה-אריה) – מקורם בברכת יעקב לבניו, וגם האחרים – מקורם בתנ"ך, בפסוקים "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ" (שמות ב', כ"א), "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כ"ג, א'), "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף [וגו']" (בראשית, ל"ז, ב'), "וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" (אסתר, ה', ב'), בהתאמה. הצירוף אליעזר-יצחק שכיח אף הוא, וניתן להזכיר את אליעזר-יצחק אִילָנָאֶה (תרגום לעברית של שם משפחתו המקורי ביידיש: שיינבוים), פעיל ציוני, הרב אליעזר-יצחק פריד, ראש ישיבת וולוז'ין, ועוד ועוד.
• החלפת שם המשפחה בילדות/נערות. בנערותו, הוחלף שם המשפחה של בן-יהודה לאליאנוב, וזאת כדי לפטור אותו משירות צבאי. מה הקשר? החוק הרוסי פטר בנים בכורים מגיוס לצבא, ולכן היה נהוג בקרב משפחות רבות לתת שמות משפחה שונים לבנים שנולדו, כך שבהתייחס לשם המשפחה החדש – הילד הינו בכור. לכן, רבים מן הבנים נשאו את שם המשפחה של אמם מנעורים ובהתייחס לשם משפחה זה נחשבו בכורים. במשפחת פרלמן בחרו בדרך אחרת: השם אליאנוב היה שמה של משפחה חשוכת-ילדים, ולכן בהתייחס למשפחה זו היה אליעזר בן בכור, ולכן לא חלה עליו חובת גיוס.
• עברות שם משפחה. כנושא הדגל של השפה העברית הדבורה, עיברת בן-יהודה את שם משפחתו המקורי, פרלמן. השם שבחר, בן-יהודה, הוא התגלמות העצמי שלו, שכן שם אביו היה יהודה (ולמען הדיוק, ואפרופו הסעיף הקודם, יהודה-לייב). עיברות שמות משפחה הפך למנהג רווח ביהדות המתחדשת, ובעיקר בזו הציונית בארץ ישראל, ובהמשך – כאשר קמה מדינת ישראל – הכריז ראש הממשלה, דוד בן גוריון (במקור: גרין), על עיברות שמותיהם של בעלי תפקידים רשמיים, בפרט כאשר יצאו את גבולות הארץ. בדרך כלל, שם המשפחה החדש (העברי) נשאר צמוד לשם המשפחה הישן, על מנת להותיר זיקה לזהות הקודמת (בפרט, כאשר דובר בדמות שהתפרסמה בשנה הקודם), אך אל הצאצאים הוא עבר כשם משפחה יחיד. לעתים, כפי שקרה במשפחתי, עבר שם המשפחה המעוברת גם אל בני משפחה אחרים. דודי, אשר היה טייס בחיל האויר, נדרש לעברת את שם משפחתו, ליבמן, במהלך שירותו הצבעי, ובחר בשם לבנת. בדף החלל שלו מופיעים שני השמות, אלמנתו וילדיו נושאים רק את השם החדש. לאחר נפילתו בקרב (במלחמת ששת הימים), שינו גם הוריו את שם משפחתם ל"לבנת", וכך עשו גם אחיו ואף אחיו של אביו (אשר העבירו אותו בירושה לילדיהם ומשם הלאה).
• שם המשפחה של הבן שונה מזה של האב. בנו הבכור של אליעזר בן יהודה, בן-ציון, החליף בהמשך את שמו הפרטי לאיתמר. מעניין מכך, הוא החליף את שם משפחתו מבן-יהודה לבן אב"י, על שם אביו (אב"י – ראשי תיבות של אליעזר בן יהודה). כזכור, גם האב החליף את שם משפחתו לכזה המנציח את שמו הפרטי של אביו שלו… חילופי שמות שכאלו הם, לרוב, כאב ראש גדול לגנאלוגים. לא תמיד קל לחבר בין שני אנשים הנושאים שם משפחה זהה וחשודים כבני משפחה – על אחת כמה וכמה אם שם משפחתם שונה… בעבר, סיפרתי כאן על מקרה בו בני משפחה החליפו את שם משפחתם לכזה שמנציח את שם יקירם שנפל בקרב (השם המקורי: שמואלי, השם החדש: איתמרי, להנצחת השם איתמר) – ורק במקרה הצלחתי לאתר את בני משפחתו.
