משפחתובלוגיה

מי שעוסק במחקר גנאלוגי הנמשך שנים רבות (המחקר שלי חוגג אוטוטו בת-מצווה), אין לו דרך אחרת אלא לאמץ את "שיטת הגלים": לא ניתן להיות מרוכז כל הזמן באותה עוצמה במחקר המשפחתי, ולכן מדי פעם יש "עליות" ו"ירידות" מבחינת המאמץ המושקע. לעתים, ישנו קשר ברור בין עליות וירידות אלו לעליות וירידות במצב הרוח הגנאלוגי. זה האחרון עולה כאשר מתגלה דבר מה נפלא, או כאשר פרשייה ארוכת-שנים מתפצחת, ויורד כאשר המסלול בו פסעת מוביל אותך שוב לקיר לבנים בלתי ניתן למעבר, או כאשר צץ קושי אובייקטיבי המטריד את מנוחתך (מי אמר "אובדן נתונים ללא גיבוי"?).

למי שעוסק במחקר גנאלוגי של משפחות-אם רבות, ואפילו זה נמשך שנים רבות – ישנה נחמה: בכל פעם כאשר מגיע גל יורד הקשור למשפחה אחת, אפשר לאמץ גל עולה בקשר למשפחה אחרת. אחת מן המשפחות אשר מחקרן נמצא אצלי בימים אלו בגל עולה, היא משפחת מויגר Moiger. הפרשייה אשר בגינה אימצתי לי משפחה זו למחקר המשפחתי – ראוי שתסופר בנפרד ובהרחבה, שכן היא מרתקת ומפותלת; לעת עתה, אקצר ואומר: על פי ה"שמועה", אני קשור משפחתית למשפחת מויגר, אך למרות מאמצים מחקריים של השנים האחרונות טרם הצלחתי לאשש את הקשר. תוך כדי המחקר (אשר נמשך עדיין במלוא המרץ), הצלחתי לאתר רבים מבני משפחת מויגר, ויותר מכך – להפגיש בין קרובים אשר הקשר ביניהם ניתק לפני שנים רבות.

לפני ימים אחדים, תוך כדי התכתבות עם אחד מצאצאי משפחת מויגר מארצות הברית (רוב הצאצאים חיים היום בארצות הברית, ארגנטינה וישראל), כבן 60, שלחתי לו את עץ המשפחה המעודכן ביותר אשר בידיי. מן הצד השני של תיבת המייל נשבה לכיווני התרגשות גדולה. וכך כתב לי האולי-קרוב המויגרי, מלא התרגשות ורווי געגועים (בתרגום חופשי שלי לעברית):

מאמי שמעתי סיפורים על רבים מן האנשים אשר מופיעים בעץ. כשאני קורא אותם כעת מן הדף, מתנגנת בראשי מנגינה נפלאה, היא מנגינת המויגרים, והיא מעלה חיוך על שפתיי ותחושה חזקה של חיבור אשר היתה חסרה לי כל חיי. בעקבות המחקר שלך, אני מרגיש כי יש מתחתיי קרקע מוצקה. זהו השיר של השבט שלי, קרא את השמות לעצמך – ותשמע אותה גם אתה!

מי שמכיר אותי, יודע שאני לא צריך יותר מעצה כזו כדי לקחת אותה לכיוונים מרחיקי לכת. למקרא מילותיו של האולי-קרוב (שהוא, אגב, קרוב אליי גיאוגרפית, וכבר הזמין אותי לביקור) – לא יכולתי אלא לתהות ביני לבין עצמי: ומה אם אכן אפשר לשמוע את המוזיקה של המשפחה?.

