משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

חור נידח קם לתחיה

2 במאי, 2012 מאת רוני · 5 תגובות

לא כולם בני אצולה. לא כולם נצר לרבנים (טוב, אולי כולם נצר לדוד המלך או לפחות לאברהם אבינו). ומכל מקום, לא כולם נולדו בערי בירה. יש גם כאלה שבאו מכפרים קטנים או אפילו קטנים מאוד. לדוגמא, אני.

אפילו אבותי באו מחור נידח! אבא שלי נולד בכפר קטן (מאוד) בצפון-מזרח הונגריה. שם הכפר הוא Laskod ואם זה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שבטח כבר הטרדתי אותכם עם השם הזה בעבר (עלילת דם פרטית לפסח).

מכל מקום, הכפר הקטן הזה משתרע על שטח קטן יותר מאשר 15 קמ"ר וכיום יש בו כ- 1,000 תושבים בלבד. תחשבו כמה תושבים היום שם בתחילת המאה ה- 20. מכל מקום, זה כזה חור נידח, שהוא אפילו לא מופיע במאגר הקהילות של הג'ואישג'ן! הקהילה הקרובה ביותר היא Petneháza שבה היו ב- 1930 רק 85 יהודים.

לא רחוק מהחור הנידח הפרטי שלי, יש חור נידח אחר, אבל חור נידח בעל חשיבות רבה לנוצרים המקומיים. בכפר Máriapócs שוכנת כנסיה ומנזר (גברים). לפי המסורת, ב- 1696, לאחר השלמת איקונין של הבתולה אוחזת בישו, החל האיקונין לבכות. המקום הפך למקודש ונודע בכל רחבי הונגריה.

כפי שתוכלו לראות מצילום האוויר של המקום, המתחם עצום. בכפר הקטן המונה כ- 2000 תושבים בלבד נמצא מתחם אדיר הקולט אלפי מאמינים. הניגוד בין גודלו של המתחם לבין גודלו של הכפר הוא עצום.

מתחם המנזר ב- Máriapócs

מתחם המנזר והכנסיה ב - Máriapócs

 

כאשר ביקרנו בהונגריה במסגרת משפחתית ("טיול שורשים") היו כאלה שהתענינו יותר 🙂 אז ע' שחיפשה להעשיר את הטיול באיזו אטרקציה תיירותית, עלתה על כך שהאתר הזה מהווה אתר תיירות באזור, וכך ביקרנו בו בדרכנו מכפר אבותינו אחד לשני, ממש על הדרך. כשאמרנו לאבי שאנחנו מבקרים ב- Máriapócs הוא הופתע מאוד. הוא שמע את השם של המקום בתור ילד. המקום הוזכר בתור אתר עליה לרגל.

 איפה היה המקום הזה הוא לא ידע. בביקור גילינו שזה היה מאוד, אבל מאוד קרוב לכפר "שלנו". ברי, כי יש להתייחס בזהירות לעדותם של אנשים על מרחקים ומידות, כאשר הם היו קטנים (אנשים גבוהים – חדרים גדולים).

אני קורא עכשיו את "זיכרונות מהונגריה 1948-1944" של הסופר ההונגרי הגולה שאנדור מאראי ("הנרות בערו עד כלות", "גירושין בבודה" ועוד). מאראי מספר בספר זה את חויותיו מסוף מלחמת העולם השניה ועד לכניסת הרוסים להונגריה. הוא מתאר את היחס של הרוסים לאוכלוסיה המקומית, את החורבן שהותירה המלחמה בבודפשט ועוסק רבות בספרות ובשירה ההונגרית ובסקירה שלהן. הספר תורגם על ידי רותי גליק, שהוסיפה לו הערות שוליים, שבלעדיהן הקורא הישראלי לא היה יכול להתמודד עם הספר. מבחינה זאת, הערות השוליים של רותי גליק מעניינות יותר מהספר.

ב- 13.5.2012 יתקיים בבית ציוני אמריקה בתל אביב, המפגש הראשון בסדרת "המילה הכתובה" – "דוברי הונגרית בספרות, עיתונות ואמנות ב(ארץ) ישראל". במפגש הראשון יתקיים גם פאנל על "שיחה על מקור ותרגום" בהשתתפותם של יהודית רותם, איתמר יעוז-קסט ורותי גליק.

