משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

מחשבות ואפשרויות מיוני רכטר ועד לעץ המשפחתי

21 בנובמבר, 2011 מאת ארנון · ניתן להגיב

לפני ימים אחדים חגג יוני רכטר יום הולדת 60. שיריו מלווים אותי מילדותי ועד היום, החל בתום של "הכבש השישה עשר" (אליו התחברתי מחדש לאחר שהפכתי לאב) ו"רחוב סומסום", דרך הנחישות של "שיר נבואה קוסמי עליז" והדכדוך של "ערב עירוני", עבור בהתאהבות שב"שוב היא כאן", ועד לפכחון-האבהי של "כל עוד" – זהו חלק בלתי נפרד מפס הקול של חיי. עבורי, מייצג רכטר את ארצישראל היפה והמוכשרת והאינטליגנטית, את ההיפך הגמור מכל מה שהוא "פופולרי" ו"נמוך" ו"צהוב". הרי לכם מגה-סטאר שלא הפך לכזה.

ולכן, כשהתיישבתי לכתוב פוסט משפחתובלוגי לרגל יום הולדתו העגול – הנחתי שאעסוק באסוציאציות ברורות ל"שורשים". למשל, על עלייתו של סבו, האדריכל זאב רכטר, על גביה של "המייפלאואר הציונית"; למשל, על הקשר למלחין פליקס בלומנפלד Felix Blumenfeld, שכן גם הוא וגם רכטר הסב נולדו באותה עיירה קטנה, Kovalevka (המשוייכת כיום לעיר Kirvohrad במרכז אוקראינה). אך כשהתחלתי לבחון את העץ המשפחתי של רכטר, התגלה לי דבר מעניין, אשר קשור גם הוא בעבותות למחקר המשפחתי: הוריו של רכטר הם חלק משרשרת ארוכה של מה שניתן לכנות היום "פרק א', פרק ב'".

הוריו של יוני רכטר (ושל הציירת מיכל לויט) הם האדריכל יעקב רכטר ושרה (מורה שייסדה את המגמה לדרמה בסמינר הקיבוצים). בערך אודותיו בוויקיפדיה – כמו גם במקורות אחרים – מופיע שם אמו כשרה שפיר, וזאת כיוון שלאחר גירושיה מיעקב רכטר, נישאה שרה למהנדס ואיש הנ"מ, ישעיהו שפיר (אשר נפטר לפני חודשים אחדים). שפיר היה נשוי קודם לכן לזהבה, ממנה נולדו לזוג שני ילדים.

עד כאן, פרק-א'-פרק-ב' מצד אמו של יוני רכטר. מצד אביו, התמונה קצת יותר מורכבת…

לאחר גירושי ההורים, נישא יעקב רכטר לשחקנית חנה מרון, ויחדיו הם הביאו לעולם שלושה ילדים, אחים-למחצה של יוני רכטר. עוד לפני כן, היתה נשואה מרון לשחקן יוסי ידין. לאחר גירושיהם של מרון וידין, נישא ידין להדי, ממנה נולדו שני ילדיו (הפרטים הללו מופיעים ברשת, למשל כאן).

ילדיהם רכטר ומרון הם אחים-למחצה של יוני רכטר, וילדיהם של ישעיהו שפיר מנישואיו הראשונים, אותם הביא עמו לבית שהקים עם אמו של רכטר, הם אחים-חורגים שלו. ואם נרצה לכנות בשם גם את הקירבה של ילדיו של יוסי ידין לרכטר עצמו, הרי שהם "הילדים של הגרוש של האמא החורגת" שלו. מרגיש קצת כמו גרשון גרושובסקי מ"הכה את המומחה" של הגשש החיוור? בהחלט…

נישואים פרק ב' היו תופעה שכיחה גם בעבר, אם כי בהקשרים אחרים מאלו הנפוצים כיום. מצד אחד, כאשר אדם נפטר ללא צאצאים, מצווה המנהג הקדום על אחיו לייבם את האלמנה, על מנת להעמיד לאחיו צאצאים. מצד שני, כאשר אדם התאלמן מאשתו ולגבר נותרו ילדים בבית לגדל – נהוג היה לחתנו במהירות, על מנת שתסייע לו אשתו החדשה בגידול הילדים; ואם אשה התאלמנה מבעלה אשר הותיר אותה לגידול הילדים ולפרנסת המשפחה – חיתנו אותנה לעתים בשנית, על מנת שבעלה החדש יתמוך בה. לעתים, הרעייה החדשה נמצאה בקרב בנות המעגל המשפחתי הקרוב. כך, למשל, אח-הסבא-רבא שלי, שמחה יעקבזון (נולד 1862; נפטר 1937, ראשון לציון) התגרש מרעייתו הראשונה,
חיה לוין (לשניים היה בן אחד, משה, אותו גירש האב מעליו – סיפור עלום ולא פתור עדיין מבחינה גנאלוגית). לאחר מכן, נישא לאלקה פֶּרֶס, ממנו נולד לשמחה הילד השני. אלקה נהרגה בהתפוצצות פרימוס (נשבע לכם!), ומיד מיהרו לחתן את שמחה עם רבקה בוכמן, בת אחות-אשת-אחיו של שמחה; מרבקה נולדו לשמחה ארבעה ילדים נוספים.

