בספרו "גוף שני יחיד", מתאר הסופר סייד קשוע, שיחה בין גיבור הספר, אמיר להב, לבין מעסיקתו, רוחלה פורשמידט. בנה של רוחלה, יונתן, שוכב בעלית הגג וזקוק לטיפול צמוד. העובד הסוציאלי הערבי-ישראלי, אמיר להב, מטפל בו.
"המשפחה של רוחלה באה לארץ מגרמניה…. היא בזה למסורת, (ש)היא בזה להתלהמות, (ש)שונאת לאומיות, דת, שורשים, חיפוש שורשים, ומשפטים כמו 'מי שאין לו עבר גם לא יהיה לו עתיד'…"
(סייד קשוע, גוף שני יחיד (כתר – 2010), עמ' 267).
סייד קשוע, "עיתונאי, סופר ופובליציסט ערבי ישראלי מוסלמי" (ויקפדיה), ראה, בעינו הרגישה, בחיפוש השורשים שלנו את אחד המאפיינים החברתיים-לאומיים שלנו.
הייתכן ?
תגובה אחת↓
1 מיכאל סטרוד // 16 מרץ, 2011 בשעה 11:40
בס"ד.
כאוהב להתעסק בשורשים, כמו כום וקצת יותר, וכמי שמאוד אוהב להבין את שורשי ה נ פ ש האנושיים ומאוד מתעסק בכך אני יכול להעיד שהדבר אפשרי וקיים.
רק שעלינו לחלק את הנפש למספר רבדים. אין כאן האכסניה לפרוט ובתכלית הקיצור אציין שיש נפש שכלית, יש נפש רגשית ויש את זו המעשית.
כאשר אדם אומר אני לא רוצה להסתכל אחורה, הוא מדבר מהנפש הנמוכה, המעשית. אם הוא לא רוצה להסתכל אחורה אז אפשרי שהוא כל הזמן עסוק בעתיד ולכן אין לו זמן, אולם אדם כזה לא היה סולד ובז לעיסוק זה. הוא היה אומר בשווה "אני שונה".
אם הוא שונא הוי אומר שהוא מרגיש שהוא שונה וטועה. הוא מ פ ח ד להתבונן אחורה.
זה יכול להיות בשל פחד טראומטי, תרבות ילדות שהיתה מנוגדת לאשיותו, מאורעות שזעזעוהו.
וזה לא חייב להיות משהו קטרסטרופאלי בקנה מידה כללי.
דודה של אימי, חינך את ילדיו ללימוד השפה הגדרמנית בצורה פשוטה.
בחלק מהיממה, אם הם הוציאו מילה שלא בגרמנית הם חטפו אל אתר "פאטש" – סטירה.
יש לך השפלה ודיכוי נוראיים מזה עבור נפש של ילד?
על כן, הטבע האנושי אכן חפץ לחקור אחורה כפי שהוא חפץ בעד כל הון להשאיר שארית קדימה, וזהו צורך אוניברסלי ביותר.
אם יש יוצא דופן, יפשפש ויחפש בעברו
השארת תגובה