סיגט היא עיר השוכנת במחוז מרמורש במדינת רומניה, בעברה היתה חלק מחבל טרנסילבניה ההיסטורי ומקום מושבם למעלה מעשרת אלפים יהודים בשיאה. פעלו בה אדמורי"ם גדולים וחשובים, ביניהם אדמור"י שושלת טייטלבאום שהשפעתם ניכרה בכל מרמורש ובמקומות רחוקים יותר. במאי שנת 1944 נשלחו כל תושביה לאושוויץ בארבעה משלוחים.
מתוך: ויקיגניה – מיזם עברי שיתופי חינמי (ללא מטרות רווח) ליצירת אנציקלופדיה חופשית לנושאים הקשורים למחקר השורשים המשפחתי (גנאלוגיה), בו יכולים כולם לסייע ולהסתייע לצורך מחקרם ולתיעוד תוצריו.
הקוראים הותיקים של הבלוג יודעים ששורשי נטועים גם בטרנסילבניה (ע"ע "טרנסילבניה מכורתי" – 8.6.2007) וש"שריפה בעיירה" מתקשרת אצלי ישירות לסבתי, שזימזמה לעצמה את השיר בסיגט ("האם נדאג שייזכרו גם אחרינו? "שריפה בעיירה"– 15.4.2007). שורשי נטועים לא רק בסיגט עצמה, אלא אף בכפרים שמסביבה ("ממצאים על משפחתי מן העתיד – שנת 2552 Szurdok!" – פוסט מ 12.3.2011) ואם נסכם, אז כפי שכתבתי עם פתיחת הבלוג שלנו בשנת 2007: "רוני הוא גם בן קרולה בת משה שלומוביץ שנולד באקנה סלטינה שבצ'כיה וחי את מרבית חייו בסיגט, והוא בן אלי שלומוביץ ורבקה (רובי) ניימן, שנולדה בכפר בדו (בדבלייה) כיום באוקראינה. קרולה היא גם ביתה של זלטה (ז'ני) אבגניה קרמרוצקי, אשר נולדה בקובנא אשר בליטא ("על הכותבים").
לאורך חיי הגנאלוגיים "פיספסתי" שתי הזדמנויות (לפחות) להיות נוכח באירועים משמעותיים הקשורים למחקרים שלי: לא נסעתי לכפר הדייגים (שהוא בעצם עיר) Fano באיטליה לציון 60 שנה לסיום מלחמת העולם השניה. החמצתי את המפגש המרגש עם בני העיר Fano שנתנו מקלט להורי לאחר השואה ואימצו אותם כשווים, במהלך שהותם במחנה עקורים מיוחד שהיה הכשרה לקיבוץ דייגים ("משואה לתקומה (באופן האישי ביותר)" – 18.4.2012). עירית פאנו ערכה טקס קבלת פנים לניצולים ששהו בפאנו לאחר השואה, ציינה את בניית האניה "הראשונה" בידי הניצולים. שמעתי שבעת הטקס, קמה אשה מפאנו והתחילה לשיר את ההמנון הלאומי שלנו -"התקוה" .
הפספוס השני היה בעת שה- Centrum Judaicum בברלין הזמין אותי לפתיחת תערוכה, שבה הוזכר מחקר שערכתי על הילדגרד דונדורף. גם אז לא נסעתי. בדיעבד הצטערתי על כך.
—
בחודש מאי הקרוב יערך בעיר סיגט אירוע הסטורי. עיריית סיגט, מוזיאון אלי ויזל (השוכן בעיר) והקהילה היהודית בסיגט יקיימו טקס זכרון לציון 70 שנה לשילוח יהודי סיגט לאושוויץ.
כ- 10,000 יהודי סיגט שולחו לאושוויץ ב- 4 משלוחים, בין ה- 16 ל- 22 בחודש מאי 1944. באחד ה"משלוחים" היו לנו נציגים: סבא וסבתא שלי ושלושת בנותיהם: רוזה, קרולה והני. באותו יום נותק הקשר בין המשפחה שבאירופה למשפחה שבארצות הברית. לסבא שלי היתה אחות שהיגרה לשיקגו בשנת 1913. היתה זו "הדודה חנה". היא שמרה על קשר עם אחיה ואחותה שבסיגט, אך במהלך המלחמה נותק הקשר. כאשר חזרו אמי ואחותה לסיגט לאחר השואה, הן חיפשו את הכתובת של הדודה חנה, אך לשוא.
במשך 54 שנים חיפשה אמא את הדודה חנה, על מנת לבקש ממנה תמונות משפחתיות שאולי נשתמרו אצלה. בשנת 1988 נסעתי לשיקגו לחפש את הדודה חנה. למרות שעשיתי הכל נכון, לא מצאתי את הדודה חנה. בדיעבד הסתבר שהייתי מרוחק מספר בלוקים מבנה Sam. הייתי זקוק לעוד 9 שנים על מנת למצוא את המשפחה בשיקגו. ג'ק, בנה של הדודה חנה, החזיק עדיין בתמונות המשפחתיות שנשלחו מסיגט לשיקגו. ג'ק לא היסס ושלח לנו את התמונות: תמונה משפחתית של סבא וסבתא עם שלושת בנותיהם, עומדים בפוטו "שטרן" בסיגט, תמונה של אחיה של אמא, מלך, צועד בככר המרכזית של סיגט, תמונה של מלך ורוזה הקטנים וגם תמונות של בני הדודים של אמא.
את סיפור אובדן הקשר שבין המשפחה בסיגט למשפחה בשיקגו כבר יצא לי לספר (גם בשיקגו, בנוכחות המשפחה המורחבת).
