משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

הנצחת השואה מהגרת לאמריקה

5 במאי, 2011 מאת ארנון · 4 תגובות

בראשית סיפורנו, היתה שואה. אחר כך הגיע התוהו-ובוהו. ומאז, רוח הזכרון וההנצחה מרחפת על פני המים. בעבור רבים, מפעל "היכל השמות", אשר עיקרו איסוף "דפי עד" אודות הנספים בשואה, הוא אלוהי-הנצחת-השואה. רוצים למצוא את קרובי משפחתכם אשר נספו בשואה? תמיד תמצאו מישהו שישאל אתכם: "הייתם כבר ב'יד ושם' וחיפשתם 'דפי עד'"?

ההתנייה הפבלובית הזו, אשר בבסיסה הצמדת "יד ושם" לכל סוגייה מחקרית הקשורה לשואה, חוטאת היום לאמת במישורים רבים, ובראשם:

  1. כבר לא צריך ללכת ל"יד ושם", כיוון שהמאגר זמין באמצעות רשת האינטרנט.
  2. המאגר המקוון אינו מכיל רק את דפי העד, אלא מוסיף עליהם מאות רשימות ממינים שונים ובהם אלפים רבים של שמות; שמו של המאגר המקוון הוא: המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה.
  3. המאגר המקוון אינו מכיל רק נספים בשואה (לא בכוונה), וזאת כיוון שהוכנסו אליו רשימות שאינן רשימות-נספים; הבעיה היא שכל האנשים המופיעים בכל הרשימות המתועדות במאגר הלה מקוטלגים כ"נספים".
  4. גם ב"דפי עד" נופלות טעויות, וכבר נתקלנו במקרים בהם מי שנחשב כ"נספה" – שרד גם שרד את התופת.
  5. אוסף "דפי העד" מסייע בידינו למצוא גם ניצולי שואה וקרובים/מכרים אחרים של הנספים – אלו הם מי שחתומים על דף העד, ולא מי שמהווים את עיקרו של הדף.

מדינת ישראל היא זו שהכתירה את מוסד "יד ושם" כאחראי הסטטוטורי להנצחת השואה וקורבנותיה, וזאת על ידי חקיקת "חוק זכרון השואה והגבורה – יד ושם, תשי"ג-1953" (הנה נוסח החוק המלא בקובץ PDF). בין היתר, נכתב בחוק כי:

תפקידו של יד ושם הוא לאסוף אל המולדת את זכרם של כל אלה מבני העם היהודי שנפלו ומסרו את נפשם, נלחמו ומרדו באויב הנאצי ובעוזריו ולהציב שם וזכר להם, לקהילות, לארגונים ולמוסדות שנחרבו בגלל השתייכותם לעם היהודי.

לא אחת – ובמיוחד כאשר צץ ועולה סיפור איחוד מרגש של קרובי משפחה אשר התאפשר באמצעות המפעל המבורך של "דפי העד" – עולות טענות כלפי מוסד "יד ושם", ובעיקרן: מדוע אין משקיע המוסד מאמצים כדי לקשר בעצמו בין המתעדים דפי עד המתייחסים לאותו אדם או לאותה משפחה? ואולי אף יחבר המוסד מידע מ"דפי העד" אל חומרים אחרים אשר ברשותו? הדרישה הזו היא כל כך פופוליסטית וכל כך מופרכת, וכל מי שבקי קצת ברזי המחקר הגנאלוגי יודע כמה בעיות כרוכות בהצלבות-מידע שכאלו. איני טוען כי לא ניתן לפתח כלים טכנולוגיים מתקדמים שיעזרו בהצלבת המידע, אך עלות פיתוחם היא כל כך גבוהה וכל כך מורכבת ובוודאי היא לא חלק מתקציב "יד ושם" (וברור שהיא אינה חלק מן המנדט שניתן לו).

* * *
"יד ושם" הוא וודאי אינו המוסד היחיד המחזיק באוספים הקשורים לקורבנות שואה או לניצוליה, ואפילו אם נצמצם הדיון רק לאוספים בקנה מידה רחב. קחו, למשל, את שירות האיתור הבינלאומי, אשר ארכיונו מכונה – בשל מיקומו הפיזי של הארגון – "באד ארולסן". אמנם, ב"יד ושם" נמצאים חומרים רבים מן הארכיון הנ"ל, אשר מחזיק עשרות מיליוני תיקים המתעדות תנועותיהם של נספים/ניצולים/נעדרים מתקופת מלחמת העולם השנייה, אך החומרים במוסד הירושלמי אינם מתעדכנים תדיר, מה גם שמערכת האיתור הנמצאת בארכיון הראשי בגרמניה היא, כנראה, יעילה יותר מזו אשר ב"יד ושם".

