רוחמה אלבג כתבה במוסף תרבות וספרות של הארץ (8.7.2011), על "מסע בזמן אל צ'רנוביץ הקוסמופוליטית שבין שתי המלחמות ובעקבות יליד המקום, איציק מאנגר". המאמר: "בזיכרוני פורחת פריחה סופית" מתאר את הביקור בצ'רנוביץ של היום.
הכתבת אמנם מתחילה באיציק מאנגר ובסיפורו (תוך סקירת מקום מגורי משפחתו המורחבת: צ'רנוביץ, קולומיאה, סטופצ'ק), אולם עוברת ממנו לסקירת מקורות ספרותיים אודות יהודי הסביבה.
וכך, נכרכים להם איציק מאנגר, אברהם גולדפאדן (שביחד הקימו את תיאטרון יידיש הראשון ביאסי), הרב ישראל יוסף לאו (דודו של הרב ישראל מאיר לאו), פרופ' צבי יעבץ ואף הבעל שם טוב.
httpv://www.youtube.com/watch?v=Ut_8kBpOlNk
מאנגר הנחיל לנו יצירות אלמותיות, כמו "המגילה", ובל נשכח שגם גולדפאדן (למרות שהוא לא מצ'רנוביץ) הנחיל לנו מורשת לא קטנה:
httpv://www.youtube.com/watch?v=vKWg3Vr_fQI
(גולדפאדן חיבר את "שני קונילמל". השירים הם תוספת מאוחרת, כמובן)…
אל לנו לשכוח כי צ'רנוביץ שכנה בחבל בוקובינה והיתה בתקופה האוסטרו-הונגרית, "ארץ כתר ודוכסות". למרות שפירוש השם "בוקובינה" הוא "ארץ עצי הבוק", כך סיפרה לי זלמה, הרי שכאשר היו שואלים יהודי בוקובינאי מהיכן הוא, הוא היה משפיל את קולו ואומר: "בוקו" ואז מרים את קולו ואומר: "וינה !". והמבין יבין 🙂
ניתן להגיב↓
עדיין אין תגובות...ניתן להגיב על ידי מילוי הטופס למטה.
השארת תגובה