משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

במטבח עם סבתא, או: תחיית הטייגלאך

30 בספטמבר, 2011 מאת ארנון · 5 תגובות

התזונאי האמריקאי ד"ר ויקטור הוגו לינדלהר Victor Hugo Lindlahr נחשב לאבי הביטוי "אתה הוא מה שאתה אוכל", אשר שימש כותרת לספרו משנת 1940 והיה לאחד מן הספרים הראשונים שעסק בהדרכה-לציבור-הרחב בנוגע להורדה במשקל. חיפושים באינטרנט מעלים כי הביטוי הנ"ל מצוטט כבר בשנת 1826, אך לינדלהר הוא המנוע שהפך אותו לפופולרי כל כך. הביטוי הזה הפך להיות פופולרי כל כך, עד שאף אחד לא מתפלא שבתכנית ריאליטי הסובבת סביב האוכל, מתבקשים המתמודדים להכין "דיוקן עצמי".

בהקשר למחקר המשפחתי, אני בהחלט מאמין גדול בכך שאתה הוא מה שאבותיך אכלו, ואם כך – הרי שאתה הוא מה שאימותיך הכינו לאכול.

המושגים "משפחה" ו"אוכל" הולכים יד ביד: זכרונות משפחתיים כרוכים לעתים רבות במאכלים (או בהיעדרם), מסורות משפחתיות הקשורות למטבח עוברות מדור לדור, ובכלל – איזו משפחה לא אוכלת? איזה אדם לא אוכל? גם בהקשר של המחקר המשפחתי, לאוכל עשויה להיות חשיבות רבה מאוד, הן כיוון שהוא מחבר אנשים סביב נושא משותף ומעורר זכרונות, והן כיוון שהוא עשוי לכוון אותנו לרמזים אודות מוצא המשפחה (ובפרט אודות הענפים האמהיים). אך בנוסף לאלו, האוכל חשוב למחקר המשפחתי, כיוון שהוא מחבר אותנו הלכה למעשה למורשת הקולינרית של ענפים שונים במשפחתנו.

כבר סיפרתי בעבר על הקשר המיוחד שיש לי לצ'ונט המשפחתי, ואיך עזר לי המתכון הזה להתחבר לשורשיי. בכל פעם שעולה המילה "צ'ונט" בהקשר כלשהו – אני מיד נזרק אחורה אל ילדותי. אלא מה? כמעט שום מאכל אחר לא יכול לגרום לי לכך. למרות שסבתי (אם אבי) חיתה איתנו באותו הבית עד גיל מבוגר מאוד (אז החליטה כי היא לא רוצה להיות לעול על המשפחה, ועברה מיוזמתה לבית אבות) – אין לי הרבה זכרונות אוכל ממנה. למרות שהיא תמיד חיכתה לנו שם כשהיינו חוזרים מבית הספר היסודי בצהריים, אני לא מצליח לשחזר כמעט טעמים שלה. את דמותה ואת נוכחותה בבית ואת המטבח שלה אני לא יכול לשכוח, אך בישוליה ומאפיה הצליחו איכשהו לחמוק ממעטפת הזכרון שלי. את סבתי השניה כמעט ולא הכרתי, אך אמי ודודיי כמעט ואינם זוכרים מאכלים שאפיינו אותה.

* * *
לפני שנתיים, בראש השנה תש"ע, נתתי להוריי ולאחיי שי לחג: מחברת המתכונים של סבתא, חוברת עבה אותה ערכתי מסריקת שתי מחברות מתכונים שנשארו לנו מסבתי, אם-אבי. על גבי דפים מצהיבים, בכתב ידה המוכר לי כל כך, היא תיעדה למעלה ממאה מתכונים, חלקם מבית אמה, חלקם משכנותיה או מחברותיה, וכולם ללא יוצא מן הכלל מנציחים תקופה שהיתה ואיננה. למרות שאת רובם של המאכלים עצמם אינני זוכר, דפדוף בחוברת הנ"ל מעורר בי צמרמורת וגעגועים עזים.

מדי פעם, אני מוצא עצמי מעיין בחוברת ומחפש מתכון להכין ממנה, וכבר ניסיתי כמה (וגם אמי ניסתה) – והם כולם מלאי משמעות.