ארכיונים רבים בארץ ובעולם מחזיקים באוספים הקשורים לתקופת השואה (ראו רשימת מקורות המידע בוויקיגניה), וברחבי הרשת יש אתרים רבים המאפשרים חיפושים במאגרי מידע שונים (למשל, מאגר השואה מבית JewishGen).

אך עם זאת – בשל נגישותו של המאגר המקוון, ובשל עוצמתו המספרית, נתפס "מאגר שמות קורבנות השואה" כאוסף המשמעותי ביותר למחקר "משפחות שואה". לפני חודשים אחדים, הושק פרויקט "התשתית האירופית לחקר השואה" (EHRI), אשר מטרתו המוצהרת היא (בתרגום שלי מן האנגלית שבמקור):

ליצור תשתית בת-קיימא וברמה עולמית לחקר אירופי של השואה, אשר תאגד יחדיו באופן ווירטואלי מקורות מידע מארכיונים רבים.

לפרויקט המכובד יש תקציב (7 מיליון אירו לארבע שנים), יש תאריך יעד: 30 בספטמבר 2014, ויש כמובן שותפים רבים – ביניהם גם "יד ושם" ו"בית טרזינשטט" הישראליים, כמו גם ארכיון "באד ארולסן" הגרמני, ועוד רבים ומכובדים מכל רחבי היבשת האירופית. מי שמכיר מעט את "התכנית השביעית" של האיחוד האירופי (או את אחיותיה הצעירות, "התכנית הששית", "התכנית החמישית" וכו' – יודע שמטרתה העיקרית היא יצירת שיתופי פעולה מחקריים ויישומיים רב-מדינתיים בתוך היבשת, ובמבחן התוצאה (של התכנית) – יותר חשובה ההתאגדות ופחות חשובה התוצאה (של הפרויקט). מרגע שניתן הכסף ועד שתם הפרויקט – בעיקר השותפים לפרויקט הם אלו שאחראיים לשלומו. ומה יקרה בחלוף 48 חודשי חייו? מי יודע…

בינתיים, יש כבר קול-קורא לסדנא שתתקיים במסגרת הפרויקט ב"יד ושם" בקיץ הקרוב, ושמה: "סדנא בינלאומית למומחים במחשוב שמות". חשוב לשים לב: הסדנא אינה עוסקת במחשוב-שמות בפועל, אלא בדיון אודות מחשוב-שמות. דיון שאולי יביא תוצאות מתישהו, במסגרת הפרויקט או אחריו. הרי לפני שמקימים מאגר מידע כלשהו, צריך לדון באופיו, במבנהו, בתכולתו, וכו'. וכשיש עשרות שותפים בפרויקט – אפשר להניח כמה יעילים יהיו הדיונים הללו, וכמה תוצאות מעשיות הם יביאו.

ובינתיים – יש מי ששועט קדימה, ולא ממתין ליותר מדי דיבורים, אלא פשוט עושה. ובגדול.

* * *
מן העבר השני של האוקינוס, בארץ האפשרויות-הטכנולוגיות-הבלתי-מוגבלות, הלוא היא ארצו של הדוד העשיר סם, החליטה ענקית הגנאלוגיה-באינטרנט, חברת Ancestry.com, לעשות מעשה. חשוב להבין: אנססטרי.קום היא החברה הגדולה ביותר העוסקת בגנאלוגיה בתשלום, ורווחיה בשנת 2010 הסתכמו ביותר מ – 300 מיליון דולר. לפני כשנה וחצי, בנובמבר 2009, הונפקה החברה בבורסת NASDAQ, ומאז היא נסחרת  שם ושווי מניותיה ממשיך לעלות. קשה להמעיט בחשיבות האתר המרכזי שמפעילה החברה, אשר מאפשר ל – 1.6 מיליון מנוייו-בתשלום חיפוש משוכלל ביותר מ – 6 מיליארד רשומות (שני המספרים הללו גדלים כל הזמן). בעת האחרונה, מנסים אתרים רבים לתפוס מעט מנתח השוק של אנססטרי, אך מעטים מהם מצליחים לעשות את מה שאנשי אנססטרי יודעים היטב לעשות: לשים את היד על עוד ועוד מאגרים ייחודיים רק להם.