 

זיכרונות מהונגריה 1948-1944

בספר "זיכרונות מהונגריה" של מאראי, הוא מתאר את ההרס בככר דיס בבודפשט, בו שכר הארמון המלכותי, אשר בו "השתכן" העוצר – האדמירל הורטי. כשהוא מתאר את עושי דברו של הורטי, הוא כותב:

"מתחתיו ניצבו הכפופים לו – כל אותם אישים חשובים שהתנהגותם אומרת כבוד; כן, הכרה שביראת כבוד, כמו פסלי הקדושים המקומיים בפסטיבל במריאפוטש, אלא שגולפו מעץ ונצבעו בצבעים בוהקים, שבהם בוהה קהל מאמינים פעור פה…" (עמ' 139).

המתרגמת, רותי גליק, ציינה בהערותיה שמריאפוטש היא "עיירה במזרח הונגריה שהייתה למרכז לצליינות חשוב, ובה תמונת איקונין מפורסמת של מריה אם ישו, השומרה בכנסייה יוונית-קתולית עתיקה".

אז הנה, הכפר מריאפוטש, שהוא ליד הכפר הנידח שלי, זכה לתהילת עולם בספרו של מאראי וקם לתחיה. אמן!

אבל, זה לא החור היחיד שקם לתחיה ממש לאחרונה. רק ביום השואה האחרון סיפרתי על הכפר  Mezőkovácsháza, כפר הולדתו של חברנו אליעזר סנה וגם של אמו המנוחה של הרמטכ"ל, בני גנץ ("משואה לתקומה (באופן האישי ביותר)"
גם הכפר הנידח הזה קם לתחיה ממש לאחרונה.

לפני כחודש השיקו הונגריה ורומניה מיזם משותף, במימון האיחוד האירופי, למיחזור מנורות פלורסנטיות במזוקובצ'הזה. תחת הכותרת: "שתי מדינות, מטרה אחת, הצלחה משותפת!" נפתח מפעל למחזור מנורות פלורוסנטיות, אשר יקטין את הזיהום. שיתוף הפעולה יוצא הדופן מתבצע ממש באזור הגבול שבין שתי המדינות.

אז אפילו החור הנידח הזה (שספר התורה חולץ ממנו) עלה לכותרות. טוב, לא ממש כותרות. כותרות משנה. אבל לחור נידח זה הרבה.

Share

5 תגובות↓

  • 1 תמר עמית // 2 מאי, 2012 בשעה 10:44

    גם אני נצר למשפחות "כפריות"…
    אפשרות אחת "להקים לתחיה חורים נידחים" היא בעזרת אתר השטטלים של JewishGen שהפך את שמו ל- KehilaLinks בחודשים האחרונים.
    מוזמנים להציץ שם באינדקס הקהילות היהודיות שקמות לתחיה בעזרת צאצאים ומתעניינים: http://kehilalinks.jewishgen.org/
    ובאתר של אחד ה"חורים הנידחים" שלי 🙂

  • 2 רוני // 2 מאי, 2012 בשעה 10:50

    תמר, תודה ויישר כח על ההנצחה!
    לאתר של תמר אפשר להגיע על ידי הקשה על שמה בתגובה שלה כאן למעלה, או בלינק הבא:
    http://kehilalinks.jewishgen.org/zolkiewka/

  • 3 ארנון // 2 מאי, 2012 בשעה 15:04

    במובנים מסויימים, ובמקרים מסויימים, מחקר משפחתי בכפרים "נידחים" שכאלו (וגם לי יש כאלו, כמובן…) מסיר חלק מן החסמים הקיימים במחקר בערים גדולות. לך תחפש "כהן" בבודפשט ואחר כך לך תחפש "כהן" במזוקובצ'הזה ותראה איפה יותר קל החיפוש…

  • 4 נאוה // 2 מאי, 2012 בשעה 18:59

    מסכימה עם ארנון , לפעמים בכפר קטן יש גם אנשים שזוכרים עדיין את המשפחות שגרו שם לפני מלחמת העולם השניה ואפשר לשמוע סיפורים ( אם אתה מקושר מספיק למצוא ). בנוסף האנשים מתייחסים אליך אחרת, אתה נחשב אורח בקהילה שלהם ויש כאלו שיוצאים מגדרם להנחות אותך , ללכת איתך , לפתוח את ביתם וכו'. בבודפשט לא נתקלתי בעזרהכזו מזרים מוחלטים – בכפר כן .

  • 5 Szól a Kakas Már- התרנגול קרא (או: סיגט – ניו יורק – מקסיקו – זכרון יעקב ובחזרה) // 19 אפר, 2017 בשעה 15:46

    […] "עלילת דם פרטית לפסח", פוסט מיום 25.3.2007 וגם: "חור נידח קם לתחיה", פוסט מיום […]

השארת תגובה