משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

השורשים השבדיים שלי (My Swedish Roots)

18 בנובמבר, 2011 מאת רוני · 5 תגובות

מאחר ובדיקת ה- DNA שעברתי מבססת (במידה זו או אחרת…) את שורשי בסקנדינביה ("בדיקת ה- DNA שלי: אני נורדי?"), החלטתי להתחבר לשורשים שלי ולהעמיק את הכרותי עם שורשי הסקנדינביים.

בקיץ האחרון יצאתי למסע שורשים בסקנדינביה. לפני מספר שנים כבר ביקרתי במוזיאון ההתנגדות הדני, בעקבות המלצה של חברים. המוזיאון הקטן, אך העמוס בפרטים, נמצא לא רחוק מפסל בת הים הקטנה. במקום פריטים רבים של המחתרת הדנית. כזכור, בלילה אחד, הצילו הדנים את הרב המוחלט של יהודי דנמרק, על ידי העברתם בספינות לשבדיה.

בנורבגיה לא כך קרה. במרכז השואה וחקר השמדת-עם אשר באוסלו, הופתעתי למצוא שהנורבגים מוכיחים את עמם. הופתעתי לשמוע כי יהודי נורבגיה קיבלו צווים להתייצב בתחנת הרכבת של אוסלו, לשם גירושם. הגירוש מתחנת הרכבת עצמה בוצע על ידי הגרמנים, אולם אכיפת ההתיצבות בתחנת הרכבת נעשתה על ידי הנורבגים. המרכז לא חוסך ביקורת על כך, עד כדי כך, שמצאתי שם את האמירה, שאלמלא שיתוף הפעולה שקיבלו הנאצים מהנורבגים, לא היו הנאצים מצליחים להשמיד את יהודי נורבגיה.

באופן סימלי ביותר, שוכן המרכז בביתו הפרטי של וידקון קויזלינג, הדיקטטור הנורבגי אשר שיתף פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השניה. כה נוראה היתה בגידתו של קויזלינג, עד כי שמו הפך לשם נרדף לבוגד.

לעומת דנמרק ונורבגיה, אשר היו מעורבות במלחמת העולם השניה ונכבשו על ידי הגרמנים, הרי ששבדיה שמרה על ניטראליות. זכור לטובה, חסיד אומות העולם, הדיפלומט ראול ולנברג, שהיה נציג דיפלומטי בשגרירות שבדיה בבודפשט. ראול ולנברג נתן חילק תעודות חסות לחלק מיהודי בודפשט, אשר שוכנו בבתים מיוחדים עליהם נפרשה חסות השגרירות השבדית. לא זאת אף זו, ראול ולנברג עצמו שחרר עצורים ופעל רבות, תוך סיכון עצמו, להצלת יהודים. ראול ולנברג נעלם במחנה מעצר רוסי והוכרז כחסיד אומות העולם.

עם סיום המלחמה, הציעה שבדיה לקלוט פליטים יהודים. כך הגיעו אליה פליטים רבים, מרביתם חולים, אשר הועברו על ידי הצלב האדום לבתי מרפא בשבדיה. אחת הניצולות אשר הגיעה לשבדיה היתה דודתי ארנקה גולדשטיין. משבדיה ניסתה דודתי לאתר את דודתה מרים, אשר עלתה לארץ בשנות השלושים וגרה בירושלים וכן את דודה האחר, יוסף, אשר הגיע לארץ בספטמבר 1939 עם כל משפחתו, בזכות סרטיפיקט שסידרה לו הדודה מרים. לשם כך היא פנתה למוסדות המתאימים, והודעת החיפוש שלה פורסמה בגיליון של "לקרוב ולרחוק".  "לקרוב ולרחוק" היה פרסום דו-שבועי שפורסם על ידי הסוכנות היהודית (במסגרת המדור לחיפוש קרובים), בין השנים 1945 – 1947. הרב שלום ברונשטיין ערך מפתח לפרסום זה, אולם המפתח אינו שמי אלא רק לסוג הרשימות.

 

גיליון לקרוב ולרחוק שפורסם בישראל

ארנקה גולדשטיין הנמצאת בשטוקהולם מחפשת את דודתה מרים משערי צדק ואת דודה יוסף מירושלים

 דודתי נקלטה יפה בשטוקהולם ואף הקימה לעצמה בית עסק לתפירת שמלות, אשר שגשג בעיבורה של שטוקהולם. בשבדיה, הכירה דודתי, פליט יהודי מפולין, וולף זלינגר, והם נישאו שם. ההזמנה לחתונה של היהודיה ההונגריה ושל היהודי הפולני, היתה דו-לשונית: ביידיש וב….שבדית.

 

 

 

ארנקה ו- וולף מזמינים אותך לטקס נישואיהם

 

 

 

בדומה לארצות אחרות באירופה, גם בשבדיה היה נהוג להשתמש בשמות פטרונימיים (כלומר, שמות הכוללים בתוכם את שם האב). עד 1901 יכול היה כל אדם בשבדיה לשאת כל שם שיחפוץ בו. רק ב- 1901 נקבע שעל כל אדם לבחור לעצמו שם משפחה, אשר יעבור לצאצאיו. אם ההורים נושאים שמות שונים, הרי שעליהם לבחור באיזה שם משפחה ירשם הילד (אפשר לרשום גם את שני השמות). לגבי שם פרטי, ב- 1982 נחקק בשבדיה חוק השמות, אשר חייב את הורי הילדים להעניק לילד שם ולרשום אותו תוך 3 חודשים מיום הלידה. החוק קבע מגבלות מסוימות (השם הוא שם משפחה ולא שם פרטי, השם מעליב את נושאו, שם לא מתאים ועוד). הרגישות של השבדים לשם הפרטי, הזכירה לי סיפור ששמעתי מהדוד שלי. בהיותם בשבדיה, נולד לדודי בן. על לידתו של הבן הודיעה דודתי לאחיה בישראל במברק. איך מתגברים על קשיי השפה ? פשוט מאוד ! שולחים את המברק משבדיה לישראל בהונגרית. וכך מודיעה דודתי: "קיבלנו ילד. הכל אצלנו בסדר. אנצי".

