משפחתובלוגיה

בעץ המשפחה אשר בסיסו הם ילדיי, יש למעלה מ – 20 משפחות-אם אותן אני חוקר. כל אחת מאלו משתייכת לאחד מענפי האבות/אמהות אשר מסתעפים מן ההווה אחורה, ולכל אחת מהן יש לי יחס מיוחד מסיבות שונות.

למשפחת הרשקוביץ יש לי שלל סיבות להתחבר באופן מיוחד. ראשית, אני נושא את שם המשפחה הלה. ואל תקלו ראש בדבר: מבין 10 ילדיהם שבּגרו של הורי-סבי, משה הירש וחיה יוכבד הרשקוביץ, היו רק ארבעה בנים זכרים; שניים מהם, אשר היגרו לארצות הברית בראשית המאה ה-20, קיצרו את שמם להִירְשׁ, ואחד נוסף הוליד שתי בנות אשר נישאו ולפיכך שינו את שמן. נותר, לכן, רק סבי, כממשיך שושלת השם "הרשקוביץ". הענף שלנו הוא זכרי ברובו: לסבי היו שלושה בנים ואפס בנות, ואלו הביאו לעולם שמונה בנים ובת אחת, כך ששושלת השם נמשכת בגאון רק בענף שלנו.

שנית, הסיפור ההיסטורי ממקם את הורי סבי בגל ההגירה הגדול אשר יכונה בהמשך "העלייה הראשונה". ברור שהיו עליות לארץ ישראל גם בטרם שנת 1882, ואף אבות-קדמונים אחרים שלי הגיעו בתקופות מוקדמות מזו, אך העלייה ה"ראשונה" היא מסופרת ומונצחת הרבה יותר מאלו שקדמו לה. וכך, סיפור עלייתם לזכרון יעקב בחנוכה תרמ"ב ליווה אותי מראשית ילדותי, לא רק בגלל השיוך המשפחתי, אלא גם בגלל ההקשר ההיסטורי. הם היו "ראשונים", וכך גם אני הרגשתי חלק ממשהו גדול ממני בהרבה.

שלישית, זכיתי להיוולד ולגדול באותו הבית ממש אשר הקימו הורי-סבי, וכך החיבור שלי אליהם היה כמעט פיזי. החצר אשר טיפחו, המבנים אשר הקימו, עצי התות אשר נטעו, הגג אשר בנו – הכל היה שם עבורי מאז ומתמיד, כורך יחדיו הווה ועבר, ולכן גם עתיד בטוח.

ורביעית, מחקר משפחת הרשקוביץ סיפק לי תעלומות רבות, אתגרים גדולים, ובהמשך – פיצוחים משמעותיים. משימת מיפוי הצאצאים של הורי סבי הושלמה רק בחודשים האחרונים (אם אפשר לומר על סוגייה גנאלוגיה כלשהי כי היא "הושלמה"). במהלך השנים האחרונות, נפגשתי עם רחוקי-משפחה מכל העולם: כל המפגשים הללו היו מרגשים במיוחד, וחלקם השאירו את חותמם באופן מיוחד על שני הצדדים.

מעניין הוא שתמונותיהם של כל הורי-סבי – מסודרים זוגות זוגות – היו שם מאז ומתמיד עבורי. בכך, לא חריגה תמונתם של משה הירש וחיה יוכבד הרשקוביץ. אך מעניין יותר הוא שהתמונה הזו שימשה מקור השראה גם לבני משפחה אחרים. וכך, כאשר זכיתי לבקר בבתי קרוביי בלוס-אנג'לס – התגאו שניהם כי אותה תמונה ממש מלווה גם אותם, ואני התרגשתי לראות את הפנים המוכרות כל-כך בפוזה המוכרת כל-כך – אותה תמונה ממש – במרחק אלפי קילומטרים מן הבית ההוא, אשר היווה את ביתם, וסמוך אליו, ככל הנראה, הצטלמו (ושמא צוירו?).

וכעת, סבא-רבא וסבתא-רבא, חלוצי העלייה הראשונה, עושים את דרכם לליבה של זירת המסחר המקוונת הגדולה ביותר, Amazon.com!

