משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

אח/ות, איזו פגישה

4 בדצמבר, 2012 מאת ארנון · 2 תגובות

השורה התחתונה עלולה להישמע דרמטית: שלושת האחים נפגשו לראשונה מזה 14 שנה. היא תהפוך לדרמטית עוד יותר אם מתחשבים בעובדה הבאה: שלושת האחים נפגשו עד כה רק 3 פעמים במהלך חייהם הבוגרים. אך האמת החבויה מאחורי סיסמאות כגון אלו היא, לעתים, פשוטה הרבה יותר ממה שניתן לשער. ואם להסתכל מן הצד השני של אותה המטבע: החיים, לעתים, מסובכים מדי בכדי לסווגם במושגים ובמסגרות.

זה לא סיפור על ריב בתוך המשפחה. גם לא על טרגדיה נוראית שהפרידה משפחה. זה סיפור קטן ופשוט על הבנאליות של המורכבות של המושג "משפחה".

* * *
מיכאל (שם בדוי) הוא בן 62.

אמו של מיכאל היתה נשואה פעמיים. מבעלה השני (זה שאינו אביו של מיכאל) נולדה למיכאל חצי-אחות צעירה ממנו. מיכאל ואחותו זו גדלו בישראל ונמצאים בקשר מצוין.

גם אביו של מיכאל היה נשוי פעמיים. מאשתו השנייה (זו שאינה אמו של מיכאל) נולדו למיכאל שתי חצאי-אחיות. הצעירה מביניהן נולדה חודשים ספורים לפני שנולדה למיכאל בתו הבכורה, וכך זכתה בתו של מיכאל "לקבל" דודה בגילה. אלא שאת הדודה הזו כמעט ולא הכירה.

כשנתיים לאחר שנולדו שתי בנותיו של אביו של מיכאל מאשתו השניה, עזב האב את ישראל עם משפחתו החדשה והתמקם בניו-יורק, שם חי עד מותו לפני 14 שנה. שתי בנותיו בגרו ועזבו אט-אט את הקן המשפחתי. האחת התמקמה במערב התיכון של ארצות הברית; הצעירה נשארה בתחומי התפוח הגדול.

נסיבות החיים גרמו לכך ששלושת האחים, אשר חיו בשלושה איזורים שונים לחלוטין על גבי הגלובוס, כמעט ולא נפגשו. מאז עזב אביו של מיכאל את ישראל, נפגשו שלושת האחים שלוש פעמים בסך הכל: הפעם הראשונה היתה בשנת 1983, כאשר ביקר מיכאל את אביו בניו-יורק ושתי האחיות גרו עדיין בבית הוריהן. הפגישה הבאה התרחשה 7 שנים לאחר מכן, בארצות הברית, בחתונתה של האחות המבוגרת-מן-השתיים. חלפו 8 שנים נוספות עד לפגישתם הבאה, כאשר אביהם נפטר.

כאשר כולם חיו עדיין בישראל, נפגשו האחים לעתים תכופות יותר, אך האחות הצעירה היתה אז רק תינוקת. אין לה זכרונות מישראל. נותרו, לכן, רק שלוש פגישות משמעותיות של שלושת האחים. מיכאל ביקר את אביו בניו-יורק פעמים נוספות, אך אז האחות המבוגרת-מן-השתיים כבר התגוררה הרחק משם – וכיוון שהיתה מטופלת בילדות קטנות, לא יכלה להרחיק עד ניו-יורק – ולכן לא פגש אותה. היו גם פגישות של שתי האחיות בארצות הברית, אך מיכאל לא נכח בהן, כיוון שהיה באותה העת בישראל. וכשהתחתנה בתו של מיכאל בישראל – עשתה האחות המבוגרת-מן-השתיים את כל הדרך מארצות הברית כדי להיפגש עם אחיה ועם משפחתו, אך האחות הצעירה לא יכלה להגיע.

* * *
משפחתו של מיכאל וודאי אינה חריגה בנוף של המאה ה-21. בארצות הברית, נודדים רבים הרחק מבית הוריהם, לרוב משיקולים פרקטיים של עבודה או חיי-משפחה. ישראלים רבים עוברים להתגורר בחוץ-לארץ, רחוק מבני משפחתם. העולם הוא, לכאורה, כפר גלובלי קטן. וכך, מתפצלות משפחות רבות, ובניהם ובנותיהם אינם מכירים אלו את אלו. הראשונים שנפרדים ניזונים בעיקר מזכרונות. בני הדור הבא, אלו אשר לא ידעו את יוסף, לומדים להכיר (במקרה הטוב) שמות בעץ המשפחה.