 

"קיבלנו ילד. הכל בסדר אצלנו. אנצי"

מברק שנשלח בשנת 1955 משטוקהולם לתל אביב, המודיע על לידת בנם של ארנקה (לבית גולדשטיין) ווולף זלינגר

דודתי ציוותה על דודי לסור לבית העיריה על מנת לרשום את הרך הנולד. "איך נקרא לו?" שאל דודי. על כך השיבה דודתי: "כאות הוקרה לעם השבדי שפרש עלינו את חסותו ואיפשר לנו לגור כאן, נקרא לילד על שם אחד ממלכיו – המלך קרל !". סר לו דודי לבית העיריה וביקש לרשום את הילד "קרל". פקיד הרישום החביב גלגל שיחה עם דודי (שהוא איש מקסים בזכות עצמו). הדוד שלי סיפר לפקיד העיריה שהמשפחה הצעירה מתעדת להגר לארצות הברית. פקיד העיריה השבדי לא היה מופתע, שכן, בדומה להגירת יהודים רבים ממזרח אירופה לארצות הברית במאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20 (בדומה לאוכלוסיה הכללית), תופעת ההגירה לארצות הברית היתה נפוצה מאוד בשבדיה. השבדים אף הקימו את "מוזיאון ההגירה" בעיירה Växjö (שהיא מקום הולדתו של הטניסאי הנודע מאטס ווילנדר (אבל זה כבר באמת סיפור אחר).

מוזיאון ההגירה השבדי (ההגירה לארצות הברית)

מוזיאון ההגירה השבדי הוא קטן בשטחו, אבל מתעד בצורה מדהימה את ההגירה השבדית לארצות הברית. הוא מתאר את ההתארגנות לנסיעה הארוכה, את דרכי השיט, כמה עלו הכרטיסים ואילו מחלקות היו באניות. הוא מתאר באופן מפורט את הליכי הקליטה באליס איילנד ואת הבדיקות הרפואיות. ככלל, המסר של המוזיאון הוא שאנשים נחלו אכזבה רבה מההגירה וחלקם אף חזרו לשבדיה. יחד עם זאת, מתועדים אף שבדים שזכו להצלחה בארצות הברית.

אז נחזור לדודי הניצב בפני פקיד העיריה בשטוקהולם ומספר לו שהוא מבקש לרשום את "קרל" הקטן. פקיד העיריה, שהיה כנראה "מענטש" אמר לדודי: "למה לך לעשות את זה לילד ? הוא יהיה באמריקה ויקראו לו קרל…. תן לו שם אמריקאי !". השיב לו דודי: "על איזה שם חשבת ?", השיב לו הפקיד: "רציתם 'קרל' אז תקראו לו 'צ'רלי, כי זה שם אמריקאי טיפוסי'". וכך היה. דודי החביב רשם את בנו כ"צ'רלי זלינגר" במרשם האוכלוסין השבדי.

הסיפור הזה נשמע רומנטי מאוד ואפילו נאיבי. היעלה על הדעת שמישהו ירשום ילד בשבדיה בשם צ'רלי ? הרי צ'רלי זה שם חיבה בכלל לצ'רלס. אבל…. לא מזמן מצאתי את ההוכחה לכך שאכן הסיפור הוא אמת לאמיתה. במניפסט של טיסת SAS  916 (חברת התעופה הסקנדינבית האגדית) משטוקהולם לניו יורק מיום 19.11.1956 מופיעים שמותיהם של ארנקה, וולף ובנם התינוק…..Charlie !

מניפסט טיסת SAS משטוקהולם לניו יורק

 

 Bravo ! Charlie 🙂

Share

5 תגובות↓

  • 1 מיכל // 19 נוב, 2011 בשעה 10:12

    סיפור מרתק. גם המידע על סקנדינביה.
    תודה על השיתוף,
    מיכל

  • 2 אסנת חזן // 19 נוב, 2011 בשעה 11:41

    ראול הילברג, היסטוריון השואה, אמר שהפיתרון הסופי היה הליך בירוקרטי שלא היה מצליח בקנה מידה שכזה לולא שיתוף הפעולה והסיוע של הסביבה ולא חשוב איזה סיבות מצאה לה הסביבה כדי להצדיק שיתוף פעולה זה.

  • 3 שרונה // 19 נוב, 2011 בשעה 11:46

    תודה רוני. סיפור מרגש, במיוחד כשמכירים את הנפשות הפועלות. עכשיו אני יודעת יותר:) מעבירה הלאה…

  • 4 רוני // 19 נוב, 2011 בשעה 22:44

    אסנת,

    לזה קוראים "ועוזריהם"…

    רוני

  • 5 נורווגיה מתנצלת על חלקה בשואה | משפחתובלוגיה // 29 ינו, 2012 בשעה 21:19

    […] תארתי את חלקה של נורווגיה בשואה. בפוסט "השורשים השבדיים שלי" (פורסם ביום 18.11.2011), […]

השארת תגובה