—
עיריית סיגט בשיתוף מוזיאון אלי ויזל (אלי ויזל הוא יליד סיגט) והקהילה היהודית בסיגט יערכו בין הימים 17-20 בחודש מאי, אירועי הנצחה וזיכרון ליהודי העיר.
המארגנים בצד הישראלי של האירועים תרגמו את ההזמנה לעברית (וגם הוסיפו בס"ד וגם תאריך עברי…), והרי היא לפניכם:
בקול הקורא, מצוטטים דבריו המרגשים ראש עירית סיגט (הקרויה כיום ברומנית: סיגטו מרמצייה):
“This Commemoration is an act of Remembrance of the Jewish citizens of Sighet who were once our neighbours and friends. Their Legacy should never be forgotten. By the exhibits and testimonies that we will promote during the month of May our young generation has the opportunity to get closer to Jewish culture and history in addition to school education on the topic. We hope that other Communities in Romania will conduct similar events as they have a significant contribution to fight prejudice and racism”
—
אז החלטתי לנסוע פעם נוספת. נחזור לסיגט עם התמונות שצולמו שם בין השנים 1923-1939, נעמוד במקום בו הם צולמו וגם ביום ב', 19.5.2014, תהיה לי הזדמנות לספר את הסיפור של משפחתנו במקום בו התרחשו הדברים. בכנס זוטא שיערך שם, בבית העיריה. לדברי המארגנים יהיה תרגום סימולטני לרומנית.
—
פרטים נוספים על הכנס וחומרים גנאלוגיים רבים אחרים ניתן למצוא באתר שהוקם לזכר יהדות סיגט: "סיגט – העיר שבלב" (כשמו של ספר בשם זה שיצא לפני מספר שנים). באתר מופיע, בין השאר, ספר חברה קדישא של סיגט עם שמות הקבורים בבית העלמין ומיקום הקברים.
האתר זמין ברשת ובו גם חומרים גנאלוגיים רבים, בכתובת: http://sighet.org/
—
מענין לענין, באותו ענין. ממש לאחרונה, פרסם חברי הטוב, ד"ר מנחם (נחי) קרן-קרץ את ספרו "מרמורש סיגט – אורתודוקסיה קיצונית ותרבות יהודית-חילונית למרגלות הרי הקרפטים".
נחי הוא "האורים והתומים" בכל הקשור לסיגט ויש לו ספריה מדהימה בכל הקשור לסיגט והסביבה. הספר הנוכחי מתבסס על עבודת הדוקטורט (בעצם הדוקטורט השני של נחי והוא כבר בדרך לדוקטורט השלישי!) של נחי: "החיים התרבותיים במחוז מרמורש (הונגריה, רומניה וצ'כוסלובקיה) 1944-1874". כפי שנחי מסביר בפתח הדבר לספרו, החלק הראשון של הספר הוא עיבוד של החלק האקדמי של הדוקטורט שלו ואילו הכחלק השני כולל "סקירה לקסיקוגרפית של המחברים שפעלו במרמורש ושל העיתונות היהודית והלא -יהודית שהתפרסמה בה".
נחי מסיים את פתח הדבר לספרו במסר:
מי ייתן וספר זה יביא לתודעת הקוראים את העובדה, כי לפני שנים רבות בארץ רחוקה אחת חי ציבור יהודי גדול, רובו שומר תורה ומצוות, שבקרבו התפתחו חיי תרבות שוקקים. מרכז תרבות זה התקיימם במקביל לקיומו של מרכז חרדי-חסידי תוסס וחשוב ביותר והושפע ממו בבה במידה שהשפיע עליו. כל זה התרחש לפני המלחמה ההיא, במחוז הקרוי מרמורש ובירתו סיגט, בו חיו משפחותיהם המסועפות של אבי ואמי במשך דורות רבים עד לגירושן והשמדתן בשואה".
—
ברוח זו אנו חוזרים לסיגט 70 שנה בדיוק לאחר שגרשו אותנו משם, מתוך תקווה גם לפגוש דור מקומי צעיר שמתעניין במה שקרה בעבר.
2 תגובות↓
1 זהבה // 15 אוק, 2014 בשעה 19:16
שלום
אבי יליד סאטמר ואימי ילידת בודפשט אבל בחלק מהזמן חלק מהמשפחה הסתתרה בסיגט בזמן המלחמה.
כך שאנחנו דור שני לשואה. אני שואלת את עצמי ואתכם. כצברית שלא שכחה אבל סלחה.מה הטעם לחזור ולנבור בהסטוריה המזעזעת של אימי הנאצים. זו הרי התעללות עצמית מחרידה.לא מספיק שהוכחדנו והושמדנו אנחנו גם ממשיכים לחיות את האימה הזו. האם לא מוטב לשכוח ולהמשיך בחיים מתוך אופטימיות שתעזור לנו להאמין שהסיוט הזה לא יכול לחזור.אירופה היא כיום אחרת. אני מתכוונת לחזור לחיות באזור טרנסילבניה.זה חבל ארץ יפה מאד והחיים בו זולים.בישראל כיום איכות החיים לא מבטיחה במיוחד.מה דעתכם ?
2 יקי // 15 אפר, 2015 בשעה 19:51
זהבה שלום איני יודע באיזה עולם את חיה.האנטישמיות באירופה נעשית מיום ליום יותר מסוכנת,ובגלל "מעופפים" כמוך השואה עלולה לקרות שוב ובעוצמה חזקה יותר. ובכלל מי את שתיסלחי??על רצח ששה מליון יהודים אנשים,נשים וילדים!! בושה וחרפה שאת יהודיה תלכי מפה לאיפוא שבא לך ואל תחזרי!פה מדינת היהודים ובעברנו תלוי עתידנו.כנאמר:"עם שאין לו עבר,לא יהיה לו גם עתיד.."
השארת תגובה