משפחתובלוגיה

על חיפושים ועל מציאות

header

אמנות, גנאלוגיה, והשבילים שבדרך

19 בספטמבר, 2010 מאת ארנון · תגובה אחת

ביום חמישי האחרון (15.9.10), נערך ב"בית פרס לשלום", אשר למראהו קשה להישאר אדישים, המפגש העשרים-ושניים של פורום "שורשים משפחתיים". מפגשי סוף הקיץ הפכו כבר למסורת. מטרת מפגשים אלו היא חברתית בעיקרה, והם נועדו לאפשר לחברי הפורום להכיר זה את זה שלא דרך מסך המחשב, להתוודע זה לתחומי העניין של זה, ובכלל – להתאוורר קצת מן הטקסט הכתוב בדיבורים-של-ממש. (מפגשים אחרים, אשר במרכזם עומד ביקור/סיור, אינם מאפשרים כמעט "מינגלינג" אמיתי).

ועל מנת לפגוש את הפנים האמיתיות שמאחורי הכינויים המופיעים על המסך, מסורת מפגשי הקיץ כוללת שני רכיבים חשובים: הכיבוד מבוסס על מעשה-ידיהם של חברי הפורום, וכך גם ההרצאות הנשמעות בהן. אלו האחרונות אינן קשורות ישירות למחקר הגנאלוגי של הדובר, אלא בכוונה-תחילה עוסקות בנושאים אחרים הקשורים ללבו. איכשהו, תמיד קשורים הנושאים הללו גם לגנאלוגיה… כבר שמענו במפגשים אלו על שבויי מלחמת העצמאות, מסע בבילארוס, לורנס איש-ערב, חתונות במגזר החרדי, ועוד כהנה וכהנה.

המפגש האחרון נשא את הכותרת: אמנות, גנאלוגיה, והשבילים שבדרך, ושתי ההרצאות אשר נישאו בו (על ידי שתי חברות פורום) עסקו בנושא זה. האחת, סיפרה על מסעותיה-ממעל בארץ, ועל שבילי-חייה הנכרכים בשבילי-הארץ ובנופיה, אותם היא מצלמת בעיקר ממעוף-המטוס-הקל; תמונותיה, אשר הוקרנו לצד הסבריה המאלפים, הצליחו להשאיר אותי פעוּר-פה. השנייה, סיפרה על חגיגות ה-200 הכפולות אשר תצויינה בשנת 2011 – האחת לציון עלייתה של משפחת סלומון ארצה, והשניה לציון לידתו של המלחין והפסנתרן פרנץ ליסט – ועל סיפור ממשפחתה המתחבר לשתי שלו.

בתחילת התכנית האמנותית, נשאתי את הדברים המובאים כאן למטה, ולאור בקשות של משתתפים אחדים, כמו גם של נעדרים אחדים, החלטתי להעלות אותם גם על הכתב-המקוון. הרי הם כאן, מועשרים בקישורים אשר לא היוו חלק מן המקור…

* * *
העיסוק בגנאלוגיה מספק לנו, לעתים תכופות, הצצה לעולמות מרתקים אשר לא בהכרח קשורים לטבורו של המחקר. האומנות כמשל. כמה פעמים פגשנו בדמות מעץ המשפחה, אשר פרנסתה היתה מאמנות, ובאמצעות חיטוט סקרני בקורותיה למדנו משהו על עולם לא מוכר? באמצעות העץ הפרטי שלי, למדתי להכיר בשנים האחרונות צדדים שונים של העוסקים באמנות: קרובה רחוקה אחת התגלתה כזמרת אופרה מפורסמת במונטריאול, ותוך כדי קריאה אודותיה, הצלחתי להריח את ניחוח הברנז'ה הקנדית של אמצע המאה ה-20; קרוב רחוק אחר התגלה כשחקן צעיר ואמביציוזי, ותוך התחברות עמו בפייסבוק למדתי מעט על הקשיים שמלווים את תיאטראות ישראל; קרוב אחר היה מוזיקאי ציוני, ומיצירותיו ומהסיפורים אודותיו הושפעתי בכל הנוגע לקשר בין יצירה ואהבת-מולדת; עוד קרוב עוסק בצילום, ודרך נקודת המבט המעניינת שלו באחת מתערוכותיו, הבנתי עוד משהו על הארץ הזאת; וקרובים אחרים מקדישים את חייהם להנצחה באמצעות מוזיקה. ויש עוד אמנים רבים בעץ המשפחה.

