משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

לחשוב בתוך הקופסה, לחפש מתחת הפנס

10 בפברואר, 2012 מאת ארנון · ניתן להגיב

את ריבה (שם בדוי), קולגה לפורום "שורשים משפחתיים", פגשתי לראשונה במפגש שערכנו לחברי הפורום. תוך כדי הנשנושים והקשקושים, תפסה אותי ריבה לשיחה והודיעה לי נחרצות שיש רק סיבה אחת בגינה יצאה מאלמוניותה האינטרנטית והגיעה למפגש: להסתייע בי ובחברי הפורום כדי למשוך בקצה חוט שנתגלה לה רק לאחרונה. לאחר עשרות שנים של ידיעה כי איש מבני משפחתה של אמה לא שרד את השואה, גילתה לפתע ריבה כי בן-דוד של אמה שרד אותה, וכי הוא הוליד בן אשר עשוי להיות עדיין בחיים. לשמחתה לא היה גבול, אך מיד לאחר פרץ השמחה בקעה גם דאגה גדולה: כיצד תאתר את אותו קרוב, כאשר בידה רק שמו, שנת לידתו המשוערת ואזור המוצא של המשפחה?

במינגלינג של המפגש ועל רגל אחת – נאלצתי להסתפק בלהאזין למצוקתה של ריבה, וביקשתי ממנה – כיוון שהבהירה לי כי היא רוצה עדיין להספיק לשמח את אמה בת ה-90 באיתור בן-בן-הדוד – שנתחיל לדון בפרשייה למחרת בבוקר. וכך היה.

הסיפור הבסיסי היה פשוט מאוד: בן-הדוד ה"אבוד" הותיר עדות אותה איתרה ריבה בחיפוש ברשת. על העדות – קצה החוט היחיד מזה עשרות שנים – חתם בן-הדוד לאחר המלחמה. פניותיה לשגרירויות הרלוונטיות, לארכיונים הרלוונטיים ולכל מיני מוסדות אחרים בארץ ובחו"ל – לא העלו דבר. שאילתות בפורום "שורשים משפחתיים" הובילו כתמיד לנסיונות סיוע רבים וטובים, אך גם אלו לא הועילו.

האינדיקציה הנוספת היחידה שקיבלה היתה כי כמה מקרובי משפחתו של בן-הדוד היגרו, ככל הנראה, בשלב כלשהו לארצות הברית. הנחתה הבסיסית של ריבה היתה כי גם אותו בן-דוד היגר לארצות הברית, ולכן מיקדה את חיפושיה עד כה שם. אך למרות היסודיות של חיפושיה, דבר לא נמצא.

בצר לה, הצעתי לריבה להתחיל מחדש. עצתי נחלקה לשניים: ראשית, הניחי בצד את כל מה שלא ידוע לך בוודאות אודות הקרוב האבוד; שנית, שילחי הודעה מסודרת לרשימות התפוצה הרלוונטיות באתר ג'ואישג'ן.

את ההודעה המסודרת ניסחנו יחדיו – ריבה ואני – תוך שאנו משמיטים ממנה כל פרט שאינו וודאי ואשר עשוי להסיח את הדעת מן העיקר. את ההודעה שלחה ריבה לרשימת התפוצה הכללית של ג'ואישג'ן, ובימים שלאחר מכן זכתה לכמה תגובות בלתי-מועילות בעליל…

לאחר שישה שבועות במהלכם לא חלה התקדמות כלשהי, ולאחר התכתבויות נוספות בינינו, עלה כי ריבה לא שלחה את ההודעה ההיא לרשימות תפוצה נוספות. חיזקתי את ידיה לעשות כן, וכך היה. אחת מן הרשימות הרלוונטיות – גם היא באתר ג'ואישג'ן – היתה של חוקרים הקשורים לאיזור המוצא של המשפחה.

