משפחתובלוגיה

בשנה האחרונה הצטברו אצלי מספר ספרים שרציתי להגיב עליהם, ומשום מה (מעניין למה) לא יצא לי לכתוב עליהם. אז הנה פוסט מאוגד (לפי סדר הקריאה) אודות ספרים אלה, הקשורים זה לזה בקשרים אלו ואחרים:

"ספר האבות" של מיקלוש ואמוש

הבנים הבכורים במשפחת צ'ילאג – שטרן – שטרנובסקי ניחנו ביכולת לראות בדמיונם אירועים שהתרחשו בחיי אבותיהם והם אף צופים את עתידם באופן מדויק. הסופר מוליך אותנו בהונגריה לאורך מספר מאות שנים ומספר לנו את קורות המשפחה (בסיפור הזוי, אך מרתק). הבכורים אף מחזיקים בספר האבות, בו הם מתעדים את מה שראו בעבר ומה שצפוי בעתיד.

המשפחה עליה מסופר היא לעיתים נוצרית ולעיתים יהודיה. יש בסיפור נישואי תערובת ופרעות.

הסופר עצמו, ואמוש, הוא ממוצא יהודי, וכפי שדיווח רונן דורפן מהונגריה במאמר שפורסם ב"ישראל היום" (22.12.09): "ואמוש חי בלבטים של הגדרת יהדותו".

הסיפור הוא בעצם גם יחסם של ההונגרים ליהדות והתיחסותם של היהודים לחברה ההונגרית ושם הקישור שלי.

"זיכרונות אחרי מותי" של יאיר לפיד

יאיר לפיד, בן דורי, כותב את סיפורו של אביו (יוסף "טומי" לפיד), בן דורם של הורי. הסיפור הוא הסיפור "שלנו" והוא כתוב ב"שפה שלנו" ולכן קל כל כך להתחבר אליו. יאיר כותב את הספר מפי אביו, כאילו אביו המנוח כותב את הספר. הסיפור קליל, רענן וקולח, גם כאשר הוא מספר על קורות המשפחה בשואה והחזרה לביתה בנובי-סאד.

"טומי" מספר שכאשר נסע עם יאיר לבודפשט ב- 1986 הוא נהנה מכך, שכאשר פתח את פיו, הבינו ההונגרים שהוא "אחד משלהם, הונגרי מלידה" (עמ' 47). אני יכול להבין את זה. נוכחתי בכך בעצמי ולא רק בהונגריה. אנחנו כבר לא נראים "משם".

הספר מתאר לא רק את קורות המשפחה בגולה והסיפורים הבלתי אפשריים של מה שקרה "שם" (כמו תיאור איפורה של אימו של טומי כזקנה על מנת להינצל מאונס בידי חיילים רוסיים "משחררים", תופעה שחזרה על עצמה בערי אירופה), אלא גם את מה ש"כאן" – הקריירה של האב כעיתונאי, כפובליציסט, כותב מדריכי תיירים, שר משפטים ויו"ר "יד ושם".

תיאוריו של יאיר את הבית בו גדל אביו ושיחותיו של טומי עם אביו, העלו אצלי את התהיה, האם יאיר שמע מטומי את הסיפורים הללו, לפרטי פרטים. כאשר קראתי את הדברים התקשיתי להאמין ששפע הפרטים אכן הועבר מדור לדור. רק בסוף הספר התגלה ה"סוד". יאיר השתמש בשיחות מוקלטות בין אביו המנוח לבין חברו אמנון דנקנר.

הספר מרתק, שנון, מצחיק, עצוב ומעשיר בסיפורים צדדיים, שהם הסיפור שלהם ושלנו, של שם וכאן. מומלץ ללא הסתיגות.

"לבד בברלין" של הנס פאלאדה

"הנס פאלאדה" (פ' רפויה) (Hans Fallada) הוא שמו הספרותי של הסופר הגרמני רודולף דיטצן, אשר הרומן שלו "איש קטן, לאן?" ראה אור ב- 1932 והופך לרב מכר בינלאומי ואף הופק כסרט בהוליווד. הוא נרדף על ידי השלטון הנאצי, נעצר משסרב לפקודתו של יוזף גבלס לכתוב רומן אנטישמי. לאחר תם המלחמה, כשהוא שבור ורצוץ, נתן לו ידיד שמונה לשר במזרח גרמניה, תיק של הגסטפו על זוג גרמני ממעמד הפועלים שמרד בשלטון הנאצי. פאלאדה כתב את הספר תוך 24 ימים, אך לא זכה לראות את הוצאתו לאור של הספר.

הספר כתוב ביד בוטחת אך סרקסטית, קמצן במילים אך עשיר בתאורים והוא מספר את סיפורם אוטו ואנה קוונגל, שבנם יחידם נפל בשירות הצבאי הגרמני. הזוג הצנוע והנחבא אל הכלים מתחיל ב"מבצע" של פיזור גלויות בודדות ברחבי ברלין ובהן קריאות נגד השלטון. מעשה קטן, לא משמעותי, חסר סיכוי, אך בה בעת כה אמיץ וכה רב משמעות.

העלילה מתפתלת ומספרת את סיפורה של השכנה היהודיה (פראו רונזטל)  והחבאתה בדירת השופט העליון ואת אי הסכנתה של היהודיה לחיי המסתור, כמו גם את המשפחה הבוזזת הנאצית וכל שפלי הרוח בסביבה.

סיפור לא קל, מעיק, כבד, אך מעודד. הסיפור חושף בפנינו את הגרמניה "האחרת" ואת סבלם של האזרחים הגרמנים משלטונם שלהם. הזדמנות לנו, המורגלים בזוית הראיה של הקורבנות, להחשף לזוית אחרת.

"איש קטן, לאן?" של הנס פאלאדה

בסיפור "איש קטן, לאן?" מתאר פאלאדה את קורותיהם של שני צעירים שהכירו על חוף הים, התאהבו והתחתנו "כנגד כל הסיכויים". הימים ימי עליית הנאצים לשלטון. קשיי הפרנסה, קשיי המגורים, הולדת בנם וסיפור ההישרדות שלהם.

בסביבה כבר נמצאים מלשנים ואוהדי השלטון החדש, אולם הזוג נחוש בדעתו לנסות ולהסתדר בעולם.

פאלדה טווה סיפור על זוג נורמטיבי, המוקף באנשים טובים ורעים, אמא מניפולטיבית המארגנת מסיבות מפוקפקות וחבר לעבודה המפיץ תמונות ערום ומעודד נודיזם.

סיפור מעיק, אך עם תקווה. נפתח לנו צהר לחייהם של ה"עמך" הגרמנים עם עליית השלטון הנאצי לשלטון שיצרו להם "אי פרטי" משלהם וקיוו לזמנים טובים יותר, להם ולבנם התינוק.

ארבעת הספרים משתלבים היטב במחקרים המשפחתיים שלנו ומומלצים.