• שם משפחה שהינו ראשי תיבות. שם המשפחה החדש של הבן מדגים גם כי במקרים רבים שם משפחה הוא ראשי תיבות המנציחים אדם או שייכות קבוצתית. ברד"ש הוא בן רבי דוד שלמה, מזא"ה הוא מזרע אהרון הכהן, וכו'. עוד שמות משפחה שכיחים שנכתבים כבר ללא סימן המרכאות, אך מסורתית הם ראשי תיבות: אזולאי, בן חמו, ולך, כץ, מזאה, סגל, שך, ועוד רבים (ראו פירושיהם כאן). במידה וראשי התיבות מייצגים קירבה לאדם מסוים – סביר כי שני אנשים הנושאים שם משפחה זה הינם קרובי משפחה.
• נישואים לאחות האשה המתה. לאחר מותה של רעייתו, דבורה לבית יונאס, טיפלה אחותה הצעירה, חמדה, בילדיהם הקטנים של אליעזר ודבורה. לבסוף, נישאו השניים. גם תופעה זו מוכרת לנו מסיפורים רבים, המפורסם שבהם: אריאל שרון, אשר לאחר מותה של אשתו הראשונה, מרגלית, נשא לאשה את אחותה, לילי. דוגמאות נוספות: אביו של יהושע שטמפפר (ממייסדי פתח תקווה), חכם שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), חמיהו (אבי-אשתו) של סיר משה מונטיפיורי – כל אלו, לאחר פטירת נשותיהם נישאו לאחות של האשה הראשונה. (ועוד שנים רבות לפני כן, יעקב אבינו נשא לנשים שתי אחיות, את רחל ואת לאה, אבל זה כבר סיפור אחר…) נישואים כאלו הופכים את עץ המשפחה למעניין ו"חוסכים" במספר המשפחות אותן יש לחקור בענפי האבות ומהם מטה.
• צאצא מפורסם. לעתים, בחיפושים אחר צאצאים של ענף משפחתי מסוים, אנו מגיעים למבוי סתום. איתור צאצא מפורסם עשוי לחלץ אותנו מן הדרך-ללא-מוצא, שכן אל אנשים מפורסמים ניתן תמיד להגיע איכשהו (גם אם לפעמים נתקלים בסירוב). וחוצמזה, תמיד נחמד לעטר את עץ המשפחה באנשים מפורסמים… נינו המפורסם של אליעזר בן-יהודה הוא העיתונאי גיל חובב. חובב הוא בנה של דרורה, בתו של איתמר בן אב"י. לפני כשנתיים, יצא חובב למסע שורשים וביקר בעיירת הולדתו של הסבא-רבא.

כל התופעות הללו מוכרות וודאי למי שעוסק במחקר משפחתי. הן מופיעות, בדרך כלל, באגפים שונים של עץ המשפחה, ונדיר למצוא ביטוי לכולן בענף משפחתי אחד, ובטח שלא בסיפורו של אדם אחד. אבל, כידוע, אליעזר בן-יהודה לא היה אדם רגיל, ולכן לא מפליא שגם מבחינה גנאלוגית סיפורו האישי מדגים תופעות רבות כל כך. באופן כללי, שפות הן נדבך חשוב ביותר במחקר הגנאלוגי, ובהקשר להן מוכרות תופעות רבות ומרתקות הקשורות למחקר המשפחתי. על כך בפעם אחרת.