והנה, כעבור שעות אחדות, הגיעה תגובה מאדם המתגורר בקנדה, וזו לשונה (בתמצות ובתרגום שלי):

ביררתי אצל חברי קהילה יהודית מקומית אשר רובם היגרו מ… לאחר המלחמה, והצלחנו לאתר את בנו של בן-הדוד של אמך. שמו היום הוא… והוא מתגורר ב… חבריי מתקשרים אליו ברגעים אלו, הם ימסרו לו את כתובת המייל שלך והוא ייצור עמך קשר בקרוב.

ריבה היתה המומה. ובצדק! בחלוף שעות ספורות נוספות (שנדמו לה כנצח), הגיע המייל המיוחל מן הקרוב שאותר זה עתה. הוא, אגב, מתגורר רחוק מאוד מארצות הברית, ושם משפחתו שונה מזה אותו ידעה ריבה. וגם הוא, כמובן, שמע מהוריו כי אף לא אחד מבני המשפחה שרד את המלחמה. משני צידי המייל, הרגישו בני-הדודים-השניים בעננים!

בסך הכל, חלפה שנה מאז איתור העדות באינטרנט ועד ליצירת הקשר עם בנו של המעיד, אך בדיעבד יכולה היתה שנה זו להתקצר ליממה…

לאחר שעדכנה אותי במייל נרגש, ולאחר ששככה אצלי ההתרגשות הראשונית – סיכמתי לעצמי את הפרשייה הזו, וגם בה חוזרים על עצמם אותם לקחים שרבים נוטים לשכוח. ראשית, אסור להיסחף אחר עובדות-לכאורה שהן תוצאה של שרשרת השערות. במשך כחודשיים, היתה "תקועה" ריבה בחיפושיה כיוון שהניחה כי עליה לחפש את המשפחה האבודה בארצות הברית. החיפושים הללו הובילו לאופטימיות מחד (קל, יחסית, לאתר אנשים בארצות הברית) אך לשבר גדול מאידך (לכשלא נמצאה המשפחה בארצות הברית, גם כאשר סייעו אנשים טובים בחיפוש במקורות מידע שאינם מקוונים – תחושת ה"אין מוצא" היתה השלטת). נכון הוא שלפעמים כדאי לשער או להניח או סתם לחשוב, אבל כשעושים כך יש לזכור כל העת שמדובר במסלול צדדי, ואם יסתיים בלא כלום – יש לחזור לנקודת המוצא בה מצויות רק העובדות הידועות בוודאות.

שנית, אין לשלול אף כלי מארגז הכלים הבסיסי של המחקר. שליחת הודעה מסודרת לרשימות תפוצה רלוונטיות אינה צעד ראשון מומלץ במחקר משפחתי, אך בשלב מסוים – לאחר שנאספו עדויות ונעשו נסיונות ונמצאו/לא נמצאו פריטי מידע נוספים – זהו בהחלט צעד בסיסי. וגם במקרים קשים-לכאורה לפיצוח, וגם בתעלומות ארוכות שנים, אין להקל ראש בכוחן של חוכמת ההמון ושל הרשת האנושית הנמצאת בבסיסו של אותו המון.

ושלישית, נדרש כל אחד העוסק בחקר משפחתו לסגל לעצמו עצבי ברזל והבנה כי תעלומות גדולות או קטנות עשויות בהחלט להתפצח, אך לפעמים נדרש לכך זמן רב: ימים, חודשים, ולפעמים אף שנים.

אז אם גם לכם יש תעלומות שמטרידות אתכם כבר שנים, השכילו לעצור לרגע, לבחון את מה שכבר ניסיתם ולבדוק האם אין צורך לחזור (שוב) לנקודת המוצא. עיברו שוב על ארגז הכלים הבסיסי אשר ברשותכם והקפידו להשתמש בכל אחד מן הכלים ממנו בו טרם השתמשתם. ודעו שהפתרון עשוי לקחת עוד זמן. ואם קשה לכם להעביר את הזמן ה"ריק" הזה בהמתנה ל"משהו" שיסייע סופסוף בפיצוח – מומלץ לשאוב עידוד בינתיים מהצלחותיהם של אחרים.

Share

ניתן להגיב↓

  • עדיין אין תגובות...ניתן להגיב על ידי מילוי הטופס למטה.

השארת תגובה