לקראת ראש השנה הנוכחי, ומכורח הנסיבות, ניסיתי להרכיב תפריט אשר יגדיר מחדש את ארוחת החג המסורתית. רחוק משולחנות החג המשפחתיים, חיפשתי משהו שיתאים למשפחתי (או, במילים פשוטות: שגם הילדים יאכלו) ויחד עם זאת ישמור על אלמנטים מסויימים במסורת החג ובמסורת המשפחתית של ארוחות החג. ואז פתחתי את מחברת המתכונים של סבתא.

מבין עשרות המתכונים שבה, רק אחד היה שייך לראש השנה: טייגלאך. כן, אני יודע שככל הנראה כותבים זאת אחרת, אך כיוון שכך הופיעה כותרת המתכון במקור – אני בוחר להיצמד לאיות מוכפל-היו"דים. ידעתי במה מדובר, אך חוץ מפעם אחת בחיי (ודי במקרה) לא אכלתי אותם. ידעתי שמדובר בסוג של ממתק לראש השנה, אך לא ידעתי כי סבתי נהגה להכין אותם. כששאלתי את אבי על כך, הוא סיפר כי הוא לא זוכר כי היא הכינה טייגלאך, אך הוא בהחלט זכר את הטייגלאך של סבתו (אם-סבתי הזו). או אז הבנתי שהמתכון הזה, אשר עבר מאם לבת, נעצר בשרשרת הקולינרית המשפחתית והכנתו נפסקה למשך כשישים שנה (ובטח יותר). ובאותו הרגע, החלטתי: אני מכין טייגלאך לראש השנה!

המתכון – כמו רבים מן המתכונים בחוברת המדוברת – לא היה מפורש. ראשית, הוא נפתח כך: "משתי ביצים לעשות כמו מאנדאלאך", ולי לא היה מושג איך עושים מאנדאלאך (שקדי מרק). פרסום המתכון בפייסבוק סייע לי רבות, שכן אחת מרחוקות-משפחתי – סבתה היתה בת-דודה של סבתי הנ"ל – חיפשה באינטרנט ומצאה מתכון למאנדאלאך שהזכיר לה מאוד את אלו שהיתה מכינה אמה. החלטתי לאמץ את המתכון, מבית מדרשה של קלאודיה רודן, הכוהנת הגדולה של האוכל היהודי לדורותיו. ולמרות שרודן ממליצה לאפות את המאנדאלאך בתנור ורק מעירה כי אפשר לטגן אותם, אני טיגנתי, כיוון שסבתא ציינה במתכונה במפורש את "המנדלאך המתוגנים" (הטעות במקור).

* * *
בערב החג שני, קצת לפני ארוחת החג, עמדתי במטבחי והכנתי את הבצק. לאחר מכן, נתתי לו לנוח. אחר כך, גלגלתי אותו לשני גלילים דקים וחתכתי אותם לפיסות קטנות. את הפיסות הנחתי בזהירות בתוך שמן עמוק, טיגנתי אותן והנחתי אותן על נייר סופג. אחר כך, הרתחתי סירופ ובישלתי בו את "המנדלאך המתוגנים".

וכל הזמן הזה, במרחק אלפי קילומטרים ממטבחה ההיסטורי של סבתא שלי ז"ל, הרגשתי כאילו אני עומד שם, בחדר הגדול והמואר אשר ניצב בקצה המסדרון הצר והארוך, מעברו השני של הקיר שחצץ בין חלק הבית שלנו לזה שלה. הרגשתי שאני עומד לידה ומכין ביחד אתה את הטייגלאך, אפופים שנינו בניחוחות משכרים של טיגון ושל דבש. ואדי הסירופ השתלבו בערפילי הזכרון לתמונה מוחשית ממש שלה, ניצבת לידי, בשערה הלבן ובמשקפיה העבים. וברגע ההוא – עורי מצומרר וראשי סחרחר – הודיתי לה על המתכון וידעתי שביחד עם צלחת הטייגלאך אשר תוגש לשולחן, תסב אליו גם סבתי.

בתום הארוחה, ולאחר שהילדים שיחקו קצת עם מתנת החג שלהם, מזגנו שתייה חמה וישבנו לטעום מעוגת הדבש ומן הטייגלאך אשר נערמו להם אל צלחת קטנה. ועם כל כדור בצק קטן אשר לקחתי מן הצלחת אל פי – הרגשתי איך ההיסטוריה בכבודה ובעצמה מונחת על כתפיי, ובעיקר על ידיי הלשות והמטגנות והמבשלות. וידעתי גם שהטייגלאך קמו לתחייה אחרי תרדמת ארוכה, וככל שהדבר תלוי בי – לא רק שמעם יועבר במשפחתנו מדור לדור, אלא גם טעמם הנפלא מדבש.

