משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

חיפוש קרובים, בת דודה מפורסמת לשימצה, וחוש הומור

1 באפריל, 2012 מאת ארנון · 3 תגובות

פוסט אורח על פולי אדלר, המאדאם של החברה הגבוהה ומחברת הספר "בית שאינו בית". נכתב על ידי רחוקת-משפחתי, סמדר גלבע-נונקס.

במושב של אנשי העליה השניה בעמק יזרעאל שבו גדלתי, האמירה "לבת דודה שלך יש בית זונות" לא היתה עלבון אלא הוכחה ניצחת לצידקתה של הדרך הציונית. וכי מה כבר ניתן לצפות מאלו שהלכו לחפש מזלם ב"גאלדענע מדינה"? האם פלא הוא שנערה בת 14 שנשלחה לבדה לארצות הברית ב-1913 יצאה לתרבות רעה, ניהלה בית בושת, והפכה למאדאם המפורסמת בעולם?

למען הצדק ההיסטורי, נערות יהודיות רבות ממזרח אירופה שהגיעו בגפן לארצות הברית נפלו קורבן לסרסורים ועסקו במקצוע העתיק בעולם. פולי אדלר (1962-1900), יהודיה נבונה שמצאה עצמה בין שורותיהן, הבינה מהר מאוד שהפרנסה מצויה בניהול בית בושת יוקרתי. ברבות הימים, משפרשה מעיסוקה, כתבה ספר וזכתה בתואר המפוקפק "המאדאם המפורסמת ביותר בעולם", ועד לימינו אלו, 50 שנה לאחר מותה, לא נמצאה זו הראויה לגזול את התואר מידיה.

אך מה בין העיסוק העתיק בעולם ועיסוקנו בגנאלוגיה? הסבא רבא של כותבת שורות אלו, יש"י (ישראל יהודה) אדלר (1870-1948), הוא גם הדוד של פולי. אדלר, מראשוני המורים בחדר המתוקן ברוסיה, עלה לארץ בשנת 1904 ועסק בהוראה ברחובות, ובבית הספר לבנות בנווה צדק שגם היה אחד ממנהליו. הוא היה מראשוני תל אביב, כתב והוציא ספרי לימוד ועוד כהנה וכהנה עיסוקים למען הציבור. ארבע בנות היו לו, בנות גילה של פולי. אחת (סבתי) הצטרפה למייסדי איילת השחר, השניה לחלוצי חולדה, ומאוחר יותר עברו שתיהן למושב בעמק והקימו משפחות ומשקים לתפארת, ושם נולדתי וגדלתי. אחותן הצעירה בת השבע-עשרה היתה בתל-חי עד לערב הקרב העקוב מדם, ואחותם הבכורה נסעה לאמריקה ולאחר מותה נכתב על מצבתה: "היתה מורה בארצות הברית, למדה עברית ותרבותנו, ואהבת המולדת". בקיצור, משפחה טובה!


יש"י אדלר (במרכז התמונה, מזוקן) בוועידת קרן היסוד, 1936, לצידו של חיים ויצמן

לפני כשנה, כשהחלטנו אחותי ענת ואנוכי לעסוק בחקר שורשינו, יצאנו לדרך מצויידות בזכרון של תמונה מהויטרינה של סבתא, תמונה שאבדה זה מכבר, של אבי-סבתי, יש"י אדלר, עם אחיו ואחותו: מרדכי, נח, ופשה. תמונה שצולמה בשנת 1928 בשיקגו. בעמקי אותה ויטרינה, מאחורי ספרים "מכובדים", מצאנו עותק בעברית של ספרה רב-המכר של של פולי אדלר, A House Is Not a Home (יצא לאור לראשונה בשנת 1953), וכך נודע לנו על בת הדוד המפורסמת לשמצה, בתו של משה, שאף הוא אח של סבא רבא שלנו… חשבנו שהקרובה המפורסמת תקל על חיפוש הקרובים. ואומנם גוגל ברוב נדיבותו מצא שבימים אלו נכתבת ביוגרפיה של פולי, ולמרבה המזל, הסופרת הידידותית לא רק שידעה את שם ששת אחיה של פולי אלא גם מצאה את הצאצאית היחידה של ענף זה. מאחר ששתינו מתגוררות באותו כרך קטנטון בדרומה של קליפורניה, לא רק שנפגשנו, אלא גם התרוצצנו וקפצנו יחדיו מעל גדרות בבית קברות מבעית במימדיו, בחיפוש אחר מקום קבורתה של פולי. ואם זה לא אומר משפחה, אז מה כן?