ריבוי נישואין הופך, לעתים, את הצגת העץ המשפחתי למורכב מבחינה ויזואלית. אם ננסה להפיק עץ אבות – היינו, עץ המתייחס לאדם מסוים ומציג את הוריו, הורי-הוריו, וכו' – לא יופיעו בתרשים זה נישואים נוספים פרט לאלו שהובילו להולדתו של האדם כלפיו נבנה העץ. עץ צאצאים – היינו, עץ המתייחס לאדם מסויים ומציג את צאצאיו ובני הזוג של הצאצאים – יזכיר, אמנם, את כל בני הזוג של הצאצאים שנישאו יותר מפעם אחת, אך אם צאצאית מסוימת נפטרה והאלמן נישא בשנית וגידל את ילדיה עם אמם החורגת – הנישואים השניים לא יוזכרו; בכך, עלול המביט בעץ להחמיץ מקור מידע חיוני על מי שגידל את קרובי משפחתו.

בהקשר זה, חשוב להזכיר כי כל מי שעוסק בחקר שורשי משפחתו מחליט לעצמו את מי הוא "מספח" לעץ המשפחתי ואת מי הוא מדיר ממנו. אצלי, כלל האצבע הוא זה: אל עץ המשפחה שלי נכנסים כל אבותיהם הקדמונים של ילדיי וכל צאצאיהם על בני/ות-זוגם. במילים אחרות: כל מי שיש לו קירבת דם לילדיי ובני/ות זוגם של אלו. על פי כלל זה, אם בת-דודה מדרגה כלשהי נפטרה ובעלה נישא בשנית למי שתגדל את ילדיו-מקרובת-משפחתי – הרי שהרעייה החדשה לא תיכלל בעץ.

* * *
השרשרת של "פרק א', פרק ב'" אליה קשורים הוריו של יוני רכטר מתאפיינת בתופעה נוספת הקשורה בעבותות לגנאלוגיה ולהגירה לארץ ישראל ולמדינת ישראל: עיברות שמות משפחה. ה"מרון" של חנה היה במקור מאירצ'ק; ה"ידין" של יוסי היה במקור סוקניק; וה"שפיר" של ישעיהו – מקורו בסיכול אותיות של פישר.

ואצלי, אפשר למצוא את דיאמנטשטיין שהפך ליהלומי; את ינובסקי שהפך לכרמי, כמו גם לינאי (אחים שעברתו שמותיהם מי לזה ומי לזה); את ליבנת (ליבמן), גלבוע (נייצ'ולר), פרי (פריזיאן, וגם פורמנסקי), ועוד כהנה וכהנה. לא תמיד יש קשר בין השם החדש לשם הקודם, ולצרכי המחקר הגנאלוגי – לאיתור שמות חדשים על פי ישנים, או להיפך – יכול החוקר להיעזר בפרסומים הרשמיים שמתעדים החלפות שמות בישראל. בתקופת המנדט הבריטי, פורסמו שינויי שמות ב – Palestine Gazette, והם ניתנים לחיפוש באינדקס שנערך על ידי העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה (עוד בימיה כחברה הגניאלוגית הישראלית). לאחר קום המדינה, מתפרסמים שינויי שמות בילקוט הפרסומים, ופרויקט לאינדוקסם נערך בימים אלו על ידי אותה העמותה.

גם שינויי השמות (שמות משפחה, כמו גם שמות פרטיים) מציבים אתגר בפני המתעד את קורות משפחתו: האם לתעד אדם רק בשם המשפחה בו נולד, או שמא לכלול ריבוי שמות? ומה עם שמות מקבילים בשפות אחרות, ואף שמות כינוי? ואם לכלול יותר משם אחד – באיזה סדר, ובאיזה אופן? בהיעדר סטנדרטים בנושא, עושה כל אחד ככל העולה על רוחו, מה שעלול להקשות על איתור אנשים במאגרי מידע גנאלוגיים.

* * *
יוני רכטר חוגג שישים, ומבט על הוריו ושרשרת הנישואים בה הם כרוכים מדגימים שתי תופעות בולטות במחקר המשפחתי – ריבוי נישואים ועיברות שמות – אשר מציבות, בין היתר, אתגר מעשי בתיעוד העץ המשפחתי. כל אחת מהן מזמנת לחוקר-המתעד אפשרויות אחדות מהן הוא צריך לבחור, ויחדיו הן מזמנות לנו מחשבות על סטנדרטים במחקר המשפחתי.

מבט מעמיק יותר על המשפחתולוגיה של יוני רכטר יכול לעסוק גם בקשר שבין משפחה לעיסוק מקצועי (אביו וסבו האדריכלים, אמו המורה – האם השפיעו אלו, במודע או שלא במודע, על הבחירה המקצועית של יוני רכטר או של אחיו?), אבל זוהי כבר סוגיה – כמו שאומר האיש הכחול בסיפור על האיש הירוק – "מסיפור אחר"…

Share

ניתן להגיב↓

  • עדיין אין תגובות...ניתן להגיב על ידי מילוי הטופס למטה.

השארת תגובה