משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

יום שואה קוסמי

16 באפריל, 2015 מאת רוני · 2 תגובות

יום השואה תשע"ה היה עבורי יום שואה קוסמי (טוב, אי אפשר לומר "יום שואה קסום", הלא כן?).

הכל קרה במהירות ודי בהפתעה או לפחות בהתראה קצרה:

יום רביעי, ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה תשע"ה – דיור מוגן "אחוזת ראשונים", ראשון לציון

70 שנה בדיוק לאחר ששוחררה ממחנה הריכוז ברגן בלזן, לאחר שהיתה ב- 5 מחנות ריכוז (אושוויץ, ברסלאו-הונדספלד, גרוס רוזן, מטהאוזן, ברגן בלזן) אמא הסכימה להשתתף בטקס זכרון והדליקה את משואת התקומה. אמא דיברה בקול רם ויציב והצליחה לראשונה להוציא מפיה מילים הקשורות בשואה. נצחון גדול!

יום רביעי, ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה תשע"ה – רחבת בית יד לבנים, רמת השרון

ינוקא (שכבר מזמן איננו ינוקא) משתתף בטקס הזכרון העירוני. בית הספר מעלה מסכת על תזמורת הנשים באושוויץ. מרגש.

יום חמישי, יום הזכרון לשואה ולגבורה תשע"ה – שעה 13:20 בעבודה

ע' שולחת לי לינק ואומרת לי: "זה לא הוא, נכון?". אני רואה את התמונה ומשיב מיד: "זה הוא!".

כ- 11 שנים לאחר שפיצחתי את תעלומת זהותה האבודה של הילדגרד דונדורף, מדווח אתר Xnet על ניצול השואה דוד זלץ. אבל יש פרק קצר בחייו של דוד זלץ שלא מוזכר בכתבה:
דוד זלץ היה בקבוצת 40 הילדים אשר קיבלו את הסרטיפקט של הבריטים אשר יועד ליתומים ניצולי שואה. הקבוצה יצאה מברלין, דרך פרנקפורט לפריז ומשם המשיכה למרסיי, עד שעלתה על סיפון ספינת הקיטור "Cairo-City" בדרכה לחיפה דרך אלכסנדריה.

באותה קבוצה היתה גם הילדגרד דונדורף בת ה- 8, אשר לא זכרה את שמה ואף לא את שמות הוריה. בשנת 2003 כאשר גיליתי את רשימת העולים על סיפון ה Cairo City החלטתי "להמר" על הנס דוד זלץ שהופיע ברשימה ולנסות לאתר אותו ולהציל מפיו מידע אודות הקבוצה. ה"הימור" הצליח ואיתרתי אותו בגבעתיים. זה היה ביום השואה ולמחרת נפגשנו בתל אביב. דוד זלץ הביא עימו תמונות של הקבוצה והיה נרגש עד דמעות. באמצעותו יצרנו קשר עם מיכאל ז"ל והדסה ויגודני. הדסה השלימה את הפערים במידע וכיוונה אותנו לבית החולים היהודי בברלין ואף שלפה תמונות בהן זיהינו בוודאות את הילדה דונדורף. קוסמי.

יום חמישי, יום הזכרון לשואה ולגבורה תשע"ה – שעה 16:55 פגישה במודיעין

אני מקבל דואר אלקטרוני מידידי הטוב, ד"ר הרמן סימון מברלין. הרמן מנהל את ה Stiftung Neue Synagoge Berlin. את הרמן הכרתי אגב פרשת הילדגרד דונדורף. המוזיאון שבראשו הוא עומד הוא הנאמן של רשימות הילדים ששהו בבית היתומים שנפתח בבית החולים היהודי בברלין. הוא היה האדם אשר העביר לי את רשימות הילדים בהן הופיעה הילדגרד דונדורף ואף ערך על כך מחקר ביחד עם ד"ר חנה שוץ, סגניתו והמנהלת האמונתית של המוזיאון. המחקר שלהם גילה כי יד נעלמה ואמיצה שינתה את מעמדה של הילדגרד מרשימה לרשימה ו"השביחה את גזעה".

כבר סיפרתי על הרמן בעבר, כאשר פרסם את ספרו המרתק: "Aus eines Mannes Mädschenjahren"
.

הרמן פרסם לאחרונה ספר על אימו ד"ר מארי ילוביץ, אשר מתאר את קורותיה במהלך המלחמה הנוראית ההיא. הספר זוכה לביקורות נלהבות בעולם כולו. הרמן שלח לי אחר הצהריים לינק לדיווח בואלה על הספר, תחת הכותרת: "חייה הסודיים של יהודיה בבירת האימפריה הנאצית". אל תפסידו את הדיווח הזה.

יום חמישי, יום הזכרון לשואה ולגבורה תשע"ה – שעה 17:31 בדרך לחדרה

הודעת דואר אלקטרוני נוספת מד"ר הרמן סימון: "ברכותי! הארכיבאית שלנו גילתה מסמכים חדשים אודות הילדגרד!!!".

מה? איך זה יכול להיות? מה פתאום, דווקא היום, זה קורה? שני מסמכים צצים להם לאחר 11 שנים מאז שסיימנו את המחקר.

"קוסמי", אמרתי? אולי קסום!

Share

2 תגובות↓

  • 1 ארנון // 17 אפר, 2015 בשעה 7:38

    אני בהחלט מאמין שאין מקריות בעולם…

  • 2 יעל // 17 אפר, 2015 בשעה 12:01

    תודה על הדברים. מרגש ונוגע ללב

השארת תגובה