אני מתגוררת בצד זה של האוקינוס זה מספר שנים ומידי פעם, כשהשיחה קולחת וההזדמנות מזדמנת, בדרך כלל בשיחה עם יהודי טרחן זה או אחר הרוצה לדעת אם יש לי קרובים באמריקה, אענה: בודאי, ואף אספר על הידועה לשימצה. אחד מתוך עשרה יחייך ויתעניין, והתשעה הנותרים יחווירו, יגמגמו, והידד – יעזבוני לנפשי. כך גיליתי שאת הקלף של פולי יש לשלוף בזהירות.

כאמור, לקרובינו באמריקה היה דוד מפורסם בישראל, יש"י אדלר שמו. ובאחד הימים, למזלנו כי רב, קרוב מרוחק מאד התקשר לדודתנו בארץ, וכשענת שוחחה עימו הוא ציין מספר שמות שעזרו לנו למצוא מודעות אבל של אחיו של יש"י, של בניהם ונכדיהם, ומספר שמות של בני דורנו. בדחילו ורחימו שלחתי הודעות מעל דפי הפייסבוק, ומה רבה היתה הקלתי למקרא הודעה זו:

I assume you also aware that the illustrious Polly Adler is one of ours? She was never a point of discussion – quite a Schande, in fact – but as we got older, the truth came out…

… I never knew her but I have a picture of her mother and my grandmother taken out in LA after Polly retired and moved the two of them away from the East Coast. I did make a point of meeting up with her brother, though, and got a better sense of who she was.

תגובות דומות הגיעו מקרובים נוספים, ואלו שהוריהם לא סיפרו להם על פולי הגיבו בשעשוע רב. כמדענית, מסקנתי האחת והיחידה היא שגנים לחוש הומור ממוקמים היטב בקוד הגנטי של בני משפחת אדלר, או כמו שאומרים בעמק, "דם זה לא מים".

לסיום, ובכדי להוסיף חיזוקים לקוד הגנטי, הנה אחת מאימרותיה המפורסמות של פולי אדלר, בת-דוד של סבתי, שהיתה המאדאם המפורסמת ביותר בהיסטוריה:

“I am one of those people who just can't help getting a kick out of life – even when it's a kick in the teeth.”


פולי אדלר ואחיה, סול (שלמה), בחוף הים בניו-יורק

Share

3 תגובות↓

  • 1 הדס גרינפלד // 1 אפר, 2012 בשעה 22:43

    סמדר יקרה, כל פעם שאני שומעת את הסיפור אני נהנת מחדש. אני האחת מתוך עשרה שהסיפור מותח את פי מאוזן לאוזן בחיוך רחב. מכיוון שאנחנו מאותו ה"כפר" בפולניה, תקוותי היחידה שאולי משפחותנו היו שכנים, חברים ואולי קרובים, שטיפות הזוהר יטפטפו גם אצלי…. סיפור נהדר, תמונות נהדרות עם סיפור זה בגאוה תתהלכי.

  • 2 ענת גלבע-רון // 2 אפר, 2012 בשעה 20:38

    דוז פואה…
    ולארנון – אהבתי את ״רחוקת משפחה״, מאמצת, וד״ש מדודה לאה

  • 3 בתיה גזית // 5 אפר, 2012 בשעה 13:36

    הי סמדר. כנראה שגם אנחנו איכשהו קרובות וזה צריך לשאול את המומחה – ארנון הרשקוביץ המדהים.
    על זה נאמר כי המציאות עולה על כל דמיון!!!
    שיהיה חג שמח לך ולבני ביתך באשר אתם.

השארת תגובה