לפני כשלוש שנים, יצאו אנססטרי.קום ואתר JewishGen.org בהודעה מרגשת ומעוררת-מחלוקת על שיתוף פעולה ביניהן. עיקריו של השיתוף: מאגרי המידע של ג'ואישג'ן יהיו זמינים לחיפוש לגולשי אנססטרי, ובתמורה – תאחסן חברת אנססטרי את אתר ג'ואישג'ן על שרתיה. הזעקה קמה כיוון שמרבית החומרים מבית ג'ואישג'ן הם פרי עבודה של גנאלוגים חובבים, אשר במשך השנים נרתמו למשימה בהתנדבות, והנה כעת הכל ניתן על מגש של כסף לחברה שעושה מן הנ"ל זהב. (על פי ההסכם, כל החומרים אשר זמינים בחינם דרך ג'ואישג'ן יהיו חינמיים גם בממשק האנססטריי שלהם.)

והנה, באה אנססטרי שוב, ומוכיחה שידה במחשוב חומרים היא על העליונה, גם כאשר מדובר בחומרים הנוגעים להנצחת השואה.

אתמול, יצאו חברת אנססטרי.קום ומוזיאון השואה בוושינגטון בהודעה לעיתונות, אשר במרכזה שיתוף פעולה חדש בין שני הארגונים. שמו של הפרויקט החדש – "פרויקט הזכרון העולמי" (World Memory Project) – אינו מרמז על הקשר שלו לשואה, ובכך מדגים היטב כי ההסכם שנערך בין שני המוסדות אינו מתייחס אליהם כשווים. עיקרו של הפרויקט, כך מוסבר בהודעה לעיתונות, "לרתום את הציבור לסיוע בבניית המשאב המקוון הגדול ביותר הכולל מידע אודות קורבנות יהודים של השואה ואודות מיליונים שאינם יהודים אשר היו מטרה לרדיפתו של המשטר הנאצי ומשתפי הפעולה עמו."

בבסיס הפרויקט, עומד רעיון פשוט יחסית, אותו מיישמים באנססטרי מזה שנים אחדות לפרויקטים דומים: המנויים שלהם, מרביתם מיומנים במחקר משפחתי ובפענוח מסמכים, יכולים לסייע במחשוב מאגרי המידע של האתר. כל אחד ממנויי האתר יכול להוריד (בחינם, כמובן…) תוכנה אשר תנגיש אל שולחן-העבודה של מחשבו מסמכים בלתי מפוענחים, אותם הוא יאנדקס על פי פורמט קבוע מראש. השימוש בתוכנה הינו ידידותי יחסית, וכך נרתם נסיון-ההמונים לטובת חברת הענק. ובקיצור, שעות-אדם רבות מספור מוקדשות למטרה הנעלה הזו – אך אף אחת משעות העבודה הללו היא לא שעה שמשולמת על ידי אנססטרי; נהפוכו – ה"עובדים" הם מנויי החברה, אשר משלמים לה ממיטב כספם כדי להיות חלק ממעגל התרומה-לקהל הזה.

על פי ההודעה לעיתונות, בידי מוזיאון השואה ישנם חומרים אשר מתעדים יותר מ – 17 מיליון איש, קורבנות המשטר הנאצי (לא רק יהודים, כמובן), ובקרוב – או, ליתר דיוק, כאשר תושלם המלאכה – כל החומר יהיה נגיש למנויי אנססטרי וזמין לחיפוש משוכלל.

* * *

הפרויקט האירופי והפרויקט האמריקאי אשר תוארו לעיל אינם סותרים האחד את רעהו, שכן הראשון עוסק בעיקר במחקר טכנולוגי, ואילו השני – באיסוף שיטתי של מידע. בעוד הראשון מנוהל על ידי תמנון רב-זרועות וחסר-שיניים, השני מנוצח על ידי חברה אחת חזקה ועשירה. בעוד הראשון מתנהל לאיטו עם לוח זמנים מוקפד המביט ארבע שנים קדימה, השני לא מבזבז רגע ולא נח לשנייה. ובעוד לראשון יש מטרת-על שמזכירה יותר מכל קלישאות בסגנון "שלום עולמי", לשני יש מול העיניים שירות-למנויים שמשמעותו בעיקר "ספירת מזומנים".

אין לזלזל חלילה במטרותיו של הפרויקט האירופי, ואני האחרון שאטען כי מאמץ מחקרי ניכר אינו רלוונטי לנושא הנצחה דיגיטלית של השואה, אך חשוב להבין שבנקודת הזמן הנוכחית – הפרויקט האירופי והפרויקט האמריקאי אמנם אינם סותרים האחד את רעהו, אך הם וודאי לא תורמים זה לזה. הם גם לא משלימים זה את זה, כיוון שכל אחד מהם עשוי מאבני-בניין שונות לגמרי.