משם, המשכתי ישר לגוגל…

* * *
ג'ון קייג' John Cage‏ (1991-1912) האמריקאי היה, בין היתר, מלחין, פילוסוף, משורר, תיאורטיקן של מוסיקה, ואספן פטריות. כך גילתה לי ויקיפדיה. הגירסה העברית מדגישה שהוא היה אוונגרד ושחיבר מוסיקה אקספרימנטלית. אני מוכרח להודות לבושתי שעד כה לא שמעתי עליו. בשלב מסוים, התחיל קייג' להתנסות בהפקת צלילים מכלי נגינה לא שגרתיים, כמו עציצים, מכסי-מנוע של מכוניות וזמזמים חשמליים. היה זה האמן האמריקאי-ממוצא-גרמני אוסקר פישינגר Oskar Fischinger‏ (1967-1900) אשר השפיע על כיוון זה אצל קייג', באומרו לו כי "לכל דבר בעולם יש נפש שיכולה לצאת החוצה דרך הצליל שלו". ואכן, קייג' התבונן על העולם דרך הצלילים שלו. "מה יותר מוזיקלי?" הוא תהה, "משאית שעוברת ליד מפעל, או משאית שעוברת ליד בית ספר למוזיקה?". וכך, לא רק המשאית היא מקור לנפש-מוזיקלית, אלא גם התנועה שלה וגם המסע שהיא עושה וגם התחנות שהיא עוברת בדרך, ובפרט – המפגשים בין כל אלו.

ג'ון קייג' היה מלחין פורה מאוד, ולכן קשה בהתחלה להבין מדוע אמר דווקא על היצירה 4'33" כי היא היצירה החשובה ביותר שלו. "ארבע דקות, שלושים ושלוש שניות" נקראת על שם אורכה: היא נמשכת ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות. היצירה נכתבה בשנת 1952, והיא מורכבת משלושה פרקים מוזיקליים. היא נכתבה לכל כלי מוזיקלי, או לכל שילוב של מספר כלים, וההנחייה למבצעים היא פשוטה: לא לנגן כלל במשך היצירה כולה! כן, לדידו של קייג' – כמו לכל דבר אחר בעולם, גם לשקט יש צליל.

וכיוון שלא הבנתי מה יכול להיות מעניין ביצירה הזו, ישבתי וצפיתי בה. אני מוכרח להודות שהייתי דרוך למשך כל אורכה. על הבמה ניצבת תזמורת שלמה, ונגניה – ביחד ולחוד – לא מנגנים כלום במשך ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות. אבל הדבר האחרון שאפשר להגיד אחרי צפייה בביצוע הזה הוא שהיה שם שקט. היו שם לחשושים, והיו שם כחכוחים, והיו שם הנהונים, והיו שם הבעות פנים, והיו שם חיוכים, והיו שם מחשבות. ויותר מכך – היו אצלי מחשבות והנהונים וחיוכים, ומה לא? ג'ון קייג' אמר ש"אם משהו משעמם אותך אחרי שתי דקות, נסה אותו למשך ארבע. אם זה עדיין משעמם אותך, נסה שמונה דקות. אחר כך שש-עשרה. אחר כך שלושים ושתיים. בסופו של דבר תגלה כי זה לא משעמם כלל וכלל". אבל למן הרגע הראשון של צפייה בקליפ הזה – לא הרגשתי משועמם בכלל.

כל יצירה מוזיקלית, אשר נועדה להתנגן בתצורה של קונצרט – אינה רק התווים הכתובים, אלא ביצועם על ידי כלי זה או אחר, והשילוב של הכלים המנגנים, ותנועות הנגנים, ומחוות המנצח, ותגובות הקהל, והמתח השרוי באוויר. וביצירה הזו, נדמה שבא לידי ביטוי הזיקוק של כל אלו. ובעוצמה גבוהה בהרבה מן הרגיל, כיוון שהיעדר המוזיקה – באופן מפתיע או לא – צובע אותם בגוונים מרתקים.

* * *
הרעיון של ג'ון קייג', על פיו לכל דבר בעולם של צליל מובנה – הוביל את אנשי P22, חברה לעיצוב גופנים, למחשבה מעניינת: גם לאותיות, על פי שיטתו של קייג', יש צליל. ואם כך – גם למילים יש צליל. וגם למשפטים. ובקיצור, לכל טקסט – יש אוסף צלילים ייחודי משלו. הלכו הנ"ל ופיתחו "מחולל מוזיקה מבוסס-טקסט". כל מה שצריך לעשות הוא להזין למחולל את הטקסט, לבחור את המפעם, לבחור את כלי הנגינה – וללחוץ על הכפתור. זהו. כעבור שניות אחדות, תתחיל התוכנה לנגן את המנגינה בקולו של הכלי הנבחר, ואפילו הפרטיטורה תופיע על המסך! (ואת המנגינה אפשר להוריד, כמובן, למחשב האישי.)