בסוף השבוע האחרון, 14 שנה לאחר פגישתם האחרונה, נפגשו שוב שלושת האחים. מיכאל, כאמור, בן 62. אחותו המבוגרת-מן-השתיים בת 52. האחות הצעירה בת 37. בפעם הראשונה בחייהם הבוגרים הם נפגשו סתם. בלי סיבה נראית לעין. לא חתונה ולא לוויה, לא שמחה משפחתית ולא עצב משותף. הם נפגשו רק כי נקרתה הזדמנות טובה לכך: מיכאל הגיע לביקור אצל בתו המתגוררת ליד ניו-יורק; האחות המבוגרת-מן-השתיים – בנותיה כבר בגרו ויכולות להסתדר קצת בלעדיה – ניצלה את ההזדמנות כדי לטוס לניו-יורק, דבר שממילא היה בתוכניותיה; והאחות הצעירה גרה עדיין בתפוח הגדול.

לכאורה, סתם פגישה. אך במשפחה שכזו, פגישה שכזו אינה דבר של מה בכך. אין להם כמעט חוויות משותפות, אין מסורות משפחתיות אותן הם חולקים. הם לא חגגו ביחד את החגים ולא זכו להתכנס סביב יחדיו סביב שולחן השבת. בעבורם, הפגישה – עצם קיומה של הפגישה הזו, סביב שולחן אחד – היא כבר סיבה מספקת לחגיגה, על אף שאף היא אינה בגדר מסורת.

הפגישה היתה מרגשת מאוד. האחים החליפו חוויות וסיפורים על אביהם ועל אמותיהם, העלו זכרונות מפגישות ומאי-פגישות מן העבר, למדו להכיר לעומק זה את זו וזו את זה. ובני הדור הבא של מיכאל זכו לפגוש אישית את הדודות שהכירו רק מן הסיפורים.

כשנפרדו (לא לפני שהצטלמו כדי להנציח את המאורע המרגש), הביטו זה לזו בעיניים. מי יודע כמה שנים עוד יחלפו עד לפגישתם הבאה.

* * *
פרט משפחתי נוסף נעדר מן הסיפור עד כה, כיוון שאינו קשור ישירות לשלושת האחים. אך אין דרך טובה יותר לסיים את הסיפור מאשר לצטט את דבריה של האחות המבוגרת-מן-השתיים, ולשם כך צריך להתייחס לעוד סיבוך בעץ המשפחתי.

האחות המבוגרת-מן-השתיים היא, כאמור, בתם של אביו של מיכאל ושל אשתו השנייה. אמה היתה נשואה, קודם נישואיה לאביו של מיכאל, לבעלה הראשון, ממנו נולד לה בן, חצי-אח של חצי-אחיותיו של מיכאל. (אגב, לבעל הראשון הזה היתה עוד אישה ממנו נולדו לו שני בנים, שהם חצי-אחים של החצי-אח של החצי-אחיות של מיכאל. רק לי זה מזכיר את אברהם אדיבי ו"הכה את המומחה" של שלישיית הגשש החיוור?!) גם את חצי-אח זה כמעט ולא פגשה לאורך השנים, הן בשל הפרשי הגילאים ביניהם, והן בשל מגוריהם בבתים נפרדים משני עבריו של האוקיינוס הגדול.

וכה אמרה אותה אחות: "יש לי שלושה אחים, אבל תמיד הרגשתי כאילו אני בת יחידה".

וכעת, בחנו שוב את עץ המשפחה שלכם. זה נחמד להפגיש רחוקי-משפחה לריוניון מרגש. וכן, לפעמים טוב רחוק-משפחה קרוב מאח רחוק. אך לעתים תוכלו למצוא אחים-של-ממש שעבורם פגישה משפחתית אינה דבר של מה בכך.

Share

2 תגובות↓

  • 1 אבא/אמא // 4 דצמ, 2012 בשעה 21:06

    מאוד מורכב, אולם המפגש בודאי היה מענין, בפרט עבור גנאלוג.

  • 2 בתיה גזית // 5 דצמ, 2012 בשעה 6:52

    אין כמוך ארנון. טוב שאצלנו – לרוב – כולנו בני משפחה אחת, רובנו חיים בארץ – ועכשו מחכים לך – שתערוך מפגש. נקדים לך – השקת ספרו של עמיחי. להתראות

השארת תגובה