משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

איך מבשרים למישהו שעולמו עומד להשתנות?

22 באוגוסט, 2012 מאת ארנון · 5 תגובות

קודם היתה שתיקה. קצרה. אחר כך בכי. אפשר היה לשמוע שהיא התיישבה. אחר כך, בקול חנוק, היא הודתה. "זה היום המאושר ביותר בחיים שלי". וגם, "מהיום אתה חלק מהמשפחה שלנו". וגם, "בעלי הוא אדם כל כך מלא חיים, אך תמיד היתה לו בלב איזושהי נקודה שחורה כבויה". ואז, "זו גם תחושת החמצה גדולה, כי הכל היה יכול להיות אחרת אם רק היינו יודעים. כמה פספסנו…"

קצת לפני שהתקשרתי אליה, קיבלתי את המייל לו ייחלתי, ובאותו הרגע היה ברור – בעלה, אשר חי כל שנותיו בידיעה שאיש ממשפחתו לא שרד את תופת-השואה, זכה לחיים חדשים. חיים אשר התמלאו פתאום בקרובי משפחה עליהם לא שמע מעולם. וגם הם לא שמעו עליו. זה סוג מוזר של איחוד משפחות, כי אף אחד מהם לא ידע על עצם הפרידה…

* * *
הכל קרה כל כך מהר. הודעה שקלטתי בדף הפייסבוק של העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה סיפרה פחות ממה שהסתירה, אך כשיצרתי קשר עם אשת הקשר, הסתבר שמדובר בסיפור כואב. התכתבות במייל עם אשתו של נ' הבהירה את עוצמת הכאב, אך גם את העובדה שמדובר בסיפור די שכיח. נ', ניצול שואה בן 72, היה פעוט כאשר תמה המלחמה, לאחר מכן היגר לארצות הברית וחי כל השנים בידיעה שכל בני משפחתו ניספו בשואה. רק לאחרונה, ממש לאחרונה, תוך כדי תהליכים להנצחת משפחתו על לוחית-זכרון באחד ממוסדות הציבור המקומיים, התחוור לו כי יש מי ששרד. גברת מקומית, אשר יודעת כי רבים משמות קורבנות השואה מונצחים באתר של "יד ושם" מצאה שם "דפי עד" שנמסרו אודות בני משפחתו. לראשונה גילה פרטים שלא ידע על בני משפחתו שניספו.

אך עיקר ההפתעה חיכתה לו ולאשתו בחלק התחתון של דפי העד, שם מצויינים פרטי המעידים. שם, בכתב ידם, ראה שחור-על-גבי-לבן כי לאביו היו אח ואחות אשר חיו אחרי המלחמה בישראל. וכך גילה גם כי אחד מקרובי המשפחה בישראל חשב שהוא, נ', ניספה גם כן, ולכן קיים "דף עד" המנציח אותו…

הצעתי להם מיד לעזור ולאתר את קרובי המשפחה של דפי העד. למען האמת, היה מדובר במשימה קלה למדי. חיפוש קצר בגוגל העלה הודעה ישנה בפורום אחד, בה הנציח מישהו את בני משפחתו אשר ניספו בשואה וכיבד את אלו ששרדו את הזוועות. כותב ההודעה היה נינו של האח של האבא של מיודענו נ'; סבתו של הכותב, עודנה בחיים, היא בת-דודה ראשונה של נ'.

שלחתי לכותב ההודעה מסרים במספר ערוצים, ולאחר המתנה מורטת עצבים – הוא ענה לי במייל נרגש. מיד כשקיבלתי הודעתו, התקשרתי לרעייתו של נ', לבשר לה את הבשורה, זו שתשנה את חייהם, כמו גם את חייהם של הקרובים מן הארץ.

וקודם כל, היתה שתיקה.

* * *
קשה להפיק לקחים חדשים מן הסיפור הזה, שכן הוא דומה להרבה סיפורים עליהם אנחנו שומעים בשנים האחרונות, מאז החלו לעלות לרשת האינטרנט מאגרי מידע המסייעים בחיפוש קרובי משפחה. יתרה מזאת, כל לקח שיופק על ידי התבוננות בצד אחד של הסיפור, יבוטל מיד על ידי התבוננות בצדו השני. כך, למשל, אם אנסה לומר שלפעמים גם שאילתה קטנה יכולה לפתוח פתח לגילוי גדול – השאילתה של נ' ורעייתו – איזכר מיד כי קרובי המשפחה הישראליים זכו לתגלית ש"נפלה עליהם" ללא שום הכנה וללא שעשו דבר.

וכך, נותר לי רק לקח אחד להפיק, והוא נוגע דווקא לגורם המתווך, זה אשר אינו נוגע ישירות בפרשיה ורק נרתם לסייע לצדדים המעורבים בה: כשאתה מתקשר למישהו, כך סתם באמצע היום, ומבשר לו בשורה גדולה אשר עשויה לשנות את עולמו מרגע זה ואילך – גם עולמך שלך עשוי להשתנות; וכשזה קורה, אתה לא יודע מה לומר, לא מוצא את המילים הנכונות. ואז גם מן הצד שלך של השפופרת נשמע קולה הרועם של השתיקה.

Share

5 תגובות↓

  • 1 אמא/אבא // 22 אוג, 2012 בשעה 7:48

    מאוד מרגש, וכמו תמיד אתה מוכן לעזור בכל מקרה ולכל אחד.

  • 2 איתי בנר // 22 אוג, 2012 בשעה 11:33

    עולות לי דמעות בגרון רק מלדמיין את הסיטואציה. אשריך

  • 3 rachellg // 22 אוג, 2012 בשעה 14:29

    מרגש ביותר ארנון,
    אשרייך.

  • 4 ראובן רפ // 22 אוג, 2012 בשעה 23:45

    גם מעשה טוב וגם כתוב יפה. כל הכבוד לך ארנון.

  • 5 תמר // 24 אוג, 2012 בשעה 21:25

    כל הכבוד!

השארת תגובה