יש יאמרו שהגנאלוגיה עצמה היא סוג של אמנות. ואולי זוהי אוּמנות? מבחינה פילוסופית, ההבדל בין השתיים הוא בכך שאומנות – ייעודה ליצור משהו בעל ערך שימושי. האם תמיד זוהי מטרתנו? אם נענה ב"לאו", הרי שגם אנחנו אמנים, הפועלים איש איש על פי דרכו, ובאמצעות כשרונותיו המיוחדים, על מנת לפרש את שאנו רואים וליצור באמצעות זאת משהו חדש.

המחקר הגנאלוגי מספק לנו שבילים רבים בהם אנו פוסעים תדיר, לעתים מתלבטים בנוגע לכיוון בו נפנה, לעתים חוזרים על צעדנו, לעתים מגיעים ל"אין כניסה", או ל"אין מוצא". ולעתים נדירות אך מלאות עונג, אנו מגיעים ליעד כלשהו, אשר ממלא אותנו גאווה וסיפוק, אך בעיקר ממלא את מפת המחקר שלנו בשבילים רבים בהם נוכל להמשיך לצעוד. לעניין זה, רלוונטי ביותר הדיאלוג בין אליס לחתול:

– "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס
– "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." – אמר החתול
– "לא אכפת לי כל כך לאן. – " אמרה אליס
– "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול.
– " – בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר
– "בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה".

כמו אליס, גם אנחנו צועדים לעתים בלי יעד, בשבילים שאת טיבם לא נדע, ואם רק נתמיד – וודאי שנגיע. לאנשהו.

גם השימוש בפורום הוא מסע ארוך ומרתק בשבילי המחקר הגנאלוגי, אשר ניתן לדמותו לרץ מרתון אשר מלווה כל הזמן בצופים מן הצד אשר מעודדים ומסייעים: זה נותן כוס מים, זו זורקת מילת עידוד, זה מזכיר שאין להישבר, אלו מוחאים כף, ואחר רק מאפשר, באמצעות חיוכו, להמשיך בדרך. העיקר שהרץ יודע שאת ריצתו האישית, במהלכה הוא מתמודד בעיקר עם עצמו, הוא אינו עושה לבד. וכך גם אנחנו.

המפגש היום עומד בסימן האמנות, הגנאלוגיה והשבילים שבדרך, ומרים על נס את השבילים של כל אחד מאתנו, אשר הופכים למפה גדולה וסבוכה של דרכים מצטלבות. המפגש היום נועד להיפגש בהצטלבויות הללו, לסייע בקריאות כיוון, ובפרט – להכיר את השותפים לדרך. ההודעה הראשונה בפורום נכתבה ב – 4 בדצמבר 2001, ומאז, במשך כמעט 9 שנים, אנו צועדים זה לצד זו, זה למול זו, זה יד-ביד עם זו, ולעתים סתם כך צועדים. אבל אף פעם לא לבד.

יתרונו העיקרי של הפורום הוא בכך ששביליו הווירטואליים לחלוטין הם ממשיים בהחלט. הם נטולי זמן ומרחב, אך עם זאת קשורים בעבותות לציר הזמן ולנקודות ציון מרחביות, בהתאמה לצרכיהם ורצונותיהם של כל אחד ואחת מן המשתמשים בו, אם לפרק זמן קצר ואם בהתמדה לאורך תקופה ארוכה. לכן, נסיעתי בעוד כחודש אל מעבר לאוקיינוס למשך 3 שנים, הינה בקושי פרידה זמנית, שכן דבר ממשי לא ישתנה לאור זאת, פרט אולי לשעות מוזרות-בעיניים-ישראליות אשר יופיעו לצד הודעותיי. עבורי, ייפרשו בקרוב שבילים חדשים רבים ומרתקים בריצת המרתון החדשה בה אחל. ובאותה מפה מעודכנת, יופיעו גם שבילים גנאלוגיים חדשים, אותם אנצל לפגישות עם בני משפחה שיהפכו להיות קרובים יותר פיזית, להיכרות-מקרוב עם תרבות המחקר של עמיתים מארץ אחרת, ולהפצת הבשורה של עובדת קיומו של הפורום, שהינה ייחודית בקנה מידה עולמי.

אני מאחל לכולנו המשך ערב מהנה והמשך מחקר גנאלוגי פורה.

Share

תגובה אחת↓

השארת תגובה