ואם כך – מצאתי את מבוקשי. הנה לפניי תוכנה אשר יכולה לסייע בידי להבין כיצד נשמעת המשפחה שלי. אצתי רצתי אל תוכנת עץ המשפחה שלי, והפקתי דו"ח אשר מכיל את שמות כל בני משפחת מויגר המתועדים בו (רובם קשורים זה לזה בקשרי משפחה אשר מחברים אותם לשני עצים גדולים, חלקם עדיין "מנותקים" ומהווים ענפים-ללא-עץ). הזנתי את כל השמות הללו לתיבת הקלט של התוכנה, בחרתי מפעם איטי יחסית, ולחצתי על הכפתור. בנסיון השני, בחרתי בצליל של "תיבת נגינה", על שום הקסם המובנה בו.

באחת מן ההערות לשימוש בתוכנה, נכתב כי "טקסטים בהם יש מופעים רבים של אותה המחרוזת מפיקים משפטים מוזיקליים החוזרים על עצמם, והדבר באמת מדהים". ברור שבמקרה דנן – בו שמות משפחה מעטים חוזרים על עצמם שוב ושוב לאורך הטקסט, כמו גם שמות פרטיים מסויימים – התוצאה רוויות חזרתיות. והיא באמת מדהימה.

ישבתי והאזנתי. שוב ושוב. הבחירה במפעם ובתיבת הנגינה הוכיחו את עצמן. המוזיקה ששמעתי נשמעה לי מאוד כמו משפחת מויגר אותה דמיינתי במהלך השנים האחרונות: מסתורית; מחוברת אליי (כפי שעלה מהסכמות רבות על השקפת העולם שלי מצד בני המשפחה עמם התכתבתי), אך בלתי-מושגת (שכן טרם מצאתי הקשר אליהם); מאוחדת (על ידי שני עצי-משפחה משורגים), אך שברירית (שכן את רוב רובם של הקשרים המשפחתיים הללו אני חיברתי, רוב בני המשפחה לא ידעו עליהם); בעלת עבר עמום.

או אז, חזרתי להערתו ההיא של בן משפחת מויגר, זו אשר הניעה אצלי את האתגר המחשבתי הזה. הרי היה זה הוא שאמר לגבי השמות הרבים בעץ המשפחה, כי כשהוא קורא אותם מן הדף – מתנגנת בראשו מנגינה נפלאה. שילבתי, לכן, את המוזיקה עם השמות עצמם, וזאת על ידי יצירת "ענן מילים" המבוסס גם הוא על הדו"ח המשפחתי, היינו על השמות של כל בני המשפחה. ענן מילים הוא אמצעי חזותי המציג את המילים הנפוצות ביותר בטקסט נתון, כאשר גודל כל מילה בו מושפע ישירות מתדירותה: ככל שהמילה חוזרת על עצמה יותר בטקסט, כך היא תופיע בפונט גדול יותר. מלבד היות התוצאה נעימה לעין, ענני מילים הם אמצעי מקובל לניתוח ראשוני של טקסטים. ישנם אתרים אחדים המציעים יצירת ענן מילים, והמועדף עליי הוא Wordle, המאפשר התאמה מהירה של תבניות, גופנים וצבעים.

כך נוצר לו "קליפ משפחתי", המשמיע את המשפחה, ובו בזמן – מראה אותה. בקליפ המופיע כאן – מנוגנת רק תחילת המגנינה. את כולה ניתן לשמוע באמצעות הנגן שלמטה.

עכשיו, יש לי עוד כמה משפחות-אם לנגן, וכמו שהציעה נעמי שמר בהקשר אחר – אני מניח שגם לכל אחת מהן תהיה שפה משלה ודרך משלה להגיד לי שלום דרך המנגינה המיוחדת רק לה.

[soundcloud url="http://api.soundcloud.com/tracks/10835269?secret_token=s-D2H0C" params="show_comments=true&auto_play=false&color=f76200" width="100%" height="81" ]