רחוק-משפחתי אותו ביקרתי בלוס-אנג'לס, ואשר גם אותו תמונת הסבא-רבא-סבתא-רבתא מלווה מאז ומתמיד, החליט לעטר בה את כריכת ספרו אשר זה עתה השלים. אותו רחוק-משפחה, אשר נולד, גדל ומתגורר מאז ומתמיד בארצות הברית, גדל על סיפוריו של אביו, בן מהגרים (למען האמת, אביו נולד עת היו הוריו במצרים, בתקופה שבין עזיבת הבית הזכרוני וההגירה לארץ-האפשרויות-הבלתי-מוגבלות, כך שבמובן הטכני הצר היה האב מהגר בעצמו). את סיפורי הסב המהגר, עֵד לתקופת ההתיישבות בזכרון יעקב והאחרון בשושלת-צאצאים זו שהכיר את ההורים המייסדים, לא יכול היה לשמוע הנכד המחבר, שכן הסב נפטר בגיל צעיר וזמן קצר לאחר הגירתו. למען האמת, גם אביו של המחבר לא זכה לגדול בצל אביו, שכן עת היה האב בן 14 נפטר עליו אביו.

במשך כל חייו האמריקאיים-למהדרין, התגעגע רחוק-משפחתי לחיים אותם לא הכיר בזכרון-יעקב. הוא ביקר את משפחתנו מספר פעמים, ואף זכה לביקור גומלין עוד בטרם אני הגעתי אליו, ועד היום הוא זוכר את כל מי שפגש לפרטי-פרטים. והגעגוע שלו היה מלא בסיפורים אותם שמע וקרא לאורך השנים. לפני שנים אחדות, החליט להעלות על הכתב את כל אשר שמע ואת כל אשר נצר בליבו. החליט – וכך עשה.

וכעת, לאחר שנתיים של עבודה מאומצת, יוצא לאור הספר הזה (בהוצאה עצמית ובשיווק דרך "אמזון"). שמו: Aliyah to Zichron: The Story of Pioneers (עלייה לזכרון: סיפורם של חלוצים). לי לא נותר אלא לחכות להזדמנות הראשונה לקרוא את הספר.

אני גולש בדף-הספר באתר אמזון, ונדהם כמה טבעי נראה לי הדבר. הנה הורי-סבי, עליהם שמעתי רק מסיפורים, והם נראים לי כל כך כאן-ועכשיו. והם, שעבורי הם תחילת ההיסטוריה כפי שאני מכירהּ (רוצה לומר: טרם הצלחתי לגלות מה היה קודם לכן), שעבדו את האדמה וגידלו את ילדיהם באופן הכי אולד-פשן שאפשר לחשוב עליו היום – מופיעים לפתע באמזון. ואפשר להוסיף אותם לעגלת הקניות או לרשימת המשאלות. ואפשר להוסיף להם ביקורת. ואפשר לתייג אותם. ואפשר יהיה לחפש מוצרים אחרים הדומים להם. ואפשר יהיה לדעת מה רכשו גולשים אחרים אשר רכשו אותם. והם שם לעד (כלומר, עד לנצח-האינטרנטי).

כיוון שגם המחקר הגנאלוגי שלי והסיפורים ששמעתי אני לאורך השנים העשירו את אוצר-הידע של רחוק-משפחתי האמריקאי, הוא הבטיח לי כי יכיר לי תודה בדף האקנואולדג'מנטס של ספרו (וגם אם לא יעשה זאת, אני מבטיח שלא אפצח בשערורייה משפחתית חדשה אשר תיצור נתק מחודש בין משפחותינו…). בספרו "פעמון סדוק", אשר מגולל את סיפורם של אנשי העלייה הראשונה, מוקיר המחבר, איתי בחור, תודה מיוחדת לדודי האהוב, משה הרשקוביץ ז"ל, על הסיפורים הרבים ששמע מפיו. הנה כי כן, לפחות שלושה מבני משפחת הרשקוביץ מסייעים הלכה-למעשה בשימור סיפוריהם של חלוצי העלייה הראשונה. וזוהי, ככל הנראה, הסיבה החמישית בגינה שמורה לי פינה מיוחדת בלב למחקר משפחת הרשקוביץ.