ובמאבק האיתנים האירופי-אמריקאי על ההנצחה הדיגיטלית של השואה, די ברור ידו של מי תהיה על העליונה בעוד זמן לא רב. למנויי אנססטרי תהיה גישה למילוני רשומות מפוענחות אשר ניתנות לחיפוש מורכב, ואשר עשויות – תוך הצלבה מתוחכמת של מידע עם מיליוני הרשומות האחרות אשר במאגרי-המידע של החברה – לשפוך אור על גורלם של אנשים אשר עד כה לא נודע אודותם דבר ו/או על קרובי משפחתם. ומה עם כל האחרים? להם עדיין תהיה גישה ל"דפי העד".

Share

4 תגובות↓

  • 1 אורית לביא // 5 מאי, 2011 בשעה 18:18

    ארנון,

    קראתי בעניין רב את הסקירה המקיפה. אני רוצה להוסיף כמה הערות.
    בעניין התרחבות מאגר הקרבנות של יד ושם – זו כמובן מבורכת, אך חבל שאינה מלווה בשיכלול כלי החיפוש. מעבר לבאגים הרבים בתוכנת החיפוש, שדומני שאינם מטופלים כלל, התכונה הבולטת ביותר בעיני בהעדרה היא שלא ניתן לחפש לחוד בדפי העד / במקורות אחרים.
    לעתים קרובות אני מעוניינת באחד מהשניים, אך נאלצת לסנן רשימות ארוכות מאד, אשר מלכתחילה לא הייתי מעוניינת בהן.

    בעניין זיהוי כל המופיעים ברשימות שונות כנספים, על ידי יד ושם – דומני שעניין מעצבן זה הוא פוליטי. הרי מדובר בשורת תוכנה פשוטה מאד, שקל מאד לשנותה. אך יד ושם אינו מעוניין בשינוי. ניהלתי תכתובת ארכנית עם יד ושם בנושא, אך הם מתעקשים לא לבצע את השינוי. למשל, כל מי שהופיע במאגר האסירים בגטו לודז' מוגדר כנספה, למרות שברור היה שעדיף לכתוב "הוא היה בגטו לודז'", מבלי לקבוע את גורלו. נראה לי שצריך להפעיל לחץ הרבה יותר מסיבי על המוסד כדי שיואיל לערוך את השינוי.

    בעניין השת"פ בין מוזיאון השואה לאנססטרי – כמובן, החדשות הטובות הן שמידע נוסף יהיה נגיש לציבור. אך נראה לי שאני הייתי מתנדבת לסייע באינדקס למלכ"ר, ואין לי כוונה לסייע לחברה הגובה ממני דמי מנוי חודשיים. אך יותר חשוב – נראה לי אבסורד שגוף כמו מוזיאון השואה מצפה מהציבור שייעשה מינוי על אנססטרי כדי לחפש מידע אודות גורל קרוביו. לפחות הייתי מצפה שאנססטרי יעמיד את המידע לציבור ללא תשלום.

  • 2 ארנון // 5 מאי, 2011 בשעה 18:57

    אורית, אין לי אלא להסכים לכל מילה ממילותייך… לגבי הלחץ על "יד ושם" – יש לי רעיון, אנסה להמשיך אותו איתך בהודעות פרטיות.

  • 3 צח אוריין // 6 מאי, 2011 בשעה 4:55

    ארנון, תודה על סקירה מפורטת. מקרה "האוסשפיגל" לו היית שותף הדגים שוב את את הבעייתיות שאורית ואתה מעלים כאן. אני מתקשה לראות איך 4 מיליון דפי-עד עוברים תהליך של בחינה ותיקון לכל אותם מקרים רבים של טעויות מסיבות שונות (אחד מהם הוא היחס המשפחתי בין המנציח למונצח ז"ל, שמקורו בניסוח קלוקל של שורת מידע זו. כך יוצא שהמעיין בדף עד עשוי להבין כי הדוד הוא האחיין וכיו"ב). אך אני מתקשה להבין עקשנות "פוליטית" להנציח באופן גורף כנספים אנשים שגורלם לוט בערפל. אני שותף מלא ל"לחץ" שכזה…

  • 4 אורית לביא // 6 מאי, 2011 בשעה 9:39

    תיקון לתגובתי הקודמת:
    במסגרת ההסכם בין מוזיאון השואה לאנססטרי, אנססטרי תעמיד את האינדקסים לרשות הציבור ללא תשלום. המסמכים המקוריים יישמרו במוזיאון השואה, ומי שיהיה מעוניין וכדי לקבלם יהיה צורך לפנות למוזיאון זה.

השארת תגובה