טייגלאך לראש השנה
מבוסס על מחברת המתכונים של סבתי, יהודית הרשקוביץ לבית יעקבזון ז"ל, ועל מתכון למנדלאך של קלודיה רודן

חומרים
(לכ – 40 טייגלאך קטנים; הכמות המופיעה בתצלום למעלה. זיכרו כי הטייגלאך נחטפים כמו פיצוחים…)

1 ביצה
2 כפיות שמן
1/2 כפית מלח
שלושת-רבעי כוס קמח
חצי כוס דבש
חצי כוס סוכר
חצי כוס מים
שמן לטיגון עמון

אופן ההכנה

  • טורפים בקערה את הביצה עם השמן והמלח.
  • מערבבים פנימה את הקמח, ליצירת בצק רך שאינו נדבק לקערה. במידת הצורך, אפשר להוסיף עוד קצת קמח. משהים את הבצק 20 דקות.
  • מחלקים את הבצק לשניים, ומכל חלק יוצרים שני גלילים ארוכים ודקים (בעובי של 2-1 ס"מ). חותכים כל גליל לחתיכות קטנות באורך של כ – 1 ס"מ.
  • בשמן עמוק שחומם היטב מטגנים את חתיכות הבצק עד שמזהיבות (אך לא משחירות), ומוציאים לצלחת עם נייר סופג. אלו הם המנדלאך.
  • מערבבים ומרתיחים בסיר את הדבש, הסוכר והמים, ולאחר שהסירופ רותח – מנמיכים את האש.
  • מניחים בסיר הסירופ את המנדלאך המטוגים ומבשלים על אש קטנה עד שהם סופגים את טעם הסירופ (לפחות רבע שעה, אבל אפשר להשאיר על אש קטנה גם יותר מזה).
  • אוכלים בתיאבון!
  • Share

5 תגובות↓

  • 1 המסע שלי לתפריט ארוחת ראש השנה — גם אבא יש רק אחד // 3 אוק, 2011 בשעה 17:35

    […] על שולחן החג. את הסיפור המלא של המתכון הזה כדאי לקרוא כאן. השם המחורז שנבחר למנה הזו: טייגלאך, לא רק לָךְ! (שם […]

  • 2 יעל // 4 אוק, 2011 בשעה 6:47

    האמנם צירוף מקרים?
    טייגעלאך לא היו מוכרים לי עד השבוע. בשום צורה.
    עד שביליתי ערב ראש השנה שני אצל משפחה בוגרת בפרינסטון, וחבריהם המלומדים.
    לכולם סיפורי חיים שיכלו לשמש רקע לסדרת ספרים או סרטים, אבל דוקא הטייגעלאך שהוגשו לקינוח היו מסמר השיחה.
    איך עשו זאת באוסטריה, או בפרו, או ברוסיה, כל אחד ומורשתו.
    לכן כל כך הופתעתי לחזור ולמצוא את הפוסט הרלוונטי, כולל צילום צבעוני.

    בעיקר נגע לליבי המרשם, כתוב בכתב יד מוכר וכתמי השמן בקצה הדף, ממש כמו אצלנו.

    תודה ובתאבון, יעל

  • 3 ארז קומברובסקי מתנגד לעריכת עצי משפחה ? (מוקדש לארנון) | משפחתובלוגיה // 8 מרץ, 2012 בשעה 23:21

    […] הזכירה לי את ערגתו של ארנון למתכוני אבותיו (ליתר דיוק: סבתותיו) (ראו:  במטבח עם סבתא, או: תחיית הטייגלאך). […]

  • 4 פעם שניה זו כבר מסורת | גם אבא יש רק אחד // 17 ספט, 2012 בשעה 4:24

    […] לא רק לָךְ! – מתכון של סבתי האהובה ז"ל, אותו החייתי בשנה שעברה לאחר עשרות שנים של "שתיקה", הפעם בצורה […]

  • 5 המדור לחיפוש קרובים (לא מה שחשבתם) // 1 נוב, 2017 בשעה 10:22

    […] כתב כבר בשנת 2011 את הפוסט: במטבח עם סבתא, או: תחיית הטייגלאך והביא את המתכון של סבתו (אם אביו, עקיבא) לטייגלאך, […]

השארת תגובה